תגית: פיננסי

פונקציונליות תעסוקתית

שלושה ערוצי פרנסה

יכולת הכנסה מעבודה – פרנסה, נובעת משלושה ערוצים מובהקים:

1. הטייה אישית, כישרון מובהק/ מגבלה אישית לתחום מסויים, בו יש ביקוש כלכלי למיצוי הכישרון,
2. מיומנות ידע וניסיון נרכש בתחום התמחות – דסציפלינה עם סף כניסה גבוה יחסית,
3. תפישת המעסיק שעובד ינפק משאבים/ מחוייבות/ נאמנות אישית בתחום העיסוק,

על פי רוב, אלמנט אחד הוא דומיננטי:

פעולה

מאפיין

ניתוב

סף כניסה

כישור אישי אין מי שאין לו כל כישרון*
רתימת כישרון אישי, מובחן, בעל ערך כלכלי, למקור הכנסה	ספורט, אמנות במקרים נדירים, נשאפים, ובשאר – יכולת עסקית כ – כמסחר, תיווך, בעלי מלאכה מומחים, או מוגבלות התנהלותית אישית להשתלב כשכירים	אינסטינקט, עם תחזוק מתמיד	התפרנסות מכישור מובחן בנדירות, מהווה ‘שאיפה תעסוקתית’. שכן, ישנה הלימה בין כישרון נדיר לבין עיסוק, בו סף הכניסה אינו ניתן למי שלא ניחן בכישרון. התחרות היא בין בעלי כישרון דומה, כשהתגמול תְלויהאטרקטיביות עסקית של יישום הכישור.

---

* יש מצבים שכישרון לא מפותח, שמיומנות לא מנוצלת, שיש מגבלות פנימיות של פרט, חיצתוניות של תנאים סביבתיים או ביורוקרטיים שמונעות ממישהו להביא ערך ותועלת.

מיומנות אין עיסוק שאין בו כל מיומנות או נטול סף כניסה
רכישת ידע, מיומנות וניסיון	על בסיס הטייה אישית, כישרון והתמדה	מחייב סף כניסה, מאמץ מתמיד ורוטינה מְתחזקת לעדכון המיומנות המתעדכנת	משחר ההיסטוריה עד תחילת המאה ה-19, המהפיכה התעשייתית, טרום ההתמקצעות, רוב האנשים היו איכרים או פועלים, המשיכו את עיסוק משפחתם. מעטים היו בעלי המקצוע עם כשרון או מיומנות כְּסף כניסה – אמנים מהנדסים, מורים, אנשי דת. המאה ה-19 היוותה תפנית בהתמקצעות עובדים. המאה ה-20 ייצרה מגוון רב של מקצועות מובחנים. במאה ה-21, עת התמוססות הפרופסיות, נעשה מאמץ טכנולוגי להחליף ידיים מתמקצעות ברובוטים, ומתוך כך הנמכת סף כניסה להתמחות. ההתמחות מקדמית, אקדמית, הפכה לסַנָן מאתר, ובכל מקרה זמני, לעידן תחלופת ‘עיסוקים’ – שכן כבר אין ריבוי ‘נגר’, ‘מסגר’, ‘נהג’ היא פרופסיה על סף הכחדות עם אוּבּרִיזציית-כל-אחד-עם-אוטו-הוא-נהג מחד, וכניסת מכוניות אוטונומיות מייתרות את מפעילי המכוניות, מאידך. כך ישנה התכנסות פרגמנית של דיסציפלינות, וביזור דה-פרגמנטי של תתי התמחויות. התמחות מדהימה של אדם המתפקד כמכונה, עדיין מתגמלת ברמת המקצועות הנמוכה. הסיבות לכך: ההתמחות יוצאת הדופן אינה סף כניסה, המתמחה עשה זאת על דעת עצמו – איש לא תבע ממנו להתמחות כך – לכן לא יתוגמל, ההתמחות לא ניתנת לייצוא לתחום אחר, ניתנת לשיחלוף על ידי עובדים פחות מיומנים זולים.

