מגיע לא מגיע

“…לא מגיע לי/ לה…”

שמעתי אמירה כזו.
איזה יופי.

נפוצה הרבה יותר מ

“…מגיע לי/ לה…” להמשיך לקרוא מגיע לא מגיע

Share

תפישת מציאות

אני מייחס לתפישת מציאות חשיבות קריטית לניהול חיים.
מבחינתי לניהול חיים נשאפים, ‘תפישת מציאות’ היא שנייה בחשיבותה רק ומייד אחרי החשיבות שמייחס ל’בריאות נפשית’.
ומוסיף, שהטיפול בתפישת המציאות היא חלק מבריאות נפשית.

להמשיך לקרוא תפישת מציאות

Share

הערות על ערך, ערכים

ערך מתן משמעות פרה-לימינרית, יחסית, לרעיון.
שווי המשמעות הוא האלטרנטיבה שלו.

בפרה-לימינריות הכוונה שבשונה מטובין שערכם משתנה בכל סיטואציה, נקבע סט ערכים ב- off-line, ‘במזגן’.

בעת הקצאת משמעות לרעיון,
מצטרפות משמעויות-משנה, כ-יחסיות לערכים אחרים, והאלטרנטיבות הנספחות,
שהן הקובעות את הערך.

להמשיך לקרוא הערות על ערך, ערכים

Share

ערכיי, בשונה מ…

אין מי שאין לו ערכים.
לכל אחד יש.
לכל אחד יש מדרג. להמשיך לקרוא ערכיי, בשונה מ…

Share

מסורת- אחיזה

הגדרה

מסורת היא
– צבר (-סט) פעולות,
– הקשורות אחת לשנייה,
– שחוזרות על עצמן רוטינית,
– בהתקיים תנאי מוסכם,
– המבוצעות על ידי פרטים,
– כפעולה חברתית.
– כש
• בתחילתן (בטרם היות ה’מסורת’), לכל פעולה היה ייעוד פרקטי תועלתני עצמאי,
• בהמשך (בעת קיום פעולות אלה), צבר הפעולות היווה יישות מאובחנת, עצמאית, חשוב ונעלה מסט הפעולות הפרקטיות היחידניות המרכיבות את המסורת,
• פרקטית (בהתייחסות רטרוספקטיבית), קיום מסורת נתפש כמקדם ערך מורכב, מופשט של הקמת ושימור מבנה חברתי במתכונת מסוימת המשרת את רצון מבצעי צבר הפעולות. להמשיך לקרוא מסורת- אחיזה

Share

שאלת קו פרשת תצורה

שאלה, סוגיה, שמעידה על היות המתייחס אליה נמנה על תצורת מחשבה מסויימת.

Share

קדושה

הכרזה על אובייקט, רעיוני או גשמי, כבעל ערך מוחלט.

  • עליונות מוחלטת:
    אין לאובייקט אחר, רעיוני או גשמי, ערך גבוה משל ערך מקודש.
  • יציבות מוחלטת:
    שלילת הערכה דינמית- ערעור, של ערך מקודש, ביחס לערכים אחרים.

הכרזה על אובייקט כקדוש, היא מאבני היסוד של דת.

חתירה לרציונליות היא התנערות מערכים קדושים.

הקצאת ערך לאובייקט, כשלעצמו. תוך בחינה מתמדת.

אובייקט הוא קדוש, אם סובייקט מקצה לו ערך כלשהו,
מסיבות וולונטאריות בהחלטה מודעת,
כשהערך מוחלט,
לא יחסי,
לערכי אובייקטים אחרים.

Share

תפישת מציאות

הערכת המציאות הנתפשת על ידי פרט,
בצד היותה תלוייה בחושים הקולטים את הגירויים שלה,
היא תוצר האלגוריתם האינטלקטואלי המעריך אותה.

