קנאה

הכרה, שסובייקט מזהה שברשות זולת מסוים אחר יש ערך חיובי-

  • רוחני נתפש
  • או גשמי,

שהיה רוצה לייחס לעצמו, כשייחוס טובין זה זה מפיק ממנו רגשות שליליים עוינים כלפי אותו זולת בעלי הטובין.

להמשיך לקרוא קנאה

Share

RCQ

לפני כמה עשרות שנים עלה הצורך להסביר איך מי שנתפשו כמוכשרים, והתפישות מגובות במדידות iq, Intellectual Quotient לא הגשימו את הפוטנציאל שתלו בהם.

נוסח ה- eq, Emotional Quotient. יכולת גיוס אחרים להנעה לפעולה במישורים רגשיים מעבר לתמריץ רציונלי ישיר.
להמשיך לקרוא RCQ

Share

מסורת- אחיזה

הגדרה

מסורת היא
– צבר (-סט) פעולות,
– הקשורות אחת לשנייה,
– שחוזרות על עצמן רוטינית,
– בהתקיים תנאי מוסכם,
– המבוצעות על ידי פרטים,
– כפעולה חברתית.
– כש
• בתחילתן (בטרם היות ה'מסורת'), לכל פעולה היה ייעוד פרקטי תועלתני עצמאי,
• בהמשך (בעת קיום פעולות אלה), צבר הפעולות היווה יישות מאובחנת, עצמאית, חשוב ונעלה מסט הפעולות הפרקטיות היחידניות המרכיבות את המסורת,
• פרקטית (בהתייחסות רטרוספקטיבית), קיום מסורת נתפש כמקדם ערך מורכב, מופשט של הקמת ושימור מבנה חברתי במתכונת מסוימת המשרת את רצון מבצעי צבר הפעולות. להמשיך לקרוא מסורת- אחיזה

Share

האמת באמצע- ציפה בין שוליים, שאחד מהם, לפחות, מופרך

האמת באמצע?

  • לא יודע איפה האמת במקרה של שתי גרסאות,
  • באמצע, האמת היא לא.
  • היא יכולה להיות ב
    • קיצוניות אחת של הצגת נושא,
    • בקיצוניות הנגדית,
    • או באינסוף הנקודות באמצע.
  • הסבירות שה'אמת' תהיה בדיוק במיצוע של שתי הגישות- היא כמו בכל מקום מאובחן מתמטי אחר.
  • כנראה שהאמת, במקרה של שתי גרסאות לא נמצאת באופן מוחלט אצל אחד הדוברים, אלא היכן שהוא במרחב.
    • ייתכן שאפילו לא ביניהם, אלא גם מעבר להם.

להמשיך לקרוא האמת באמצע- ציפה בין שוליים, שאחד מהם, לפחות, מופרך

Share

תצוקות והפחתות ערך

בהמשך להתכתבות:

"…אגב אמירותיי,
בניסוחן, לא אמורות להוריד ערך לאיש.
הן אינן יכולות.
ככלל, אינני מתכוון להוריד ערך.

אני מנסה לאבחן מצבים, התנהגויות אנושיות,
ולעשות להן קלסיפיקציה מאבחנת אחורה ומנבאת קדימה.

מין תחביב שכזה.

יש מי ששומע, משליך על עצמו ומתבאס שמשייך עצמו למגירה שלא רוצה לתפוש עצמו בה."

 

 

"זה לא האמירות שמפחיתות ערך אלא שהן מציבות מראה שחושפת מציאות וההכרה במציאות היא שגורמת להפחתת ערך לעומת הפנטזיה."

 

 

"…נשיקה!
לא יכולתי לנסייח טוב יותייר.
ואני שואל "בשמשי כראי/פנס, מה רוצים ממני?

אני סך הכל איש שטחי ועצל שבא לעשות כיף לעצמו ולמי מסביבתו שרוצה להצטרף.

 

 

"זה נושא לשיחה משמעותית. אני מזדהה עם הסנטימנט שאתה מבטא, אבל מתקשה ליישמו באילוצים הקיימים"

 

 

 

"…לי מעט מאד דברים ידועים.

גם מה שידוע גם לא בטוח וגם לא חשוב.

 

בקטנותם הייתי אומר לילדיי-

"אבא יודייע ה-כ-ל.

את כל הדברים הלא חשובים אני יודייע.

אם משהו חשוב שאני יודייע- הופך ללא חשוב."

 

דבר אחד, לגביי, אני כן יודייע:

הזמן, לי, אוזל. במהירות.

מכלול התשומות שלי אוזלות בקצב מהיר אף יותר.

ואלה האינטלקטואליות והפיזיולוגיות כלות בקצב מפחיד.

כך שאם לא אתמקד באותם דברים שגורמים לי הנאה (מצרפית, רחבה), יהיה לי יותר מדיי זמן להצטער.

 

הדבר הכי מבאס בחרטה על זמן אבוד,

שעבור החרטה- יש ה מ ו ן   זמן. 

Share

הדדיות, ערש הנורמטיביות

newyorker1פרוטוקול ההדדיות ביחסים בינאישיים מעניין אותי בריבוי ממדים;

  • היות צבר פרטים, יישות קבוצתית גם אם אמורפית כקבוצה,
  • הפרטים מקיימים פעולות אינטראקטיביות של התנהלויות בינאישיות, בדגש על תקשורתיות.
    כלומר, כל התנהלות בינאישית מכילה ממד תקשורתי.
  • מנגנון הדדיות:
    פרסונה אחת, מתנהלת, מתַקשרת מול פרסונה עמיתה באופן מסוים.
    הפרסונה השניה בוחנת התנהלות זו על-פי סט מדדים מתומללים ברמה כזו או אחרת.
    המדדים:

להמשיך לקרוא הדדיות, ערש הנורמטיביות

Share

קדושה

הכרזה על אובייקט, רעיוני או גשמי, כבעל ערך מוחלט.

