שוני בסדרי גודל

“אם משהו שונה מאחר רק בסדרי גודל,
מהותית הם לא דומים,
הם זהים,
ושונים רק בסדרי הגודל.”

Share

ידידי הנערץ

מכנה כך את אחד מחבריי.
לא רק מפני שהדבקת התואר המסוים לפרסונה הפרטיקולרית מעוררת חיוך על פני המכירים אותו.
אלא גם ובעיקר,
שהאיש הוא אקספריינס ג’נרייטור, יצרן חוויות. להמשיך לקרוא ידידי הנערץ

Share

גרפיקה אנושית מרצדת

פיוט אורבני

קפה מועדף

“מעדיף את בית הקפה שלי
להלן הקליניקה/ הג’ים/ הסטודיו/ האטליה שלי
משכשך בגרפיקה אנושית מרצדת,
בסביבה סֶמי אנונימית;
לא גרפיקה רנדומלית, יָשְבנֵי פעם אחת
– אונִי אנונִימוּס רנדומָלוס תוחֶעסֶס –
סביבה עם דמויות מוכרות
שלא דחוף לי לתקשר איתן.

להמשיך לקרוא גרפיקה אנושית מרצדת

Share

דחיינות עצלנית

דובר עליה רבות;

  • היפוכה יכול לנבוע הן מיעילות- טריוויאלי,
  • אך גם מעצלות- הסרת שיטתית של חסמים לסתלבט,
  • וגם מאיפיון אישיותי שלא סובל לכלוכים תודעתיים מעיקים.

כעצלן,
עושה עכשיו! או לא עושה בכלל.
גם אם לא יעיל,
גם אם מוציא על כך יותר אנרגיה,
אף אם ייתכן שההתקדמות תייתר את הצורך-
מעדיף לעשות מיידית, מהר,
על לכלוך תודעתי עתידי מתמשך, מקנן ומציק.

רגע מעיף ת’מטלה,
וחוזר לסתלבט, עם תודעת תינוק.

Share

אחריות הורית

אב שכול ביכה את התאבדות בנו.
מדכא.
דבר על אחריות הורית לחיי הילדים.

נראה לי, שאחריות כוללת על חיי אינדיבידואל אחר- רחבה מדיי,
אך ההשפעה ההורית, ומכאן האחריות, על תשתיות אושר ילדיהם מכרעת.

Share

הלוואה וחוב

תפישותיי, פרוטוקול – העברת כסף לאדם לא למטרה

אמי:

“חוב חדש יתיישן,
חוב ישן לא יוחזר.”

אבי:

“אל תלווה, תן!”

להמשיך לקרוא הלוואה וחוב

Share

מינורי במאזעל טוף

ה- Guardian מ- 3/9/2012 מדווח על שגעת הריקוד החדש האזונטו.
מתפעלים מהמקור מגאנה והיריבות התרבותית בניגריה.
מונדיאל 2010, יוני, דרא”פ. כדי לשמור על קצב התקדמות למשחק הבא, קבוצת החטיאריאדה בנחרצותי, נפרדה משאר רבע תריסר הצעיריאדה, שהעדיפה לצפות בעוד משחק. להמשיך לקרוא מינורי במאזעל טוף

Share

מינורי בפנייה

הולך על ברטנורא לקפה.
רואה אם צעירה יוצאת מיפנית קטנה וחבוטה בחנייה כפולה כדי שצעירה שעומדת על המדרכה תתחוב את האוטו בין שתי מכוניות חונות.
רוצה שאני אחנה?” מתרגל את יכולת הפניה.
היא בסטייט אוף מינד שבתל אביב לא עושים דבר כזה.
חוזר על ההצעה.
חברתה עושה סימנים של להניא אותה, “למה לא שהוא יחנה?” חורצת.
נכנס לאוטו המונע, שומע “האוטו מונע ההאנד ברייקס למעלה” מבחוץ,
ו”מי אתה? מה אתה עושה?” של כבן 5 על בוסטר מאחור משמאל לאחותו הצעירה יותר.
אני מחנה את האוטו חמודי. איך קוראים לך?” מנסה להסיח את תודעתו.
פלג.”
“ולך?” שואל את אחותו.
יעל.”
יופי, מתוקים, תרגישו טוב”, מושך את בלם היד, יוצא מהאוטו, רואה את המחווה הגופנית המודה, על מצע ההקלה של השפרצת האמון הלא-אחראי וההאפי-אנד המלווה במלל חזק, “הכל טוף” וממשיך.

יכול להיות, שבתועלת הקטנטנה לטווח המיידי, הוספתי נדבך התכנות לנזק גדול בטווח רחוק?

Share

גשר בין דתיים לחילוניים

  • השאיפה, לגשר והדברות בין חילוניים ודתיים תמוהה בעיניי. כלומר-
    • כחילוני אין לי צורך ב’גישור‘.
    • מבחינתי, איש באמונתו, בסמליו ובמנהגיו יחיה.
    • אין לי עניין לצרף את המאמין להיעדר אמונתי.
    • למה למאמין יש עניין להדבר עם חסר האמונה?
    • יכול להיות שהמאמין רוצה לצרף את חסר האמונה לאמונתו, או לפחות לקבל תמיכה לתחזוק אמונתו?
    • מפני שכך מתחזק את אמונתו?
  • אין לי עניין לעזור למאמין להתמודד עם חיזוק אמונתו בכך שאגלה גמישות, פתיחות להיעדר אמונתי.
  • מעלה את האפשרות שה”חילוניים’ המשתתפים בגישור הם בעצם ‘דתיים עצלים‘-
    • פרט לתחזוק הפרקטי של מכלול המצוות הם מקיימים תודעתית את שאר דרישות הדת.
Share

כיבוד אמונה ליברלית

מאמינים, בשמירת מצוות, במלואן או חלקן, מצפים מסביבתם לכבד את פרקטיקת אמונתם.

  1. הסביבה נותנת לגיטימיציה לדרישה בשל-
    • האמפטיה- המעמסה, הקושי, לקיים את הפרקטיקה,
    • הרציונל- המעשה נעשה ‘לשם שמיים‘ לא להפקת ערך או תועלת אישית מקדמת.
  2. למאמין חשוב הכיבוד-
    • הן בשל עצם ההקלה שבפרקטיקת היישום,
    • והן בשל החיזוק שמקבל לאמונה.
      • אמונה מצריכה חיזוק מתמיד למאמיניה, אחרת תתרופף, שכן המציאות הלוגית, בהגדרה, לא תומכת בה.

      אמונה מכילה מרכיב אינהרנטי של מיסיונריות- שאיפת המאמין שסביבתו לא רק תקבל את אמונתו ותקל עליו את קיומה, אלא תתן לו תמיכה בהיות מאמינים נוספים מקבלים את האמונה.

      • תפקיד המיסיונריות היא לחזק את המאמינים בהגדלת כמות החולקים איתם את אמונתם, ונתינת לגיטימציה לאמונה.
      • היהדות, היא דת כאילו לא מיסיונרית;
        • מי שאינו יהודי- חלק מתחכום מרשים, אין ליהדות עניין בלגיירו,
        • אך בהחלט מיסיונרית כלפי מי שנתפש כיהודי אך לא מאמין.
  3. אישית-
  • אינני מאמין למאמין שמצהיר ש”איש באמונתו יחיה“, זה אוקסימורון.
  • מכבד יותר את המאמין שמבקש לגייס את סביבתו לאמונתו מאשר את מי שעוטה על עצמו את ארשת הליברל ובעצם מסתיר את רצונו.
Share

טכנולוגיה

ב 1991 עבדתי עם רולנד.
גאון.
התפר שבין אמנות לטכנולוגיה.
היה אלוף dos, מערכת ההפעלה שקדמה לחלונות.
אז החלה מיקרוסופט לצאת עם חלונות 1.0.
לא רצה להגר- “יש מקום לציור ולצילום“, שגה בתפקיד הטכנולוגיה ביחס לאמנות.

Share

צניעות מעושה

עאלק ענווה

“צניעות מעושה כמוה כיהירות אותנטית.”

 

.Feigned modesty is like authentic vanity

 

בני מצא בהארץ 17/4/2013:

“בלי היהירות שבענווה הכוזבת ובלי שפלות הרוח הכוזבת שבענווה”

(“הדוב”  William Faulkner, בתרגום אמציה פורת.)

Share

ציני, אני?!

תיאור מילולי, מפחית לועג, למצב.

  • במקור, ביוון העתיקה, אסכולה פילוסופית השואפת לחיים טובים באמצעות הרמוניה עם הטבע, מידות טובות והטלת ספק.
  • מאחורי כל אמירה צינית מסתתר כשל’.
  • ‘ציניות היא מקלטם של חסרי ההומור‘.
  • חגיגת הכשל’.
    • הציניות היא ההתייחסות אליו.

להמשיך לקרוא ציני, אני?!

Share

מינורי בפאת כבוד

בהינף יד חד, פתאומי, אני נתלשת מהראש המקולקר עליו אני מונחת באפלת מחסן מוגן מטחב, עמוס בסחורה יקרת ערך וחשיבות, ומוצאת לאור ניאונים ירקרק. מסמא- מזמן לא נחשפתי לאור.