Share

הכללה והדרה

[עוד ניסיון] הבחנה

מכליל

מדיר

מכנס (נורמטיביות) אמונה רציונליסט (סביר)
מניח, חושב, חפץ שהחותר למחשבה רציונלית, עמוק בליבו, בסתר מחשבתו, שותף לווריאציה של אמונת המאמין, רק שמסיבות לא רלוונטיות בוחר להסתיר את אמונתו.

חי בתפישה שבעתיד כלשהו האמונה, תיחשף.

תפישה החותר להבנה לוגית מניח, חושד, שכל אחר לא רציונלי.

(לא מבין את הייחוס לאיבר הלב מעבר להיותו אינסטרומנט אורגני לקיום חיים.)

מפריד בהנחתו בין היותו מוכוון לאופן מחשבה רציונלי לבין מי שמוכוון אמונתית.
רציונליזם, בשונה מאמונה, איננה נמצאת על מנעד ‘הרבה-קצת’, ולכן הרציונליסט אורב לתפישת האחר כדי ליירט את שמץ התפישה החורגת מרציונליות.

הדתי החי בביטחון תשובותיו, כלומר הביטחון במקור כל התשובות, מניח שהחילוני בהדחקה, עושה דווקא ומכעיס.

בעתיד כלשהו, מוחשי יותר מעתיד בוא הגאולה, משיח או הנירוונה, חסר האמונה יחטוף את הבומבה המאירה והמשנה, הפעם לתמיד, את התפישה הלאטנטית הקיימת ויכיר ב’צדקת’ האמונה.

דת הרציונליסט לא מייחל לכוח עליון מסדר, ומעריך שעמיתיו ייתפשו בקלקלתם האמונתית בטלטלה התודעתית הבאה.
הלאומן משליך את תחושותיו על הרציונליסט.
הוא משוכנע שאם לו יש את תחושת ההתעלות משיוך לקולקטיב נשגב ערכית גם האחר לא נעדר רגשות אלה.מבחינת הלאומן, הרציונליסט בחביון רגשי, נאבק ברגשותיו.
מתישהו בעתיד, יראה את האור- יחשף לרגשותיו, ילך איתם, ייהנה מהם, וולונטארית שכלתנית.
או, שתחושת הלאומיות תכפה עליו בעל כרחו, באמצעות גורם חיצוני עויין שאיומו יוכיח את הצורך הקיומי בשימור זהותו הלאומית.
לאומיות אין כמיהה לתחושת יחד של קהילה חזקה מפרטיה, המאליהה את קיומה כערך עצמאי ומקודש.

במקרים מסוימים היעדר הכמיהה מלווה באי-נוחות או חשש אם מזהה שקידוש ערך הכלל עלול לאיים על פרט כלשהו, ובאסקלציה השלכתית על עצמו.

המאוהב גורס שהרציונליסט שואף להירפא מאכזבתו הרומנטית.

עוד לא הייתה לו ההתנסות הראוייה.

רומנטיות ולא למחוות ועזרים רומנטיים שהם מהות היחסים הבינאישיים.
הנורמטיב משוכנע שהלא נורמטיבי מנסה להתכנס לכללים שמיטיבים עימו, רק שאינו מצליח.

לעיתים הנורמטיבי יגלה חמלה וגמישות לעצם המאמץ, שכן גורס שאם האחר יתאמץ גם יצליח להתקבל לאחווה, יקבל את הטובין- אישור הכלל, שכן בבסיסו הוא שואף לכך.

במי שלא מנסה להתכנס, הנורמטיב רואה כסוציופת. מסוכן.

נורמטיביות התוצר לשאיפה של הכרת הסביבה נחשבת כבונוס מפוקפק, שכן, אם הסביבה תפעל רציונלית, מה שבאופן גורף, כנראה לא יקרה, לתפישת המדיר קיום הכלל יהיה טוב יותר, וכך אין סיבה לשאוף לנורמטיביות, אלא לרציונליות, בתקווה שנורמטיביות תטמע ברציונליות.
אמונה, כל אמונה נסמכת על רציונליות. החל מהסיבה למה להאמין, וכלה בהתאמה לתנאי מציאות.