  • עליונות מוחלטת:
    אין לאובייקט אחר, רעיוני או גשמי, ערך גבוה משל הערך המקודש.
  • יציבות מוחלטת:
    שלילת הערכה דינמית- ערעור, של ערך מקודש, ביחס לערכים אחרים.

הכרזה על אובייקט כקדוש, היא מאבני היסוד של דתות.

חילוניות היא התנערות מערכים קדושים.

הקצאת ערך לאובייקט, כשלעצמו.

אובייקט הוא קדוש, אם סובייקט מקצה לו ערך כלשהו,
מסיבות וולונטאריות בהחלטה מודעת,
כשהערך מוחלט,
לא יחסי,
לערכי אובייקטים אחרים.

Share

הכללה והדרה

[עוד ניסיון] הבחנה

מכליל

מדיר

מכנס (נורמטיביות) אמונה רציונליסט (סביר)
מניח, חושב, חפץ שהחותר למחשבה רציונלית, עמוק בליבו, בסתר מחשבתו, שותף לווריאציה של אמונת המאמין, רק שמסיבות לא רלוונטיות בוחר להסתיר את אמונתו.

חי בתפישה שבעתיד כלשהו האמונה, תיחשף.

תפישה החותר להבנה לוגית מניח, חושד, שכל אחר לא רציונלי.

(לא מבין את הייחוס לאיבר הלב מעבר להיותו אינסטרומנט אורגני לקיום חיים.)

מפריד בהנחתו בין היותו מוכוון לאופן מחשבה רציונלי לבין מי שמוכוון אמונתית.
רציונליזם, בשונה מאמונה, איננה נמצאת על מנעד 'הרבה-קצת', ולכן הרציונליסט אורב לתפישת האחר כדי ליירט את שמץ התפישה החורגת מרציונליות.

הדתי החי בביטחון תשובותיו, כלומר הביטחון במקור כל התשובות, מניח שהחילוני בהדחקה, עושה דווקא ומכעיס.

בעתיד כלשהו, מוחשי יותר מעתיד בוא הגאולה, משיח או הנירוונה, חסר האמונה יחטוף את הבומבה המאירה והמשנה, הפעם לתמיד, את התפישה הלאטנטית הקיימת ויכיר ב'צדקת' האמונה.

דת הרציונליסט לא מייחל לכוח עליון מסדר, ומעריך שעמיתיו ייתפשו בקלקלתם האמונתית בטלטלה התודעתית הבאה.
הלאומן משליך את תחושותיו על הרציונליסט.
הוא משוכנע שאם לו יש את תחושת ההתעלות משיוך לקולקטיב נשגב ערכית גם האחר לא נעדר רגשות אלה.

מבחינת הלאומן, הרציונליסט בחביון רגשי, נאבק ברגשותיו.
מתישהו בעתיד, יראה את האור- יחשף לרגשותיו, ילך איתם, ייהנה מהם, וולונטארית שכלתנית.
או, שתחושת הלאומיות תכפה עליו בעל כרחו, באמצעות גורם חיצוני עויין שאיומו יוכיח את הצורך הקיומי בשימור זהותו הלאומית.

לאומיות אין כמיהה לתחושת יחד של קהילה חזקה מפרטיה, המאליהה את קיומה כערך עצמאי ומקודש.

במקרים מסוימים היעדר הכמיהה מלווה באי-נוחות או חשש אם מזהה שקידוש ערך הכלל עלול לאיים על פרט כלשהו, ובאסקלציה השלכתית על עצמו.

המאוהב גורס שהרציונליסט שואף להירפא מאכזבתו הרומנטית.

עוד לא הייתה לו ההתנסות הראוייה.

רומנטיות ולא למחוות ועזרים רומנטיים שהם מהות היחסים הבינאישיים.
הנורמטיב משוכנע שהלא נורמטיבי מנסה להתכנס לתוך כללים שמיטיבים עימו, רק שאינו מצליח.

לעיתים הנורמטיבי יגלה חמלה וגמישות לעצם המאמץ, שכן גורס שאם האחר יתאמץ גם יצליח להתקבל לאחווה, יקבל את הטובין- אישור הכלל, שכן בבסיסו הוא שואף לכך.

במי שלא מנסה להתכנס, הנורמטיב רואה כסוציופת. מסוכן.

נורמטיביות התוצר לשאיפה של הכרת הסביבה נחשבת כבונוס מפוקפק, שכן, אם הסביבה תפעל רציונלית, מה שבאופן גורף, כנראה לא יקרה, לתפישת המדיר קיום הכלל יהיה טוב יותר, וכך אין סיבה לשאוף לנורמטיביות, אלא לרציונליות, בתקווה שנורמטיביות תטמע ברציונליות.
אמונה, כל אמונה נסמכת על רציונליות. החל מהסיבה למה להאמין, וכלה בהתאמה לתנאי מציאות.

אמונה במהותה לא מתיישבת על רציונליות מוחלטת.

תמיכת עמיתים לאמונה היא התמיכה האפקטיבית, הזמינה והזולה ביותר.
בכינוס דומים לאמונה מתקבל חיזוק ונחמה.

בנטייה האנושית, ביחסים בינאישיים, קיים ממד ההכלה, החיבור, הסליחה – גם אם בשם תפישות אמונתיות נעשו נזקים רבים – ממד הכינוס יחד.