בדרך אוספים עוד שתיים. הפעם יש לי תחושה טובה. בעוד שאת השתיים האחרות מחזיקים בימין, אותי בשמאל, לבדי. ולא אין כאן, בכלל, אמונה טפלה. נהפוך הוא: פיזיקה או פיזיולוגיה פשוטה. יניחו אותי ביד ימין, ראשונה, על ראש החובשת כשאני אחוזה ביד שמאל. זה לא פשוט להיות הפאה הכי קטנה, קצוצה, ועוד ג’ינג’ית במבחר. אין הרבה קופצים.

מביאים אותנו לקליינטית. לא צעירה. לא נראית לי בריאה או שמחה במיוחד כללית, ולא אלי פרטית. רואה על מה אני מתעתדת להיות מונחת – לא להיט. היא נראית לי ביקורתית, כאילו פרנסתה, שלא לומר אישיותה, תלויה בכך. בהינתן העובדה שאני תחליף לרמת אסתטיקה, אולי תפישת ערך, עצמית כן? בטח לא לאותנטיקה, ולא שאני משוחדת, אני יודעת להיות אובייקטיבית! – אני לא מתנשאת, ולא תופסת מעצמי, אבל ברור שלקליינטית הזו, אני שדרוג.

המוכרת, שאמנם צעירה מאד – נראה שכבר שמעה הכל, או כמעט, בחייה המקצועיים – מנידה את ידה כגָרש טיעון לא רלוונטי. היא מניחה אותי על ראש הקליינטית. זו, עוטה ארשת השלמה, ש’אם אין ברירה, זה הדבר הנכון’, הספרית מקבלת אישור של הגברת ושל מי שעומד לשמאלה. בתנועה מיומנת פורעת אותי באופן שובבי משהו. היא מסירה אותי ושמה בחטף את השתיים האחרות, כדי לחזק עצמה שהן לא רלוונטיות- שִייווו, כמה פעמים אני הייתי על תקן ה’ג’יפה שמחזקת את הפאה הנכונה’? מגיע גם לי – היא מחזירה אותי למקומי, כלומר, מה שיהווה את מקומי מעתה ואילך, על ראש הגברת, ובוחנת אותי למעבר למקום מושבי הפרמננטי.

והעניינים לא פשוטים. אמנם אני קטנה מאוד, אולי הכי קטנה בחנות, וקצרה, אולי השערות שעלי הכי קצרות במבחר. ושלא תגידו שהמקום הוא סתם מקום, אמנם הוא בבניין מגורים בקומת קרקע במה שהיתה פעם דירה וכעת עסק, אבל זהו מוסד. פאות רבקה. מודעות בעיתונים והכל. גם מהטלוויזיה באים ושואלים ומשאילים, אמנם אף פעם לא אותי, אבל בהחלט כמה מעמיתותי, ולכל מיני תכניות, אפילו לאדיר מילר, ביום שהוציאו אותי.

לדעתי, אני בכלל פאה של ילדים. אז מסתבר שגם רוצים לקצוץ אותי עוד יותר. שלא בנוכחות הגברת נאמר על פדחתה העגולה, שהיא ללא קודקוד מאובחן, שהוא “פלאץ”’, “פיצפוני”, ולא זוכרת באיזה עוד ביטויים השתמשו. לא הבנתי אם מעליבים או שזוהי טרמינולוגיה מקצועית מהאקדמיה לתחליפי השיער, אז לא נסגרתי על עצמי אם להיפגע או לא.

בכל מקרה, ניסו למתוח, לטפוח, לפצ’פץ’ את בטנתי שתתאים לכסות את הראש, אין מה לעשות, המשטח שטוח, ועדיין נותר חלל מיותר ומשמעותי בין ביטנתי לבין תקרת ראשה.

החזירו אותי למחסן. המתח הורג אותי. יש לי העדפה ברורה לגרפיקה אנושית מרצדת על פני מנוחה על ראשי דמה מקלקר חסר תנועה. ועוד באפילה.

איך אומרים בחוץ – בשורה התחתונה, יש עלי ערך – מחיר פצצה הורידו עלי. עובר כמעט שבוע, שבמהלכו החזירו אותי לפיליפינית שתקווצ’ץ’ אותי- ההיא עובדת עלי, פלא שאין ישראליות עם סבלנות לכך? מה אומר, הכל שווה, אם נכונו לי חיי אור שמש.

לאחר שבוע הגברת לה אני אמורה לשמש כסות ראש חזרה – תודה לאל, ממש לא הייתי בטוחה שאראה אותה שוב. אני מהניסיון שלי, עד שלא לוקחים אותי, לא נפרדת רגשית. לא לוקחת סיכונים. לא סוגרת מעגל. בעצם אולי פותחת חדש? לא יודעת. מה שכן, בהתנהגותה המרצדת, אין לי ספק שציפייתה אליי היתה לפחות כמו זו שלי אליה. בטוח. אני קולטת אותה, היא צריכה להתרגל. קצת מסרק, קיצוץ מספריים קל, טפיחה על החלל שעדיין קיים, והבלתי ייאמן קורה, אנחנו בדרך החוצה, ואני – אני על פסגת העולם אם אפשר לקרוא לרום של מאה חמישים ואחת סנטימטרים פסגה.

סתיו 2005. חיים חדשים. נוהגים בי כבוד. אני מוכנה להתעמת, אישית, עם ובמי שיאמר שרוחשים לי כבוד מוגזם. היא לוקחת אותי איתה לבית החולים שלה, כמה פעמים בשבוע, לאונקולוגית או משהו, פוסעת בצעד לא בטוח, מצודדת אותי ימינה שמאלה כרוצה לבחון את תגובת הסובבים אליה, אלי, כסותה החדשה, לשתינו.

אחת האחיות, אלה מבינות דבר אחד או שניים בענייני פיאות שכן הן מתמחות בטיפול גידולים שאתיים- מה זה ‘שאתי’ בכלל? – אומרת לגברתי בנימה של אחוות נשים, “הי, צבעת את השיער?” וזו, שאני מעליה, נמסה, מתמוגגת, והיא, כך קלטתי על ההתחלה, בכל האמור באנשים אחרים, איך נאמר בלי לפגוע בכבוד – חשדנית, ממתיקה את סודה וחושפת את קיומי, או אולי להיפך – ממתיקה את קיומי וחושפת את סודה. “פאה” היא משחררת.

ואני בכלל לא מוכנה להיות חלק מהוויכוחים הניטשים מי כאן בעל ההומור, או נטול האבחנה. יש מי שנהנה לשאול, יש מי שנהנה לענות, ואני תפקידי לכסות בכבוד את כולם ולא לשפוט. ובכלל, במה זו היא שלי, למה לא דנים במה אני חושבת, איך אני מרגישה, מה עם גילוי הלב, הפשלת השחלות שלי? אז מה אם תפקידי הנתפש הוא להיות יפה, שעירה ולשתוק?

ואני, יש עלי כבוד. כשגברתי נכנסה למיטה בבית החולים לקבל את הטיפולים הלא נעימים שלה, היא מציעה להסיר אותי “כדי לשמור על הפאה” היא מסבירה, שלסביבתה המזלזלת נשמע מופרך. מה לא בסדר? קצת כבוד! מה, לא מגיע לי שישמרו עלי? שמעתי אפילו שאומרים לה, ‘מי משרת את מי, הפאה אותך או את את הפאה’, מה זו ההתנשאות הזו? היא, הגברת מתלבטת אם להרגיש נזופה, או מכובדת, בהתרסה כעצמאית ומקבלת החלטה, משאירה אותי על מקומי ואנחנו שרועות על כרית בית חולים.

Ξ-Ξ-Ξ-Ξ-Ξ

אז אני, כמו שאני אומרת, אני לא חסר לי כבוד. עד הסיפור הבא. שבוע, בערך, אל תתפסו אותי במילה, אחרי שהתיישבתי על ראש שמחתה, בבוקר, אנחנו מגיעות לבית החולים. קצת תור, החלפת תנודות ראש עם מכרים, לוקחים לנו, בעצם לה, דם. בהמשך, מקרבים אליה מתלה ברזל על גלגלים שממנו משתלשלים שקיות נוזלי חיים שיטפטפו אליה את תכולתם, ו-לשירותים. הכנות של לפני טיפול ארוך, הוצאת נוזלי חיים לפני הכנסת אחרים תוך הקזת נוזלי מתים.

אנחנו נעות לחדר הקטן. אני מרגישה שהצעדים שלה לא ממש בטוחים. נכנסים. מתיישבים, אתם יודעים כמו בנות מיומנות מאות אלפי שנים, כמו אישה באמצע הדרך בין יובל אחד לשניים. היא עושה את מה שצריכה.

אני אין לי הרבה ניסיון עדיין, ולא נראה לי בעייתי שהיא מטה אותי קדימה, בתחילה לאט, בהמשך, אני מרגישה שהזוית הופכת לבלתי סבירה, ושלאק, אנחנו מתקדמות לכיוון הרצפה. שתינו. כלומר, אני נפרדת ממנה, נשמטת, היא נחבטת ברצפה ואני צונחת, מעט אחריה. לא הבנתי בדיוק מה קרה. התפזרתי פרועה, הפוכה, belly up – כשבטנתי הלבנבנה, חשופה כלפי מעלה.

