בניסיונותיי לשרטט קו פרשת מים בין תפישה קונסרבטיבית לבין שאינה כזו במובהק התאהבתי
עד כמה שאשכנזי חסר אינטליגנציה רגשית יכול להתאהב, כן?
בזה שנחבא אל האחרים, והוא דומיננט גם בין אלה שלא רואים עצמם כשמרנים. להמשיך לקרוא מאפיין שמרנות
בגאנה, צוותתי לדירת שותפים,
סלון,
מטבח,
שלושה חדרי שינה עם שירותים לכל חדר.
חובר למי שנמצא שם כבר לפני, שנה לערך, לא חשוב מאיזו עדה. להמשיך לקרוא מינורי בצידוק — רציונל
יש לי חבר – לא חשוב מאיזו עדה, גם אם במקרה שלו מעניין,
שאמר
‘אני מוכן שיורידו לי 10 אחוז מהשכר כדי שאוכל לעבוד עם נעלי אצבע (- להלן כפכפים, מבחינתי ג’יבוטים.)*‘ להמשיך לקרוא ויתור על שכר
בגאנה, מקובל שבנות ובנים נקראים לפי היום שנולדו:
| יום | זכר | נקבה |
| ראשון | Kwesi/ Kwasi | Akosua |
| שני | Kwadjo/ Kojo | Adwoa |
| שלישי | Kwabena | Abena |
| רביעי | Kwaku | Akua |
| חמישי | Yaw | Yaa |
| ששי | Kofi | Afia/ Efua |
| שבת | Kwame | Ama |
אתמול, שבת, נהגתי את נסיעת הבתולין שלי בגאנה.
בהיעדר רישיון מקומי, נדרש בינלאומי – ממסי –
חזרה לסבנטיז מדריכי לפיד, האבא של, לפני שהפכו למדינאים. להמשיך לקרוא בזכות נתניהו
בגאנה, ראיתי אנשים עם צלקות על הפנים.
לא הבחנתי בצלקות זהות. עם זאת, ריבויין, הדמיון היחסי ביניהן, המרקם הדומה, הביא אותי למסקנה שזה המוני, מכוון, נורמטיבי בעשייתו.
גרם לי לשאול מהי התופעה.
tribal marks ענו לי.
תינוקות צולקו כזיהוי שבטי, כדי שיימצאו אם ייחטפו, שמעתי גם.
וכמי שגרם למילת בנו, אני שואל, במה שונה מברית מילה?
אתמול, הנהג שעובד אתי כעס. עלי;
הוא טען שהמאסטר הקודם שלו נתן לו 40 סידי מדי שבת, לפני היציאה לוויקאנד,
ואני 20.
כעס.
לא יודע מה מבאס אותי יותר,
אותנטיות
האנשים שהיו באפריקה נחלקים לשניים:
אלה שנמצאים בה,
ואלה שרוצים לחזור אליה.
ח.ד., לואנדה אנגולה, 2014
בראיון של סגן הרמטכ”ל יאיר גולן עם אלון בן דוד,
אמר אלוף גולן, שהבעיה הגדולה ביותר של החברה הישראלית הינה, ‘אלימות פראית’.
זה מה שמפחיד אותו, הוסיף.
אלימות ‘פראית’, בלתי נשלטת היא בעיה. להמשיך לקרוא אלימות פראית, יאיר גולן
“הודעות הסיכום של ראשי הממשלה של הודו וישראל, לא משודרות ישיר באף אחד מהערוצים. פשוט תקשורת מבישה.”
א.מ.
בצפון קוריאה, רומניה בעידן צ’אושסקו, השלטון הכריח את אזרחיו לשמוע את מסריו. להמשיך לקרוא איום
ה׳׳מסורתיים׳׳ ימשיכו לשלוח את ילדיהם לטיפולן של בנות השירות הלאומי שימלאו את ראשי ילדיהם בממבו־ג׳מבו של היהדות, אבל אנחנו, החילונים, לא נאפשר יותר להשחית את מוחותיהם של בני דור הﬠתיד שלנו בקשקושים של קדושת הארץ ו׳׳אתה בחרתנו“. כי אנחנו, החילונים, מאמינים שזו הבﬠיה שלך, אלוהי צבאות. זה שבחרת בנו לא אומר שגם אנחנו בוחרים בך.
נרי לבנה, מוסף הארץ 30/6/2017 להמשיך לקרוא מה זה אנחנו?