הצעה, למה? במחשבה רציונלית יש הפרדה בין העדפות, טעמים ורצון שגם לרציונליסט יש אותם – גם אם נתפש כמנוכר, משמים או חסר אותם – לבין תפישת מציאות והכלים להגשמת תאוותיו.

בדמוקרטיה, הרוב לא מהווה כלי להוכחה לוגית ל'צודק' ו'נכון', אלא כלי להתנהלות בחברה.

החתירה לפירוק, הפרדה, היא בבסיס המחשבה הרציונלית, המלה ביוונית למדע מקורה ב'חיתוך'.

ברציונליות אין חתירה לבנייה.
יש לחיתוך.
חיתוך מרבי של מכלול המרכיבים,
לכן ההדרה.

נראה שיש יותר חופש בין בחירה באמונה כזו או אחרת מאשר האם להיות רציונלי או לא.

נתקלתי בין מי שנע בין אמונות, דתות, זהות לאומית ונורמטיביות בתוכן.

לא פגשתי במאמין שהפך לרציונליסט.

פיתוח אמונות ורציונל התומך בקיומן מצריך אינטליגנציה גבוהה מבסיסית.
[האם מי שפיתח אמונה מורכבת הוא רציונליסט, שמשווק את האמונה שייצר בלא להאמין לה?]

בחירה נראה לי שאין יכולת בחירה האם לחתור לרציונליות.
נראה לי יותר שזו תצורת מחשבה.

לא נתקלתי בחותר לרציונליות, שהחליט לחדול מחתירתו.

המנגנון הבורר האם אדם מוכוון רציונליות או לא, בלתי מאובחן לי.

חיות עם אינטליגנציה נמוכה משל אדם, מתנהלות ברציונליות תגובתית מול גירויים.
הן אולי שוגות בתפישת הגירויים ונעדרות את ממד האמונה, דת, לאום, נורמטיביות או רומנטיקה.

חתירה מובהקת לרציונליזם, בצד היותה משוייכת לניתוק רגשי, מקושרת לאינטליגנציה גבוהה, שכן מחייבת כלים אינטלקטואלים לפירוק מציאות למרכיביה, בכל עת, בהיותה מנועה מהתכנסות לנורמטיביות מנחמת.

Share

הטיית שולחן הביליארד

במרחב שמתכוון לספק הזדמנויות שוות לכל מי שנמצא עליו, שימוש בכוח חיצוני שגורם לתוצאה לכוונת המטֶה.

  • היוונים קראו למכניקה, דאוס אקס מכינה, אם כי היישום היה שונה.
  • או, הכנסת 'שוחד מיני', כלומר מתן המשנה תוצאה שהוא לא ממין העניין, לא בהכרח מיני.
Share

משמרי טקסים חילוניים

נחשפתי למי שרואים עצמם כ'חילונים גמורים'.

הם

  • מעידים על עצמם כ'נטולי אמונה',
  • לא מאמינים ב'כוח עליון בורא ומסדר מציאות',
  • לא שותפים לקונספט 'שכר ועונש',
  • לא מתייחסים למוות במשמעות של מעבר ל-'הפסקת חיים'*

    *
    ועם זאת על אף עדותם זו, לא משוכנע בתקפותה.
    לא הוגן ככל שיהיה, מניח, שאם יגורדו מספיק, מעטה כלשהו יוסר ועדויות אלה יפוקפקו.

להמשיך לקרוא משמרי טקסים חילוניים

Share

שמרניות רדיקלית

אחד

ממכרי ילדותי מפעים אותי בשמרנותו.
כ-לא מתמטיקאי, אני מבין שלסדרה מינימלית יש 3 אברים.
כן אני נוכח, שיש הטועים ומ-2 מופעים יוצרים סדרה.
הוא אלוף. הוא כל כך מוטה סדר מקבייע, שממופע אחד,
שאהב- יום שני פאב,
יוצר סדרה. להמשיך לקרוא שמרניות רדיקלית

Share

קלסיפיקציה יזמית

אם לעשות חיים קלים, היזמים שנחשפתי אליהם היו אנשים שונים עם מכנים משותפים מצומצמים.

מי כולל ביזמים?
מי שעיקר עיסוקו הווייתו המנטלית, היה בחתירה לייצור כסף גדול.
פרט לאחד שהיה עסוק בפעילויות עקרות, כמעט וליד, כולם גם עשו. במיליונים.

מי במדגם?
אז זהו, שמדגם זה לא. אבל זה עולמי, מי שנחשפתי אליו ישירות:
אב, אד, אצ', דל, טג, טש, יה, לד, סס, עש, רפ, רר, שק לא כולם היו ישראלים, אבל כן יהודים.
ב-חיים מעניינים מאופיינים, לראייתי, בשיתוף תפישת ערך, יוזמה, אמונה, רגישויות, מבנה אישיות.
הממד הבולט- רוחב העולם כרוחב הנטייה למימוש היוזמה.

  1. היתר הוא פוטנציאל תמיכה ביוזמה, חיובית,
  2. ואם לא- רעשי רקע, שלילית.

היחס הקיצוני בין

  1. המיקוד בנשוא היוזמה
  2. להתעלמות מהסובבים אותה

שמאפיינת יזמים, בריבוי ממדים, הדיכוטומיה הערכית בין המקדם למעכב, בין הטוב לרע.

רקע

שתי הנשים זרות אשכנזיות, רובם גברים, חלקם הגדול ממוצא מזרחי*. (אחד שלא, התייחס לעצמו כאל 'שוקי שמש'.) אינטליגנטים, מהירים, עם הורים ללא השכלה גבוהה, סוציו-אקונומיקה בינונית-נמוכה.

