תובנות

ים התובנות

מינורי

התרשמויות

פירותיי, פירוטיי, פרוטותיי, פרסותיי פעיותיי, פעוטותיי, פיטפוטיי, פתפותיי,טיפטופיי, פימפומיי 

dr;tl: did not read; too long.
אבחנות, בחינות, הבחנות
ונביחות.    
יומרות והצעות.  
פשטנות והפשטה.  
דעות,  טעויות,  תיאוריות
וטאוולוגיות.    
פירושים, שיפורים, .פישורים.
פרשות, השפעות, הפרשות.
מסמור, מסמורים חלודים, מזמורים חלושים.
משרד חקירות, קליניקת חפירות, מעבדת הגדרות.
לשכת ניסויים, מרחב הצעות, מתחם בדיקות.
חוות יצירה, סדנאת המצאה, מוסך הרצה.
צמצומים ומצמוצים, צרצורים וריצודים.  
תפישות וטיפוסים, תפיסות ופספוסים.  
כיף, פכים, ופקפוקים.
תובנות עבשות, טוגנים מיובשים, תופינים יבשים.
טיולים, טיטולים וירטואליים, טלטולים מנטליים,
טלטלות מנטליות, ריטואלים ויראליים, טרטורים טוטאליים.
טרחות מעיקות, תעוקות מרוחות. מריחות מעיקות
קופסאת תכשיטים, כליא ברקות.  
פטפוטים, טפטופים ופתפותים,
אחיזות מציאות, אחיזות מצוצות, זחיחויות מצויות.
תחזיות צפויות.    
מלים ונמלים, משמימים ומשעממים.  
המהומי מהות, מהויות מעומעמות, המהומים מעומעמים,
עמעומים מהומהמים, נהיות ואהממים.  
דעות מגבלות. גילויי הודעות גבוליות.  
הגדרות, גירודים, גידורים.
הגיגים, געגועים, ג'יעג'ועים.
געיות והטעיות, ג'עג'ועים מוטעים.  
חידודים מדכדכים, דכדוכים קהים.  
הערות על תודעות גבוליות. הארות על גבולות תודעתיים.
הארות על גללים תודעתיים. חארות.  
פסיפס מילולי, מוזאיקה תובנתית, קלידוסקופ אסוציאטיבי.
פרוטיי, פירותיי, פרוטותיי,
התפרדויותיי פרודותיי התפטרויותיי,
התפרעויותיי הפרעותיי פרעותיי,
התרפטויותויי תירפויטויותיי פאתטויותיי.
פיטפוטיי פריטותיי התרפטויותיי
התרופפותיי הפטורותיי  
אמיתות לא נכונות, נכונים לא אמיתיים. התעמתויות מוכוונות.
זבזובים קלישאתיים, קלישאות מזובזבות.  
בזבוזים כושלים, שיקולים כוזבים.  
ציוציי ציציותיי צוויצצוויותיי.
קושיות, תהיות ומענות, טעויות ותעיות.
טעויות גלויות, טעויות גועליות, גילויים מוטעים.
השתאויות משועשעות, שעשועים משתאים, השתעלויות ושלשולים.
שילשולי לשון, לשלושי פונפון, נפנופי לשון.
פניני לשון.    
הכללות מקולקלות, קללות מלוקקות, לכלוכים מקוללים,
כללים קלוקלים, מולקולות לחות.  
תכנים שאבד עליהם הכלח, קלחים מעובדים לעוסים.  
ניסוחים, ניכוסים וכינוסים.
אסירות תודה, עושר תודעה, עצירות תודעה.
כניסות ויציאות.  
מירוקים, קירקורים, קימורים,
ריקוקים, ביכורים, ביקורים.
תיאורים, טיהורים, זיהומים שפתיים.
זיכוכים, זיכויים, זיקוקים,
זיחוחים, שיחוקים, חיזוקים,
חיזויים, קיזוזים וקידוחים.
פירותיי,  פירוטיי,  פרוטותיי, 
פרזותיי פרסותיי פעיותיי,
 פעוטותיי,  פיטפוטיי,  פתפותיי,
טיפטופיי,  פימפומיי וטמטומיי.
פרשנות מנסחת, ניסוח פרשני.  
Share

על הסוס, קובה 2009

יום רביעי, 5/8

סנטיאגו דה קובה – לאס טונאס, שמיטה מהגריד

זה היום שבשל כמותו מטייל; התנועה, החווייה, ההחלקה על, מ-הגריד, מאבק ההשתלטות על הסיטואציה והחזרה, תוך איבוד מינימום משאבים וספיחת מקסימום חוויות, תובנות. קטעים הוא הערך הנרדף. העניין הוא, שלתכנן אירוע כזה מראש, זה כמו לזייף שירה במכוון, אוקסימורון. כלומר, תמיד אפשר לנסוע בכביש נטוש עם פחות דלק מהמספיק להגיע לסופו, אך זה, איך אומר, סוג של טיפשות. את הטיפשות שלי אני רוצה כבדה, לחה, רוטטת, בוהקת, ששמח לחשוף אותה, לא איזה דרדאלע מוצנעת בחסדי ההסתרה. להמשיך לקרוא על הסוס, קובה 2009

Share

איך קבלת את העבודה?

כשספרתי שהייתי במקום מהמופרכים ביותר- מלאווי,
במשרה מההזויות ביותר- מנכ"ל הלוטו המקומי,
נשאלתי 'איך קבלת את זה'.
כאילו שזה מעניין או משנה.
מכיוון שמעביר את התשובה במנגנון הכרעת 3, 30, 300 מלים, עונה או ב-

  1. "ביורוקרטית אדמיניסטרטיבית, ממש לא מעניין איך." או-
  2. כשהבנתי שאני לא רלוונטי לשוק- רוצה הרבה יותר מדיי עבור המעט מאד ערך שיש, רוצה ויכול לתת,
    שאלתי עצמי במה אני טוב:

    • לצערי, ברור לי שבמעט מאד דברים.
    • אבל יש דבר אחד, שאני הכי טוב בעולם. באמת- מספר אחת. אלוף העולם.
      אני הכי טוב שיש ב-לדעת מה עושה לי טוב ונעים. בזה- אין טוב ממני.
    • מאידך, מה טוב לאחרים אני הרבה פחות.

    לכן, במעט הזמן שנותר, כל זמן שהזרועות הרפויות האלה יכולות לסחוט, הראש הרופס הזה יכול לרצות, רוצה לסחוט את מה שאני באמת הכי טוב בו.

כך קבלתי את המשרה.

Share

מיילים, מלים ומלמולים

סדנאת תקשורת רב-תרבותית

צ'ארלס (הוא לא סודני הוא חבשי, כלומר, הוא לא סיני הוא הונג קונגי) ואני יושבים במנגוצ'י, מלאווי, 300,000 תושבים, במפה שמסומנת כעיר אין באמת פסיליטיס, אליה הגענו מבלאנטאייר- כ-200 קילומטר, לביקור צהריים בסניף הלוטרי המקומי הבלתי מתפקד.

