פרסום דור חדש

נוסע מאחורי אוטובוס.
רואה את המודעה המתכוונת למכור מכונית אמריקאית, קטנטנה:

חמש מעלות למכונית:

  • זולה, מחיר באמת נמוך- זול בהרבה מהו-גלגלי שלי, לא מדד לשום דבר- גם הוא לא יקר,
  • 6 כריות אויר, מהוות תחליף לבטיחות אקטיבית נמוכה של אוטו חלש, ופסיבית של קטן וקל,
  • החביירים יכולים להדחק בה, יחד עם הנהג וכף של נעליים, חמישה,
  • חיבור בלוטות' למוזיקה! בין $2.66 ל- $11.90, כולל משלוח(!) מסין.bluetooth
  • מלא צבעים.

ובתרגום, "דביל בן הדור החדש, צ'מע לנו, אנחנו בעניניים, מבינים מה מעניין אותך. לך לאמא המבועתת ממך שלך, עשה לה פאניקה שתקנה לך ת'אוטו."

הערה:

יכול להיות שהמכונית מעולה. הפרסום החדש, הוא העניין.

Share

מינורי באכילת קש

חנה מְתַנָה לי על בנה בן ה-30, שלא מצליח להתמיד בעבודותיו המזדמנות.
בולי, בעלה, היא מדווחת, אוכל ממנו קש.

למה קש, אני שואל.

מפני שהוא משלם את חובות הבן מדירות שכורות וצריכות מעבר ליכולותיו, היא מבארת.

ו-למה בולי אוכל קש, אני מעיק, הפרדתם חשבונות, משהו שלא ידוע לי?

אתה יודע, היא מסבירה, אני מנהלת חשבונות, אבל אני מזה לא רוצה לשמוע, הוא זה שאוכל את הקש.

Share

תמונת מצב

בעמוד הפותח של הדה מרקר מ- 20/11/2013, ארבע כותרות לכדו את עיניי, צירופן שמצטבר לתפישה וותיקה על מגמות חברתיות כלכליות:

1

בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית, המידע הפך נגיש לכל. הידע עבר סוציאליזציה.
כתוצאה מכך, הידע איבד את ערכו שהיסטורית, עד לאחרונה, המחזיק בו וביישומיו הנגזרים, גזר פרמיות על הידע שאצר והשימוש בו.
בעולם השואף לכלכלה יזמית, יעילה וחופשית, מי שחולש על תשתיות המונים, במקרה זה- תשתיות מידע גלובליות מממש ערך בשיעורים קיצוניים. להמשיך לקרוא תמונת מצב

Share

מינורי במס-אז'

חבר, לא חשוב מאיזו עדה, נסע עם בניו ל-לא-חשוב-איזו-תפוצה.
בחוף, אח ביקש מהאב כסף למסאז' רגליים עבור אחיו. 250 קופייקות מקומיות.
האב, במשימה חינוכית על כלכלת שוק חופ(שי), הורה- 'עד 200'.
האח המקבל, קבל את הכסף, את ההנחייה, אך המסאז'יסטית לא.
וכך זכה למס או אז' ברגל אחת.

Share

פיצוח ה-איך לעשות כסף

רבים מתעסקים עם פיצוח ה"נוסחה" לעשות כסף-

  • הקצה תשומה,
  • במחיר הנמוך ביותר שתוכל,
  • הוסף לה ערך,
  • מכור אותה במחיר הגבוה ביותר האפשרי,
  • וודא שהמכירה גבוהה יותר מההשקעה.
  • התמקד בעשייה.

ככה, פשוט.

Share

ריכוזיות ומונופול

השיח הכלכלי העכשווי עוסק בריכוזיות של גופים כלכליים ומושווה בהשפעתו לזו של המונופול, שכן

  • מעצים את עצמו- מתגמל את בעליו
    • רבות,
    • באופן לא שיוויוני,
    • לא הוגן,
  • מכביד על הפרט
    • את אפשרותו להתפתח,
  • מעודד חוסר יעילות בכלל המשק
    • חונק אלטרנטיבה של יותר עבור פחות.

ובכל זאת יש שוני מהותי. להמשיך לקרוא ריכוזיות ומונופול

Share

ערך הניסיון

experienceחונכנו, גדלנו, לתוך הפרדיגמה שלניסיון יש ערך.
כלומר, ישנו הליך למידה שיש לו משך זמן, שחלק ממנו, הוא תהליך הטמעת הידע  שנרכש. להמשיך לקרוא ערך הניסיון

Share

RCQ

לפני כמה עשרות שנים עלה הצורך להסביר איך מי שנתפשו כמוכשרים, והתפישות מגובות במדידות iq, Intellectual Quotient לא הגשימו את הפוטנציאל שתלו בהם.

נוסח ה- eq, Emotional Quotient. יכולת גיוס אחרים להנעה לפעולה במישורים רגשיים מעבר לתמריץ רציונלי ישיר.
להמשיך לקרוא RCQ

Share

מבאס, אבל

  • מעל גיל מסוים, די צעיר אגב, הסיכוי שמישהו יגלה כישורים חדשים החבויים בו די קטן.

    יש סיכוי גדול יותר שייעשה שימוש חדש בכישורים ידועים, קיימים,
    ושמיומנויות קיימות יתקהו.
Share

חדשות רעות

נראה שהרוב המכריע עולה על מסלול רמת חיים בחלון הגילאים בין השלושימים לארבעימים.
(האמת? מתכוון לבין 30 ל- 35.)
לאחר מכן, כמעט ואין תפניות בעלילה…
ואם כן – זו כנראה עלילה חדשה.

Share

מינורי בהסכם ברור. מראש

ידידי הקדים וסיפר ששותפו הקודם היה על תקן מעודדת, מעוררת ההשראה שלו בעת שבא עם יוזמה,
ובהמשך היה המבצע והאדמיניסטרטור של היוזמה.

החוזה ברור- בעצם ביקש שאכנס לנעליים מוגדרות אלה.