בתפישתם היו ילדים מועדפים משפחתית וחברתית.
לא היו שכירים מעבר לעבודתם הסטודנטיאלית (אם היו סטודנטים).


*עם העובדה שנחשפתי ליותר מזרחיים, לא ניתן להתווכייח.

על ההסברים האפשריים שמנפק, ניתן לחלוק:

  • הרקע הנמוך יותר, לחווייתם, מהם הגיעו, היווה גורם ממריץ מוטיבציונית,
  • מתן עדיפות לכלכלה גבוהה יותר מאשר להשכלה,
  • הגבולות יותר משוחררים, מתבטא בגמישות תפישה דתית אמונתית ליברלית יותר,
  • יותר פתיחות לאמונה ומיסטיקה ככלים תומכים בריפוד מציאות בלתי נהירה,
  • הקצאת מתן חשיבות להנאה מסיפוק הפיזיולוגיה היצרית,

ערך

תצורת המחשבה הבסיסית, כשל רוב האנשים מוטה ערך, טוב/ לא טוב, ופחות, נכון/ לא נכון.
בשונה מאחרים, המחשבה הערכית היא

  1. תנודתית בתפישת הערך, הן
    1. בתדר השתנותה ו
    2. הן באמפליטודה של העוצמה הקיצונית.
  2. מצומצמת לנושאי חזונם היזמי, ואדישה ל-מה שלא קשור אליה ישירות.

בהווייתם, מטפלים תמידית בהיבטים שונים של תפישת ערך. של חפצים חיצוניים להם, ובעיקר בתפישת ערך עצמם. הם עושים זאת הן בהפגנת תמיכת בעלותם על מוצרים/ מותגים/ רמת חיים/ בדרישה למחוות כבוד אליהם, ובדיסקוס מתמיד עם סביבתם שהרושם הנתפש עליהם לא תואם את הנגטיביות הסופחת, אלא יעמדו על כך שיש לתת לכך פרשנות אחרת.

תפישת הערך הפרסונלית של האחר מדלגת, לא נעה דינמית, על ציר שני קצות סקאלה, בהתאם לאבחנתם את מידת רלוונטיות האחר לקידום או מניעת רצונם. 'טוב' ו'גאון' אם מסייע 'רע' ו'חבל על החמצן שנושם' אם מפריע או סתם הפך ללא מקדם.

המבחן העיקרי להערכת האחר, הוא היכן עומד על סקאלת ההצלחה היזמית ביחס אליהם. לאחר מכן, מידת תמיכתו בקידום מימוש החזון שלהם.

תפישת הערך של כל דבר- מקומידיטיס ועד פרסונלית היא דינמית, היא לא האלטרנטיבה הכלכלית של מה ששילמו, אלא מה המידה שמה ששולם שירת את חזונם ברמה ההתכנותית או הרגשית. כלומר המחויבות היא למצב הרגשי החיובי ולא לאמיתה מספרית.

חלק מההתנהלות היא שימוש בתפישת הערך העצמית.
בצד זה שהם מתמידים בעיסוקם בייח"צון ערכם שלהם,
הם יכולים לחוש הפחתת ערך [במלים פשוטות להיעלב]
בעת שנתקלים במי שמעכב או מונע את מימוש חזונם.
להפחתה זו יש משמעות אופרטיבית, שכן ב-

  • החצנתם את תחושת הפחתת הערך לידיעת מי שגרם להם לתחושה זו,
  • ביכולתם לעורר תחושת אחריות למי שגרם להם לתחושת הפחתת הערך, להרעת מצב רוחם,
  • בשימוש ביכולתם לגיוס סביבתם לאחריות למצב רוחם,
  • הם עשויים לשנות את פעילות העולב כדי שייתאם את רצונם.

הם משוכנעים שהכישור הייחודי שלהם מאפשר להם לתפוש את המציאות באופן כזה שהטוויסט שהם מוסיפים לה ישנה אותה, את המציאות, באופן שיביא לרווחתם.

מבחינתם הם מנהלים סיכויים והיתרון שיש להם, יש לזה מושג – ויג, שבו הם מתמחרים את השינוי המתבקש ויכניס אותם לפעולה אם היחס בין עלות ההשקעה לפוטנציאל הרווח גדול, אז מסעיר אותם.

התאווה לכסף דומיננטית, ובה בעת מתווכת באמצעות כ'תפישת ערך עצמית' או כ'אהבת היצירה'.

הם לא מחשבים את העלויות העכשוויות של ההוצאה, שכן הן מתגמדות מול מימוש הרצון.

הנטייה לדחות את התשלום מעמתת אותם בעת הפירעון מול הוצאה שעומדת מול היעדר הרצון לשלם שכן, כעת הרצון המניע להוצאה נמוג, בין אם סופק או סתם התמוסס, וכעת ההוצאה מקטינה את מאגר המשאבים למימוש הרצון הבא.

הם מתגברים על כך באופטימיות הבסיסית שהם ניחנו ביכולת לייצר ערך וממילא כסף.

נדיבים בכסף, הנאות, ומחוות.

החצנת נדיבותם, חלק ממיתוגם, תפישתם העצמית שלידם קורים דברים טובים, ושניסיון הנחלת התפישה לסביבתם.

כסף ותשומות כלכליות הם נותנים בנדיבות.

זמן

זמן, ככסף, הוא מעבר לקומודיטי. יש לו ממד של תפישת ערך עצמי.

הם לא נותנים זמן. הם משקיעים או לוקחים.