דוריס- המלצרית המקומית, מגישה לנו. להמשיך לקרוא מיילים, מלים ומלמולים

Share

הסינים

  1. הסינים משתלטים על העולם
    • אימפריאליזם צהוב.
    • קלישאה?
    • האומה מחוץ לאפריקה שנוכחותה הכי בולטת ביבשת.
    • הסינים הם המשקיעים הגדולים ביותר באפריקה.
    • בשונה מהאמריקאים עם האימפריאליזם הנאור, הבריטים, הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים הבלגים וההולנדים לפניהם, הסינים מסתפקים בגריפת כסף ומשאבים והוצאתם לרשותם.
    • בפרקטו-קונקרטיותם לא מבזבזים משאבים בייבוא והנחלת תרבות. מסתפקים בממון וההתנשאות.
  2. האפריקאים קוראים לבני הגזע הצהוב בננה.
    בין המנחשים נכונה למה, יוגרל.
  3. ההונג קונגים שונים מהסינים. במראה בשפה. השתכנזו.
  4. ההורים חששו מהחזרה לסין. כעת מרוצים.
  5. פגשתי טייקון סיני, שותף של הישראלים. רק עובד. מתנחם בצריכת מותגי על. גאון. בן 57 נראה בן 37. עובד על אחרון הפרטים בניהול שטוח לחלוטין. אפס יכולת הקשבה. מיישם את תרגום המקל והגזר שלנו ל- פה מלא חרא עם פה מלא סוכר.
  6. בכלל, יש להם הרבה דימויי חיות: לפני שאתה מכה את הכלב, בדוק מי בעליו.
  7. וילה, Little China
    • מתגורר בוילה עצומה עם עוד ישראלי וארבעה סינים.
    • חדר עצום, נוף.
    • שירותים משותפים- unacceptable.
    • תובע לעבור.
    • מפקיר את הישראלי האחר לחסדי הסינים.
    • וילה נפרדת למגורי משרתים שהשף הסיני רודה בהם.
    • ה- chef, לא יודע את שמו, כך מכונה גם על ידי הסינים, סיני שהגיע מסין מבשל לנו אוכל
      סיני בוקר, צהריים וערב.
    • הבית מריח מתבלינים סינים.
    • הישראלי, שומר כשרות בגרסתו המאד מסוימת, לא יודע את נפשו מצער.
      מגישים בשרים בכל מני מצבי צבירה.
    • הישראלי חי בחרדה שמתממשת בערך אחת ליום שאכל- חזיר. הסינים צוחקים. בעדינות, מתעמרים בו.
    • אין רכישת אוכל מעובד. רק מיני בשר וביצים.
    • השף מגדל את תצרוכת הירקות בגינה.
    • את כל הירקות מבשלים.
    • מתפלאים עלינו, שאנחנו מעדיפים את הירקות שלנו טריים.
  8. האוכל מותאם למקלות האכילה. פרוס.
    לגיטימי להביא באמצעות המקלות לפה, בקול שאיבה רמה, להוציא באצבעות או לירוק שיירי, עצמות וסחוס, ולזרוק לכלבים. מיומנים בעיבוד המזון והפרדת מה שראוי ומה שלא. בפה.גם אצל בעלי חברות טכנולוגיית-על, גם בחברותא מערבית בחו"ל.

    אני, קיצוניות של חוסר מיומנות יודע לאכול רק שכולו אכיל. לכן לא מתמודד עם כנפי עוף או פולקע, אלא עם חזה, סטייק פילה או בשר טחון.

  9. הטולרנטיות התרבותית של הסינים לאימוץ נורמות מערביות נמוכה. האם של המערבי יותר? לא
    בטוח, אבל נראה לי, שהסקרנות המערבית גדולה יותר.
  10. למה סיני שמגיע למערב לא יירק ברחוב או יוציא אוכל מהפה, ומערבי שישהה בסין לא יחל לירוק ולהוציא שיירי אוכל מהפה?
    • נראה לי שקשור לעליונות תרבותית.
    • עליונות תרבותית אמר הגזען? יפ. לא מקובל, לא פוליטיקלי קורקט, אבל כן.
      אפשר להתפשר על חוסן תרבותי או חולשה תרבותית יחסית לזו המשיקה לה.
    • במפגש בין שתי תרבויות, התרבות העליונה היא זו שמפעפת את ערכיה בצורה ברורה יותר לתרבות הנחותה, אם חברי התרבות הנחותה, באופן וולונטארי (וייתכן דיון מה זה וולונטארי), מזהים את סממני התרבות העליונה כראוייה לאימוץ.
    • המאה ה- 20, ועדיין, התאפיינה בפעפוע של ערכי החברה האמריקאית המתהווה, לחברות אחרות בכל העולם.
    • סיני שיצא, הטמיע ערכים של רגולציה על הפרשות גוף באופן המחמיר- רוק כדוגמא, מפני שראה שמודלים לחיקוי של הצלחה כלכלית מקושרים עם רגולציה הזו, והיפוכם חסרים אותה.
  11. החריצות הסינית- אין דברים כאלה. הם רק עובדים. אולי קצת טלויזיה.אומה, צ'ארלס וג'קי עובדים שישה ימים בשבוע, מגיעים לוילה, אוכלים בחצות ארוחת ערב
    מלאה והולכים לישון.

    הם אנשי הטייקון. הביא גם את השף.

    תפישת העבודה של הסינים משמרת את הגולאגים, מחנות העבודה, בגרסה הסינית 2012. באפריקה.

    בשבת נחים. בוילה. יוצאים לריצה. זהו.
    "קשה?" "לא, זה רק לשלושה חודשים" עונים. מוכשרים, נבונים, נחמדים, משתפי פעולה. בעלי דעה, נטולי תלונה. כלי נשק עסקיים שהיית רוצה להתברך בכאלה.

  12. הסינים חובבי הימורים. גדולים.
  13. כקלינטון שלא התייחס למין אוראלי כאל סקס, הסינים לא מתייחסים ללוטו כהימור, אלא כבידור, משחק.
  14. מבקש מהנהלת המלון שארוחת הבוקר תוגש לי ב- 7:45. עם זאת, הארוחה לא מוגשת במועד, גם אחרי שב- 7:30 ממתקשר כדי לתזכר.
    אתמול התפרעתי. התקשרתי ב- 7:30 והגישו ב- 7:55.
    היום, לפני שהספקתי לתזכר, ב- 7:25, הגיע האוכל. הם מפצים אותי בקרדיט זמן לאחור.
  15. המשאבים כל כך במחסור שכבמקומות דומים תלויות בך עיניים מה ינשור ממך כדי לקבל, או, מה אפשר לקחת ממך בלי שתרגיש או תתלונן.
  16. גולאג סיני משודרג
    • הטבח הסיני בן ארבעים וקצת, נראה בן עשרים ומשהו. גבוה, נאה אתלטי. יש לו אשה וילדים. חתום על חוזה לשנה. לא, הוא לא אמור לקבל חופש. כלומר אחרי שנה יחזור הביתה. לא, גם לא בשבוע. 7 ימים.
    • מכין ארוחות בוקר, צהריים וערב. את זמנו מעביר בבישולים, בגידול הירקות במרחבי חצר הוילה ובקניות בשר ודגים.
    • בשאר הזמן משחק במחשב ומתעמר בשתי המשרתות המקומיות שהועמדו לרשותו.
    • ו-כן הוא שומר המוסר. אחד הנוכחים הביא בחורה מקומית לחדרו, הטבח אץ להתלונן לקיסר הסיני.
  17. נוסע לעיר מנגוצ'י. עם צ'ארלס הסיני, שזה כמו שלומי שמגיע ארה"בה ונהיה סטיב.כיף. תנועה בסביבה זרה, לא מוכרת, מפשיר את הניכור.