יפה, התבקשתי כבר ביזארית מכך. להמשיך לקרוא מינורי בהסכם ברור. מראש

Share

היפוך מגמה

האנושות שואפת לאופטימיזציית המשאבים.
כלומר, אוסף הפרטים מתנהל אינסטינקטיבית ברציונל, שבכל רגע נתון מקסימום תשואה תיגבה ממינימום השקעה.
גם אם לא נראה כך, שכן ,בתהליך תוצאות הפעולות הן הנראות, ההתניות וסדרי העדיפויות חבויים. להמשיך לקרוא היפוך מגמה

Share

שיווק, מכירות ושרות- פתירת, פתיחת וסגירת פערים

עיסוקים אלה עוסקים ביצירה וטיפול בפערים תודעתיים. להמשיך לקרוא שיווק, מכירות ושרות- פתירת, פתיחת וסגירת פערים

Share

חדשות טובות או רעות?

מחפשים כעת כספים אבודים, נשכחים, נמצאים. חדוות החיפוש, אירוטיקת מימוש הפנטזיה.

Getting_lostכשגל, עוסקת מלים ידועה, ורני, עוסק באקסטרים המספרים, עברו דירה במנהטן, מצאו בנבכי ספתם $900.
רני שמח על המציאה הבלתי צפויה.
גל התבאסה על כמה עוד כסף הלך לאיבוד.


ידידי נקלע לאי-נוחות נזילותית, נאמר- צינון רק הפוך. ייבוש.
קיבל מייל השואל אותו מה לעשות עם ככה וככה חמש מאות ומשהו.
בהפרעת הקשב שלו לא קרא היטב. בהמשך למד שיקבל כמה מאות'לפים. דולראת.
ראה בכך שקיבל את כספו שלו, ככינוס הצדק, התגייסות היקום, אמפטית האל, למצבו.


לי זה כנראה לא יקרה. לא מייחל להפתעות ממין אלה, מניח שהן לא תהיינה מנת חלקי. למעשה, בהתנהלות פרו-אקטיבית, מצר את האפשרויות להתכנות חגיגות ממין אלה.

גילוי נאות 1

ו-לא, זה לא אומר שלא חיפשתי.
החיפוש הוא חלק ממניעת ההפתעה הבאה.

גילוי נאות 2

מצאתי 13 ש"ח. מהקבע. 31 שנה.

Share

4 שלבי פוטנטיות, הארות

במחזור החיים, בחינת אחריות ויכולת ישנם ארבעה שלבים.

  1. potent4steps1צמיחה, אינקובציה
    1. בשלב זה, מלידה עד אחרי צבא  (בישראל), הפרסונה צוברת כישורי חיים.
    2. האחריות נמוכה, וכך העצמאות.
      רכישת המיומנויות נעשית במסגרות סגורות.
    3. השלב קצר- לידה עד וסיום מאובחן עם ההשתחררות ממסגרות המקנות כישורי חיים כלליים.
    4. האם מישהו מאריך את התקופה בשל כניסתה למסגרת כלימודים מחייבים שייך לקבוצה הבאה?potent4steps2
      1. שייך לקבוצה הבאה בשל כך שמסגרת הדוקה ככל שתהא תכליתה  השקעה בפיתוח עצמי ולא בספיחת כישורי חיים.
      2. החלטתו להכנס למסגרת כזו היא וולונטאית משמעותית יותר מכניסות החובה, על גבול הכפייה, למסגרות הקודמות.
    5. כ- 20 שנה ראשונות.
  2. מיטוב, קליימקס
    1. בתחילת שלב זה, הפרסונה בשיא פריחתה הפיזיולוגית והמנטלית.
    2. הפרסונה בשיא עצמאותה- אין מי שתלוי בה.
    3. שלב הבנייה המעצבת.
    4. פעולות הקשורות בחיפוש הדרך למציאת קריירה, התבססות כלכלית בחירת בן זוג והקמת משפחה.
    5. משיא של יכולת, העצמאות הכלכלית בבניה, יש לקיחת אחריות משמעותית והקטנה עצמאות דרמטית עם הולדת צאצאים.
    6. תחילה התקופה מאובחנת סיומה פחות ברור לסובייקט שכן, בשימור רוטינת החיים הנקודה לא מאובחנת.
    7. בשלב זה, לקראת סופו, תתקבע רמת החיים של הפרסונה, כלומר רק במקרים מעטים יהיה שיפור או דרמת הנסיגה ברמה הסוציו-אקונומית של הפרסונה.
    8. ייתכנו מצבי
      1. סימולטניות בין הקמת משפחה לפיתוח כלכלי,
      2. הקמת משפחה קודמת לפיתוח כלכלי
      3. הקדמת פיתוח כלכלי להקמת משפחה
        1. מגמה בחצי המאה האחרונה במערב,
        2. בחברות ערביות שהקריירה המקצועית ידועה מראש ויציבה על ציר זמן, הקמת פתרון מגורים הוא הגרסה להקדמת פיתוח כלכלי למשפחה.
    9. כעשרים-עשרים וחמש שנה.
  3. מיצוי, אומניפוטנטיות
    1. זהו השלב המעניין. בשל חביונו.
    2. היכולות הפיזיות בנסיגה,
    3. יש הגורסים שהיכולות הקוגניטיביות בשיפור בשל ממד הניסיון,
      [שלי לפחות, בדגדרדציה, הניסיון כולל חוויות מהנות ומספקות אך לא רואה בהן ככלים מקדמים.]
    4. המצב הסוציו-אקונומי נקבע בשלהי העידן הקודם,
      לכן הסטטוס הסוציו-אקונומי, לא ישתנה דרמטית, אלא