והיא? היא השמיעה חרחור, צעקה, לא מבינה את שקרה, עוד לא רואה וממילא לא מעכלת את השסע בלסת והחבורה במצח שמדממים. בחוסר כוחותיה, על ידיה וברכיה, היא מסתובבת לכיוון האסלה, אוחזת בה בשתי ידיה, מנסה, נואשת, להתרומם. אין. היא ממלמלת כל מיני מלים והברות לא מובנות. מנסה להתרומם, לא מצליחה. קוראת, בקול סדוק מחולשה, מושכת במצילת החירום, מפסיקה, אוזרת כוח, מנסה להתרומם, קוראת, מושכת במצילה, לא זוכרת את הסדר- לא חשוב, לא קורה דבר.

כך שתינו שם, לא יודעת, יכול להיות כמה דקות אולי יותר, מה כבר אני מבינה בזמן, עד שהדלת נפתחת. נכנס מישהו, נחרד, אומר “איזה מזל שהדלת לא נעולה”, כאילו שזה הזמן להפיק לקחים, אוחז אותה, את הגברת, בבתי שחייה, מאחור, מניף אותה מעלה. היא, כאילו ממאנת להיפרד מהאסלה שמקודם חבקה אותה כתמיכה.

קלטתי אותו מהסס, מרים את בגדיה המופשלים. לאחר מכן הרים אותי, הזעירה, פרומה, סתורה, מדובללת, מלוכלכת, מחוללת ולחה מרטיבות רצפה לא מזוהה, מבחילה את עצמי. הוא מניח אותי בחוסר מיומנות ומבוכה, על הכיור כדי שהיא, הגברת, תשיב את כבודי האבוד. לראשה.

Ξ-Ξ-Ξ-Ξ-Ξ

היה זה סתיו מואר. צחיח. יבש. גם תחילת החורף. ביציאותינו המעטות מהבית, לא נרטבתי כלל.

בדצמבר היא נעלמה לכמה ימים. אושפזה כנראה. לאחר שבוע, כשאני חבושה על ראש הקלקר הובאתי אליה. בתא המטען, אפילו לא במושב נוסעים. כובע גרב, סקי, תפס את מקומי. ירד לי האסימון, ידעתי, שאני כבר למקומי לא חוזרת. הפנמתי שמה שהיה כבר לא יהיה. בארון זרקו אותי. איך אומרים? ‘כאבן שאין לה הופכין’, כפאה שאין לה חובשין. חמישה ימים. חסרת תנועה וערך.

ביום שישי השמיים השחירו. רטוב. גשם כבד. היא בטח היתה אומרת שמזג האוויר מבשר על משהו מתרגש לבוא. מישהו יותר פואטי היה מצמיד את הפועל ל’מרק’ ל’שמים’ מתנקים. לכבודה. אולי בוכים. חסרת רגישות שכמוני לא תאמר שהם, השמיים, מרקו עצמם. אין בי את הרומנטיות הזו.

בשבע בערב וכמה דקות, כשבתה לידה ובנה נכנס על מפתן החדר, נפרדה ממכאוביה, נפטרה מייסוריה.

הם, ילדיה, אספו את מעט חפציה. אני נשארתי במתח- מה יהיה אתי? עלי? בעצם, תחתי? את ראשו של מי אכסה? הם, ילדיה עברו עלי. קודם בתה, אחריה בנה, פתח את הארון, אוחז תיק, השתהה מולי, חוכך מה תועלת בי לו, והוא, הוא שהיה איתי שם במעמד רכישתי, ואני קלטתי אותו, הוא לא מי יודע מה מעשי, בפרץ כאילו פרקטי, אותי – השאירו. בארון. לבד. הלכו עלי.

מרץ 2006

Share

קורות חיים מקצועיים

הורדת קורות חיים בתצורת pdf

הורדת קורות חיים בתצורת WORD

קורות חיים

מטרה

יאיר דיקמן

לממש יכולות וניסיון אישי, מקצועי, ניהולי ועיסקי, בפעילות אינטנסיבית, במפגש בין אנשים, תכנים, חוויות וטכנולוגיה, בהקמה או ניהול פעילות עסקית, טכנולוגית, בזירה בינלאומית, ליצירת ערך כלכלי מדיד ומשמעותי וליהנות הן מהתהליך והן מהתוצאה.

ניסיון צבור

כעת – 1994 ניהול, הקמה ותפעול מרכזי מכירה ושרות בישראל ובחו”ל

ניסיון בהקמה, ניהול, אבחון, ייעוץ להתאמה, ביצוע שינויים, שיפור ביצועים במגוון ארגונים בתחומי שירות, מכירה, ותוכן, משלב החזון, דרך האפיון, התכנון, ההקמה עד ניהול, בישראל ובחו”ל.

פעילויות עתירות משתתפים ומטלות, ניהול מגוון רחב של מגעי לקוח-חברה , במגוון תעשיות, באמצעות סוכני שירות/ מכירה, בריבוי סניפים. התאמה, שיווק ומכירת מגוון מוצרים ללקוח, הגדרת שווקים, איתור ויצירת ערוצי מכירה, הפצה ותמיכה, עריכת מו”מ וחוזים, מבצעי מכירות מגוונים.

תכנון, ניהול, גיוס, והכשרת עובדים, פיתוח, טיפוח והנעת עובדים ומנהלים. עיצוב נהלים ואפיון דרישות, קמפיינים בפרינט, מדיה ואינטרנט.
מענה והכרעה בסוגיות שרות ומכירה, טיפול אישי בשימור לקוחות, קידום צריכה, קביעת יעדים ומשימות, פתרון תקלות טכניות, קליטה והטמעת טכנולוגיות חדשות, מכירת שירותי ערך מוסף במגוון מוצרים בריבוי ערוצים, גזירת מדדי הצלחה, מגע אינטנסיבי עם עובדים וגופים עמיתים בחברה, לקוחות, ספקי שרות ותוכן בסביבה עסקית מגוונת תוך ניטור מתמיד של ביצועים וחתירה ליירוט יעדים.

כעת – 2014 ANGOwave, מנכ”ל אנגולה

הקמה וניהול של מכון מחקר לרשתות חברתיות באנגולה.

2012 Malawi National Lottery, מנכ”ל מלאווי (אפריקה)

ניהול הקמת חברת הלוטו של מלאווי, חברה מורכבת, עתירת טכנולוגיה ואנשים בסביבה בעייתית ביותר. ניהול 1,100 עובדים רב-לאומיים, מימון, מדיה, קשרי ממשל.

11 – 2009 General Investment Partners, מנכ”ל מוסקבה

ניהול חברת השקעות במסחר במטבעות, מניות וסחורות בינלאומית. www.gip-group.ru.  העסקת 90 עובדים. פניה ללקוחות ממסדי נתונים מפולחים, זימון למשרדים, עריכת סמינרים מקצועיים.

08 – 2006 cal כרטיסי אשראי, מנהל מחלקת מכירות וערוצי הפצה גבעתיים

מדווח מנכ”ל. מנהל מכירות כרטיסי אשראי באמצעות ארבעה ערוצי מכירה: ערוץ המפעיל 440 סניפי בנק, ערוץ הפועל מול מועדוני לקוחות בחבירה לגופים קמעונאיים כ- מגה, הום סנטר, מחסני חשמל, באמצעות חברות קידום מכירות, ערוץ מוקד מכירות ישיר המונה 80 נציגים, צוות גרילה הפועל בחברות עסקיות כ- Intel, hp, חברות הסלולר, וסטארט-אפ(ים).

06 – 1998 orange, מנהל אגף שירותים מתקדמים ראש העין

מדווח סמנכ”ל מכירות ושרות. שותף להקמת, תכנון, עיצוב, תפעול וניהול שרות הלקוחות מהקמתו. הקמת המוקד הראשי 054. הקמה ותפעול אגף שכולל שלושה מוקדי שרות טלפוניים, call centers, שעונים לכ-5,000 מגעי לקוח-חברה ביום, באמצעות כ-400 נציגי שרות, מנהליהם ואחראי משמרת. אחריות על תמיכת מכשירים, מכלול שירותי ומוצרי non-voice של החברה. ובכללם קליטה בחברה והטמעה בשוק של טכנולוגית הדור השלישי, שירותי ערך מוסף, דאטה- תקשורת מחשבים סלולרית וכן טיפול בסוגיות קליטה וכיסוי בישראל ובחו”ל.

98 – 1995 קו מנחה חברת תקשוב ציבורית, מנהל השרות תל-אביב

מדווח מנכ”ל. חברה המתמחה במידע כלכלי עסקי תואמת Bloomberg, מערכות מידע זמן אמת ומאגרי מידע של שוק ההון. בתפקיד הקודם, הקמה וניהול מחלקת הפקות וערכים מוספים באינטרנט, הקמת www.trendline.co.il, ואתרים נוספים, מודעות דפוס, הפקה מלאה, כתיבה ועיצוב ירחון לקוחות צבע, ויצירת מערך הדרכה ותמיכה למשתמשים.

95 – 1994 פיקסל מדיה, מנהל הפקות תל-אביב

מדווח מנכ”ל. הפקת פרסומות טלוויזיה וקולנוע, ריכוז פרויקטים, הקמת מחלקה גרפית באולפני הלקוח. קשר עם לקוחות, וניהול גרפיקאים. עבודה המשלבת יצירה עם דיוק ועמידה ביעדים.