אמונה במהותה לא מתיישבת על רציונליות מוחלטת.

תמיכת עמיתים לאמונה היא התמיכה האפקטיבית, הזמינה והזולה ביותר.
בכינוס דומים לאמונה מתקבל חיזוק ונחמה.

בנטייה האנושית, ביחסים בינאישיים, קיים ממד ההכלה, החיבור, הסליחה – גם אם בשם תפישות אמונתיות נעשו נזקים רבים – ממד הכינוס יחד.

הצעה, למה? במחשבה רציונלית יש הפרדה בין העדפות, טעמים ורצון שגם לרציונליסט יש אותם – גם אם נתפש כמנוכר, משמים או חסר אותם – לבין תפישת מציאות והכלים להגשמת תאוותיו.

בדמוקרטיה, הרוב לא מהווה כלי להוכחה לוגית ל’צודק’ ו’נכון’, אלא כלי להתנהלות בחברה.

החתירה לפירוק, הפרדה, היא בבסיס המחשבה הרציונלית, המלה ביוונית למדע מקורה ב’חיתוך’.

ברציונליות אין חתירה לבנייה.
יש לחיתוך.
חיתוך מרבי של מכלול המרכיבים,
לכן ההדרה.

נראה שיש יותר חופש בין בחירה באמונה כזו או אחרת מאשר האם להיות רציונלי או לא.

נתקלתי בין מי שנע בין אמונות, דתות, זהות לאומית ונורמטיביות בתוכן.

לא פגשתי במאמין שהפך לרציונליסט.

פיתוח אמונות ורציונל התומך בקיומן מצריך אינטליגנציה גבוהה מבסיסית.
[האם מי שפיתח אמונה מורכבת הוא רציונליסט, שמשווק את האמונה שייצר בלא להאמין לה?]

בחירה נראה לי שאין יכולת בחירה האם לחתור לרציונליות.
נראה לי יותר שזו תצורת מחשבה.לא נתקלתי בחותר לרציונליות, שהחליט לחדול מחתירתו.

המנגנון הבורר האם אדם מוכוון רציונליות או לא, בלתי מאובחן לי.

חיות עם אינטליגנציה נמוכה משל אדם, מתנהלות ברציונליות תגובתית מול גירויים.
הן אולי שוגות בתפישת הגירויים ונעדרות את ממד האמונה, דת, לאום, נורמטיביות או רומנטיקה.

חתירה מובהקת לרציונליזם, בצד היותה משוייכת לניתוק רגשי, מקושרת לאינטליגנציה גבוהה, שכן מחייבת כלים אינטלקטואלים לפירוק מציאות למרכיביה, בכל עת, בהיותה מנועה מהתכנסות לנורמטיביות מנחמת.

Share

משמרי טקסים חילוניים

נחשפתי למי שרואים עצמם כ’חילונים גמורים’.

הם

  • מעידים על עצמם כ’נטולי אמונה‘,
  • לא מאמינים ב’כוח עליון בורא ומסדר מציאות‘,
  • לא שותפים לקונספט ‘שכר ועונש‘,
  • לא מתייחסים למוות במשמעות של מעבר ל-‘הפסקת חיים*

    *
    ועם זאת על אף עדותם זו, לא משוכנע בתקפותה.
    לא הוגן ככל שיהיה, מניח, שאם יגורדו מספיק, מעטה כלשהו יוסר ועדויות אלה יפוקפקו.

להמשיך לקרוא משמרי טקסים חילוניים

Share

מסורת

צ’יזבטיאדה חסידית

איך אותגר שמעֶרל משטעייטל לשמור על מסורת, מצווה כלשהי, ותוגמל על תלאותיו.