      1. יתוחזק במקרה הטוב.
      2. במקרים מעטים יורע- בדרך כלל, כ-ריאליה, החיים מזמנים הוצאות בלתי צפויות, לא הכנסות ממציאת תיבות תכשיטים נטושות.
      3. מיעוט זניח ישנה מצב כלכלי, או בשל ירושה או בשל פריצה כלכלית.
    5. ישנה השלה של אחריויות עם פריחת הצאצאים.
    6. גבולות העידן הכי פחות ברורים. משני צידיו.
    7. לכן יש בו חביון לאטנטי, ברוב המקרים לא ברור מתי נכנסים אליו ומתי יוצאים ממנו.
    8. אני נמצא בו  :roll:,
    9. ההכרה שאינך יודע מה תהיה, אך ההבנה מה כבר לא- ברורה.
      • ואם לא מתסכלת יתר על המידה, זו ידיעה מנחמת שלא לומר אופטימית.
      • אמנם היכולות והחדות בנסיגה אבל היחס בין רמת היכולות והעצמאות לשפל המחויבות הוא בשילוב אופטימלי להגשמת רצונות.
    10. תנועת החיים מסיטה את תשומת הלב מהאבחנה לכניסה לשלב זה.
    11. מבינים את היות הסטטוס, בדרך כלל, אחרי שהסתיים.
    12. עשר-חמש עשרה שנה.
  4. התכנסות אימפוטנטיות
    1. שלב השקיעה בה היכולות בנסיגה ברורה ואיתם העצמאות פוחתת.
    2. אנשים נבדלים במשך וקצב ירידת היכולת ואיבוד העצמאות.
    3. העידן נפתח בצורה לא ברורה, בדרך כלל בהדרדרות בריאות, ומסתיים באופן מובהק.
    4. עשרים-שלושים שנה.

    הוספות

    1. איזה אמריקה גיליתי?
      • אמריקה ישנה וטובה.
      • מניח שלא גיליתי דבר. לאיש.
      • שמחת האחיזה המתמללת, חדוות ההצפה והניסוח.
    2. הנכתב כאן מתייחס לריבוי היבטים ולאו דווקא לתעסוקתי.
    3. פעולות שאופייניות לעידן שנעשות בעידנים אחרים לא משנות את העידן
      [כאכילת דייסת בוקר בערב לא משנה את הזמן, והאלגוריה לא כופה את עצמה על המציאות 🙂 ]
    4. אפשר להסיג אחור את מחוגי השעון, אבל תנועת הזמן והעידנים תישאר קדימה.
    5. התוכלו ילדים, לאתר היכן אתם נמצאים?
      האם אתם מסונכרנים, או לעידן או מנסים להביס את הסטטסטיקה?

להמשיך לקרוא 4 שלבי פוטנטיות, הארות

Share

שמרניות רדיקלית

אחד

ממכרי ילדותי מפעים אותי בשמרנותו.
כ-לא מתמטיקאי, אני מבין שלסדרה מינימלית יש 3 אברים.
כן אני נוכח, שיש הטועים ומ-2 מופעים יוצרים סדרה.
הוא אלוף. הוא כל כך מוטה סדר מקבייע, שממופע אחד,
שאהב- יום שני פאב,
יוצר סדרה. להמשיך לקרוא שמרניות רדיקלית

Share

סיכון חיבובים

  • חיבוב סיכונים היא התנייה אישיותית.
  • הנטייה להסתכן קשורה, גם
    • למידת רציית הטובין,
    • מידת אי-רציית המצב העכשווי שמניע לשינוי מאג'ורי
  • מהסתכלות ימינה שמאלה, הימור זה מוצר של עניים.
  • מכיר את המשפט ש'הימורים מאורגנים על ידי המדינה זה מס שהמדינה משיתה על העניים'.
    • אולי המדינה לא מתכוונת לכך.
    • בפועל זה גביית כספים מציבור צרכנים לחלוקה מחדש.
  • בהימור בעצם משלמים פרמיה על מצב תודעתי מרגש חיובית- תקווה.
  • בהימורים טהורים, לוטו, גירודים וכאלה, יש ייחול ל- Deus Ex Machina.
  • "מכירת סטטיסטיקה" כך שמעתי יש המכנים מוכרי ההימורים, מי שמתווך בין המהמרים לבין ההימורים.
  • נטילת סיכון מחושב, בשונה מהימור-
    • אנשים לוקחים סיכונים על סמך תחושתם המתבססת על ניתוח מרכיבי ההתרחשות והסתברות רציונלית לקיומם, שלאחר מעשה תתברר כ-מוצדקת/ מוטעית, כשהם מזהים הזדמנות שיוכלו ליישם ומשקללים את ההשלכות של טעות בחישובים ואומדים נכונה את היכולת שלהם לעמוד באכזבה.
  • בתוכנית בוקר טלויזיונית מראיינת דתיה הקשיבה למרואיין דתי שדיבר על הקשר בין מידת הנגישות (הנמוכה) של אתרים לבין מידת קדושתם (הגבוהה).
    ואני שואייל? ככל שמשהו קשה יותר להגעה הופך לקדוש?
    ובהשלכה-
    נתקלתי, רבות, במצבים בהם אנשי עסקים הניחו שככל שרמת הסיכון תעלה רמת התגמול תתאים עצמה ותעלה גם כן.

    • הקישור שהמסתכן עושה בין הערכת סיכונו לשינוי מידת הטובין הוא מופרך רציונלית.
      ובשפה גסה ונמוכה- יש מי שמגוייס לבדוק את רמת הסיכון שמישו לוקח וככל שמסתכן יותר, מתאים לו דינמית פרס אפשרי גדול יותר?
      לא. לתפישתי, קרופייה, רואה חשבון, פורס מאז'ור, שמנהל חשבונאות שמשנה את המציאות בהתאם לשינוי בהסתכנות המהמר.
      אין כמו שאין קשר בין מידת הקושי להגיע לאנשהו לבין מידת קדושתו.
    • הקישור קיים רק בתודעת הבוחן שאינה קשורה למאורעות.
    • הכשל מאד נפוץ.
    • זהו הימור.
  • לא ראיתי מהמר שהרוויח לאורך זמן מהימורים,
    שנמנע מההתיישרות הסטטיסטית.
    ישנה אמירה, ערטילאית ומורכבת ככל שתהא, שההיסטוריה 'מטפלת' במי שמנסה להשפיע עליה,
    לסטטיסטיקה, אמורפית ואבסטרקטית ככל שתהא, יש סבלנות אינסופית להוכיח למפקפק בה את קיומה.