11 – 1994 הוראה, הנחיה, בהתנדבות ישראל

הרצאות באוניברסיטה פתוחה ניהול והנעת עובדים, קורסים. במקביל לפעילות הייעוץ, ב-2009, הוראת היסטוריה ואזרחות בתיכון, ועברית פליטים אפריקאים.

כעת – 1991 מדריך טיסה ארה”ב, טייס מסחרי ישראל ארה”ב / ישראל

לימוד טיסה והכנת חניכים למבחן רישוי במרחב התעופתי הצפוף והמורכב בעולם – Tri-State, ניו יורק. טיסות היכרות ותיור ברחבי ישראל ולקפריסין.

98 – 1988 Visual Approach, בעלים ומנהל, סטודיו וסדנה למצגות ישראל / ניו יורק

הפקה וביצוע מצגות בריבוי תצורות וכלים למשרדי פרסום, הכשרת מנהלים וגרפיקאים, הדרכת קורסים אקדמיים, הקמת מחלקות גרפיות בארגונים, הסבת אקדמאים והוראת גמולי השתלמות.
בין הלקוחות:Bates Worldwide, McCann Erickson, Morgan Stanley, Young & Rubicam, Chase Manhattan, 1St Boston, Merrill Lynch, Price Waterhouse, AT&T, Black & Decker, Coca Cola, Johnson & Johnson, M&M, Miller Lite.

 

88 – 1986 משרד הביטחון, קניין מודיעין אוויר במשלחת הרכש ניו-יורק

88 – 1984 Noah’s Ark חברת הובלות, מנהל החברה ניו-יורק

84 – 1982 פרסום בלדר, ניהול משרד מודעות עיתונים תל אביב

82 – 1978 שירות צבאי, קצין פעילות, מודיעין ישראל

 

השכלה

2011 ג’והן ברייס, קורס web master תל אביב

2009 סמינר הקיבוצים, הוראת היסטוריה תל אביב

2005 Emotion אימון ופיתוח אישי, יועץ עסקי ישראל

2004 מכון גבים לגישור, גישור אישי ועסקי ישראל

1992 New York Institute of Technology ניו-יורק

• M.A. תקשורת וגרפיקה ממוחשבת, ציון 4.0 מ- 4.0, רשימת דיקן.
• B.A. תקשורת, סיום בציון ממוצע 3.4 מ- 4.0, רשימת דיקן.
Share

תובנות

ים התובנות

מינורי

התרשמויות

פירותיי, פירוטיי, פרוטותיי, פרסותיי פעיותיי, פעוטותיי, פיטפוטיי, פתפותיי,טיפטופיי, פימפומיי 

dr;tl: did not read; too long.
אבחנות, בחינות, הבחנות
ונביחות.    
יומרות והצעות.  
פשטנות והפשטה.  
דעות,  טעויות,  תיאוריות
וטאוולוגיות.    
פירושים, שיפורים, .פישורים.
פרשות, השפעות, הפרשות.
מסמור, מסמורים חלודים, מזמורים חלושים.
משרד חקירות, קליניקת חפירות, מעבדת הגדרות.
לשכת ניסויים, מרחב הצעות, מתחם בדיקות.
חוות יצירה, סדנאת המצאה, מוסך הרצה.
צמצומים ומצמוצים, צרצורים וריצודים.  
תפישות וטיפוסים, תפיסות ופספוסים.  
כיף, פכים, ופקפוקים.
תובנות עבשות, טוגנים מיובשים, תופינים יבשים.
טיולים, טיטולים וירטואליים, טלטולים מנטליים,
טלטלות מנטליות, ריטואלים ויראליים, טרטורים טוטאליים.
טרחות מעיקות, תעוקות מרוחות. מריחות מעיקות
קופסאת תכשיטים, כליא ברקות.  
פטפוטים, טפטופים ופתפותים,
אחיזות מציאות, אחיזות מצוצות, זחיחויות מצויות.
תחזיות צפויות.    
מלים ונמלים, משמימים ומשעממים.  
המהומי מהות, מהויות מעומעמות, המהומים מעומעמים,
עמעומים מהומהמים, נהיות ואהממים.  
דעות מגבלות. גילויי הודעות גבוליות.  
הגדרות, גירודים, גידורים.
הגיגים, געגועים, ג’יעג’ועים.
געיות והטעיות, ג’עג’ועים מוטעים.  
חידודים מדכדכים, דכדוכים קהים.  
הערות על תודעות גבוליות. הארות על גבולות תודעתיים.
הארות על גללים תודעתיים. חארות.  
פסיפס מילולי, מוזאיקה תובנתית, קלידוסקופ אסוציאטיבי.
פרוטיי, פירותיי, פרוטותיי,
התפרדויותיי פרודותיי התפטרויותיי,
התפרעויותיי הפרעותיי פרעותיי,
התרפטויותויי תירפויטויותיי פאתטויותיי.
פיטפוטיי פריטותיי התרפטויותיי
התרופפותיי הפטורותיי  
אמיתות לא נכונות, נכונים לא אמיתיים. התעמתויות מוכוונות.
זבזובים קלישאתיים, קלישאות מזובזבות.  
בזבוזים כושלים, שיקולים כוזבים.  
ציוציי ציציותיי צוויצצוויותיי.
קושיות, תהיות ומענות, טעויות ותעיות.
טעויות גלויות, טעויות גועליות, גילויים מוטעים.
השתאויות משועשעות, שעשועים משתאים, השתעלויות ושלשולים.
שילשולי לשון, לשלושי פונפון, נפנופי לשון.
פניני לשון.    
הכללות מקולקלות, קללות מלוקקות, לכלוכים מקוללים,
כללים קלוקלים, מולקולות לחות.  
תכנים שאבד עליהם הכלח, קלחים מעובדים לעוסים.  
ניסוחים, ניכוסים וכינוסים.
אסירות תודה, עושר תודעה, עצירות תודעה.
כניסות ויציאות.  
מירוקים, קירקורים, קימורים,
ריקוקים, ביכורים, ביקורים.
תיאורים, טיהורים, זיהומים שפתיים.
זיכוכים, זיכויים, זיקוקים,
זיחוחים, שיחוקים, חיזוקים,
חיזויים, קיזוזים וקידוחים.
פירותיי,  פירוטיי,  פרוטותיי, 
פרזותיי פרסותיי פעיותיי,
 פעוטותיי,  פיטפוטיי,  פתפותיי,
טיפטופיי,  פימפומיי וטמטומיי.
פרשנות מנסחת, ניסוח פרשני.  
Share

על הסוס, קובה 2009

יום רביעי, 5/8/2009

סנטיאגו דה קובה – לאס טונאס, שמיטה מהגריד

זה היום שבשל כמותו אני מטייל; התנועה, החווייה, ההחלקה על, מ-הגריד, מאבק ההשתלטות על הסיטואציה והחזרה, בשאיפה לאיבוד מינימום משאבים וספיחת מקסימום חוויות, תובנות. ‘קטעים’ הוא הערך הנרדף. העניין הוא, שלתכנן אירוע כזה מראש, זה כמו לזייף שירה במכוון, אוקסימורון. כלומר, תמיד אפשר לנסוע בכביש נטוש עם פחות דלק מהמספיק להגיע ליעד, אך זה, איך לומר – סוג של טיפשות. את הטיפשות שלי אני רוצה כבדה, לחה, רוטטת, מצחיקה, בוהקת, ששמח לחשוף אותה, לא איזה דרדלע מוצנעת בחסדי ההסתרה. להמשיך לקרוא על הסוס, קובה 2009

Share

איך קבלת את העבודה?

כשספרתי שהייתי במקום מהמופרכים ביותר- מלאווי,
במשרה מההזויות ביותר- מנכ”ל הלוטו המקומי,
נשאלתי ‘איך קבלת את זה’.
כאילו שזה מעניין או משנה.
מכיוון שמעביר את התשובה במנגנון הכרעת 3, 30, 300 מלים, עונה או ב-

  1. “ביורוקרטית אדמיניסטרטיבית, ממש לא מעניין איך.” או-
  2. כשהבנתי שאני לא רלוונטי לשוק- רוצה הרבה יותר מדיי עבור המעט מאד ערך שיש, רוצה ויכול לתת,
    שאלתי עצמי במה אני טוב:

    • לצערי, ברור לי שבמעט מאד דברים.
    • אבל יש דבר אחד, שאני הכי טוב בעולם. באמת- מספר אחת. אלוף העולם.
      אני הכי טוב שיש ב-לדעת מה עושה לי טוב ונעים. בזה- אין טוב ממני.
    • מאידך, מה טוב לאחרים אני הרבה פחות.

    לכן, במעט הזמן שנותר, כל זמן שהזרועות הרפויות האלה יכולות לסחוט, הראש הרופס הזה יכול לרצות, רוצה לסחוט את מה שאני באמת הכי טוב בו.

כך קבלתי את המשרה.

Share

לקח, שיעור, למידה והפנמה

יום ראשון, שבועיים לפרידת צ’ארלס ושלי מדרכונינו

זהו סופו של שבוע, בו כל מי שיכול היה – גנב מאיתנו.
נחים בבלאנטייר.