אני שואף לצמצם את המרחב הציבורי,
מ’מרחב משותף’ למרחב ש’לא שייך לאף אחד’.
הריבון, אותו אני שואף להחליש, גם אם הדרגתית, אורגנית, אבולוציונית, יתמקד ב להמשיך לקרוא מודל Washington Square NY
ר’ ואני רוכבים לקצרין. עולים לקצרין התלמודית. ברוח הנרטיביסטית, מוכרים פרזנטציה חווייתית לתיירים על חיי המקרא. אוי למציגים ואבוי לנהנים.
פוגשים את מנהלת האתר השומם בסוף שבוע; מה מצפים מאתר באוריינטציה מקראית דתית?
ר’ ואני כפתטים זקנים – בעצם אני המוביל – מציגים עצמנו כזוג שחווה חוסר התאמה מינית. מבקשים את עצתה. להמשיך לקרוא לא הייתי עושה זאת לילדיי
להלן קודקודי הסיבוב:
להמשיך לקרוא מינורי בסיבוביזציה
המדיום הוא המסר, והמסר הוא סך התגובות* לו.
עם הכבוד הרב למרשל מקלוהן ולאמירתו,
בעידן תקשורת מיידית, רב ערוצית וכיוונית,
יש, עדיין, משמעות היסטורית, פרקטית, קיומית למחולל המסר. להמשיך לקרוא המדיום הוא המסר
יושב בנחמה וחצי, עם המחשב. האגף המזרחי. המקום מבחינתי, באמת, אין דברים כאלה.
ילד מוכָּר כבן 13, מוכר מוצרי סידקית ושמאטעס נוספים, נוגע בי במגע רך, ספוגי, מיומן, שמעלה בי זכרונות מריו דה ז’ניירו מלפני 30 שנה, של רוכלי בוטנים בני שש, ומלפני עשור בהודו, ספק שואל ספק מבקש “תקנה ממני משהו” על התפר בין בקשת נדבה להצעת מרכולת.
סינתזה, אקלקטיקת זרים, אנונימיים,
מתכנסים אדהוק,
על תשתית קבועה, חזקה, נטולת אידיאולוגיה,
המאפשרת להביא יכולות, כשרון, מעשה, לביטוי מהנה את משתתפיו
ובסיומו פיזור.
תפקיד הריבון – להקים תשתית, לתחזק אותה, למנוע השתלטות החזק מדיי על המרחב הציבורי.
שבת ראשון, אחר הצהריים,
וושינגטון סקוויר,
ווילאג’,
ניו יורק,
מימוש הקונספט.
אני שומע ממי שרוכב איתו,
ממי שרוכב עלי כשמערכת חלציו צמודה מאחור לישבניי,
מרבים אחרים המקיפים אותי ריאלית ווירטואלית,
שאינם מאמינים שאיננו חולקים את תחושת ההתעלות, שמחת ההשתכשכות בגאווה לאומית.
להמשיך לקרוא דיאלקטיקה שמרנית, נורמטיבית
אז יש המשך להתרחשות.
http://www.cnbc.com/2016/08/09/self-proclaimed-genius-combs-profits-from-beard-boom.html
מודיע לבריסטה עם הפירסינג, נזם אף – לא נחשפתי למי’ שלטעמי’ התוסף מחמיא לה, אולי בגלל זה אני דר ביוחנן הורקנוס ולא בבדפורד – שאלך לכמה דקות ואותיר את המחשב. מאשים את עצמי ב’דעות קדומות’ בכך שאני מופתע לשֶמע אמירתה הוולונטארית, רכה ומנומסת, ועם זו הנחרצת ש’אשים עין על המחשב’ ואני, פִּיס אוף שיט שכמוני, הולייך לאכול בייגל משובח במקום אחר.
הצלם שלנו, ירמיהו, או Jeremiah Newton מסתבר, חוזר עם ידידו המקועקע עד לשד עצמותיו.
הוא פורף בטקסיות מיומנות את סלסלת כיפה אדומה המשמשת לו כתיק כְּלֵי צילום, פורייס את תכולותה – מבחר מצלמות ילדותיות משעשעות. להמשיך לקרוא מינורי בנוסטלגיה, המשך לעדכון
בשהייתי בניו יורק, 1984-94, עברתי, אולי העברתי ג’וב לשכונה בברוקלין.