    • היו מי שהרוויחו, לפרק זמן מוגבל מהתממשות מקרה עם סיכויים נמוכים.
    • בדרך כלל בהמשך ההימור 'החזירו את הרווח, עם הקרן, ואף יותר מכך.
    • וכבנוס המרוויח לרגע מהימור משלם על כך מחיר רגשי אישיותי בתנודתיותו ובציפייתו הבלתי מתממשת לרווח הבא שלא יגיע.

להמשיך לקרוא סיכון חיבובים

Share

קלסיפיקציה יזמית

אם לעשות חיים קלים, היזמים שנחשפתי אליהם היו אנשים שונים עם מכנים משותפים מצומצמים.

מי כולל ביזמים?
מי שעיקר עיסוקו הווייתו המנטלית, היה בחתירה לייצור כסף גדול.
פרט לאחד שהיה עסוק בפעילויות עקרות, כמעט וליד, כולם גם עשו. במיליונים.

מי במדגם?
אז זהו, שמדגם זה לא. אבל זה עולמי, מי שנחשפתי אליו ישירות:
אב, אד, אצ', דל, טג, טש, יה, לד, סס, עש, רפ, רר, שק לא כולם היו ישראלים, אבל כן יהודים.
ב-חיים מעניינים מאופיינים, לראייתי, בשיתוף תפישת ערך, יוזמה, אמונה, רגישויות, מבנה אישיות.
הממד הבולט- רוחב העולם כרוחב הנטייה למימוש היוזמה.

  1. היתר הוא פוטנציאל תמיכה ביוזמה, חיובית,
  2. ואם לא- רעשי רקע, שלילית.

היחס הקיצוני בין

  1. המיקוד בנשוא היוזמה
  2. להתעלמות מהסובבים אותה

שמאפיינת יזמים, בריבוי ממדים, הדיכוטומיה הערכית בין המקדם למעכב, בין הטוב לרע.

רקע

שתי הנשים זרות אשכנזיות, רובם גברים, חלקם הגדול ממוצא מזרחי*. (אחד שלא, התייחס לעצמו כאל 'שוקי שמש'.) אינטליגנטים, מהירים, עם הורים ללא השכלה גבוהה, סוציו-אקונומיקה בינונית-נמוכה.

בתפישתם היו ילדים מועדפים משפחתית וחברתית.
לא היו שכירים מעבר לעבודתם הסטודנטיאלית (אם היו סטודנטים).


*עם העובדה שנחשפתי ליותר מזרחיים, לא ניתן להתווכייח.

על ההסברים האפשריים שמנפק, ניתן לחלוק:

  • הרקע הנמוך יותר, לחווייתם, מהם הגיעו, היווה גורם ממריץ מוטיבציונית,
  • מתן עדיפות לכלכלה גבוהה יותר מאשר להשכלה,
  • הגבולות יותר משוחררים, מתבטא בגמישות תפישה דתית אמונתית ליברלית יותר,
  • יותר פתיחות לאמונה ומיסטיקה ככלים תומכים בריפוד מציאות בלתי נהירה,
  • הקצאת מתן חשיבות להנאה מסיפוק הפיזיולוגיה היצרית,

ערך

תצורת המחשבה הבסיסית, כשל רוב האנשים מוטה ערך, טוב/ לא טוב, ופחות, נכון/ לא נכון.
בשונה מאחרים, המחשבה הערכית היא

  1. תנודתית בתפישת הערך, הן
    1. בתדר השתנותה ו
    2. הן באמפליטודה של העוצמה הקיצונית.
  2. מצומצמת לנושאי חזונם היזמי, ואדישה ל-מה שלא קשור אליה ישירות.

בהווייתם, מטפלים תמידית בהיבטים שונים של תפישת ערך. של חפצים חיצוניים להם, ובעיקר בתפישת ערך עצמם. הם עושים זאת הן בהפגנת תמיכת בעלותם על מוצרים/ מותגים/ רמת חיים/ בדרישה למחוות כבוד אליהם, ובדיסקוס מתמיד עם סביבתם שהרושם הנתפש עליהם לא תואם את הנגטיביות הסופחת, אלא יעמדו על כך שיש לתת לכך פרשנות אחרת.

תפישת הערך הפרסונלית של האחר מדלגת, לא נעה דינמית, על ציר שני קצות סקאלה, בהתאם לאבחנתם את מידת רלוונטיות האחר לקידום או מניעת רצונם. 'טוב' ו'גאון' אם מסייע 'רע' ו'חבל על החמצן שנושם' אם מפריע או סתם הפך ללא מקדם.

המבחן העיקרי להערכת האחר, הוא היכן עומד על סקאלת ההצלחה היזמית ביחס אליהם. לאחר מכן, מידת תמיכתו בקידום מימוש החזון שלהם.

תפישת הערך של כל דבר- מקומידיטיס ועד פרסונלית היא דינמית, היא לא האלטרנטיבה הכלכלית של מה ששילמו, אלא מה המידה שמה ששולם שירת את חזונם ברמה ההתכנותית או הרגשית. כלומר המחויבות היא למצב הרגשי החיובי ולא לאמיתה מספרית.

חלק מההתנהלות היא שימוש בתפישת הערך העצמית.
בצד זה שהם מתמידים בעיסוקם בייח"צון ערכם שלהם,
הם יכולים לחוש הפחתת ערך [במלים פשוטות להיעלב]
בעת שנתקלים במי שמעכב או מונע את מימוש חזונם.
להפחתה זו יש משמעות אופרטיבית, שכן ב-

  • החצנתם את תחושת הפחתת הערך לידיעת מי שגרם להם לתחושה זו,
  • ביכולתם לעורר תחושת אחריות למי שגרם להם לתחושת הפחתת הערך, להרעת מצב רוחם,
  • בשימוש ביכולתם לגיוס סביבתם לאחריות למצב רוחם,
  • הם עשויים לשנות את פעילות העולב כדי שייתאם את רצונם.

הם משוכנעים שהכישור הייחודי שלהם מאפשר להם לתפוש את המציאות באופן כזה שהטוויסט שהם מוסיפים לה ישנה אותה, את המציאות, באופן שיביא לרווחתם.