הזמן, מבחינתם, ממד אלסטי,
ציר הזמן מוכפף לחזון.

מתנהלים על פי שעון הזמן שהמתואם לצרכיהם ומתייחסים במובהק לזמן האחר כ-פחות ערך משלהם,
הן

  • כקומודיטי,
  • והן כמחוות כבוד, סימן למעמדם לתפישת ערכם על ידי האחר-
    לא יכולים לשאת מצב חיכיון לאחר, המתנה, ויתבעו שיחכו להם.

תאווה

תאווה- רצון על סטרואידים. כשיש רצון שמחוזק ביצרים, בדרך כלל פיזיולוגיים.

בשפה נמוכה: אינה יודעת שובע.

הרצון מועלה לדרגת צורך.

טשטוש הגבולות- הם ורצונם מול סביבתם, מייחס להם את התפישה שהרצון שהועלה לדרגת צורך הוא

  • גם רצון האחרים,
  • ואם לא באופן אותנטי, זה מפני שלא מודעים לו, למימושו לתפישת רצונם,
  • ואם לא באופן ישיר, אז בעקיפין,
  • ואם זה לא רצון סביבתם, עדיין בטוחים שמימושו- רצון היזמים, ייטיב עם הסביבה

האופק אליו חותרים, רחוק וגבוה.
מעבר למי שלא נמנה על תכונות אלה היה מסתפק לרווחתו.

הגבולות רחוקים מהם
ובפרט גבולות חוסמים או מעכבים מימוש התאווה.

הופכים אגרסיביים מיידית ועוצמתית כולל מול מי שאך לפני רגע פינקו, אם מאתרים הזדמנות עסקית, שמרגישים שלוקחים מהם שלא מרצונם.

האסרטיביות/ אגרסיביות חציית גבולות אישיים/ החוק או אף אלימות יכולה להוביל למצבי קיצון, של סיכונים המביאים להצלחה מסחררת או התנפצות.

אמונה

לכל אחד מהם משהו, ערך, שאדוק אליו;
אמונה, דת, נשים, סיגריות, אלכוהול, סמים, תזונה, פעילות.
משכנעים את סביבתם כמה זה מועיל, או לפחות לא מזיק כמו שאולי נתפש. בטח אם אומץ על ידם לאחרונה.

כולם חיים מול האמונה, אלוהים ליתר דיוק, על ריבוי ווריאציותיו, ואמונות מיסטיות, שלא לומר תפלות משלימות את החסר באל.
מאמינים בקיומו- בראו אותו,
כדי שיתכתב עם חזונם, גייסו אותו, לחזונם, שמרו על תצורה כזו או אחרת של מילוי חובות מולו.

למה?
  1. מכניקת המחשבה היא אמונתית בעיקרה:
    הנחה מקדמית א-פריורית על משהו, ואז אינסוף רבדי הנחות פרשנויות וחיזוקים, כל חיווי יכול לחזק את הרצון, המטרה ואת היפוכה, באותה מידה ועת.
  2. בעולם הכאוטי שהם נמצאים בו, שבו רוב האמצעים כשרים, חותרים לסדר, רוטינה, מעקה, גם אם מופרך, מומצא או שרירותי. מה גם, בעיקר עם, שכן הם בראו אותו.
  3. באי-וודאות שהם נמצאים הם צריכים כוחות גדולים שיטו את סיכויי יוזמתם לטובתם.
    האל יגוייס ויעזור.
  4. בריבוי מקרים, יפעלו באופן שיכול להיתפש לא הוגן, צודק, ראוי.
    בכך שהם מתייחסים ישירות ליישות עליונה, משלמים לה את המחילה,
    רצוי מראש- כבקשיש, אבל גם בדיעבד, לאחר המעשה כטיפ יתקבל בברכה,
    עוזר להם להסתדר עם אישיויות המשנה שבדרך, שמשלמות את המחיר,
    שכן הם מטפלים ביישות העליונה. הבכירה ביותר. באל.

אופטימיות

תופשים מציאות בצורה שאינה סבירה,
אלא כפוטנציאל התפתחות ערכי כלכלי,
מזהים את הערך והתועלת בהיותה,
משוכנעים בהתכנותה,
אוהבים ומגייסים את מי שיעזור לברוא אותה
ויתמוך בה.

בהערכת סיטואציה, כהתנייה הם בודקים אותה ערכית,
בשונה מאחרים שמעריכים את השווי העכשווי של נשוא בדיקתם,
הם משערכים את גובה התקרה שהשינוי שיטמיעו עשוי להביא. זוהי אופטימיות היזמים.
כך, מספיק שפעולה יזמית אחת תצליח, היא תממן נפילות שבאו לפניה, ואולי אחריה.

לכן בצד אפשרות להצלחות גדולות, הסבירות לנפילות גדולה, שכן:

  1. הסיכויים מלכתחילה, בהגדרה- נגדם,
  2. ובמקרי הצלחה, סומכים עוד יותר על שיפוטם, הצליחו לגייס את מי שראו את הצלחתם, ומעלים את רמת הסיכון בשל חתירה לרווח מואץ ומועצם.

האופטימיות שלהם נסוגה כשמדובר בכספם האישי.
הם על פי רוב, מנסים להשקיע כסף של מישהו אחר, תצורת העבודה שלהם משתנה לעומת כספם.

רגישות

רגישים פיזיולוגית, קשוב ביותר לפיזיולוגיה שלהם, מדברים עליה, דואגים לסיפוקה;
חם/ קר להם, רעבים, צמאים, פיפי קאקי, לא נעים.