    הבחור מתוחכם. למד 3שנים באוסטרליה, מנהל את הכלכלה בחברות המוקמות הלוטרי בחברת האם בה עובד.

    לצ'ארלס יש חביירה. "לא, לא יודע אם היא מתאימה לי. יודע שהיא לא, לא מתאימה לי." "היא לא יפה. היא טובה אלי. מקשיבה צייתנית. בחברה הסינית יש אלימות מילולית בין זוגות. אם צייתנית לא תהיה אלימות."

  18. כרוניקה של משחק ידוע מראש:
    • פייר, הסיני שאסף אותי בלילונגווי, התחנה הראשונה במלאווי, עושה עבודה מצויינת.מתפעל ממיומנותו להסתדר. כל פעם שנעצרים על ידי השוטרים, הוא תוחב להם משהו וחיוך של מאכער מסתדרן נמרח על פניו. האיש יודע את חוקי המשחק.

      מביע בפניו את התפעלותי ממיומנותו זו שלו, don't worry הוא מנחם אותי, you will manage.

      אבל אני לא יודע. אין לי את זה.

      נוסע עם צ'ארלס למנגוצ'י. 200 ק"מ כיוון + 200 ק"מ סיבובציה.

      נעצרים מדי כמה עשרות קילומטרים על ידי שוטרים. מתעניינים ב-לאן, מאיפה.

      משיב להם בנחרצות, מתלוצץ על חשבונם, מתבדח על חשבוני, מחמיא להם על עבודתם הקשה.

      ממשיכים. לא נדרשתי לשלם לאיש מהם קוואצ'ה. ממילא לא שילמתי.

      • ביגה ותרנצולת
        • יכול להיות שהם בודקים אם מכיר ת'חוקים?
        • יכול להיות שהם רואים שלא הצלחתי להחזיק את קלפי הרמי כשהייתי בן 13, ולא הטמעתי את חוקי הפוקר כשהייתי בן 16, לא ייצא ממני שום דבר?
      • יכול להיות שפייר במשחק, שכן התמורה שהוא מקבל זה הסיפוק שלתפישתו היה אמור להיות ניזוק, שילם 500 והוציא עצמו בזול, תוך הפגנת כישורי השרדות מעולים?
  19. דמיון וזהות
    • לחוויית הסיני, צ'ארלס, כל השחורים דומים. לא מבחין ביניהם.
    • גם מבחינתם. כלומר, גם מצידם הצהובים זהים.
  20. צ'ארלס משוכנע שישנה קונספירציה במכתימה את העישון כמזיק לבריאות.
  21. קניתי את ליבם של הסינים
    • נראה שהם רוכשים לי חיבה
    • נראה להם שאני עומדת בסטנדרטי העבודה, החריצות, השעות המשמעת שלהם.
    • אכיר להם את איריס.
    • תראה להם מה זה:
      • שאני עצלן.
      • חריצות מהי.
  22. הם שמרנים. הסינים.
    • יעשו הכל כדי להשאר בתחום המוכר והידוע
      • אף אחד מהסינים לא מוכן לחשוב שאף אחת מהשחורות נאה בעיניו. הן לא!
      • לא מעניין אותם לאכול אוכל שאיננו אוכל סיני. גם לא במסעדה.
      • מכיר גם לא סינים שיעשו הכל להישאר בחמימות המוכר והידוע.
    • כלומר, רמת הטולרנטיות, מבחירה, לחדש, השונה מהמוכר- מאד נמוכה. מניח אגב, שאם ייכפה
      עליהם- יסתגלו- הם קשוחים.
    • הם לא יעשו דבר כדי להיטמע במרחב החברתי המקיף אותם.
    • לא יודע האם זה בשל תחושת עליונות, פרקטיות מוקצנת של חוסר בזבוז משאבים, או חוסר יכולת.
  23. הקיסר הסיני מושיב את המבקרים במשרדו בשלושה כסאות. אדומים. מכוונים לגובה הנמוך ביותר האפשר. מנוף כיוונון הגובה הוסר משלושתם. התוכלו ילדים לנחש האם זה מקרה או בכוונה?
  24. ערב יום העצמאות המלאווי, 6/7, לאחר ארוחת הערב, השף הגיש עוף וברווז, ואני מרגיש לא טוב. כלומר, לא אני- קיבתי המצויינת, עליה אני מכביר תשבוחות והילולים, בעוד אני בוגד
    בה בנסיונות האבסה בלתי פוסקים בכמות ובתוכן, והיא נאמנה ביותר.אז קרסה.

    הקורבן, אסלת מלוני- שיש להניח שנחשפה לישבן או שניים, נצרכה להתמודד עם תועפות מעיי
    שניקזו את מלוא קיטור התוצרת.

    למחרת, אומר לצ'ארלס שלא יגיד לשף, אבל זה המצב. צ'ארלס כמובן מעדכן, והשף נלחץ וממאן לקבל סיכוי שהתוצרים הם מעשי רשלנותו.

    ואני- מגיר את בני וניני ובני ניני מעיי כל שעתיים.

    בערב, 24 שעות אחרי, שואל האם יש להם תרופות סבתא סינית.
    הם בוחנים כמוסה אטומה בגובה זרת, המכילה גרגרונים בצבע קפה, מורים לי לבלוע את תכולתה ולשטוף במים, וכן לבלוע 4 גלולות צהובות של תרופה סינית מדיצינית.

    אני, שמאד לא אוהב לקחת תרופות, מתחבט ומכריע לקחת את התרופות, מפני שעוד יומיים עולה על 3 טיסות בואכה ישראל, ותסריט על קיבה דווייה, שילשולציה חמורה, חלחולת כווייה, במצב של אין שטיפת מקלחת אחרי, מהווה עלילה לסרט אימה, מדירה את מנוחתי, שלא לומר מלחיצה/ מעוררת פאניקה/ מפיחה היסטריה.

    לוקח. הם מציידים אותי במנה נוספת, ומורים לקחת מנה זהה לאחר ארוחת הבוקר.

    "מה קורה אם זה לא יעזור?" אני מקשה. הם צוחקים. "זה יעזור." פוסקים בביטחון. אם זה לא יעזור" צ'ארלס מתרגם את דברי השף
    "מחר בצהריים נאשפז אותך בבית החולים."