מבחינתם הם מנהלים סיכויים והיתרון שיש להם, יש לזה מושג – ויג, שבו הם מתמחרים את השינוי המתבקש ויכניס אותם לפעולה אם היחס בין עלות ההשקעה לפוטנציאל הרווח גדול, אז מסעיר אותם.

התאווה לכסף דומיננטית, ובה בעת מתווכת באמצעות כ'תפישת ערך עצמית' או כ'אהבת היצירה'.

הם לא מחשבים את העלויות העכשוויות של ההוצאה, שכן הן מתגמדות מול מימוש הרצון.

הנטייה לדחות את התשלום מעמתת אותם בעת הפירעון מול הוצאה שעומדת מול היעדר הרצון לשלם שכן, כעת הרצון המניע להוצאה נמוג, בין אם סופק או סתם התמוסס, וכעת ההוצאה מקטינה את מאגר המשאבים למימוש הרצון הבא.

הם מתגברים על כך באופטימיות הבסיסית שהם ניחנו ביכולת לייצר ערך וממילא כסף.

נדיבים בכסף, הנאות, ומחוות.

החצנת נדיבותם, חלק ממיתוגם, תפישתם העצמית שלידם קורים דברים טובים, ושניסיון הנחלת התפישה לסביבתם.

כסף ותשומות כלכליות הם נותנים בנדיבות.

זמן

זמן, ככסף, הוא מעבר לקומודיטי. יש לו ממד של תפישת ערך עצמי.

הם לא נותנים זמן. הם משקיעים או לוקחים.

הזמן, מבחינתם, ממד אלסטי,
ציר הזמן מוכפף לחזון.

מתנהלים על פי שעון הזמן שהמתואם לצרכיהם ומתייחסים במובהק לזמן האחר כ-פחות ערך משלהם,
הן

  • כקומודיטי,
  • והן כמחוות כבוד, סימן למעמדם לתפישת ערכם על ידי האחר-
    לא יכולים לשאת מצב חיכיון לאחר, המתנה, ויתבעו שיחכו להם.

תאווה

תאווה- רצון על סטרואידים. כשיש רצון שמחוזק ביצרים, בדרך כלל פיזיולוגיים.

בשפה נמוכה: אינה יודעת שובע.

הרצון מועלה לדרגת צורך.

טשטוש הגבולות- הם ורצונם מול סביבתם, מייחס להם את התפישה שהרצון שהועלה לדרגת צורך הוא

  • גם רצון האחרים,
  • ואם לא באופן אותנטי, זה מפני שלא מודעים לו, למימושו לתפישת רצונם,
  • ואם לא באופן ישיר, אז בעקיפין,
  • ואם זה לא רצון סביבתם, עדיין בטוחים שמימושו- רצון היזמים, ייטיב עם הסביבה

האופק אליו חותרים, רחוק וגבוה.
מעבר למי שלא נמנה על תכונות אלה היה מסתפק לרווחתו.

הגבולות רחוקים מהם
ובפרט גבולות חוסמים או מעכבים מימוש התאווה.

הופכים אגרסיביים מיידית ועוצמתית כולל מול מי שאך לפני רגע פינקו, אם מאתרים הזדמנות עסקית, שמרגישים שלוקחים מהם שלא מרצונם.

האסרטיביות/ אגרסיביות חציית גבולות אישיים/ החוק או אף אלימות יכולה להוביל למצבי קיצון, של סיכונים המביאים להצלחה מסחררת או התנפצות.

אמונה

לכל אחד מהם משהו, ערך, שאדוק אליו;
אמונה, דת, נשים, סיגריות, אלכוהול, סמים, תזונה, פעילות.
משכנעים את סביבתם כמה זה מועיל, או לפחות לא מזיק כמו שאולי נתפש. בטח אם אומץ על ידם לאחרונה.

כולם חיים מול האמונה, אלוהים ליתר דיוק, על ריבוי ווריאציותיו, ואמונות מיסטיות, שלא לומר תפלות משלימות את החסר באל.
מאמינים בקיומו- בראו אותו,
כדי שיתכתב עם חזונם, גייסו אותו, לחזונם, שמרו על תצורה כזו או אחרת של מילוי חובות מולו.

למה?
  1. מכניקת המחשבה היא אמונתית בעיקרה:
    הנחה מקדמית א-פריורית על משהו, ואז אינסוף רבדי הנחות פרשנויות וחיזוקים, כל חיווי יכול לחזק את הרצון, המטרה ואת היפוכה, באותה מידה ועת.
  2. בעולם הכאוטי שהם נמצאים בו, שבו רוב האמצעים כשרים, חותרים לסדר, רוטינה, מעקה, גם אם מופרך, מומצא או שרירותי. מה גם, בעיקר עם, שכן הם בראו אותו.
  3. באי-וודאות שהם נמצאים הם צריכים כוחות גדולים שיטו את סיכויי יוזמתם לטובתם.
    האל יגוייס ויעזור.
  4. בריבוי מקרים, יפעלו באופן שיכול להיתפש לא הוגן, צודק, ראוי.
    בכך שהם מתייחסים ישירות ליישות עליונה, משלמים לה את המחילה,
    רצוי מראש- כבקשיש, אבל גם בדיעבד, לאחר המעשה כטיפ יתקבל בברכה,
    עוזר להם להסתדר עם אישיויות המשנה שבדרך, שמשלמות את המחיר,
    שכן הם מטפלים ביישות העליונה. הבכירה ביותר. באל.

אופטימיות

תופשים מציאות בצורה שאינה סבירה,
אלא כפוטנציאל התפתחות ערכי כלכלי,
מזהים את הערך והתועלת בהיותה,
משוכנעים בהתכנותה,
אוהבים ומגייסים את מי שיעזור לברוא אותה
ויתמוך בה.

בהערכת סיטואציה, כהתנייה הם בודקים אותה ערכית,
בשונה מאחרים שמעריכים את השווי העכשווי של נשוא בדיקתם,
הם משערכים את גובה התקרה שהשינוי שיטמיעו עשוי להביא. זוהי אופטימיות היזמים.
כך, מספיק שפעולה יזמית אחת תצליח, היא תממן נפילות שבאו לפניה, ואולי אחריה.