מסורת*
חזרה על סט פעולות קונקרטיות,
מנותקות סיבתית, מהפרקטיקה לעשייתן –
אם יש צידוק פרקטי, זו רוטינה, לא מסורת –
קשורות תודעתית
להסמלת רעיון פרקטי,
ערכית נשגב,
שמייחד קולקטיב
איתו מקיימיה מזדהים,
אליו הם שואפים להמנות,
רווים ערך תודעתי מההשתייכות. להמשיך לקרוא מסורת

Share

עניין

למצוא צידוקים לשימור הקיים זה אולי
מעשי, חסכני, מתגמל, נוח, מתבקש, בטוח, נוח, נפוץ, מתבקש.

אבל משעמם.

Share

מינורי במורבידי #2

אביו של חיליק נפטר.

שואל אותו על מנהגי האבלות.

במהלך השבעה מסביר ש’אינו מאמין בטקסים.

אני לא מציק.

אחרי השבעה שואל מה המגבלות ההתנהלותיות בכל הקשור לאירועי שמחה.

מבהיר, שאצלם בעדה הכל בפנים. לא מחצינים. ומוסיף, שמי שתוהה למה הוריד את הזקן אחרי שבוע, שיידע שהם נוצרים את זיכרון הנפטר פנימה ולא בסמלים חיצוניים.

Share

חופש רגשי

קידום התנהגות רגשית של פרט,
כשהיא נוגדת התנהגות רציונלית,
התביעה להבנה ואמפטיה אליה,
מהווה ספיחה של אמפטיה, הבנה להתנהגות פוגענית של הפרט, כלפי עצמו, לעתים גם כלפי זולתו,
וזאת תחת כותרת של אפשור החופש
ובפועל, שלילת החופש מאחר, שנאלץ להכפיף את הכרתו, התנהגותו, העדפותיו להתנהלות הלא רציונלית.

Share

התפתחות דתית, דתיות עצלה

בסיס

זוכר את אבי מניח תפילין.
עד סוף שנות השישים.
אז- הניח להם.

אצל סבי היינו חובשים כיפה,
מברכים על המזון.
הוא היה פעיל בבית הכנסת ברמלה. להמשיך לקרוא התפתחות דתית, דתיות עצלה

Share

אוטונומיה צפירתית

שלחתי סמס לכמה תריסרים ממכריי עם השאלה:

“כשאתה לבד, האם אתה עומד בצפירה?”

להמשיך לקרוא אוטונומיה צפירתית

Share

לייבוביץ

לייבוביץ היה דמות מרתקת במגוון מישורים- ברור.

היה רציונליסט, שקיבל על עצמו אמונה.

 לי חסר, ההסבר שלו ל-:

  1. על איזה צורך קבלת האמונה ועול המצוות על עצמו, עונים?
  2. למה את האמונה במתכונת היהודית המסוימת קיבל?
Share

תכלית קיומינו

תכלית קיום

משער, נשמע נאה יותר מ’חושד’, שמי שמציע תכלית-על לקיום האנושי, מנסה לרתום את המחפשים למטרתו שלו.
כן מניח, שהתכלית המוצעת לא נמצאת במובהק בהלימה עם טובת הפרט המבקש את המענה.

תפישתי המוספת לפרשנות הרבים, לרב הנכתב על ‘תכלית הקיום’- להמשיך לקרוא תכלית קיומינו

Share

השתייכות לגופים אמורפיים, נשגבים, על ציר זמן

תחושה של השתייכות ללאום,

מעבר למכנים משותפים כשפה, תרבות נרכשת, או קהילה כלכלית

אלא ייחוס משמעויות החורגות מכך על ציר זמן לשיוך אורגני.

שייך לאמונה, בדרך כלל דתית, גם אם הדָבק בכך הדיר את האל.

Share

תחזית ונבואה

תחזית, טיבה לינאריות, נסמכת על ניתוח מידע קיים והתפתחותו,

אחרת זו נבואה, הלא כן?

נבואה נתפשת כפעולה של שוטים.