    'נראה', חושב לעצמי, עברתי כבר למעלה מ-חצי תריסר אופרציות חודרניות, ולא זיכיתי אף
    בית חולים לארחני ללילה, אז בית החולים הפרסביטוריאני הבלאנטריאני במלאווי יהיה הראשון?
    אסלות יגידו.

  25. קומוניקציה גלובלית
    • לאחר ארוחת הצהריים ביום המשולשל, חושב שבוטנים ימצקו את נוזלי השלשול.צ'ארלס שדובר אנגלית טובה משלי וג'אקי בעל השליטה בתריסר מלים עלו לחדרם לשלאף שטונדה
      של יום החופש.

      השף מנמנם כשהנייד שלו חבוק בחיקו.

      אני מקיץ אותו ושואל אם יש בוטנים. הוא לא מבין. אני דובר העברית, הולך לנייד, מעלה
      את google translate, מקליד peanuts שולח שאילתא לארה"ב, ומקבל XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX לסיני, שנותן לי בוטנים יותר ממה שחסר מידה באוכל שכמוני יכול להכיל.

1/07/2012

לפרקים נוספים:

  1. חוויות
  2. תובנות מקומיות
  3. הסינים
  4. מיילים, מלים ומלמולים סדנאת תקשורת רב תרבותית
    1. בצקות אינטר-קונטיננטליות
    2. לקח, שיעור, למידה והפנמה
Share

חד גדיא לטיני

ואני נזכריאיר דיקמן בר לטיני

במסימו האיטלקי שישב איתנו בבר בקוצ'במבה, בוליביה, 1985,
הפיל כוס בירה,
שנשברה.
בעל הבית תבע "שלם לי $1."
מסימו נחרד מגובה הסכום וסירב.
הביאו שוטר שפסק- "$1 לבעל הבר, $5 לי."
כשמסימו שלנו מחה,
הביאו לו את הסמל שהורה "$1 לבעל הבית, $5 לשוטר ו-$10 לי."
מסימו מיאן, וכאקט אסקלציה נלקח לתחנת המשטרה, ואני מלווה אותו.
החד גדיא הסתיים ב- $1 לבעל הבית, 5 לשוטר, 10 לסמל, 50 לקצין ו- 100 למפקד.

Share

מדג'ין וסאן אנדרס

קרטחנה

פסיכו ו-לוגיה

טגנגה

שוט הטיול

מוי כיף בטגנגה

בצבוץ בטוטומו

מדג'ין, סאן אנדרס וסיום

בהמלצות שקיבלתי לקולומביה היו גם מדג'ין וגם סאן אנדרס. במשולש הטיסות לעיר, לאי וחזרה, לא בטוח ששווה את זה. כך שמבחינת הטיול היו אלה ימים לא ממש חשובים ועם זאת הסבו הנאה רבה. להמשיך לקרוא מדג'ין וסאן אנדרס

Share

בצבוץ בטוטומו

קרטחנה

פסיכו ו-לוגיה

טגנגה

שוט הטיול

מוי כיף בטגנגה

בצבוץ בטוטומו

שְמֵי קרטחנה צלולים, ואדמתה מוצפת, עקבות ליומים קודם של גשמי שיא עונה כשהייתי בטגנגה. הגשמים הסבו נזקים ו-8 אנשים נספו. כך מדווחים בתקשורת המקומית. להמשיך לקרוא בצבוץ בטוטומו

Share

GPS

מכשיר יוצר סדר נטול אג'נדה למי שמחוץ לסדר עם אג'נדה.

gps_garmin_100.

  • כלי ניווט.
  • לאנשים שרוצים להגיע למטרה מסוימת.
  • הם נעים בחוסר ידיעה, רפרנס, למקומות ידועים.
  • אבל יש תכנית- מאיפה להיכן.
  • כלומר במוד של סדר, יש הנחה מקדמית שלמקום המסוים רוצים להגיע,
  • במציאות צפה ולא ברורה.
  • המכשיר, באמצעות מערכת קבועה – לוויינים – בודק מיקום יחסי לנקודה קודמת.
  • לא מניח הנחה א-פריורית, מקדמית- מהיכן מגיע, ולא פוסט-פריורית, עתידית, לאן אמור. בודק תמידית.
  • ואז המכשיר עבר מטה-מורפוזה:
    • ממכשיר ייעודי המעיד על רוכשו, למכשיר שנלווה לסט מכשירים אחר, מוטמע בתוך הסמארטפון.
    • השימוש בו, בשל נפיצותו הפך לאחר, כמעט ייתר את האבחנה הקודמת.
    • עם השינוי של תקשורת חד כיוונית מלווין למכשיר מעבד ומציג מיקום על פני מפה שעודכנה- במקרה הטוב- בעת ההתקנה, יש מעבר לתקשורת של משתמשים עם מוקד שיודע את מיקומם, כך נותן מידע עדכני על עומסי תנועה, איומים ומידע רלוונטי נוסף, על פני מפות מתעדכנות בזמן אמת.