רשות האנרגיה ביקרה אותנו ביום חמישי, ביום ששי זומנתי למשרדיהם, בשבת – יום עבודה רגיל, התבשרתי שהונפק לנו רישיון לרכישת 150 ליטר דלק ו- 50 סולר.
שמייח. להמשיך לקרוא לקח, שיעור, למידה והפנמה

Share

בצקות אינטרקונטיננטליות

ותודה לרונצ’יק שהיה הראשון לנסח עוד בוורשא, כלומר בניו יורק, כבר בשמונימים, את ה”דיקמן אתה מלאה” ושתרם את הפנינה הלשונית הבלתי נשכחת – ‘בצקות אינטר-קונטיננטליות’.

מתכוון להתעלות על עצמי, ויום אחד לייצק צלרות או לייצר צלקות, לא רק בצקות. להמשיך לקרוא בצקות אינטרקונטיננטליות

Share

מיילים, מלים ומלמולים

סדנאת תקשורת רב-תרבותית

סדנת השרדות

צ’ארלס (הוא לא סודני הוא חבשי, כלומר, הוא לא סיני הוא הונג קונגי) ואני יושבים במנגוצ’י, מלאווי.
300,000 תושבים. במפה, מסומנת כעיר ועם זאת אין בה באמת פסיליטיס אורבניים. הגענו אליה מבלאנטאייר– כ-200 קילומטר, לביקור צהריים בסניף הלוטרי המקומי הבלתי מתפקד.

דוריס, המלצרית המקומית במלון בו התמקמנו, מגישה לנו. בכך, נעבעך, אתרע מזלה, היא מהווה יעד לתעוקת שאיילות דיקמן:

“אמרי לי, דוריס, החיים שלך טובים?” להמשיך לקרוא מיילים, מלים ומלמולים

Share

הסינים

  1. הסינים משתלטים על העולם
    • אימפריאליזם צהוב.
    • קלישאה?
    • האומה מחוץ לאפריקה שנוכחותה הבולטת ביותר יבשת.
    • הסינים הם המשקיעים הגדולים ביותר באפריקה.
    • בשונה מהאמריקאים עם האימפריאליזם הנאור, הבריטים, הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, הגרמנים, האיטלקים, הבלגים וההולנדים לפניהם, שרצו שליטה והפשעה על המקומיים, נראה שהסינים מסתפקים בגריפת כסף ומשאבים והוצאתם לרשותם.
    • בפרקטו-קונקרטיותם לא מבזבזים משאבים בייבוא והנחלת תרבות. מסתפקים במימון והתנשאות.
  2. האפריקאים קוראים לבני הגזע הצהוב בננה.
    בין המנחשים נכונה למה, יוגרל.
  3. ההונג קונגים שונים מהסינים. במראה בשפה. השתכנזו.
  4. ההורים חששו מחזרת המושבות שהיו בשליטה סינית והתנתקו. כעת מרוצים.
  5. פגשתי טייקון סיני, שותף של הישראלים. הוא רק עובד. מתנחם בצריכת מותגי על. גאון. בן 57 נראה בן 37. עובד על אחרון הפרטים בניהול שטוח לחלוטין. אפס יכולת הקשבה. מיישם את תרגום המקל והגזר שלנו ל- פה מלא חרא עם פה מלא סוכר.
  6. בכלל, יש להם הרבה דימויי חיות: לפני שאתה מכה את הכלב, בדוק מי בעליו.
  7. וילה, Little China
    • מתגורר בוילה עצומה עם עוד ישראלי וארבעה סינים.
    • חדר עצום, נוף.
    • שירותים משותפים, מבחינתי – unacceptable.
    • תובע לעבור.
    • מפקיר את הישראלי האחר לחסדי הסינים.
    • וילה נפרדת למגורי משרתים שהשף הסיני רודה בהם.
    • ה- chef, לא יודע את שמו, כך מכונה גם על ידי הסינים, סיני שהגיע מסין הכפרית, מבשל לנו אוכל
      סיני, בוקר, צהריים וערב.
    • הבית מריח מתבלינים סינים.
    • הישראלי, שומר כשרות בגרסתו המאד מסוימת, לא יודע את נפשו מצער.
      מגישים בשרים בכל מני מצבי צבירה.
    • הישראלי חי בחרדה שמתממשת בערך אחת ליום שאכל- חזיר. הסינים צוחקים. בעדינות, מתעמרים בו.
    • אין רכישת אוכל מעובד. רק מיני בשר וביצים.
    • השף מגדל את תצרוכת הירקות בגינה.
    • את כל הירקות מבשלים.
    • מתפלאים עלינו, שאנחנו מעדיפים את הירקות שלנו טריים.
  8. האוכל מותאם למקלות האכילה. פרוס.
    לגיטימי לשנע אוכל באמצעות המקלות לפה, בקול שאיבה רמה, להוציא באצבעות או לירוק שיירי, עצמות וסחוס, ולזרוק לכלבים.
    מיומנים בעיבוד המזון והפרדת מה שראוי ומה שלא. בפה. גם אצל בעלי חברות טכנולוגיית-על, גם בחברותא מערבית בחו”ל. אני, קיצוניות של חוסר מיומנות יודע לאכול רק שכולו אכיל. לכן, גם בתל אביב לא מתמודד עם כנפי עוף או פולקע, אלא עם חזה, סטייק פילה או בשר טחון.
  9. הטולרנטיות התרבותית של הסינים לאימוץ נורמות מערביות נמוכה. האם של המערבי יותר? לא
    בטוח, עם זאת נראה לי, שהסקרנות המערבית גדולה יותר.
  10. למה סיני שמגיע למערב יירק ברחוב או יוציא אוכל מהפה, ומערבי שישהה בסין לא יחל לירוק ולהוציא שיירי אוכל מהפה?
    • נראה לי שקשור לעליונות תרבותית.
    • עליונות תרבותית אמר הגזען? יפ. לא מקובל, לא פוליטיקלי קורקט, אך כן.
      אפשר להתפשר על חוסן תרבותי או חולשה תרבותית יחסית לזו המשיקה לה.
    • במפגש בין שתי תרבויות, התרבות העליונה היא זו שמפעפת את ערכיה בצורה ברורה יותר לתרבות הנחותה ממנה, אם חברי התרבות הנחותה, באופן וולונטארי (אפשרי דיון מה זה ‘וולונטארי’), מזהים את סממני התרבות העליונה כראוייה לאימוץ.
    • המאה ה- 20, ועדיין, התאפיינה בפעפוע של ערכי החברה האמריקאית המתהווה, לחברות אחרות בכל העולם.
    • סיני שיצא מסין, הטמיע ערכי רגולציה על הפרשות גוף באופן המחמיר – רוק כדוגמא, מפני שראה שמודלים לחיקוי של הצלחה כלכלית מקושרים עם רגולציה זו, והיפוכם חסרים אותה.
  11. החריצות הסינית – אין דברים כאלה. הם רק עובדים. אולי קצת טלויזיה.
    צ’ארלס, אומה, וג’קי עובדים שישה ימים בשבוע, מגיעים לוילה, אוכלים בחצות ארוחת ערב
    מלאה והולכים לישון. הם אנשי הטייקון, שהביא גם את השף. תפישת העבודה של הסינים משמרת את הגולאגים, מחנות העבודה, בגרסה הסינית 2012. באפריקה.בראשון נחים. בוילה. יוצאים לריצה. זהו.
    קשה?” “לא, זה רק לשלושה חודשים” עונים. מוכשרים, נבונים, נחמדים, משתפי פעולה. בעלי דעה, נטולי תלונה. כלי נשק עסקיים שהיית רוצה להתברך בכאלה.
  12.  הסינים חובבי הימורים. גדולים.
  13. כקלינטון שלא התייחס למין אוראלי כאל סקס, הסינים לא מתייחסים ללוטו כאל הימור, אלא כבידור, משחק.
  14. אני מבקש מהנהלת המלון אליו עברתי בצאתי מהוילה, שארוחת הבוקר תוגש לי ב- 7:45. עם זאת, הארוחה לא מוגשת במועד, גם אחרי שב- 7:30 מתקשר כדי לתזכר.
    אתמול התפרעתי. התקשרתי ב- 7:30 והגישו ב- 7:55.
    היום, לפני שהספקתי לתזכר, ב- 7:25, הגיע האוכל. הם מפצים בקרדיט זמן לאחור.
  15. המשאבים כל כך במחסור שכבמקומות דומים, תוךחם בי עיניים מה ינשור ממני כדי לקבל, או, מה אפשר לקחת ממני בלי שארגיש או אתלונן.
  16. גולאג סיני משודרג
    • הטבח הסיני בן ארבעים וקצת, נראה בן עשרים ומשהו. גבוה, נאה אתלטי. יש לו אשה וילדים. חתום על חוזה לשנה. לא, הוא לא אמור לקבל חופש. כלומר אחרי שנה יחזור הביתה. לא, גם לא יום בשבוע. 7 ימים.
    • מכין ארוחות בוקר, צהריים וערב. את זמנו מעביר בבישול, בגידול הירקות במרחבי חצר הוילה ובקניות בשר ודגים.
    • בשאר הזמן משחק במחשב ומתעמר בשתי המשרתות המקומיות שהועמדו לרשותו.
    • ו-כן הוא שומר המוסר. אחד הנוכחים הביא בחורה מקומית לחדרו, הטבח אץ להתלונן לקיסר הסיני.
  17. אני נוסע לעיר מנגוצ’י. עם צ’ארלס הסיני, שזה כמו שלומי שמגיע ארה”בה ונהיה סטיב. כיף. תנועה בסביבה זרה, לא מוכרת, מפשיר את הניכור. הבחור מתוחכם. למד 3 שנים באוסטרליה, מנהל את הכלכלה בחברות  הלוטרי המוקמות על ידי חברת האם בה הוא עובד.
    לצ’ארלס יש חברה. “לא, לא יודע אם היא מתאימה לי. יודע שהיא לא, לא מתאימה לי.” “היא לא יפה. היא טובה אלי. מקשיבה צייתנית. בחברה הסינית יש אלימות מילולית בין זוגות. אם היא צייתנית לא תהיה אלימות.”
  18. כרוניקה של משחק ידוע מראש:
    • פייר, הסיני שאסף אותי בלילונגווי, התחנה הראשונה במלאווי. הוא עושה עבודה מצויינת. אני מתפעל ממיומנותו להסתדר. בכל פעם שנעצרים על ידי השוטרים, הוא תוחב להם משהו וחיוך של מאכער מסתדרן נמרח על פניו. האיש יודע את חוקי המשחק. אני מביע בפניו את התפעלותי ממיומנות זו שלו, don’t worry הוא מנחם אותי, you will manage.אבל אני לא יודע. אין לי את זה.
    • אני נוסע עם צ’ארלס למנגוצ’י. 200 ק”מ כיוון + 200 ק”מ סיבובציה במרחב.
      נעצרים מדי כמה עשרות קילומטרים על ידי שוטרים. מתעניינים ב-לאן, מאיפה.
      משיב להם בנחרצות, מתלוצץ על חשבונם, מתבדח על חשבוני, מחמיא להם על עבודתם הקשה.
      ממשיכים. לא נדרשתי לשלם לאיש מהם קוואצ’ה. ממילא לא שילמתי.