לכן תחזית יכולה להיות שגוייה,

ונבואה, רק באופן מפתיע, מתגשמת. להמשיך לקרוא תחזית ונבואה

Share

לא תשקר

הפרוטוקול היהודי כמנוסח בתורה נבנה על ציוויים; מותר ובעיקר אסור.

רציונל הוא בזבוז זמן ומשאבים, לסט הנהלים לחיי חברה נשאפים על פי מחברי הפרוטוקול. לכך יש את הפרשנות המוספת.

רציונל של לא לשקר בשל הצורך לזכור את הנאמר בשקר, מפני שצריך לחיות על פי השקר או כי לא תפתח כלפי עצמך מוניטין ירוד- לא מספיק משמעותי.

אז, נשאלת השאלה; מי פחות סביר שישקר

  • זה שעול הציווי והעונש רובץ עליו,
  • או זה שהמחיר הכבד, הרציונלי מושת עליו?
Share

Hidden Agenda

כשמישהו אומר שרוצה לעשות כסף האג׳נדה ברורה.

כשמישהו אומר שהוא רוצה את טובת הציבור, לא שזה בהכרח לא נכון, אבל יש לחפש את הכוונה מאחורי הצהרתו.

Share

למה מתחתנים

למה באמת?

חברתית, אמונה, דת

  • מבססת את תשתית השלטון,
  • מחזקת את תשתית האמונה,
  • ממצקת את המבנה החברתי,
  • מטמיעה יסודות מוסר חברתי,
  • מקטינה את הסיכון בנישואי קרובים, אם יש הסדר ביורוקרטי משלים.

 פרטים

עם זאת פרטים שמחליטים לחלוק את חייהם עם בני זוגם, לא מקדישים תשומות ישירות לקידום ערכים חברתיים.

למה דחוף לכל כך הרבה אנשים שמחליטים לחיות עם בני זוגם, להוליד ילדים משותפים, לערוך טקס בו מעשית, לא קורה דבר אונטולוגי?

למה הם מתחתנים?

  • כללית, לא זוכרים למה, החלת נורמטיביות שמשמש מצע לשאר השיקולים,
  • עסקה כלכלית, ספיחת טובין,
  • דוזה דחוסה של קניית תחושת ערך וכבוד בכיכוב בטקס,
  • ל’מתקדמים’ – החצנת נורמטיביות לחושש שמחוץ לה.
Share

מה ייכתב על מצבתי?

  • תודה שנשאלתי.
  • לא יודע.
  • זה כלל לא חשוב לי.
  • מוות זה העדר חיים.
    ערך נגזר מחיים. מתרומה להם.
  • אין לי עניין בכל מה שנעשה אתי אחרי מותי, גופתי חסרת הערך, אם תוכל להביא ערך או בשימוש לחיים או למחקר- אשמח.
    כעת.
  • מבחינת שימור הזיכרון- אין עניין.
  • אז, אם מה שיהיה כתוב על המצבה כמטפורה משקפת, את חיי, אני חי כדי להצדיק את המשפט הבא:

תאב חיים, חתר למימוש תקשורת, סקרנות ופאן.

Share

מה יותר*?

מי שמדבר

  • לאלוהים,
  • לעצמו,
  • לחיית המחמד שלו,
  • לחפץ,

מה יותר*, אם עושה זאת לבד או בנוכחות אנשים?

* מביך/ מעורר אהדה/ השראה/ הזדהות/ הכמרת לב/ לעג/ דאגה/ פתטי/ עצב/, דיכאון/ שמחה.

Share

כוחן של מלים

מייחסים למלים כוח.

גם אני.

מתלבט האם כל מה שיש לנו זה מלים או כמעט כל.

ועם זאת, לא מסכים עם ההנחה הרווחת שהמלים מעצבות מציאות.

הן לא.

מלים יכולות להניע לפעולה.
פעולה משנה מציאות.

מלים לבדן, יכולות להעביר תיאור תפישה, ובמקרים מעטים ישנו תפישה, תודעה. 