לכן בצד אפשרות להצלחות גדולות, הסבירות לנפילות גדולה, שכן:

  1. הסיכויים מלכתחילה, בהגדרה- נגדם,
  2. ובמקרי הצלחה, סומכים עוד יותר על שיפוטם, הצליחו לגייס את מי שראו את הצלחתם, ומעלים את רמת הסיכון בשל חתירה לרווח מואץ ומועצם.

האופטימיות שלהם נסוגה כשמדובר בכספם האישי.
הם על פי רוב, מנסים להשקיע כסף של מישהו אחר, תצורת העבודה שלהם משתנה לעומת כספם.

רגישות

רגישים פיזיולוגית, קשוב ביותר לפיזיולוגיה שלהם, מדברים עליה, דואגים לסיפוקה;
חם/ קר להם, רעבים, צמאים, פיפי קאקי, לא נעים.

החצנת הרגישות, או לפחות היעדר הצנעתו, רמת הטיפול שלהם בצרכים ורצונות היא מיידית ובריבוי תשומות. שלהם ושל סביבתם, יעצרו התנהלות סביבתית בשל צורך שהתעורר להם.
התשומות הנתבעות יכולות להיות לטיפול בצרכים הפיזיולוגיים או המנטליים.
גיוס סביבתם לטפל בצורך המתעורר, בתפישתם כחלק מאינטרס הכלל.
בהליך רציונליזציה יסברו שלסביבתם יש עניין אישי לטפל בספחנות זו.
חלק מתפישה זו מקורה בעובדה שמתמרן את חייו באופן שיודע להקיף עצמו במי שיש לו עניין ויכולת לטפל בספחני תשומות.

ספחני תשומות נפוצים בין בעלי כישורים/ מגבלות מובהקים, שאותרו ככאלה על ידי הוריהם או סביבתם, ונתבו עצמם לעולמות פרפורמיות אמנותית ויזמים עסקיים.

ההתבוננות בפריזמה שהיקום נועד לשרת את צרכיהם האישיים והעסקיים.

 תשומתית

חרוצים- אין גבול לתשומות שמוכנים להשקיע ב-מה שמקדם את חזונם.

טוטאליות הכניסה למשהו בהאצה דרמטית הסופחת את כל האנרגיה,
והיכולת להתנתק ממנו ולא לחשוב עליו יותר כשאיבד את ערכו. וחוזר חלילה.
נכון להתייחסותם לעסקים וגם לאנשים.

ביצועיזם חתירה לתוצאה. בריבוי ממדים ובמיעוט חסמים ומעכבים.

חרטות זה ציפיציפיאדה של חלשלולשים, בזבוז תשומות לאחור, במקום להתמקד בעתיד.
לא יבזבזו תשומות על צער פעולות עבר.
יצטערו על הזדמנויות שלא מיצו.

אין חשש משימוש בכוח אקססיבי מבחינת גיוס העוצמה, השימוש בה, או ההתמודדות עם ההשלכות של לאחר הפעלתו והנזקים שנגרמו.

–הם צורכים מסביבתם, בהיסח דעת על ציר אמיתי למדומה, תשומות שבאופן טבעי אחרים לא צורכים.
כשמתגוננים מפני המטלות הקטנות שהם מטילים על סביבתם, הם מופתעים שביצוע המטלות הוא לא חלק מרצון המבצע, הם יכולים לתמוהה מעצם העניין, או אפילו להיעלב.
על משקל של כל הסכמת פשרה עכשווית היא פתיח לסיפוח הבאה, כי זו מובנת מאליה, מכניסה את מי מסביבתם שחש לא בנוח מהתנהלות מגייסת זו להתגוננות.

צפיתי באברהם דשא פשנל אומר בטלוויזיה ש"לחשוב לוקח הרבה זמן, לעשות לא לוקח כלום."

הזיכרון כתשומה

הזיכרון לא כולל זיכרון אישי לאנשים, שכן בדרך כלל אנשים הם תשומות למימוש היוזמה.
הזיכרון הוא ליכולת ותגובתיות ביחס ליוזמתם.

לכן כשיחסים אישיים עולים על ציר התנתקות, רכיב היעדר הזיכרון יופעל בעת שהזיכרון התשומתי יסמן שהפרסונה עשוייה לסייע במימוש החזון.

כלומר אין תפישת יחסים פרסונלית על ציר זמן.

מבנה אישיות

מנהיגים, מקובלים חברתית, כריזמטיים, מגייסים לחזונם, אופטימיים, מתארים מציאות כחלק מתחזוק רגשי, מניה דפרסיביים בתדר ובאמפליטודה גבוהים.

דינמיות מחשבתית שאינה מחוייבת להחלטה קודמת, וודאי לא לשיקולים קודמים או לאידיאולוגיה אלא למיקסום רווח.

נמצאים בתמונה הרחבה, לא יורדים לפרטים, מישהו מטעמם, בן אמונם, יטפל בכך.

וכמאמר ידידי הצעיר: נזהרים מהכל ולא חוששים מדבר.

Share

יזמות, פרסונלית

נטייה אישיותית של בעליה,
לחתירה וחיפוש מצבים,
בהם מעורבותו המקדמת תגרום לסיטואציה
לייצר ערך עודף על המצאי בתוספת התשומות,
לרווחתו הכלכלית והרגשית,
לבצע
ושוב, באופן חוזר.

הרחבה קלסיפיקו-פרסונלית  🙂

Share

מינורי בעשייה כספית

את אהרון ארד פגשתי אצל ידידי הנערץ. הוא דמות מוכרת לעכברי המוספים הכלכליים. מליונים עברו תחת ידיו. בארץ ובחו"ל. כולם היו שותפיו. חלש על מיליארדים, בעליהם של מליונים, בעלן של אחדות, ספח פרסום, היה בעליהם של מותגים ידועים.

להמשיך לקרוא מינורי בעשייה כספית

Share

מינורי באם-אז המוטיבציוני

Ronen Roudik 16 aviron aר'ישל'ה- ר', או רונן רודיק, חבר מניו יורק.