      • ביגה ותרנצולת
        • יכול להיות שהם בודקים אם מכיר ת’חוקים?
        • יכול להיות שהם רואים שלא הצלחתי להחזיק את קלפי הרמי כשהייתי בן 13, ולא הטמעתי את חוקי הפוקר כשהייתי בן 16, ולא ייצא ממני דבר?
        • יכול להיות שפייר במשחק, שכן התמורה שהוא מקבל זה הסיפוק שלתפישתו היה אמור להיות ניזוק, שילם 500 והוציא עצמו בזול, תוך הפגנת כישורי השרדות מעולים?
  19. דמיון וזהות
    • לחוויית הסיני, צ’ארלס, כל השחורים דומים. הוא לא מבחין ביניהם.
    • גם מבחינתם. כלומר, גם מצידם הצהובים זהים.
  20. צ’ארלס משוכנע שישנה קונספירציה המכתימה את העישון כמזיק לבריאות. הוא ךא מסכים שכך.
  21. קניתי את ליבם של הסינים
    • במחוות מולי ביחס לאחרים, נראה שהם רוכשים לי חיבה
    • נראה להם שאני עומד בסטנדרטי העבודה, החריצות, השעות המשמעת שלהם.
    • אכיר להם את איריס.
    • תראה להם מה זה:
      • שאני עצלן.
      • חריצות מהי.
  22. הם שמרנים. הסינים.
    • יעשו הכל כדי להשאר בתחום המוכר והידוע
      • אף אחד מהסינים לא מוכן לחשוב שאף אחת מהשחורות נאה בעיניו. הן לא!
      • לא מעניין אותם לאכול אוכל שאיננו אוכל סיני. גם לא במסעדה.
      • מכיר גם לא סינים שיעשו הכל להישאר בחמימות המוכר והידוע.
    • כלומר, רמת הטולרנטיות, מבחירה, לחדש, השונה מהמוכר – נמוכה מאד. מניח אגב, שאם ייכפה
      עליהם – יסתגלו – הם קשוחים.
    • הם לא יעשו דבר כדי להיטמע במרחב החברתי המקיף אותם.
    • לא יודע האם זה בשל תחושת עליונות, פרקטיות מוקצנת של חוסר בזבוז משאבים, או חוסר יכולת.
  23. הקיסר הסיני מושיב את המבקרים במשרדו בשלושה כסאות. אדומים. מכוונים לגובה הנמוך ביותר האפשרי. מנוף כיוונון הגובה הוסר משלושתם. התוכלו ילדים לנחש האם זה במקרה או בכוונה?
  24. ערב יום העצמאות המלאווי, 6/7, לאחר ארוחת הערב, השף הגיש עוף וברווז, ואני מרגיש לא טוב. כלומר, לא אני – קיבתי המצויינת, עליה אני מכביר תשבוחות והילולים, בעוד אני בוגד
    בה בנסיונות האבסה בלתי פוסקים בכמות ובתוכן, והיא רוב הזמן נאמנה ביותר. אז קרסה. הקורבן – אסלת מלוני, שיש להניח שנחשפה לישבן או שניים, נצרכה להתמודד עם תועפות מעיי
    שניקזו את מלוא קיטור התוצרת.
  25. למחרת, אני מדווח על המצב ואומר לצ’ארלס שלא יגיד לשף. צ’ארלס כמובן מעדכן, והשף נלחץ וממאן לקבל סיכוי שהתוצרים הם מעשי רשלנותו.ואני – מגיר את בני וניני ובני ניני מעיי, כל שעתיים.

    בערב, 24 שעות אחרי, אני שואל האם יש להם תרופות סבתא סינית.

    הם בוחנים כמוסה אטומה בגובה זרת, המכילה גרגרונים בצבע קפה, מורים לי לבלוע את תכולתה ולשטוף במים, וכן לבלוע 4 גלולות צהובות של תרופה סינית מדיצינית.

    אני, שמאד לא אוהב לקחת תרופות, מתחבט ומכריע לקחת את התרופות, מפני שעוד יומיים עולה על 3 טיסות בואכה ישראל, ותסריט על קיבה דווייה, שילשולציה חמורה, חלחולת כווייה, במצב של אין שטיפת מקלחת אחרי, מהווה עלילה לסרט אימה, מדירה את מנוחתי, שלא לומר מלחיצה/ מעוררת פאניקה/ מפיחה היסטריה.

    לוקח את השיקויים. הם מציידים אותי במנה נוספת, ומורים לקחת מנה זהה לאחר ארוחת הבוקר.

    מה קורה אם זה לא יעזור?” אני מקשה. הם צוחקים. “זה יעזור.” פוסקים בביטחון. אם זה לא יעזור” צ’ארלס מתרגם את דברי השף “מחר בצהריים נאשפז אותך בבית החולים.”

    נראה‘, חושב לעצמי, עברתי כבר למעלה מ-חצי תריסר אופרציות חודרניות, ולא זיכיתי אף בית חולים לארחני ללילה, אז בית החולים הפרסביטוריאני הבלאנטריאני במלאווי יהיה הראשון?
    אסלות יגידו.

  26. קומוניקציה גלובלית
    • לאחר ארוחת הצהריים ביום המשולשל, חושב שבוטנים ימצקו את נוזלי השלשול .צ’ארלס שדובר אנגלית טובה משלי וג’אקי בעל השליטה בתריסר מלים עלו לחדרם לשלאף שטונדה
      של יום החופש. השף מנמנם כשהנייד שלו חבוק בחיקו. אני מקיץ אותו ושואל אם יש בוטנים. הוא לא מבין. אני דובר העברית, הולך לנייד, מעלה את google translate, מקליד peanuts שולח שאילתא לארה”ב, ומקבל XXXXXXXXXXX לסיני, שנותן לי בוטנים יותר ממה שחסר מידה באוכל שכמוני יכול להכיל.

1/07/2012

לפרקים נוספים:

  1. חוויות
  2. תובנות מקומיות
  3. הסינים
  4. מיילים, מלים ומלמולים סדנאת תקשורת רב תרבותית
    1. בצקות אינטר-קונטיננטליות
    2. לקח, שיעור, למידה והפנמה
Share