Share

פרידה מִמֵּתים

חיים נורמטיביים, מות סבירות

מה זה הדבר הזה ‘פרידה ממת(ים)’?

מבין מה זה פרידה מחיים; שיח אקטיבי בין שניים שיתראו בעוד זמן רב או כלל לא.

עמידת אנשים, מעל גופת מת, סמוך למותו או על סף קברו של מי שהיה פרסונה יקרה להם, מחלצת גם מאנשים אינטליגנטיים, רהוטים, דמויות שחלקן מהוות מושאי חיקוי לאחרים, אמירות ובהן להמשיך לקרוא פרידה מִמֵּתים

Share

התנשאות מעמדית

ההכרה ש-

  • לאום,
  • קבוצה אתנית,
  • אינדיבידואל,

נעלים על אחרים,

לא תוטמע אם הנמוכים יותר לא ישתפו פעולה.

Share

אגנוסטיזם

אגנוסטיות זה סוג של דתיות עצלה.

כלומר, אין מחוייבות לעיסוק בהוכחת האל חסרת התוחלת,
או בקיום מצוותיו חסרות הערך הנתפש המיידי.

להמשיך לקרוא אגנוסטיזם

Share

תעתועי דת

בדת, בבסיסה, ישנו התעתוע ב-

  • באקסיומה הבסיסית שעליה מונח מבנה עם שאיפה לרציונליות,
    • אם ישנה הנחה בסיסית שלא נסמכת על רציונל נתפש, אם ההנחות שמעליה מקיימות קשר רציונלי ביניהן כבר לא רלוונטי, ולא משפיע לאחור על תקפות ההנחה המקדמית. 
  • וכן, הריצוד בין מה שניתן להבנה למה שלא.
    • יש מי שבחפשו הסבר לתחכום הבריאה, באין היכולת להכיל את מורכבותה מחד, ובמוגבלת של היכולת להhשאר ללא הסבר רציונלי, יראה בה את ההוכחה לקיום האל בשאלה ‘בהיעדר בורא איך היה ניתן לברוא את מה שבלתי ניתן להבנה ולתפישה?’
    • ובתעתוע משלים- במופלא ממך אל תחקור.

ועם זאת, התעתוע העיקרי הוא, שקבלת האמונה במהותה אינה רציונלית, לכן לשוות לה ממד רציונלי הוא תעתוע, שכן ההחלטה לקבלה היא מקדמית, טרום רציונל.

לכן, אמונה שנסמכת על אמונה, שלא מחפשת תעתוע לוגי כדי להוכיח את עצמה, תעתועית, היא רציונלית יותר.
וואלה?
מה שלא רציונלי ניתן לדרג את מידת אי-רציונליותו?

יפ, ניתן לשערך את מרחקו מרציונל. 

Share

מעֲרֶפֶת

תנאי מתלה

הגדרת טרום הפעלת מעשה,
או מניעת המשכו,
תנאים המאפשרים את עשייתו, או את מניעתו.

את התנאים יש לנסח ב off line, בנינוחות המזגן– בקור הרוח, בשיקול הדעת מחוץ ללחץ רגשי תחושתי של גורמי מעטפת בעת קרות הסיטואציה.

מה הקו בין המעקה שאיתו נכנסת הפרסונה לסיטואציה, שנוסח מחוץ לה, לבין הגמישות המחשבתית שמופעלת על הפעולות בפועל?
לא ברור.
כן ברור הוא השוני האישיותי המאפיין בין

  • איך אנשים מפוזרים על המנעד בין נחישות נצמדת לתנאים פרלימינריים, לבין נידפות/ גמישות/ חופש הפעולה מול מציאות קונקרטית,
  • והתחומים בהם רמת הנחישות/ נידפות מתבטאת.

ו-כן, זה מכניסטי.
נתפש כלקוח ממנגנונים אישיותיים, מכניסטיים.

כך לא מקדש נשאפות ספונטניות קולית אותנטית.