לא יעד שהייתי מגיע אליו וולונטרית, מתעכב בו.
כעת כן.
להמשיך לקרוא מינורי בנוסטלגיה, עדכון
ולדימיר פוטין, בנימין נתניהו, דונאלד טראמפ, חירט וילדרס, ברקזיט, מארי לה פן.
המשותף?
מאפייני מחשבה דומה להם,
מערכת ערכים זהה של תומכיהם.
בעוד שהדמיון בין אישים אלה נתון לשבט ניואנסים עקשים של יישום,
הדמיון במכניקת המחשבה בין הערכים של תומכיהם רב:
תקשורת קונסרבטיבית פופוליסטית, נמנעת, במודע ובאינסטינקט משימוש ב –
אלא, חותרת ישירות ופשטות.
להמשיך לקרוא אנדרסטייטמנט, יושר אינטלקטואלי, ניואנס, סאבטקסט
ב-1954, ראש הממשלה דוד בן גוריון נסע לארצות הברית כדי להיפגש עם הנשיא דאז, דוויט אייזנהאור ולבקש את עזרתו ותמיכתו ברגעיה הקשים של ישראל הצעירה.
באחד המפגשים עם מי שהיה אז מזכיר המדינה של הממשל, ג’ון פוסטר דאלס, זה התעמת עם בן גוריון באומרו: “אמור לי, ראש ממשלה – את מי אתה ומדינתך בעצם מייצגים? האם יהודי פולין או יהודי תימן, רומניה, מרוקו, עיראק, בריה”מ או ברזיל הם אותו דבר? אחרי 2000 שנות גלות, האם אפשר לדבר על עם אחד, תרבות אחת? מורשת אחת או מסורת יהודית אחת? להמשיך לקרוא מורשת לאומית
מוקדש* למשלבים פרקטיקה ערכית
עם
ספיחת ערך קולקטיבית מתכניסת זהותית.
להמשיך לקרוא פגוש פוגייש פגשתי זהים תפישתית
ב- 2016, גילינו את הבייגל ה’נכון’, לי – Pick A Bagel, על השניה בין רחובות 76 ל77. פמפרניקל עם סְפְּרֶד לקס. ואמריקנו גדול. ואם לא מתכנן לאכול בקרוב, אז גם ברין מאפין. לא כי רעב, כי טעים! קיבינמט.
ביום ראשון אחד חצינו את הפארק, עצרנו ב- 72 בין קולומבוס לאמסטרדם ונכנסנו ל-בייגל 72. הפמפרניקל היה חיוורייני, בצבעו ובעיקר בטעמו. להמשיך לקרוא מינורי בנוסטלגיה
יושב בקפה, שולחן קומוניסטי – שולחן גדול משותף לישבני קפה, ברובם ממוחשבים.
לצד הסתמיים, המתווך המלוקק, ההומו המשורג ישובה [ייצוג של] בוצ’ה אגרסיבית, בעשרימים, תוקפנית זועמת, לא ברור לי לטעמה האסתטי של מי היא מכוונת. בעיקר רואה איזה סוג של מבוכה מתמדת, קיומית, מותמרת לאגרסיביות. להמשיך לקרוא מינורי בפניה בין מינית
ולדימיר מקלחונים, רוסי שמוצא את מחייתו בהתקנת מקלחונים על פי מידה והזמנה.
אהבתי שהזמנים בינינו התנהל הדוקות; זה לא שהוא הגיע הזמן לכל מה שקבענו הוא לא.
כשהוא הופיעה עם השפם הצר צר צר, סוף סוף סוף זה היה אחרי שבכל שאר הפעמים בהן הוא לא, הוא הודיע שהוא מבטל או מתעכב. יפה. להמשיך לקרוא מינורי בטפשות שפתית
בית המשפט העליון משנה את פניו.
נבחרו שלושה אנשים שגורסים ש’הממלכה חשובה מנתיניה.’
מעבר לסוגיה האידיאולוגית,
גישת ‘קולקטיב חשוב מפרטיו’
מצמיח מנהיגים אבסולוטיים ומושחתים בתמיכת בעלי תודעה דמוקרטית נמוכה.
