גלסנוסט

יום ראשון

פרק 2

גלסנוסט

חוזר בנחת. עושה דווארות. בסנבטיז בשכונת התקווה קראו לזה חראקות ובהגייה אשכנזית- חראקעס, על לארק סטודיבייקר לבן עם ראש כלב מתנודד על מצע כבש המונח על הדשבורד, רק שבמעודכאן- במוסקבה, על Audi A6 שחורה, טובלת בנוזל אנטי-ריח מחליא.
אני, שחשוב לי להתמצא, מנסה, ללא הצלחה, לייצר אוריינטציה לוקאלית. עושה קפנדריות בנוף עירוני מרשים, גדול, ועם זאת נעדר חן שלא היה דבר כזה. הסיבוביזציה, משוט המכונית כתחליף למעוף הציפור. יעני, טו גט אקווינטד. בעיות חנייה חמורות. רכבים בהמוניהם חונים על הרינג ועל המדרכה, בחסימות. בעיר סְפָר נידחת במזרח התיכון לא היו מאפשרים דבר כזה- למכוניות, לחנות באופן שמטרופולין המתיימר לתת פייט לניו יורק מאלץ. להמשיך לקרוא גלסנוסט

Share

מנחת אוירון 2010-13

אוירון

אווירון דיקמן בד"ח
אוירון בקשה ובד"ח

טרמינל אורחים, VIP

טרמינל בינלאומי, International

טרמינל מקומי, Domestic

מסוף מטענים, Cargo

טרמינל פרטי, Private

טרמינל

שדה התעופה- השער, בטרמינל זה יתארחו ,תועפות התעופות באשר הן. להמשיך לקרוא מנחת אוירון 2010-13

Share

מינורי בחילופי התפקידים

בפרדס כץ התייפחתי למי שמכר לי מיטה במחיר מופקע
ולא טרח להגיע או להודיע.

כמענה לבכיי הביא לי את "כל עכבה לטובה."

"ראשית," החנאנה שבי בעט "אנא בטובך,
חאליק מרפליקות חבוטות מסוגת עובדי האל ועבדי המיסטיקה."
"שנית
," תמהתי "האם דעתו של אדוני משובשת עליו?
אם אתה כושל להגיע לפגישתנו,
מן הצדק שאם כבר, אני אתן את השורה הזו, לא אתה, הלא כן
?"

Share

אחאנא"ר – אשכנזי חסר אמונה נטול אינטליגנציה רגשית

אני

אשכנזי חסר אמונה נטול אינטליגנציה רגשית.

אח-אנא-רחם

ובגרסה המלאה:

אשכנזי חסר אמונה נטול אינטליגנציה רגשית חף מרומנטיקה.

Share

מינורי בהדדיות

גליה בת ה-35 נראית פצצה. נבונה, הומור, כולל עצמי, רהוטה, מודעת- כך לפחות מעידה על עצמה. מטופחת- רזה שלא כדרך הטבע. הגדילה, הגביהה, עבתה, השביחה – בקיצור, נגעה. בציצים. בארבי-יתית במובן הפרופורציונאלי של המלה.

עובדת במשרה נחשקת. אם לשניים, נשואה לבעל ה(כמעט)אולטימטיבי- סמנכ"ל לשעבר בחברת היי-טק מצליחה. מימש. נראה מצוין.

 ו-כן הם בהליכים. פרידה. כעת לא עובד, וגם הזרע שניפק הביא לה בן ובת יפהפיים שאחד עם קשיים. והוא גם לא קיים את חובותיו. המיניות. אבל עמד על זכותו לקיים עם אחרות.

"אז הוא דחף, אותי (כלומר אותה) להזדיין עם ערסים." היא מבארת כשמספרת על הרומן האחרון.

"ולמה זרקתי את העארס?" היא ממשיכה לתאר מציאות נתפשת "הוא קבלן. עם מכונית מפוארת. ועשינו את זה במלונות. והוא אף פעם לא נתן לי לשלם. מה הקטע שלהם, אלה, עם התשלום?"

"הוא נשבע לי שהוא לא אוהב את אשתו. הבטיח לי שהוא לא שוכב איתה. שיקר לי. הוא כן, המניאק. זרקתי אותו. איזה מין דבר זה, למה הוא עושה את זה ואני לא?" היא צוחקת. או שלא.

אוקטובר 2007

Share

מינורי במורבידי #1

דודה סטלה מציינת שבתאריך המסוים ההוא, היורצאייט– יום השנה לסבא.

"את יודעת דודה סטלה" אני משיב "אין לי יחס למאורעות כאלה. כזכור, לא ערכתי לוויה לאמא."

"כן" משיבה הדודה "גם אני מבקרת רק לעתים רחוקות בקברו של ראובן" בעלה שמת.

האם מי שפוקד אחת לשנה, דומה יותר לזה שלא מבקר כלל, או לזה שמבקר בתכיפות?

Share

מינורי בבטיחות הדעת

תל אביב, יולי, צהריים. בוהק גיהינום. חם רצח. לח מוות. בתי ואני יוצאים מהמרפאה, לאופנוע. הכלי רותח, המתכת על סף התכה. היא מתכוננת נפשית, שישבנה יבעבע תחת מגע המושב. יש לו, לישבן ולה ניסיון.