הכרנו באוניברסיטתנו המפוקפקת. בהשראת פרשת קו 300 שארעה אז אני נהייתי דל'ת, הוא- ר', ובחיבה- ר'ישל'ה, עד היום.

יפה כפסל – הוא לא רואה את זה – פרופיל קיסר רומי מוטבע. הסתפר כל שבועיים, פעם בשבוע גילוח עורף. להמשיך לקרוא מינורי באם-אז המוטיבציוני

Share

מינורי בעובדות החיים

תוהה באוזני ידידי הנערץ על מקור הכנסתה של סלבריק'ה דה לה שמאטע,
שכן מתנועעת עם רכב מצ'וחצ'ח ומתוקתקת בתיקים לא שפויים. כספית.

הוא משער, שהעסק שלה אכן לא מניב את ההכנסות התומכות ברמת החיים המוחצנת, ולכן מניח שספונסרים מעורבים בפיצ'פוץ' שדיה, מעשי ידי מנתייח.

"ומשה?" שואל על טייקון צללים, שרואה אותה באה אליו.

"הוא תומך אבל בלי כסף."
או, זה מידע מעניין. לא נראה לי שמישהו שם מחפש תמיכה רגשית.

אם כך, איך תומך בה?
להערכתו, במין דיל כזה, היא נותננת לו מתנות של פחות מאלף, והוא משיב לה במתננות של יותר מעשרת אלפים.

אז ווט דה פאק היא נותנת?

Share

יזימה מהקומפורט זון–

חבר, יזם, שיתף אותי בכוונתו לפתוח עם שותפו חומוסיה.
בקניון כפרי , על דרך ראשית.
חבר לבעלים של מוסד חומוסאי מוכר בעמק החומוס התל אביבי, יקבל ממנו מתכון שם והדרכה.
אחלה רעיון.
להמשיך לקרוא יזימה מהקומפורט זון–

Share

תפישת ערך צרכנית

בהתניות צרכניות, בהעדפות מוצרים חליפיים ישנן הטיות האופייניות לדפוסי צריכה שונים,
מחיר:

  • חתירה למחיר הנמוך ביותר,
  • חיפוש מיקסום יחס מחיר לעלות,
  • הטייה
    • לתפישה, חיווי ערך מקבוצת השיוך וההתייחסות הסוציאלית,
    • לסיפוק הנאות פיזיולוגית,
    • לאיכות נתפשת
      • פרקטיקה,
      • ספיחת ערך פרסונלי.
Share

כלכלה קטנועית

שכרנו קטנוע בקו סמוי, תאילנד.

נותנים אותו עם כמות דלק מזערית.
תינוק נולד, יוצא לעצמאות עם מעט אנרגיה כלכלית.

בדרך, דוכני מכירה של בקבוקי דלק.
בספיחת האנרגיה נחשף לרבים המציעים טובין עם ערך כלכלי נתפש, גבוה יותר מבפועל.

בקבוק דלק עולה 40 באהט. שלושה ב- 100.
אם שלושה ב-100, יש פערים. כלומר, גמישות לאופציות נוספות.
הבקבוקים בתודעת הצרכן, בחוסר שימת לב, במניפולציה תודעתית, הם ליטר.
בפועל- חצי.
רבים המקרים בהם הטובין המשווקים נתפשים כעונים על צורך, ובפועל יקרים יותר ממה שמודעים אליו.

בתחנת דלק מחוץ לעיר המחיר לליטר 50 באהט.
נכנסים לתדלוק.
טרום התדלוק, מבחין שמונה המשאבה לא מאופס אלא מתחיל ב- ליטר 1, 50 באהט.
בתהליך רכישת האנרגיה הכלכלית, המנפקים אותה לעתים גו(נ)בים שמִיר, מס, בנתינתה.

"הי, הי, הי" אומר למתדלק, "אפס."
מחייך. מאפס.
לעתים תופסים את זה, לעתים לא.

ממלאים יותר מהצורך.
השקעה, אגירה.

כשנחזיר, בעל הקטנוע ישאב את יתרות הדלק מהמינימום שמתכוון וימכור בבקבוקים.
המתווה הכלכלי שב, למתכונתו המוכרת.

מחזור חיים כלכלי.
דומה למעגל כלכלי אנושי?

Share

מינורי על הציר בין בושה(תי) להתנהלות כלכלית

גזברתי את מסיבת סיום בית הספר-

80 תלמידים.
כמה מאות שקלים לראש.
אפשרות תשלום של 3 המחאות דחויות.
על פני חצי שנה.

לאחר כמה שבועות, גיליתי, שאיבדתי את ההמחאות העתידות להיפרע.
פניתי למנהל-

  • הצהרתי, ״אני מאד נבוך״,
  • יש להודיע לכל מי ששילם בהמחאות שאבדו, שעליו לבטל את ההמחאות שטרם הופקדו,
  • ולהעביר אלי המחאות חלופיות.
  • אני אשא, אישית, בהוצאות דמי ביטול – 14-17 ש"ח לכל המחאה,
  • העבירו את התנצלותי.

למעלה מ-100 המחאות כאלה.

חלק מההמחאות שהיו כבר אמורות להיפרע ניתנו עם דחייה חדשה.

Share

Hidden Agenda

כשמישהו אומר שרוצה לעשות כסף האג׳נדה ברורה.

כשמישהו אומר שהוא רוצה את טובת הציבור, לא שזה בהכרח לא נכון, אבל יש לחפש את הכוונה מאחורי הצהרתו.

Share

מינורי בהוספת פשע על חטא

ה' חבר וותיק, שאל אם יש לי כמה מאות ממטבע מסוים, יחסוך לו הליכה לסניף המחלפה הקרוב.

– "יש בכייף".

לפני שנותן לו, אומר שזה עבור בנו, למדינה אירופאית, צריך מהמטבע השני.

– "אין בעיה", צולל בכיף.

כעבור עוד יום אומר, שלא צריך X מסתפק ב- 2/3.

– "אין שום בעיה."

בא לקחת, גוער בי שאיך שנפגשים נותן לו את הסכום, תוך דילוג וללא הקדמת ברכות הגעה.