להמשיך לקרוא GPS

Share

מוסקבה 2011

  1. תקציב מסיבה – $11,000. מטורף. $157 לראש. ברבע מזה מתחתנים. צורח כשמציגים לאישורי.
    זה מה שהעובדים רוצים. האולטימה רציו מונדי שעובדת על בעלים נדיבים ומנהלים באוריינטציה אינטגרטורית.
    מציין בפני מי שדברתי איתו שאני לפני חוויה. אנתרופולוגית. בדיעבד, קלישאה מפגרת אחרי מציאות.
  2. STAKAN. קלאב בסגנון עדות הבארוק. אוליגרכי. בהשראת הרפובליקות האיסלאמיות. 200 מטר מהכיכר. לא סטרומה. האדומה. מוסקבה.
  3. הנהג מביא אותי ב- 7. 15 מעלות. מינוס.
    חצי מהמוזמנים נוכחים. כ- 60 איש בתחילת העשרימים. אוהב את הגילאים האלה: יכולות בוגרים, גבולות ילדים.
    קוד לבוש: בנים בחליפות. חצי מהבנות, אלה המתנוססות עד 170 מדדות על עקבי 20 סנטים. לעומתן, אלה מעל מטר ושבעים מהדסות על עשרים.
    נסטיה מהקומפליאנס, שבשיגרה נראית כמי שנמלטה זה עתה מלוקיישן של סרט פורנו, כמעט ערומה. בנפתולי נפנופיה אפשר לראות. כלומר אין צורך להציצ. רואים. וזהו. אין דברים כאלה מציין לעצמי ביובש.
  4. דוחה את ההצעות לאוכל ובעיקר לשתיה. מילא הכבד בפעולה – כבר רגיל המסכן, אבל שאפחית במשהו, במודע, את תשומות תודעתי המתמעטות?
    אוסיף, ספונטנית לנאום המנהל, שלא יודע לשחות. ולשתות.
  5. ב- 8 נותן בנאום. 5 עמודים. עבדתי עליו ארבעה לילות. אנגלית מרוססת – כל חצי משפט עוזרתי המצויינת מתרגמת. העברתי לה מראש את הנוסח, מודפס, כולל ההערות הספונטניות כ- 'אני נורא מתרגש. מרוב לחץ, בטעות, נכנסתי לשירותי הנשים'. [פאט ריילי – באון-ליין לא יכולתי לציין שזה שלך, אז. סוגר את הפינה כעת.] אני צריך שבאון-ליין היא תתמודד עם הפרחות מופרכות נוסח 'לאסי שבה הביתה', 'חוד החנית' וחביטות בדוחות על כשלי תחבורת מוסקבה? היא עושה, כך אני מקווה – לא מבין, עבודה טובה.
    מסרב לדבר באמצעות המיקרופון. חשובה לי האותנטיות, מנעד הווליום והאינטונציה הטבעיים. רוצה למנוע את מלאכותיות השטחת הטון בשימוש במיקרופון. אם אין שפה, שהטון יתמוך.
    מדבר על 2010, מטיח בהם את תובנותי החלודות על גורמי מוטיבציה, ומסיים על 2011. מנסה לבנות מסר נוסח מאיר שלו – ריבוי רבדים, כל שומע יקח מה שאליו מותנה. שהרוב יקחו את היעדים המספריים, שאינם ניתנים לפרשנות. השאר- את היתר.
    שותל דאחקות. ההלצות לא כדי להצחיק, אלה חיוויים לבקרה על רמת המעקב והקשב. הם מגחקים – בין מגחכים לצוחקים, במקומות הנכונים. ישנן תגובות לכפלי המשמעויות, והרמות ידיים לשאלות. הוספתי שלא יודע לשחות. ולא לשתות. כדי שלא יציעו, למנוע גילויי קרבה וחיבה מזוייפים ומיותרים- את האינטראקציות הנבובות של בוא אשקה אותך ואתה אותי. ו-כן, שמעתי, שמעתי, ו-לא, באטימותי, אני לא מאמין שישנן תרבויות בהן נפגעים שלא שותים איתם. ואם כן – זה בסדר, שיעיפו עלי ויחשבו שאני החנאנה.
    לקראת הסוף מתבאס. השוס לא מספיק שוס. האימפקט לא ממש עימבגד, אלא יותר הימפקט, חלושששש, מדיייי.
    מנער בחמיצות נרגנת את מחמאות העידוד והתמיכה שמורעפות על ידי מקורביי. כיוונתי ליותר. את הפוסט מורטם אשמור לגופה שתתקרר.
  6. "אין להם מה לאכול, אבל לרקוד הם יודעים" מעיד דבוש על אביו שהיה מפטיר בעת שידור תמונות הקרנבל מריו, בחדשות הערוץ הראשון.
    "הרומנים יודעים לעשות שמייח" היתה מכריזה ריטה, אמי.
    הרוסים שלי יודעים לחגוג: מחלקים את תכנית התכנים להפסקות מתודיות, בהן אוכלים שפע מוגזם של אוכל ושוטפים בשפע לא מספק של אלכוהול.
  7. כל צוות מציג תכנית אמנותית. הצוות הראשון מחקה דמויות מפתח.
    מה רבה שמחתי שויטלי קמלין, ליצן שמנמן ודחוס המאיים להתפוצץ מבעד לבגדיו המתפקעים, אותו אני מחקה במשרדי בהליכתו הדובית והמתנודדת, לא מקפח אותי; הוא מרכיב משקפי היפסטרים, מפשיל את חולצתו מתוככי מכנסיו א-לה סטייל כותב שורות אלה בתלבושת נאומי הבוקר שאני מטיח בהם, ולקול געיות הנוכחים הוא מכניס לי, בהתיזו אנגלית מרוסקת שברי מלים.
    רגע, מה, הוא מסתלבט עלי? לא, כי אם כן – שימשיך. בכל מקרה עלי לרשום אותו למועדון האווזים, אלה שמתעאווזים עלי, וגם וכמו כן עלי לעדכן אותו שלמצער, האנגלית הרופסת שלי לא ממש ולא באמת הרבה יותר טובה מלהגיו שלו. לאחר מכן, הוא מתנודד אלי בהליכתו האופיינית שכעת מוקצנת באדי אלכוהול, מוודא, אם טו דו ביי?, אלעס אין אורדנונג?, או הכל בסדר?, שאני לא יודע להגיד או להבין ברוסית. בכל מקרה והכוח מבהיר לו שהכל מצויין מאוד ביותר.
  8. תכנית האוסקר מתחילה. קטיגוריות בהן מתחרים העובדים היתולית, אך התחרותיות רצינית עד אימה. פחד. הנבחר יצויין. יקבל פסלון עם שמו חרוט. גראצ'ה התלונן עלי בעבר בפני הבעלים, שאני לא מציין טכסית את עשייתם.
    משעשע. תוך כדי, אלכסיי, איש האייטש. אר., המארגן, נזכר שאין מי שידבר בשבחו של גראצ'ה ראש הצוות המצטיין. שואל אם אסכים. מסכים. בטח מסכים. לשם כך עטיתי חליפה וקשרתי עניבה, לא?