באופנוע מימיננו דמות מתכוננת לנסיעה. לובש מעיל רוכבים כבד, עוטה אפוד זוהר מעל המעיל, גורב מגיני ברכיים של רולר בליידס, חובש קסדה תקנית מלאה, כסה ידיו בכפפות (או כפף אצבעותיו בכסיות- מה לelef עזאזלים הפועל לעטיית כפפות ייעודיות משובחות?) ללא קשר לחום, גם בחורף, כזה מיגון לא ראיתי בחיים.

מתפתחת שיחה על הדגם החדש שלי, ועל האופנוע הוותיק, עתיר- 1,200, הסמ"קים שלו. מניח, שהאיש רופא. רציני. זהיר. בקיא. העדפות ברורות. מנומקות. הוא לא מתגבר על תשוקתו לדו-גלגלי.

נפרדים ב"שמור על עצמך" ממני, ו"אכן עושה זאת" ממנו.

"אתה יודע", אני לא מתאפק "בחיים* לא ראיתי בנסיעות כביש רוכבים עם מגני ברכיים."

הוא מסביר לי ש"במקרה של תאונה, אין ביטוח על שיקום מפרקים."
כמה שעות קודם קבלתי sms מחנה'לה, גרושת חבר, שרכש ענתיקת חיפושית קבריולט- נטולת גג, מהסיקסטיז, שמשמעותו- הרכב פטור מחובת התקנת חגורות בטיחות. היא תובעת ממני: "דבר בבקשה עם אליק, רכש מכונית ללא חגורות בטיחות."

בתור מה אבקש? בתור 'קול הסבירות?' בשם מי שרוכב עם בתו, על דו-גלגלי, כשהיא במושב האחורי, ללא חגורה, במהירות שהקבריולט, רבועת הצמיגים, מעולם לא נסעה ולעולם לא תגיע?

 


* יולי 2007,
9 שנים אחרי, מיגון ברכיים היה לנפוץ.

Share

מינורי באמונות

שמנצ'יק, חבר עתיק. צ'חצ'ח אשכנזי חסר אמונה, חסר אינטליגנציה רגשית.
האמנם?
נשאל באיזה מידה הוא מאמין/דתי.

"לא מאמין, לא דתי" ובהמשך המשפט מוסיף שהולך עם חמסה, שצמודות לה שמות ילדיו, וגם למראשותיהם ספרים. מתחת לזה של הגדול תהילים.
לא, הוא לא מייחס לכך חשיבות. אבל גם לא ישים שם את מדריך הטלפון של חיפה והצפון, כי את התהילים קיבל מסבא שלו.

ואני אומר ש-יש שונות של דרגות של אמונה, לא של חוסר אמונה. חוסר אמונה חסר מידה. אז אולי זו לא אמונה, זה יישום פרוצדורה?

אז מה אם אני אומר?

Share

לאומיות, לאן

ז'ורז' קלמנסו, ראש ממשלת צרפת בתחילת המאה ה- 20, אמר, שהוא "פטריוט אך לא לאומן" והסביר-

  • פטריוט הוא מי שאוהב את ארצו
  • לאומן הוא מי ששונא את האחרים. 

בעבר סברתי, שממד ההזדהות הלאומית תפחת ובעתיד כלשהו תיעלם. ייחסתי

  • עצמאות אינטלקטואלית לחתירה המתנערת מגילויי זהות פטריוטית באשר היא,
  • משמעות פרקטית לקוזה נוסטרה אד-הוקי למכלולי חיים,
  • ולתרבות- ערכי הנאה, מקדמי חיים שיתופיים.

עם הזמן פחות נחרץ שזו המגמה,
ועדיין מעריך, שבעתיד המגמה בלתי נמנעת.

Share

מינורי בכשפים

את ץ' מכיר מהסבלות, ניו יורק, 1986. אמצע שנות העשרים של שנינו. ב- Noah's Ark, עשרות ג'ובים של תיירות בגובה המותניים, מצבים אנושיים, גרפיקה אנושית מרצדת, תריסרי סרוויס אנטרנסס, אלפי מדרגות, ושעות משאית טוונטי סיקס פוטר- מיותר לציין ללא רישיון. תנועה באי הנוצץ והמחוספס כזכוכת מנופצת. להמשיך לקרוא מינורי בכשפים

Share

מינורי בהוכחה לקיומו של האל

או, ברוחניות

את ץ' מכיר מהמובינג בניו יורק, 1986. אמצע שנות העשרים של שנינו. עשרות ג'ובים של תיירות אותנטית בגובה המותניים, מצבים אנושיים, עשרות תריסרי סרוויס אנטרנסס, מאות שעות משאית, תיבת נח, 26 פוטר (- מידת אורך), אלפי מדרגות, תנועה באי הנוצץ, המחוספס.

אף על פי שהמלנכוליות כבר אז נתנה את הטון, הוא היה בשלב טרום ההסברים. אלה הגיעו בהמשך, התפתחו, טופחו, תפחו והצטיינו, תואמים את הכשלים, שלובים בהם;
הרחיב על האנווירוינמנט הקיבוצי כגורם, כמאיץ וכמכריע בתוצאה המכזיבה. להמשיך לקרוא מינורי בהוכחה לקיומו של האל

Share