החצנת הרגישות, או לפחות היעדר הצנעתו, רמת הטיפול שלהם בצרכים ורצונות היא מיידית ובריבוי תשומות. שלהם ושל סביבתם, יעצרו התנהלות סביבתית בשל צורך שהתעורר להם.
התשומות הנתבעות יכולות להיות לטיפול בצרכים הפיזיולוגיים או המנטליים.
גיוס סביבתם לטפל בצורך המתעורר, בתפישתם כחלק מאינטרס הכלל.
בהליך רציונליזציה יסברו שלסביבתם יש עניין אישי לטפל בספחנות זו.
חלק מתפישה זו מקורה בעובדה שמתמרן את חייו באופן שיודע להקיף עצמו במי שיש לו עניין ויכולת לטפל בספחני תשומות.

ספחני תשומות נפוצים בין בעלי כישורים/ מגבלות מובהקים, שאותרו ככאלה על ידי הוריהם או סביבתם, ונתבו עצמם לעולמות פרפורמיות אמנותית ויזמים עסקיים.

ההתבוננות בפריזמה שהיקום נועד לשרת את צרכיהם האישיים והעסקיים.

 תשומתית

חרוצים- אין גבול לתשומות שמוכנים להשקיע ב-מה שמקדם את חזונם.

טוטאליות הכניסה למשהו בהאצה דרמטית הסופחת את כל האנרגיה,
והיכולת להתנתק ממנו ולא לחשוב עליו יותר כשאיבד את ערכו. וחוזר חלילה.
נכון להתייחסותם לעסקים וגם לאנשים.

ביצועיזם חתירה לתוצאה. בריבוי ממדים ובמיעוט חסמים ומעכבים.

חרטות זה ציפיציפיאדה של חלשלולשים, בזבוז תשומות לאחור, במקום להתמקד בעתיד.
לא יבזבזו תשומות על צער פעולות עבר.
יצטערו על הזדמנויות שלא מיצו.

אין חשש משימוש בכוח אקססיבי מבחינת גיוס העוצמה, השימוש בה, או ההתמודדות עם ההשלכות של לאחר הפעלתו והנזקים שנגרמו.

–הם צורכים מסביבתם, בהיסח דעת על ציר אמיתי למדומה, תשומות שבאופן טבעי אחרים לא צורכים.
כשמתגוננים מפני המטלות הקטנות שהם מטילים על סביבתם, הם מופתעים שביצוע המטלות הוא לא חלק מרצון המבצע, הם יכולים לתמוהה מעצם העניין, או אפילו להיעלב.
על משקל של כל הסכמת פשרה עכשווית היא פתיח לסיפוח הבאה, כי זו מובנת מאליה, מכניסה את מי מסביבתם שחש לא בנוח מהתנהלות מגייסת זו להתגוננות.

צפיתי באברהם דשא פשנל אומר בטלוויזיה ש"לחשוב לוקח הרבה זמן, לעשות לא לוקח כלום."

הזיכרון כתשומה

הזיכרון לא כולל זיכרון אישי לאנשים, שכן בדרך כלל אנשים הם תשומות למימוש היוזמה.
הזיכרון הוא ליכולת ותגובתיות ביחס ליוזמתם.

לכן כשיחסים אישיים עולים על ציר התנתקות, רכיב היעדר הזיכרון יופעל בעת שהזיכרון התשומתי יסמן שהפרסונה עשוייה לסייע במימוש החזון.

כלומר אין תפישת יחסים פרסונלית על ציר זמן.

מבנה אישיות

מנהיגים, מקובלים חברתית, כריזמטיים, מגייסים לחזונם, אופטימיים, מתארים מציאות כחלק מתחזוק רגשי, מניה דפרסיביים בתדר ובאמפליטודה גבוהים.

דינמיות מחשבתית שאינה מחוייבת להחלטה קודמת, וודאי לא לשיקולים קודמים או לאידיאולוגיה אלא למיקסום רווח.

נמצאים בתמונה הרחבה, לא יורדים לפרטים, מישהו מטעמם, בן אמונם, יטפל בכך.

וכמאמר ידידי הצעיר: נזהרים מהכל ולא חוששים מדבר.

Share

יזמות, פרסונלית

נטייה אישיותית של בעליה,
לחתירה וחיפוש מצבים,
בהם מעורבותו המקדמת תגרום לסיטואציה
לייצר ערך עודף על המצאי בתוספת התשומות,
לרווחתו הכלכלית והרגשית,
לבצע
ושוב, באופן חוזר.

הרחבה קלסיפיקו-פרסונלית  🙂

Share

מסורת

צ'יזבטיאדה חסידית

איך אותגר שמעֶרל משטעייטל לשמור על מסורת, מצווה כלשהי, ותוגמל על תלאותיו.

מסורת*
חזרה על סט פעולות קונקרטיות,
מנותקות סיבתית, מהפרקטיקה לעשייתן –
אם יש צידוק פרקטי, זו רוטינה, לא מסורת –
קשורות תודעתית
להסמלת רעיון פרקטי,
ערכית נשגב,
שמייחד קולקטיב
איתו מקיימיה מזדהים,
אליו הם שואפים להמנות,
רווים ערך תודעתי מההשתייכות. להמשיך לקרוא מסורת

Share

העדפותיי ותפישותיי

ההבדל בין העדפותיי לתפישותיי הוא היררכי:

  • העדפה היא רצייה רגשית או יצרית גבוהה יותר ביחס לחלופה אפשרית.
  • תפישה היא סט תמלולים הבנויים היררכית רציונלית, התומכים בהעדפה רצייתית/ רגשית מקדמית. 
Share

תפישת ערך צרכנית

בהתניות צרכניות, בהעדפות מוצרים חליפיים ישנן הטיות האופייניות לדפוסי צריכה שונים,
מחיר:

  • חתירה למחיר הנמוך ביותר,
  • חיפוש מיקסום יחס מחיר לעלות,
  • הטייה
    • לתפישה, חיווי ערך מקבוצת השיוך וההתייחסות הסוציאלית,
    • לסיפוק הנאות פיזיולוגית,
    • לאיכות נתפשת
      • פרקטיקה,
      • ספיחת ערך פרסונלי.
Share

ספחני תשומות

מי שעסוק באופן מוחצן לסטרוקטורה-פיזיולוגיה-אישית-מרחב.