    מבטיח להם שאדבר יותר מאשר קודם. ראשית, מודה להם שכובדתי בחיקוי. מצביע על גראצ'ה, הגרסה הארמנית של ברוטוס, ההוא מפופאי, כעל דמות המאצ'ו הגברי הקלאסי. אך, בעוד הגברים מתאפיינים במעטה קשוח, קריספי ומתפצח בקלות מבחוץ הם רכים מבפנים. גראצ'ה שלנו, שיום יום טוחן אותי באפס אנגלית בקול משי ואינטונציית קשמיר בבקשות שנחלקות לתשובות 'לא יכול' או 'לא מוכן' להיענות להן, ניחן גם באיכויות נשיות של רוך מבחוץ וקושי כצור מבפנים. את התוספת המתבקשת, המופעלת על מכרים מקומיים שבעצם -הוא 'נקבה עם שק אשכים שעיר' השמטתי.
  9. התכנית מתקדמת. החקיינים של גראצ'ה והראפרים של ייגור מתחרים ראש בראש. צוות השופטים, אני ביניהם, מניפים את הציונים. בהפסקה אולגה נוביקובה שקיבלה את עיטור זו שהביאה את סך החוזים הגדול ביותר בחברה, מתמקחת למה נתתי לצוות שלה 4 ולא 5.
    הם לא מקבלים 'לא' כתשובה. כן אני יודע שזו קלישאה מוכרת. אז זהו, פה זו מציאות השרדותית. הם לא היו יכולים לשרוד את פרנסתם כאנשי מכירות מהקצה של הז'אנר אם כן היו מקבלים תשובה שלילית. תוסיף את הקשיחות הסובייטית…
    שיוויון בין הצוותים. מציע שובר שיוויון לפי רמת רעש מחיאות הכפיים לשמע שם של כל צוות. ייגור לוקח, זוכים לביצוע חוזר של הראפ עלי.
  10. ממשיכים בקריוקי. רוקדים. עניין של טעמים- הבנות רוקדות בתנועות חדות, מוגזמות, בוטות, חסרות חן, כצ'יר לידרס לפני קהל, מחקות את איליין, כאילו. זה לא הם, זה אני. מה אני מבין בריקוד? well, לא הרבה. עניין של העדפות. אחרי מועדון שחורים בעיר שכוחת אל ונטולת לובן בדרא"פ- East London, כנראה כל מוכרחיםלהיותשמייח בקלאב ייראה אילייני.
    מזמינים אותי, אותי, לרקוד. אני הרי פארטי פופר ידוע. שאחרב גם מסיבות רוסיות? אין מצב.
    שמייח במוסקבה. תם פרק א' של המסיבה. ה- Par.
  11. פרק ב'. ה- ty. הם שותים. כאילו. לא כאילו. הם שותים. לא מכיר דברים כאלה. מקבל חיווי שהמים והקולה נגמרו, שחצי ליטר וויסקי איכותי לראש לא מספיק. באחת עשרה וחצי נשלחות אלי משלחות בראשות רומן, המנהל הבכיר שלהם, שמשיאות לי עצות ידידותיות ונדיבות להתגבר על פאשלת אזילת הנוזלים, פאדיחת האין מספיק, פשע המחסור שדינו קשה ומחילה לו אין, ברכישה נוספת, לפני שכולם יידעו.
    כדי שלא אחזור על מה שהייתי אומר לאמי – שאם הייתי חכם לפני המעשה כמוה לאחריו – מצבי היה טוב יותר, כשהראו לי את התכניות למסיבה הזהרתי שלא אשלם אקסטרא. על כלום. לא מוכן להיות על המנגל. שיוודאו מראש. הריטה שלי מתעורר- לא מוציאים ממני מה שלא התכוונתי לתת. איש האייטש. אר. נבוך. עוד ברוסיה וברומניה הוא ניהל משמרות בקזינואי מוסקבה ובוקרשט. לא האמין שיצרכו את הכמות.
    כמה עולה בקבוק? אני עוטה את ארשת הביצועיסט הפותרן. 7,500 מבשרים לי. יעני $250, לבקבוק? אני מוודא. כן, הם מנידים את ראשם בצער ובהשתתפות. וויסקי איכותי מסבירים לי שתייני הספירט.
    שלאק! הטראפ הקלאסי מופעל עלי. אני על המנגל. כנראה שזה נראה עלי. יותר משלושה מבררים אתה נהנה? מתאפק לענות 'ככלה ביום חופתה', שכן, כנראה הכעס נראה. אין בי, מחד, את הנדיבות הקולית הזו, הזורמת של יאללה בסבבה, שכולם ייהנו ולא את הרתיעה מהעימות, מאידך.
    אני אומר לבעלי החברה "לצערי, כסף אני לא מבטיח לייצר מהכנסות – אלא, ממניעת הוצאות מיותרות."
    איפה התקרה? מברר עם האייטש. אר. לתחימת סף ההוצאה, להערכת הסיכונים. הוא מושך בחוסר אונים בכתפיו. מבחינתי, שיתייבשו. שיאבדו נוזלים. לא מוכן.
    הצורך, כזכור, הוא אם כל הפתרונות: מבשרים לי חגיגית שהחדשות הטובות הן שהמקום, בטובו, יחייב אותנו במחירי ספק, 6,000 רובל לשלושה בקבוקים. שלושה בפחות ממחיר אחד. משתווקים עלי.
    האשכנזיות, חוסר האמונה וחפותי מאינטליגנציה רגשית מתכנסים יחד בועטים בשווקנים, ומתמקדים במחיר- שלא יספרו לי מה מקור הסחורה ושלא יביאו לי את ה'אח שלי תאמין לי, לי זה עולה יותר.' רוכש.
  12. וזו רק ההתחלה.
    עומק מרבצי הספות סביב הקירות לא מאפשר ישיבה נוחה. המשענת רחוקה מדי מכדי לאפשר הנחת רגליים והשענות. קונספט שאינני מכיר מהעבר, ורווח בקלאבים מוסקבאיים. כעת מבין למה. עיצובן מיועד לשריעת גופות ממוטטות אלכוהול, שעכשיו מציפות אותן.
    על אחת מהן, מחוץ לשני החדרים שלנו, רואה מישהי מתייפחת. אלכסיי אייטש. אר. לידה. מוודא שהיא משלנו. וואלה.
    היא מליטה – וואחד פועל, שנים חיפשתי היכן לתחוב אותו – את פניה בכפותיה בנחישות שלא מצליח לזהותה. בהמשך- כן; השבוע, בקורס הניו קאמרס ציינתי לעצמי, שהילדה הזו היhתה יכולה להיות נאה, אלמלא האף; מצדו המזרחי נראה חוטם נורמטיבי לכל דבר ועניין. ממערב, הנחיר השמאלי בדפורמציה שלא בטוח אם בדרך הטבע. כלומר מזהה אסתטיקה בחוטמים דיסהרמוניים וא-סימטריים, אך שלה – חוצה את גבולות הטעם הטוב* – טעמי שלי.
    * אמנע מהתמרת תעוקה פרסונלית לאידיאולוגיה אוניברסלית.
    מתעניין אצל האייטש. אר. "מה קרה?" "אתה בטוח שאתה רוצה לדעת?" מוודא, דואג ברגישות לחוסני. "בהחלט" משיב לו מניה וביה. מסתבר, שאנשי האחזקה איתרו נזילת מים משירותי הנשים. פרצו לשם כדי לחזות ביקירתנו שלנו, מחמל נפשנו, בת יוספה פורת, ישובה על ארטיום, בתנוחה שלא משתמעת ולו לפן אחד, כמו שמתבטאת אחותי האהובה, כשהאסלה מנותקת מתושבתה, אחרת איך, הן, הן הנערה והן האסלה, ידהרו בקצב?