כעבור כמה שבועות מזכיר לי שצריך להחזיר את הכסף. יעביר לחשבוני שיש לו את פרטיו, פרוצדורה שנעשתה בעבר בנסיעותינו המשותפות לחו"ל, וכן עם בנו שני, תמיד בדיליי של כמה חודשים.Rubik's_cube.svg

כעבור עוד פרק זמן, חוזר, וכך כמה פעמים.

אתמול קם מהקפה, מתכוון לשים פעמיו לבנק ואומר לי- "חייב לך ככה וככה שקלים."

אני צוחק ומפתיע אותו "אינני רוצה את הכסף."

– "מ'זתומרת?"

– "מה ששמעת. עשיתי לך שרות, בקטנה, בלי מאמץ, בלי תשומות תודעתיות, פתאום זה נהפך ללכלוך תודעתי, אני צריך לזכור, להתעסק עם זה, כל מני כאלה. לא רוצה. וויתרתי."

– "אבל זה לא הגיוני" הוא מדבר בהיגיון, לוקח אחריות על (אי)מעשיו "אתה תשלם על התנהלות לא ראויה שלי? אין מצב. אני אעביר אליך את הכסף."

אני צוחק, "אתה מוסיף פשע על חטא?
אין לי עניין בכסף.
אם מראש הייתי יודעת שיהיה כך, לא הייתי נותן אותו.
רציתי לעשות משהו בקטנה ולא לייצר רעש.
עכשיו אתה מרעיש עוד יותר?
במי אתה מטפל בהחזרת הכסף, בך או בי?
לקיחת כסף ללא הסכמה היא אלימת. האם החזרה ללא הסכמה איננה אלימות?
החזרת הכסף מסיימת את הסאגה?"

Share

חבל, ואולי לא

איש יקר מהצבא פגש חבר נוכחי.

בהתייחסו אלי, אמר ככה וככה דברים נעימי אוזן,
וקינח מינורית, ש-חבל שלא מיציתי עסקית.

  1. נכון,
  2. החמור מצטער שאין לו כנפיים?
  3. זו בעצם לציפייתו, אבל מה אני קשור לזה?
  4. ואולי בהנחה שאני מתוסכל על חוסר מיצוי, האם התסכול הוא בהיבט העסקי/ כלכלי?
Share

סיוע עסקי

בפעם הקודמת שהייתי בבנגקוק תאילנד, 2009, ישבתי בקפה, שכחתי ממנו.

הפעם הגעתי שוב. Lazy Chair: קיטון בפאתי שוק לא חשוב. רוחב, פחות משלושה מטרים. עומק- אין שישה. המרחב כולל קאונטר הכנת קפה, מעבר, קאונטר ישיבה על כסאות בר, שירותים, ומדרגות תלולות למרחב הזהה בגודלו מעל.

הוא ואשתו, אולי חברתו, זוג תאילנדים, אולי לא, חנאנות ממשקפות מהז'אנר שמצפה לראות בפקולטה לחשבונאות או למשפטים, לא בהנהלת קיטון קפה בשוק, מזהים אותי, מקדמים אותי בברכה, ומראים לי שלט באנגלית, שהמקום מאפשר לצ'רג'ר אלקטרוניק דוויסס.

בפעם הקודמת שהייתי, שקעי החשמל היו נעולים, והיו גובים על הטענה, לא-זוכר-כמה.

לראשונה, שישבתי שם, כשיצאתי, תרגלתי את יכולת הפנייה, וייעצתי לו, שיעלה במעט את מחיר הקפה ויציע הטענה חינם.

ומאז, ועד עצם היום הזה "עסקיו פורחים".

Win win. הוא, הלקוחות ואני שמייחים.

Share

בכלל חוסך

רשתות מכירה מראות, לעתים, את המחיר שהן מבקשות על המוצר, לצד מחיר קודם.
זוכר חביירה שמתפארת במסע קניות בניו-יורק על רכישות מצוינות שערכה, ופירטה כמה חסכה בין המחיר הנקוב למחיר ששילמה בפועל.

דגמנה מבחינתה צרכנות נבונה ובה היא בעיקר חסכה.
התנהלה לאור הנחה שאת הרכישות עליה לעשות מפני שהיא בכלל חוסכת.

למה? היא היתה רוכשת בכל מקרה?
נתנה דרור לרצונה להיות בעליה של טובין.

על (דומה ל)זה סיפר סבא אליהו 'על ההוא שכדי לחסוך, המליץ, במקום לרוץ אחרי אוטובוס לרוץ אחרי מונית.'

כעת מעגנים את הנושא בחוק, בארץ, שיהיה סדר- תיקוף מחיר קודם, והגדרה שאחרי 35 יום המחיר כבר לא 'חדש'. 

ואני שואייל,

  • מה זה משנה מה היה המחיר הקודם, ומה שיעור ירידת המחיר למימוש הרצון העכשווי לרכש?
  • האין בעשיית הסדר הרציונלי, תעתוע לקבלת החלטה לא רציונלית?
Share

לכלוך יחסים בכסף

רבות דובר על הכתמת יחסים בכסף.

כשנעשה מעבר כספי בין שניים, מרצון, יש שיווי משקל בין ההיצע וביקוש— תשלום ידוע על קבלת ערך טובין נתפש.
הליך מרצון, לוגי, אם כי אפשרי ששגוי, אם מסתבר שעבור אותו סכום המקבל היה יכול לתת יותר או פחות מהטובין שניפק, או שבעבור אותו טובין ניתן היה לקבל פחות או יותר הסכום.

ביחסים בין אישיים נוסף ממד, ערכי, שלא מגולם במחיר הכסף.
כלומר היסטוריית, טיב היחסים, הציפייה העתידית מוסיפים למשוואה אלמנטים הגורעים מסינתטיות יחסי תשלום/ טובין ומעמיסים על הטרנזקציה רבדים נוספים.

באותם מקומות, שערך הטובין, והתשלום הם הקשיחים, והבלתי ניתנים לשינוי, היחסים הם המושפעים מהעיסקה.

Share