אמון יש מי שלא ניתב עצמו למשרת אמון
ניפוק משאבי ייצור לפטרון	כאקסטנציה שומרת או מרחיבה טיפול בקניין ‘בעל-הבית’, בתחום הטייתם האישית	מפגש רצונות של העובד וה’מיטיב’; צורך פטרון בשרות כלכלי, יישומי, רגשי של העובד. מוכנות עובד לזמינות אקססיבית, כחלק מתפוקתו	סף כניסה נמוך, שאינו מחייב כישור מובהק או משמעת רכישת מיומנות. עובד מהווה קומודיטי בר תחליף. מוערך במידת אטרקטיביותו לטעמי ריבון/ מעסיק/ בעל הבית/ הבוס/ החברה המעסיקה. העדפה ל’זו עם הציצים הגדולים’ – כלומר ממדים בלתי מדידים, שאינם מתממשקים ישירות עם דיסציפלינת העיסוק, כשהעיקריים הם: מוכנות לנפק עבודה בלתי אטרקטיבית, ‘תגובתיות’ העובד – שם קודם ל’נאמנות’, למילוי הערך הדומיננטי לפטרון, עבור תגמול יחסי נמוך, שעולה ככל שסף הקבלה למשרת האמון גבהוהה יותר, או שתלותו הרגשית הפטרון גבוהה יותר. ככל שמשרת האמו משיקה לתחומי בנטייה, הכשרון של העובד או שמייבת התמחות או סף כניסה, ערך העובד עולה. פתרון נוחות/ ייאוש, מצריך שיווק טרם יירוט המשרה ושירותיות במהלכה, תלות העובד מבחינתו אמורה להדביק את תלות הפטרון בנאמנותו, הצמדות אסירות תודה, תוך סינג’ור ושרות.

הכרחי אך לא מספיק

כדי להתפרנס כלכלית, מעל שרידה,

בעבר

• הממש רחוק, עיסוק היה כורח משפחתי חמולתי השרדותי. בחירת בן לרועה צאן, או כורה פחם, היה בעיקר להמשיך את קריירת אבותיו, או להתגייס לצבא, עוד סוגה של התכנסות לפטרון.
• בהיות פרט ניחן בבעלות על כישרון מובהק, עם אפשרות התמרתו לטובין כלכלי, ויכולת גיוס משאבים לפיתוחו, נתבו את בעליהם לעיסוק בדת, או במימוש הכישורים האישיים, ובכך נמנע המשך העיסוק של האבות.
• סביב המהפיכה התעשייתית, בה נבראו מקצועות, מיומנויות, נוצרו פלטפורמות חדשות לאפיקי יוזמה וכישורים, התפתחה מגמה של יישום מיומנויות נרכשות,
• בצד הִצָמדות לפטרון צורך כישורי פרטים, מוכנות לסנג’ר, לשמור/ לקדם את קניינו הריאלי והטובין המנטלי.

כעת

• all the above
• וכן יכולת מימוש תפילה –
  דור הבייביבומרס, להבנתי, בנקודת זמן זו, היווה את שיא עקומת ההתפתחות האנושית בחברות מערביות, במובהק במובן, של התקדמות מצרפית, רחבה, רווחת ההמון, שלאחר נקודה זו, עם התמוססות מדיניות הרווחה,
  • מגמת הצרת התפלגות הרווחה, עם אמפליטודה מועצמת של מעטים עם כישרון מועצם או כישורים בנדירות, המרוויחים הרבה יותר מסביבתם, בהשוואה לפערים קטנים יותר בעבר,
  • בעוד שהרוב, בעקבות הפחתת ספי הכניסה לכל תחום עיסוק, מרוויח פחות,
    • ביחס למעטים בני אותו דור,
    • וביחס לדור הוריהם.

בעתיד?

לא יודע.

משער, ש
בעתיד רחוק, תהליכי ‘זרימת מים למקום הנמוך’, עם הליך התקדמות הרציונליזציה, שאינו ליניארי ולא רציף, יניב הקצאות משאבים, הסטת טובין ממניעים שאינם מוסריים–שרירותיים–ציוויים, אלא מתפישה עניינית מקדמת פרודרסיבית, לרווחת המונים עניים בהליכי העצמת עוני, כפי שקורה כעת–עתיד קרוב.