תובנות מקומיות

  1. מהשבועות העמוסים ביותר.
    בטח לאחר הסתלבט ששכשכתי בו קודם.
  2. כניסה
    • ראיתי שדה תעופה בינלאומי קטנקטן יפהפה בלילונגווה, מלאווי.
    • ממש לפני תורי בביקורת הדרכונים, שלפוני מהתור כדי שאועבר ל-vip שופוני.
      פרוצדורת ה-vip היתה ארוכה יותר.
      גם לא נתנה לי שום תחושת ערך עודפת.
      גם לא קבלתי תחושת ערך או הנאה.
      לא חבל על $12?
  3. אוטו-פורטרט:
    • מחלק כספי זכייה בלוטו. כאורח. בטלויזיה. פריים טיים.
      רדיו, עיתון.
    • אם זה לא היה מרתק, מרטיט, קורע, זה היה איום וזוועה.
    • מתנחם שמעורר בת שחוק באלגותי הענגליתית.
  4. במסגרת הסדנאות, אולי המעבדות, שעובר לא אכלתי שבועות גבינות. גם לא פירות. וממתקים.
    כמו בסרט על ההוא שאכל חודש מקדונלד.
    מילא הייתי מרזה מזה.
  5. מנפלאות האסתטיקה הסוציו-גיאוגרפית;
    • כשנחתתי במלאווי פסקתי שהנשים לא יפות
      • על פי הטעם המערבי.
      • ואני הרי מבין.
      • מי מינה אותי לנציג הטעם המערבי?
    • האמריקאים כמכתיבי התרבות במאה ה- 20, שווקו את מראה היופי השחור כפי שמתבטא במראה אנשי מערב אפריקה שהם אבות השחורים שהגיעו לארה”ב.
    • באתיופיה, יפהפיים- כהי עור עם תווי פנים אירופאיים.
    • בסודן, קניה ודרומה הם במראה מאובחן שלא זכה ליחסי ציבור במערב:
    • פנים אחרות, כולל בטן ותחת. כלומר וואחד בדן וא-שטיקאלע דחד.
    • והשיער הוא כמובן אישיו.
    • ואחרי יומיים- frrret frrret, נעשית אקומודוצית טעמים נרכשת, ומבחין ביפהפיות.
  6. בצפון מזרח אפריקה האנשים לבנים.
  7. ככל שמדרימים- משחירים.
  8. שחורים לא סובלים מסרטן העור.
  9. זקנה
    • שנים שאני מחפש בה יתרונות.
    • לא מוצא הרבה, שלא לומר כלל.
    • יכול להיות שצריך משקפיים?
    • יכולותיי שלי בנסיגה רבתית.
    • כעת הבנתי, שהיכולת (שלי לפחות) להדחק, לתחוב עצמי, למצבים הזויים ומופרכים, הולכת ומשתפרת.
    • מקווה שגרף שיא היכולת יתנהג כשן משור.
  10. המלך עירום
    • מלכת היופי של מלאווי נטולת פאה, יחפה, רגלי X, מוכרת כרטיסי גירוד
    • ואני המפיק.
  11. דרום אפריקה לאפריקה זה אמריקה לעולם.
    בפועל, בדיבור. בערגת הכמיהה.
  12. פטריו-סוציו-נורמטיבית
    • ראיתי קבוצת הולנדיות. סטודנטיות לרפואה שנה אחרונה. באות לעזור במלאווי;
      מקסימות, נבונות חמודות, פרות דשנות במובן הלקצוטילי של המילה.
      אמרו לי שההולנדים הם הכי גבוהים בעולם.
    • צופות במשחק הולנד-דנמרק.
    • בכדורגל לא מבינות, מכירות את השחקנים.
    • המשחק הוא מי מותנה יותר לסוציולוגיה:
      • כולן בכתום בוהק,
      • שרות את ההימנון,
      • מפסיקות לשתות את הקרלסברג בהתעדכנותן שזו בירה דנית,
      • משמיעות קולות תסכול סופקות כפיהן בצער ההחמצות,
      • פוכרות ידיהן יחדיו, להחזקת אצבעות,
      • מכרכמות פרצופן בצער ההחמצה,
      • מעודדות אחת את השנייה מחד,
      • דואגות איך האחרת תעמודנה בצער התבוסה,
      • ובסוף, בהפסד, ממאנות להתנחם.
    • ולא, זה לא דת.
      • בדת יש אמונה כפלטפורמה ועליה מונחים פוסטולטים, ציוויים.
      • פה יש השתכשכות בביחדנס. סוציולוגיה.
  13. בבר של צעירים מלאווים, ראיתי רווק, שחגג את יום הולדתו ה- 45. חולל עם צעירה מקומית. עשה לה ערסולי וואלס איטיים לשמע מוזיקת טכנו מחרישת אזניים, כולל לסובב אותה על צרה. כמו הדוד נחצ’ה מחיפה. “אני מרגיש כמו בן 25 לא כמו בן 45” שיתף.
  14. הזדהות מקצועית
    • ראיתי רואה חשבון. הוא במקצוע. מתפעל מיכולתו להיות מעשי גשמי ביותר, ורוחני קבליסט באותה מידת אדיקות.
      זה הוא שמתפעל, אני פחות, כדי שלא לומר לא מתפעל כלל.
    • הוא לא מסוגל לשלם מסים.
    • מעיד על עצמו שלא עשה את עבודתו אם שילם.
    • מתייסר איך להעמיס את הוצאות הנערה המקומית והמלון על החברה, רק שהוא לא מוכן שמע”מ המלון יושת עליו.
    • ברור לי שימצא פתרון. כלומר לא ישלם.
    • שבוע חלף. מצא פתרון. חסך $7.5.
  15. שער רוח ונחישות
    • הוא החל להקריח.
    • בגיל 28, לתפישתו, רמת האטקרטיביות שלו צנחה כשערותיו לכרית.
    • לפני דייט חשוב, אסף אותה ואותן, את האטרקטיביות ואת השערות והדביקן בדבק מגע לפדחתו ואז אסף את הגברת.
    • בבוקר, להפתעתו, ראה את התפזורת על הכרית.
    • “איך היא הגיבה?” שאלתי בחרדה.
    • “היא ראתה מה הייתי מוכן לעשות בשבילה והיא לא היתה מוכנה לוותר עלי יותר.”
    • “אז איך זה נגמר?” השתוממתי.
    • “פחדתי ממנה. היא היתה קופצת מהחומה פנימה הביתה, אז חתכתי.”
  16. עסקי אוויר וקרקע
    • רואה החשבון נוכח שהסינים מתים על רגלי תרנגולות.
    • אנחנו לא יודעים לפרק למצוץ לאכול את זה.
      • אני יודע איפה התרנגולת דרכה קודם?
    • מעדכן את הקיסר הסיני שאנחנו לא ממש מתים על זה.
    • עולה הרעיון לרכוש את תוצרת רגלי התרנגולות הישראליות בפרוטות, לשנע אותן הונג-קונגה, שם ימכרו במחירים מופקעים לשוק הסיני הכמה.
    • ‘נתחלק חצי חצי’ מציע הסיני.
    • “אחלה רעיון” אני מתפעל. “ומה קרה?”
    • “לא סגרנו, האם זה חצי חצי בהוצאות או ברווחים.”
  17. חתיאריזם
    • להנהלת חשבונות הצטרפה פקידה חדשה..
    • וואחד פקידה על האש.
    • כל הגברברים פה נדרכים
    • לאחר כמה ימים מביאים אלי את החוזה לחתימה.
    • לומד ששמה רוז.
    • “בשפתי” מעיק על אשת ה- HR, “רוז תהיה שושנה או ורד. מה לדעתך יתאים יותר?”
    • “שושנה” חורצת, ואז מסתייגת- “לא בטוח שרוז היתה מסכימה עם זה.”
    • אלה הלצות דודיקמן, שהיו נראות לי הכי מבאסות שיש.
      וכמו שאמר שאו- “זקנה היא השלב שבו אתה מזהה שאתה דומה להוריך.”
  18. ארכימדס
    • אין לנו מנופי פעולה.
    • לא פצחנו את הפיזיקה.
    • המים, כך נראה לא זורמים למקום שנראה לי כמקום, שנתפש אצלי לפחות, כמקום הנמוך.
    • לא ברמת הלקוח לא ברמת העובדים ולא ברמת הרשויות.
    • יוצא דופן הספקים העצמאיים החברות הפרטיות. חוקי הפיזיקה מקובלים.
  19. סינרומן מ-Mangochi, סיפור בתמונות לפני השינה:
    • זה צ’רלס הוא סיני.
      Charles
    • צריך להכיר לו את איריס. כדי ש-
      1. Yair

        אם הוא חושב שהוא יודע חריצות מהי,
        שיראה דרכיה יקבל השראה,

      2. כדי שתסביר לו שאני עצלן ומפונק.
    • זו מלכת היופי של מלאווי. היא מוכרת חלומות ב- 100 קוואצ’ה האשלייה.
      Faith
    • א-פשטינק. זה איפה שמחרבנים.
      shit
    • רות היא הקופאית במלון.
      היא בטוחה שמלכת היופי של מלאווי זה הדבר הכי יפה שפסע על האדמה הזו.

      ruth
    • הכותב בדעה שרות יפה ממלכת היופי, רק שההורים שלה לא אמרו לה את זה. טוב, אולי גם הסוציולוגיה.
      והשערות שלה, ובכן, הן כלל לא שלה. זו פאה. לא שבדקתי לה מה קורה לה מתחת, אבל תסרוקת הבסיס, במידה רבה של סבירות היא כמו זו של מלכת היופי.
      סוף.
  20. התודה לנסיבות- הכריזמה עובדת באפריקה.
  21. מבוכה וחוסר הכרה
    • מביך לפגוש אנשים מ-orange או מסמינר הקיבוצים מחוץ להקשר ולתודעה, ולא לזהות.
      1. מעמיד את מי שפונה אלי בחן, באי-נעימות של חוסר הזיהוי,
      2. וההכרה של התודעה המתפיידת.

      אתמול – שבת בערב, יום הבילוי, אין משחק – עורך סיבוב בין שליש תריסר מקומות הבילוי בבלאנטייר.