תביעת צד פוליטי מובהק
מתכנס שמרנית, אמונית לאומנית,
להתייחס לנושאים ציבוריים שנויים במחלוקת,
באהדה לעמדתו המקדמית ולקידומה,
וכן,
להסיר, להסתיר ציבורית
נושאים עויני ערכים מקדמיים מובהקים, כמורשת, צביון, תפישה מסורתית,
המתכנסת לערכים שמרניים, אֱמוניים, לאומניים,
מוטה עובדתית וברטוריקה שואפת ליצירת מציאות תומכת רעיון פרלימינרי. להמשיך לקרוא סיקור, תקשורת מאוזנת
טיעונים מחזקי פרדיגמה:
חוסר יושר אינטלקטואלי: אמירות מתָחְזקות תפישת ערך.
הארץ, שלמה אבינרי, 02.02.2017
ד”ר רם פרומן ופרופ’ יגאל עילם עמדו על שורשיה ההיסטוריים של תפישת העולם החילונית ומשמעותה לשיח הפוליטי בישראל בשני מאמרים חשובים שפירסמו כאן (“הארץ”, 9.1 ו–24.1). אני מסכים עם רוב הדברים, אלא שבשני המאמרים יש חסר מהותי, והוא יסוד למחלוקת בינינו. להמשיך לקרוא חלל הזדהותי
ב 2016-7 ‘שמאל’ ו’פרוגרסיביות’ נתפשים כתוויות שקולות, שליליות, בחוגים מסוימים, שאינם שותפים לתפישות הקואליציה.
ואני שואייל, למה הכוונה במונח ‘פרוגרסיבי’? להמשיך לקרוא פרוגרסיבי
יסמין עבדל־מג’יד מרשימה מאד, כמהגרת, אשה, שחורה ומוסלמית.
עם זאת, בין היותה בת אנוש, מהגרת, אישה, שחורה ומסולמית, מהנדסת, עובדת בסביבה אקזוטית ומאתגרת, מרצה, יזמית ופעילה חברתית, היא גם פרסונה אֱמונית דתית עם תודעת התכנסות מפותחת ומתומללת לזהות קולקטיבית, מבחירה, כתפישה אידיאולוגית עמדתית. להמשיך לקרוא פמיניזם עם רעלה
שלא נתגעגע למה שלא יקרה.
בהיסטוריה,
בכל העולם,
ההמונים, הנבערים, הדתיים, העניים,
היו אמוניים, לאומניים, שמרנים,
חתרו להתכנסות הזדהות קולקטיביסטית,
חשו נחיתות מעמדית ומכאן טיפחו תחושה קורבנית,
הגיבו למלל רהב, טקסים וסמלים,
אהבו את הריבון, את הלאום, את הדת את המדינה,
פחדו מאימת הגיהנום, ייחלו לטוב מוחלט גן עדן,
שאפו שאמונתם וערכיהם יוחלו על סביבתם,
וחייבו הפעלת כוח לשם כך.
לטעמי, לפי סולם קריטיות עולה:
עידן הלאומנות – פּוסט מֶלְטִינְג פּות.
צֶבֶר שאיפות ערכיות, אישיות וחברתיות של פרט, המכיר בכך שרק חלקן יתממש, ואף זאת, באופן חלקי.
המייחס את ‘עולם שכולו טוב’ למוות – ייחוס רווח, עושה זאת על אחריותו בלבד.
מניח שעושה זאת בהיסח הדעת, וזאת מהאינסטינקט הדתי מהסנטימנט החיובי לקונספט ‘גן עדן’, לקונסטרוקט ה’עולם הבא’, מין תִּקְוותְקָאלָאךְ שאמורות אולי להגיע אחרי מוות, ובוודאות מנחמות את חיי העורגים לכך, לפני.
The Economist‘s goal is to “take part in a severe contest between intelligence, which presses forward, and an unworthy, timid ignorance obstructing our progress.”
מטרת האקונומיסט היא לקחת חלק במאבק החריף שבין השכלה רציונלית, חותרת קידמה לבין בורות חשוכה ורדופת פחדים החוסמת את התקדמות כולנו.”
‘האקונומיסט בשבילי לא רק מקור מידע אלא כבר דרך חיים.’
ערן יונתן קלי.
הוגה דעות, מחולל תפישות, תם כמלאך, חף מרשע כשרף, טהור כאנג’ל, נאה כנימפה, זך כאגל טל, יזם סדרתי, טכנולוג, פסיכולוג, פילוסוף רוכב אופניים מקצועי, וטייס אוירונים חובייב.