    יפה, העניינים מתחממים. מה הבעיה? אני תמה. המקום מחייב 5,000 על נזק, מסביר לי בסבלנות, לארטיום אין כסף, השומרים לא נותנים לו ללכת הביתה. ו-למה לשלוח את גיבור השעה, אושיית התרבות, נושא הנערה, נשוא הקנאה הביתה? אני מתפלא. חראשו, משלם חמישיה, מוודא שיקחו לנפקן מהמשכורת. ועל הדרך מחוייב על 20 כוסות, שנשברו להן מעצמן, ככה וולונטרית בלהט הפאן.
  13. ואז, קיריל מכיר לי את החברה שלו, שמסתננת פנימה ויחד עימה עוד כמה מרעיו. ומרעיו. שואל אותי אם יש בעיה שהם בפנים. משיב לו שלא. הוא שואל אותי שוב. אני מבין שאולי כן. מציע שאלך לשאול את האייטש. אר. קיריל מתחנן לא, לא, לא. אז ברור לי שיש בעיה.
    בחתירה לסדר, בתפישה התרבותית, יש משמעות למלה. קיריל מנסה לקבל את ה'אין בעיה' המקדמי ולחשק אותי, את עצמו, את הסיטואציה, כך שהוא יהיה בסדר, ואין חזרה. מוכר מכל מקום, רווח אצל ילדים, שם ברוסיה, זה חזק מאד.
    ניסו לגהץ אותם מעמדית כל כך, שכל יישותם מוכוונת להתמודד עם רצונם להיבדל. ייגור מסביר לי בשש מלים שאלה פרום דה סטריט, ואסור לנו לתת להם להיכנס. מקבל החלטה- החוצה! חש שיש איזשהו רספקט אלי אישית, מתוקף גילי הכפול/ מעמדי/ זרותי/ קרחתי – לאף אחד אין את הפריזורה שלי/ בהיקת חולצתי הלבנה שנלבשה לראשונה לקראת האירוע עם העניבה חמורת הצבע האפור כהה/ אישיותי הכריזמטית מגנטית לשעבר – ניתן למחוק את המיותר. מתוך כך פונה בגינונים של שומר בארים סובייטי למסתננים: "סורי, פליז אאוט. נאו!" הם, המסתננים, שואלים אם יכולים לקחת את האלכוהול המשלים שרכשתי. אני מתפעל מהתעוזה ומשיב רוסית, הפעם רהוטה: "נייט!" אבל ללא הקיבינימט.
  14. והיא, דאשה, אז עוד לא ידעתי את שמה, וגם כעת לא זוכר קיצור של מה זה, זאת אדע לימים, בעצם, ללילות, כלומר בהמשך, בשלה- בוכה. וואלאק, כמה אפשר? וראבאק, לא מבין על מה היא מתייפחת שעות. מה, היא לא גמרה? כלומר סיימה? עלות התיקון מושת על ארטיום. יכול להיות שהפמיניסטית עולת הימים, יורדת הלילות, מתרעמת על אי-השיוויון, שלא נתנו לה לשלם? מעלה את האפשרות שאולי כואב לה – כלומר, יכול להיות שנצבט לה טוסיק בין אסלה לקרש? היא פוכרת [אח, עוד פועל שיוצא מהארון] וממוללת את סידור התפילה, מניח שזה לא – המאה ה-20 הרגה להם את אלוהים, ועם זאת הכמיהה לצורך לזהות סדר גורלי לא שכחה – אז זה בטח הרכבות שלה, בנחישות. מסכם עם האייטש. אר. שהיא כנראה… נבוכה. מתביישת. נֶבֶּשְקוּ.
    היא לא הולכת. "בהמתנה לרכבת הבוקר. היא בת 20. וגרה מחוץ לעיר." מתרגם לי את המציאות.
  15. ו-העניינים מתחממים עוד. כלומר הגרבג' טיים מתלהט. רומן ששוכר לשתיה ושותה לשוכרה, נכנס לתפקיד מיסטר הייד: הוא מזדקף נהיה איטי יותר, לואט את תנועותיו, ולא זוכר אם מעמת את החיפוש או מחפש את העימות.
    יש להם, בחיי, את תנוחת העמידה, הקרובה מדיי האחד לשני, בה הם מריחים את הבל האלכוהול הנידף במקרה הרע, וברע אף יותר את באשת קלקול העיכול או ניחוח החניכיים הלקויות. וכל זאת, בישירות מבע ללבן של העיניים.
    ואני תוהה, איך ברגע האמת והצורך אני אעשה זאת? איך אצליח, נמוך מכולם בראש, נשימתי הבאושה תמיט חרפה על המעמד, ראייתי הלוקה תצריך הרמת צוואר ורטיקאלו גרוטסקית נוסח אריק בנאדו, וזאת כדי להתכוונן לאטרלית למרחב הצר של תעלת הקריאה המולטיפוקאלי של משקפיי?
    כשרומננו שלנו גומר להציק לדי. ג'יי.אית רק כאשר הסקיוריטי של המקום מנהל איתו מגע, בשלב זה עיניים, קרוב והסקיוריטי שלנו מהמשרד מפריד ביניהם. ואז רומן פונה להראות לדמיטרי האקאונטנט לשעבר, שבא לכבד אותנו בנוכחותו, מי כאן הגבר, שלא יתעסק עם יאנה האקאונטנט לשעבר-עבר, שהיא באמת, אבל באמת ולגמרי, פצצת עולם, וכעת היא של רומן. כך אני מקבל תרגום לגופו של עניין מתוך הריאליטי המוקרן לפני. האייטש. אר. משלח את דמיטרי לביתו, ואני רושם לעצמי שעלי להתנצל בפניו.
  16. 3:00, ידיים חמדניות נשלחות לעבר בקבוקי הג'וני ווקר שרכשנו אקסטרא. בנחישות אמא דובה המגוננת על חלב-גוריה, אני מסרב לכל מי – לפחות תריסר נסיונות, לחמוד את זוג הווקרים שבידיי. כולל נסיונות מגע: אשכרה לקחת לי מהיד.
    נרשם תחילתו של עימות של פאשה עם המלצר שרוצה לחייב אותו על הקולה האישית שהזמין, שכן הכללית נגמרה. גופות מכורבלות, מתרבות, מעטרות בחוסר חן את הספות שמיועדות מראש לאכלסן. מין בילוי כזה, שבבורותי התרבותית לא מצליח לשוות לו נופך מרשים. שאר הגופות מתגפפות בנחישות ש-יאה לחדרים אחרים.
    זהו, אני פוקד על האייטש. אר. "קאט." לתמיהתו, כך מסתבר, הוא שבוי בקונצפט הטריוויאלי, שכמו שאין עשן בלי אש, אין מסיבה רוסית ללא תגרות. הוא לא שמע על פתרון הקשר הגורדי – חיתוך. "קאט!", אני חוזר בסמכותיות של טלי סבאלאס בקוז'אק, גארבג' טיים. כולם הביתה. "אנד נאו!" במהלך הפינוי נרשמות דחיפות קלות בין אנשינו לסקיורטי המקומי, תהליך הקאט הוא אכן תהליך ולא תהריץ – לפחות 20 דקות לקלף את כולם. אני מתנצל בפני ההנהלה המקומית.
    בדרך, שולח את האייטש. אר. לדאשינקה הבוכיה ואומר לו "תגיד לה שיש לי שני חדרים בבית היא יכולה לישון באחד" ובמקביל ממשיך לדחוק את הפינוי.