ובתרגום לשפת אנוש: קשוב ביותר ל(היעדר ה)נוחות הפיזיולוגית או המנטלית שלו, מדבר עליה, דואג לה; חם לו, קר לו, רעב, צמא, פיפי קאקי, לא נעים.

יעצור התנהלות סביבו כי צריך משהו.

בדרך כלל מקושר להתנהגות ילדותית או נשית.

בהליך רציונליזציה יחשוב שלסביבה יש עניין לטפל בספחנות זו ובכל מקרה סובר שלסביבה יש סובלנות לצרכיו שכן הם 'מוצדקים'.

חלק מתפישה זו מקורה בעבודה שמתמרן את חייו באופן שיודע להקיף עצמו במי שיש לו עניין ויכולת לטפל בספחני תשומות.

ספחני תשומות נפוצים בין בעלי כישורים/ מגבלות מובהקים, שאותרו ככאלה על ידי הוריהם או סביבתם, ונתבו עצמם לעולמות פרפורמיות אמנותית ויזמים עסקיים.

Share

אפס נקודה משהו שקר

פורמלית,
מי שלא העביר מידע לא שיקר,
שכן,
לא ניתן מידע שגרם לעיוות בתפישת המציאות.

פורמלית. להמשיך לקרוא אפס נקודה משהו שקר

Share

אידיאליזם

ההבדל בין אידיאולוג ל- אידיאליסט:

  • האידיאולוג מנסח קוד התנהלות אנושית על סמך רעיון על שמקדש ערך, שסותר את המתבקש, הפשוט והמובן מאליו בטווח המיידי והקצר, להמשיך לקרוא אידיאליזם
Share

גזענות

הגדרה

'גזענות' – תיוג ערך שלילי לקבוצת פרטים,
המתאפיינים בתכונות משותפות, אליהן נולדו,
כגזע, מגדר, דת, לאום, אתניות, תכונות גוף מולדות כצבע עור,
תוך התייחסות שלילית לקבוצות מובחנות, בהחלטה מקדמית, מעצם שיוכם.
התייחסות 'גזענית' פוגעת ריאלית בזכויות או בטובין ו/או רגשית בנפגעים,
פגיעה שהייתה נמנעת, אילו הפרטים לא היו משוייכים לקבוצה.

סיבות, צידוקי 'גזענות'-

  • 'ענייני'- ייחוס שולל של ייצוגי תכונות נתפשות מיוחסות של פרסונה בסיטואציה,
  • ספיחת ערך אישי, גם אם בחסות ארגון, מהנחתת אחר.

להמשיך לקרוא גזענות

Share

קושי

כמה קרוב ל- לא יכול יותר.

כלי הגדרתי לטיפול במאמץ.

ייתכן שאינהרנטית מכיל את הויתור,
אך אפשרי שגם מרחיק אותו.
בכל מקרה נוגע, רציונלית, בתזמונו,
בשונה מהעדר טיפול והמתנה לפקיעה אוטונומית.

בה במידה שם על המאמץ בקרת רצון רציונלי.
מניעת מצב 'לא זוכר למה' בסיטואציה.

בין היתר, מוצא בגישה סטייטמנט אישיותי שמסייע להתרחקות ממצב של קושי,
אם מלווה לבחינה הערכה של קושי ובחינת מימוש צרכים וקידום רצונות מצרפיים על ההקשרים הנלווים אליהם.

Share

איכות – קרבה לכוונה

עם התפתחות הטכנולוגיה האיכות התייתרה. במקומה יש עובד לא עובד, וכן הרכיב מתקלקל לפני שמתיישן
עם התפתחות הטכנולוגיה האיכות התייתרה. במקומה יש עובד לא עובד, וכן הרכיב מתקלקל לפני שמתיישן

מושג האיכות נמצא בעיצומו של הליך אבולוציוני, שינוי, מורפוזה, התהוות;

  • כשאיכות השמע בטלפון בסבנטיז עולה על זו הסלולרי עשוריים מאוחר יותר,
  • ונוחתת אף יותר במעבר מהתקשורת האנלוגית הבזבזנית ליעילות הדיגיטלית,
  • כשפטיפון hi-fi מיושן מוציא צלילים איכותיים יותר מ- mp3 מגניב,
  • כשהנשאף הוא הנגישות לספריית השמע ובליטוף אצבע,
  • כשעיוות העדשה והגרעיניות בשבעימים נמוכה מהיום,
  • בעידן של 0/1, עובד/ לא עובד,
  • כשהטכנולוגיה במוצר מתיישנת טרם התקלקלותו,
  • כשהשעון הדיגיטלי בדולר מדויק יותר מהמכני ב-1,000,

האיכותי הוא המכני, הפחות מדויק, אך היקר לייצור, שהתפתחותו ארכה סנצ'וריז, וכעת מיוצר על ידי תריסר בתולות טיבטיות איטרות יד שמאל. להמשיך לקרוא איכות – קרבה לכוונה

Share

טקס

פעולה הממירה הווייה משמעותית של משתתפיו לרעיון אבסטרקטי, המסמל את ההווייה לצרכים תודעתיים.