Share

גיאוגרפיה דתית

מקס וובר אבחן בספרו The Protestant Ethic and the Spirit of Capitalism שחלקה הדרומי של אירופה (וכן מרכז ודרום אמריקה), הקתולי, פחות מפותח כלכלית מהצפוני הפרוטסטנטי. שִייך לערכים דתיים המשפיעים על הכלכלה.

בנוסף לאבחנה האנכית, נדבכי הרוחב באירופה – קתוליות בדרום, פרוטסטנטיות בצפון – ישנה אבחנה אופקית: במזרח אורתודוקסיות, במערב פרוטסטנטיות, על שלוחתו האנגליקנית.

הקתוליות גראפית אייקונית, מתווכת בין המאמין לאל, פשטנית למאמינים. ‘הכי קרוב לעבודת אלילים‘ היינו אומרים בדרום אמריקה ב- 1985.

ב-2010, בשהייתי במזרח אירופה, התרשמתי שהאמונה האורתודוקסית לא פחות גראפית ואולי אף יותר מגייסת את האל באמונות, נדרים, ושבועות בפרקטיקה מסייעת למצבים קיומיים השרדותיים.
ובמלים אחרות- האורתודוקסיה היא יותר ‘אמונתית‘, במובן שמשמרת קשר ריאליסטי קיומי בין מה שקורה בין אוזני המאמין למציאות האונטולוגית בחבלי אמונה חזקים אף יותר יותר.

אולי (גם) מכאן נובעת התנשאות הקתולים על האורתודוקסים? אולי בשל כך חטף סטאלין את הג’ננה על הדת כסם להמונים? לא רק נלחם באמונה אלא גם ניתץ את הממסדים הדתיים, ניפץ כנסיות, במטרה לתעל את האנרגיות המיסטיות לתוצרים ריאליים ברי רתימה לאומית?

(אני נחשפתי ל-)תוצרי דיכוי גילויי האמונה הדתית הקומוניסטית בגילויי אמונה חזקים של אינדיבידואלים, עמוקים – אמונות טפלות – אך בהדרת האל והריטואל הדתי.

בהמשך, עם התחזקות אמצעי התקשורת ונגישותם, האם תהיה היחלשות השפעת הגיאוגרפיה להיקבצות דתית? ואולי פחות  מהתפתחויות תרבותיות אחרות, בשל התממשות הסטיגמה שדתיות כקהילתיות פחות מעודכנת טכנולוגית ולכן פחות מושפעת מהתפתחות התקשורת?

Share

דיאלקטיקה של דתיים

דיאלקטיקה דתית, כשמפעפעת מחוץ לשיח הדתי, משליכה על המחוזות החדשים את התפישה הדתית/ אלוהית:

ההנחה המקדמית, אקסיומטית, את קיומו של האל, הונחה. כעת רק נותר רק להוכיח אותה, וזאת באמצעות גיוס חיוויי מציאות התומכים בהנחה הא-פריורית הבלתי מוכחת, ושלילת הסברים אחרים, ככופרים בעיקר.

כלומר ביטוי ההוכחה לְמה שהוחלט על קיומו מראש.

בעוד שבדיונים תיאולוגיים זה ברור, מובן, מקובל, ההשלכה על מחוץ להם מרתקת, נפוצה בריבוי שיחות, ובולטת בניתוחים כלכליים, בהשקעות, ניתוחים טכניים, המתיימרים להבין את הכאוס, לסדר את הרנדומאלי.
אלה לא מסתפקים בהתמודדות עם אי-ההבנה ובמקרה, אלא מחפשים את חוט השני, ההגיון שמאמינים שקיים אך סמוי, זמנית ורק לבינתיים.

למה יש להוכיח את מה שהונח כקיים? מפני שאמונה חזקה ככל שתהא, יכולה לגרום לפעולות ענק, לקידוש השם, לשלילת חיי אחרים, ואולי אף של המאמין, אבל דבר פעוט כהליכה למכולת- לא מאפשרת.