      • בראשון, Sports Bar, יש במוצאי שבת הופעה חיה, לידר הלהקה מברך אותי מהבמה ואף מגיע להתחבק.
        • איך זיהה אותי?
        • יכול להיות שבגלל שאני הלבן היחיד?
      • בשני, El Pachino, פוגש את Faith מלכת היופי ואת Tadala המופיעה בהגרלת הטלויזיה.
        • חיבוקים, נישוקים,
        • נפרד בנחישות- לא מתכוון להשתרך אחריהן.
        • פורש. ביציאה רואה מישהו שובר בקבוק, חובט, מנער ומנופף בשומר במיומנות של בריונים ובנחישות של פושעים.
        • גם השומר נחבט, מנוער וממונף במיומנות מעוררת השתאות- הוא קם כאילו כלום.
      • חוזר לראשון, שם רואה התלקחות של שתי בנות, כנראה עובדות, כשלזרועה השמאלית של אחת מהן סימני דם שהותירו שלוש שני המזלג שמונח מגואל בדם בצלחת הראשונה.
      • פונה לשלישי-, Mustang Sally Club, מקום עצום.
        • מחייך בחזרה לצחקוקי הברכה של פיית’ וטדאלה המתכנסות.
        • “Hi boss” שומע פעמיים ברציפות משני אנשים שונים, מתעלם- לא מכיר.
          יכול להיות שלא מזהה, כי

          • ‘כל השחורים דומים’?
          • עיניי המתקהות?
          • חשיכת המועדון?
        • כששומע את “Hi boss” השלישי, מזהה את Days, וברביעי- עובד נוסף.
  22. ורוניקה רואה אותי על המחשב. “Every time I see you, you are busy, working on your computer.”
    “Dear Veronica” עונה “not busy, I enjoy do what I am doing.”
  23. סליחה
    • Sorry מלה חשובה.
    • חוצה תרבויות.
    • לתומי, חשבתי שתפקידה ליידע אחר, שמבקש הסליחה מכיר בגרימת אי-נוחות כלשהי לאחר, בכך מביע את הכרתו זו כך שתהיה גם נחלת האחר כבסיס להתדיינות המשך.
    • רואה מוקצן כאן, את הקיים גם במוקדים המתוחכמים ביותר של העולם המערבי, שהאינסטרומנט הסליחתי תפקידו בעת הפעלתו לחשק את האחר לקבל את ולא להגיב בשלילה על אי-הנוחות שמבקש הסליחה גרם.

לפרקים נוספים:

  1. חוויות
  2. תובנות מקומיות
  3. הסינים
  4. מיילים, מלים ומלמולים סדנאת תקשורת רב תרבותית
    1. בצקות אינטר-קונטיננטליות
    2. לקח, שיעור, למידה והפנמה
Share

מלאווי 2012

טחינות, חפירות, פיצוחים, שרבוטים, אסוציאציות והכללות,
חלקן לא נכונות והשאר לא בלתי

  1. חוויות
  2. תובנות מקומיות
  3. הסינים
  4. מיילים, מלים ומלמולים סדנאת תקשורת רב תרבותית
    1. בצקות אינטר-קונטיננטליות
    2. לקח, שיעור למידה והפנמה
Share

לא מסתדר

לא הסתדרתי

בחיי

תרתי משמע,
לא הסתדרתי

  • לא עם אלימות,
    • כן, גם בפעולה רגולטורית, אני רואה אלימות
  • ולא עם רגשי נחיתות,
    • ציפיות אחר לתמיכה ועידוד דימויו העצמי הנמוך,
    • ציפיית אחר להעצמת גילויי אישיותו הנידפת,
    • חוסר יכולתו, היעדר אחריותו,
      להשתלט על סערת רגשותיו,
      למתוח את ריפיון ריסון התפרצויותיו,
      להתמודד עם פראות/ פרעות/ חידלון/ מניעת מעשיו.

להמשיך לקרוא לא מסתדר

Share

הרהורים ספורטיביים

באבחנה באהבת הספורט באהדה, ההזדהות, אני נמצא ב להמשיך לקרוא הרהורים ספורטיביים

Share

חדשות

“מה חדש, יאירי?” אמי הייתה מתעניינת,
בשלב בו הייתי כבר מבחינתה “דוב זקן”, במחצית הראשונה של העשור החמישי לחיי.

“אין חדש” הייתי עונה, תדיר.

“אין חדש, זה טוב” הייתה מתנחמת.

“אמא, בגילך – זה אולי טוב.
בגילי ‘אין חדש’ אלה הן חדשות רעות.”

Share

אתיופיה 2012

אדיס אבבה

מינורי בפוזיציה

בוקר יום שלישי, סיטואציה הזויה. הטרמינל באדיס אבבה, לאחר שהחלטתי להעביר בה יום, ממתין לטיסה ללילונגווה מלאווי, הממשיכה ל-לובומבשי, זמביה. איזה יופי, שמות חסרי פשר, אקזוטיים, נטולי משא של ידע, אסוציאציה וממילא התייחסות קודמים. מבטיחים כאלה. להמשיך לקרוא אתיופיה 2012

Share

תצורות מחשבה פוליטיות

בהמשך לתפישות פוליטיות, המחשבה האנושית נחלקת לשלוש תצורות:

  1. פעולות על פי ערכים שהוטמעו ומיושמים אינסטינקטיבית או נבחנים על פי רלוונטיותם למצב לאור הרקע האישיותי, תרבותי.
    • רוב האוכלוסיה
  2. פתרונות המייחסים ערך לפעולות כאן ועכשיו המשמרים מצב וסדר קיימים
    • אחוז משמעותי, הטייה לתוצאה, הקבוצה השנייה בגודלה
  3. פתרונות המייחסים ערך לרעיונות מופשטים, ידע מקדמי, חתירה לשינוי, לטווח ארוך, לבחינה על ציר זמן,
    • פלח קטן, הטייה להתייחסות תיאורטית, הקבוצה השלישית בגודלה

קטיגוריות מחשבה אלה מתאפיינות מהיות כמה אלמנטים. השלכות אלמנטים אלה מיושמות במגוון תחומים.
גם פוליטיים.

מכיוון שמכניקת מחשבה לא מחליפים,

  1. מי ששייך לקטיגוריה הראשונה, יכול לשנות דפוסי הצבעה, אבל יישאר שייך לתפישה פוליטית; שמרנית, ליברלית, או נטול.
    בדרך כלל יהיה שמרן.
  2. מי ששייך לקבוצה 2, השנייה בגודלה, יצביע בהתאם לסיבה אחת שתיראה לו הרלוונטית ביותר בנקודה הקריטית- בעת ההצבעה. את שאר הסיבות המשניות יכפיף באינוס רציונלי לסיבה העיקרית.
    משרעת הצבעתית.
  3. הקבוצה השלישית מכילה את מי שבוחן רעיונות על ציר זמן, פחות מחוייב להצבעה קודמת ומחיל תמלול רחב של גורמים בבחינת העדפתו.
    מאפיין יותר מצביעים ליברליים או מצביעי ימין שהדת אינה חלק ממשוואת ההצבעה.
Share

מדג’ין וסאן אנדרס

קרטחנה

פסיכו ו-לוגיה

טגנגה

שוט הטיול

מוי כיף בטגנגה

בצבוץ בטוטומו

מדג’ין, סאן אנדרס וסיום

בהמלצות שקיבלתי לקולומביה היו גם מדג’ין וגם סאן אנדרס. במשולש הטיסות לעיר, לאי וחזרה, לא בטוח ששווה את זה. כך שמבחינת הטיול היו אלה ימים לא ממש חשובים ועם זאת הסבו הנאה רבה. להמשיך לקרוא מדג’ין וסאן אנדרס

Share

בצבוץ בטוטומו

קרטחנה

פסיכו ו-לוגיה

טגנגה

שוט הטיול

מוי כיף בטגנגה

בצבוץ בטוטומו

שְמֵי קרטחנה צלולים, ואדמתה מוצפת, עקבות ליומים קודם של גשמי שיא עונה כשהייתי בטגנגה. הגשמים הסבו נזקים ו-8 אנשים נספו. כך מדווחים בתקשורת המקומית. להמשיך לקרוא בצבוץ בטוטומו

Share

מוי כיף בטגנגה

קרטחנה

פסיכו ו-לוגיה

טגנגה

שוט הטיול

מוי כיף בטגנגה

לאחר המסע בטבע חוזר הביתה. כלומר לקאסה.
מציעים שאלך לבדוק את חומרת הנזק ברגל.
זוכר את סבא שלי לועס כדורים שקיבל. שאלתי את אבא שלי למה – “הוא לא יודע לקחת כדורים” הסביר.
החלטתי לנקוט בשיטה זו; להתעלם בשלב הזה, ללעוס כדורים בהמשך, על פי צורך. להמשיך לקרוא מוי כיף בטגנגה

Share

שוט הטיול – טיירונה פארק

קרטחנה

פסיכו ו-לוגיה

טגנגה

שוט הטיול

פרק רביעי, בו יסופר איך ניעורה בתו של האיכר וטיילה בפרק טיירונה.

להמשיך לקרוא שוט הטיול – טיירונה פארק

Share

טגנגה

קרטחנה

פסיכו ו-לוגיה

טגנגה

לאחר הלוסט אין קרטחיישן של הלילה הקודם, שם פעמיי (איזה יופי של ביטוי, רק לא יודע מה זה ‘פעמיי’) לסנטה מרתה.

שומע שהיא מעוז הקרחאנה, מסיבות וכאלה. רק שלא בעיר עצמה, העייפה, המתבוססת בבוצה, אלא בכפר דייגים שהמוצ’ילרים הפכו את פרנסתו מדֵיג דגים, לדֵיג תיירים. להמשיך לקרוא טגנגה

Share