  • כדי שפעולה תיחשב כטקסית עליה לכלול ממד הסמלה.
    • הסמלה- התמרת חפץ או פעולה לרעיון מופשט.
  • בטקסים עם מרכיב אמונתי, יש 'חסינות' תוצר ההסמלה מפני בחינת תקפות על ידי הכתרתו כבעל ערך בלתי תלוי- 'מקודש'.
    כך, טקס הוא פעולה פרקטית שמתייחסת לממד מופשט.
  • ממד ההסמלה מכיל מרכיב לא רציונלי,
    • תהליך בו יש התמרה של אלמנט קונקרטי למהות אחרת
      במטרה לתת לו משמעות שונה לאלמנט המקורי
      הוא תהליך תודעתי.התהליך – לעתים, לא בהכרח – נעשה על ידי גירוי חיצוני, אך הוא אוטונומי בתודעת הפרסונה שעשתה זאת.
      ההתמרה היא תודעתית ולכן לא אמפירית. הרציונל להיות מעשה זה נועדה ליצור תוצר שונה מהותית מהמהות הראשונית ממנו הגיעה.
  • לחלק מהטקסים מאפיין מחזורי.
    • לכן, יש הקוראים, בטעות, לפעולות רוטיניות 'טקס'
      שכן, אם ממד ההסמלה לא כלול ברוטינה הפעולה איננה טקסית.
    • מחזוריות איננה תנאי לפעולה טקסית,
    • ועם זאת, ההתנייה לחפש וליצור את המחזוריות בטקס עשויה להתבטא בפרקטיקה טקסית דומה החוזרת על עצמה.
      – עריכת ברית מילה היא פעולה חד-פעמית, כשהרוטינה מתבטאת בעריכתה בכל תינוק זכר בן 8 ימים, פעולה דומה עם מרכיבי טקס זהים.
  • לטקס חשיבות באבחנה סוציולוגית, הכלה והדרה:
    • ליצירת מרכיב חִבְרות לנוטלים בו חלק,
      • התייחסות המשתתפים בטקס למי שלא נוטל בו חלק,
      • התייחסות מי שלא נוטל בו חלק כלפי אלה שכן.
Share

דת

  • religionאוסף ציוויים.
  • שגרת ציוויים המתווכת למאמינים באמצעות מבנה רציונלי המונח על הסמלות לקידום ערכים פרקטיים.
  • תפקידה-
    1. ניפוק אמצעים מנטליים, הסברים, להבנת חיוויי מציאות נתפשת,
    2. גזירת התנהלויות תואמות,
    3. לטובת שימור סדר חברתי,
      כפי שנתפש על ידי מחוללי הדת והממסד המקיים אותה.
  • כך, על דת להכיל
    1. 'אמונה' הכלה של התכנות לא רציונלית- הכרה תודעתית משפיעה על יקום אונטולוגי,
    2. ממד 'ציווי', שאין לערער עליו, ועל מקור הסמכות,
    3. ממד 'הסמלה'- ייחוס תודעתי לאובייקט משמעות השונה מהווייתו וקשירתו להוויה אחרת.
    4. וכן 'ערך' קונקרטי לקידום של סוכני הדת, המתווכים בין המאמין לאידיאה.
  • וכן, דת לא מחוייבת להכיל אל,
    מהטעמים

    1. אלוהות היא אחד מהעמודים ההכרחיים והאפשריים להשתתת דת,
      ניתן להתייחס ללאומנות כסוג של דת, נטולת אל.
    2. האם יש בסיס ליומרה להטיל על רוב המאמינים, אדוקים ככל שיהיו, את מהות האל?
      חוסר היכולת של מאמין להסביר את קיום ה'אל', לא משפיע על היות האל או לא, כמובן, ועם זאת מחזקת את התפישה של מרכיב האמונה והציוויים הנלווים- דת.

לעיתים מכילים ל- ומדירים מ- 'דת' באופן שגוי:

  • יש מי שמודר מהדת, עצמאית או על ידי אחרים ומתוייג כ'חילוני' בשל העובדה שאינו ממלא חלק או את כל המצוות-
    • הוא עדיין יכול להיות דתי. בגרסה העצלה.
  • כדורגל, אהדה לקבוצה, זה לא 'דת', שכן אין ממד ציווי.
    • אין להחליף רצון חזק, או אפילו התמכרות בציווי מילולי.
Share

נדיבות

הקצאת תשומות לאחר, בידיעת המקצה/ הנותן/ הנדיב, ש-

  • לא נעשתה התחשבנות האם התגמול משתווה בערכו לתשומות שנתנו,
  • או בידיעה מקדמית שהתשומות יקרות מהתגמול,

כשלפחות חלק מהתגמול על הנתינה זו תחושה נעימה מפעולת הנתינה.

תשומות עשויות להיות-

  • טובין ריאלי,
    • כסף, או חפצים בעלי ערך כלכלי,
    • זמן, זמינות
  • טוביני תודעה,
    • אנרגיה רגשית,
    • ידע.
Share

אחיזות

בעזרת מלים אוחזים תודעתית במציאות, מנסחים פעולות ומניעים לביצוען.
לא בוראים מציאות.
יצירת מציאות באמצעות מלים, גם בשימוש במבנה תחבירי מעולה וחריזה ממושקלת היטב
היא שגויה במקרה הקל ומניפולציה שקרית בקשה.

Share