הרצון להסבר ושליטה לא מסתפק בהנחה המקדמית, שאכן יש סדר. בוראים את תפישת הסדר, מחפשים אותו בהוכחות בהמשך לקיומו על סמך הבריאה הראשונית. מין סביבון פרפטואום מובילה, שמזין את עצמו.

ישבתי בקפה. מאחורי זוג צעיר שישב עם ‘פותחת בקלפים’. אני שומע אותה- מדברת בהגיון נפלא לאזני- "יש איזונים, אלוהים מרים את מי שלמטה מוריד את מי שלמעלה".

Share

מנחת האלים

קאדי, כומר ורב מחליפים התרשמויות מקצועיות איך להתנהל עם כספי צדקה.

  • הקאדי: אני אוסף את המטבעות, מעיף הכי גבוה לשמיים. כשנוחתות, את מה שנוצץ מעביר לצדקה ואת המלוכלך- אליי.
  • הכומר: אני משרטט על הרצפה קו. זורק לשמיים בכל כוחי. מה שמצד ימין לקו אני מקצה לצדקה, היתר- אליי.
  • הרב: אני מותיר את ההחלטה בידי אלוהים- אני מעיף אליו, בכוונה מלאה. מה ששומר לעצמו- שלו. היתר- אליי.
Share

סליחה

זה הכרת הפוגע בהורדת רמת חיי אחר.

להכרה זו, יש תכלית-
מבקש מחילת האחר מבקש שבעצם האחר יימנע מלהתייחס אליו כמי שפגע בו. להמשיך לקרוא סליחה

Share

טקס

פעולה הממירה הווייה משמעותית של משתתפיו לרעיון אבסטרקטי, המסמל את ההווייה לצרכים תודעתיים.

  • כדי שפעולה תיחשב כטקסית עליה לכלול ממד הסמלה.
    • הסמלה- התמרת חפץ או פעולה לרעיון מופשט.
  • בטקסים עם מרכיב אמונתי, יש ‘חסינות’ תוצר ההסמלה מפני בחינת תקפות על ידי הכתרתו כבעל ערך בלתי תלוי- ‘מקודש’.
    כך, טקס הוא פעולה פרקטית שמתייחסת לממד מופשט.
  • ממד ההסמלה מכיל מרכיב לא רציונלי,
    • תהליך בו יש התמרה של אלמנט קונקרטי למהות אחרת
      במטרה לתת לו משמעות שונה לאלמנט המקורי
      הוא תהליך תודעתי.התהליך – לעתים, לא בהכרח – נעשה על ידי גירוי חיצוני, אך הוא אוטונומי בתודעת הפרסונה שעשתה זאת.
      ההתמרה היא תודעתית ולכן לא אמפירית. הרציונל להיות מעשה זה נועדה ליצור תוצר שונה מהותית מהמהות הראשונית ממנו הגיעה.
  • לחלק מהטקסים מאפיין מחזורי.
    • לכן, יש הקוראים, בטעות, לפעולות רוטיניות ‘טקס
      שכן, אם ממד ההסמלה לא כלול ברוטינה הפעולה איננה טקסית.
    • מחזוריות איננה תנאי לפעולה טקסית,
    • ועם זאת, ההתנייה לחפש וליצור את המחזוריות בטקס עשויה להתבטא בפרקטיקה טקסית דומה החוזרת על עצמה.
      – עריכת ברית מילה היא פעולה חד-פעמית, כשהרוטינה מתבטאת בעריכתה בכל תינוק זכר בן 8 ימים, פעולה דומה עם מרכיבי טקס זהים.
  • לטקס חשיבות באבחנה סוציולוגית, הכלה והדרה:
    • ליצירת מרכיב חִבְרות לנוטלים בו חלק,
      • התייחסות המשתתפים בטקס למי שלא נוטל בו חלק,
      • התייחסות מי שלא נוטל בו חלק כלפי אלה שכן.
Share