    בחוץ, האייטש. אר. וקיריל מיישמים את תנוחות הקרב, שכן קיריל, עוד באירופה, כלומר במשרד, מייחס כמה מצרותיו לעוינות ההדדית עם אלכסיי. נותנים לאחד את השני המבט ממרחק אפס. מרעיפים השני לאחד את מילות הקרב השגורות למעמדים אלה. כשקיריל שם עלי את המעיל שלו ואלכסיי את התיק, אני מפריד ביניהם במגע. ייגור ודמויות נוספות מצטרפות להפרדה במיומנות ונחישות, וגורעים ממני, זה שלא מבין את התרבות, שמשתלב בסיטואציה אותנטית כהשתלב המגדלור הזוהר בעלטת האפילה, את התענוג המפוקפק של בטישת אוויר בידיים נואשות, חסרות קואורדינציה, מעוררות חמלה תוך צווחות גוערות באנגלית מבאסת שמחות מחרבת מסיבות.
  17. במכוניתו של אלכסיי, איש הסקיוריטי ודאשתנו מצטרפים. ב- 4:00, בדרכנו לביתי, אחרי שנותן לסקיוריטי את האודים מוצלים מאש- הג'ונים, שולח לבעל הבית המקומי הודעת טקסט: party is over. Ok.
  18. יורדים מאלכסיי. שואל לשמה – דאשה משיבה בביישנות, מדדה על מסמריה על הקרח, מטר ימינה ואחורה ממני. מגיעים לביתי בשתיקה. בעודה חולצת את עקביה, אני מניח מגבת בחדר שמייעד לה, מותיר אותה להתמודד עם פריסת הסדינים, ופונה להתרסק על מיטתי.
    מוטרד. מגלגל את המאורעות. לפי סדר, ערכית, תרבותית, מהסוף להתחלה. פתאום נבעט ומתבעת – מה אם פתאום יופיעו חבורת אנשים חבושי כובעי ענק ויאשימו אותי באונס? גם נכנסה עם ארטיום לחדר שנכנסים אליו לבד, גם שברה את האסלה, גם נתפסה על רטוב, גם אין לה לאן לחזור. ואני סופח את צרור התקלות האלה אלי? למרחבי האישי?
    התבלבלתי. תקלה. שיקול דעת לקוי. יכולות בדגרדציה.
  19. מתעורר, ב- 10 ומשהו. שומע את נוכחותה. מפריע לי לארגוניזציית הבוקר
    – מה שחסרי מיומנות ההגדרה מכנים טקסים בבלבלם אלמנטים עם הסמלה בפעולות שגרה החוזרות על עצמן- רוטינות.
    אבל זה מביא לי רעיון. מהדס מעדנות לשירותים קצרים עם הפיז'מה המאגניבה שרכשתי בפאריז
    – מאורע משמעותי, תכריכי המיטה שרכשתי לראשונה בחיי. בשנות ה-60 ישנתי עם אלה ששרה'לה הלפרין, השכנה מאילת, העבירה לי מבנה, אפי הלפרין, המבוגר ממני בעשור. לפני כן עם חיתול, מאז – נטול.
    מברך אותה "דוברה אוטרה", מצפה שתחמיא לי על האחלה פיג'מה – סתאאאאם, ומטלפן לאייטש. אר. לפי הצלצול הצרוד וקולו המתמשך, ולהיפך, מבין שמעיר אותו. לא נורא, מברך אותו ומבקש ממנו שיברר איתה את תכניותיה להמשך, ושיוודא איתה שלא נגעתי בה.
    ווט דו יו מין? הוא לא מבין. אני חוזר על בקשתי "אסק הר איף איי טאצ'ד הר." חוזר. מעביר אליה את השפופרת (שפופרת, עכשיו מאיפה?) שומע דיבור חפוז שלה, שתיקה, שאלה של לא מבינה, ואת ההיפוך המקביל של דא, דא, דא רק בלא. היא מביאה לי "ספסיבה" חפוז ומבוייש ויוצאת.
  20. חצי שעה עד שהנהג יגיע לאסוף אותי לשדה. בנסיעה מדווח לבעלים המקומי. בקצרה. גם הוא שבוי בקונצפט הברזל שמסיבה-אלכוהול-חופשי-תגרות, ברוסיה, זה כמו פיצה עם גבינה צהובה – בלתי ניתן להפרדה.
    בבורותי האנתרופולוגית, בהתנשאותי התרבותית, לא מבין למה לספק לחתני השמחה אלכוהול ללא סוף וללא תחימת קץ סגור ומוגדר לאירוע. לא יודע אם אני אערוך את המסיבה הבאה אני מבטיח לאיש הטוב אבל, אם כן – זה יהיה אחרת. נוסח האחד במאי בקולחוז: רק Par, והיתרה tee.
    והוא, ולודיה אחד משני בעלי הבית, למוד הניסיון, בוגר התרבות, הוא בכלל שמייח מהעובדה שהמשטרה לא נקראה. לך דע איזה התרחשויות נוספות היו כשהפלגנו מהמקום לעבר הזריחה.
  21. בנאום הבוקר הבא, בחלק הראשון שאלתי איך היה. קבלתי תגובות צוהלות, החמאתי, הודיתי, מסיבה פצצה.
    ואז בחלק השני, התהפכתי עליהם, "למדתי" שיתפתי בתובנותי העמוקות, כלומר המעיקות, "שלא רק אני לא יודע לשתות. גם חלקכם." משחק להם יאנוש קורצ'אק, המורה שמילקיהו, ופוגע באושיות כבוד ותפישת ערך עצמי.
  22. הכל פאטרן. הכל. מה שאנחנו רואים ומצרפים, ומאורעות יחידניים שלא יודעים לשייך אותם לאחרים ליצירת הפאטרן.
    הם, אני, הסיטואציה. אין פרט הנמלט מהפאטרן. קטעים. חוויות.
    כל שיני, ספורות, בפי, בינתיים, עד להודעה חדשה.
    בחיאלוהימבספרהתורה, לא הכחדתי/ הוספתי דבר.
  23. בעצם נ"ב.
    מסתבר ש1: קיבלנו טלפון מהקלאב. נאסטיה קומפליאנס, היא הרי נערת קלאבים ידועה, מטרידה את המועדון בתביעה לקבל מעשר. והתפטרה. למתחרים.
  24. למעשה נב"א.
    מסתבר ש2: אלכסי, איש האייטש. אר. מפיק המסיבה בפועל, בעימות מילולי מול קיריל שהטיח בו, באלכסיי האשמות על קבלת טובות הנאה מקיום המסיבה, לא טמן ידו בצלחת אלא תחב את שתיהן בסט אבחות רצופות בכיוון סרעפתו וקיבתו של קיריל. שאותו לפטר היה כמו להסיר שיער. בשעווה. קרה.

 

ינואר 2011

Share

מנחת אוירון 2010-13

אוירון

אווירון דיקמן בד"ח
אוירון בקשה ובד"ח

טרמינל אורחים, VIP

טרמינל בינלאומי, International

טרמינל מקומי, Domestic

מסוף מטענים, Cargo

טרמינל פרטי, Private

טרמינל

שדה התעופה- השער, בטרמינל זה יתארחו ,תועפות התעופות באשר הן. להמשיך לקרוא מנחת אוירון 2010-13

Share

מינורי בכשפים

את ץ' מכיר מהסבלות, ניו יורק, 1986. אמצע שנות העשרים של שנינו. ב- Noah's Ark, עשרות ג'ובים של תיירות בגובה המותניים, מצבים אנושיים, גרפיקה אנושית מרצדת, תריסרי סרוויס אנטרנסס, אלפי מדרגות, ושעות משאית טוונטי סיקס פוטר- מיותר לציין ללא רישיון. תנועה באי הנוצץ והמחוספס כזכוכת מנופצת. להמשיך לקרוא מינורי בכשפים

Share