שיוויון בנטל

מצביעי 'מעמד הביניים' תובעים שיוויון בנטל.

פיחס.

נמוך.

אני הייתי מצפה ששיוויון בנטל זה שהחזק שנוטל פחות יטול יותר.

מי שתופש עצמון חזק, לא מבקש שיוויון על ידי כך שהוא ייקח פחות.

Share

פרדיקציית ידידי הנערץ

  • לנתניהו יש כבר ממשלה שבוע- (כלומר מה- 1/3/2013)
  • יש עתיד, לפיד, לא יצטרף לממשלה.
  • תוקם ממשלה של
    • ליכוד ביתנו,
    • ש"ס,
    • בית היהודי,
    • והתנועה עם לבני.
      יש סיכוי גדול שהעבודה תיסוג מהתנגדותה ותצטרף בהמשך.
Share

שינוי שיטת הבחירות

לא דחוף לי לשנות שיטת בחירות.
כל זמן שהבחירות הן ווריאציה על דמוקרטיה, הרוצה לשנות את השיטה צופה שיקדם את גישתו התפישתית באמצעות ביורוקרטיית בחירות, יקבל יותר כוח רגעי, מקומי, מהשינוי, כאשר השיטה היא היבט סטרוקטורלי בלבד של התהליך.

בעד

עם זאת, לאור העובדה שמזהה שתי תצורות מחשבה פוליטיות עיקריות- ימין/ שמאל, שמרנית/ ליברלית, רפובליקניות/ דמוקרטיות, ייתכן שהתכנסות לשיטה שתמצק את ריבוי המפלגות לשני גושים עיקריים תכנוס את הבוחרים בישראל לשתי קבוצות על של הווריאציות המקומיות לשמרנות הרפובליקנית מול הליברליות הדמוקרטית,
בכך תקטין את הפרגמנטציה ל'טיפול' בנושא זמני שעל הפרק.

כלומר ביצירת סדר שלטוני חדש, אולי הייתה לי העדפה לתצורת גושים, תועיל לאבחנה יעילה יותר בין תפישות, אולי תוביל למבנה שלטוני מתפקד יותר ביעילות.

מסייג- לא חוויתי את חסרונות בחירה נטולת ניואנסים.

נגד

מושג הגברת ה'משילות', מפחיד אותי בנחרצותו.
מעדיף את חריקות החופש על הרמטיות הוודאות. [כאן אין צדק, זו נטייה אישיותית.]

מצב בו 'נוגעים' במוסדות השלטון כשהתוצאה בלתי ניתנת לחיזוי יכול, אולי, להיות מושג בשינוי שיטת ממשל. התוצאה תהיה כינוס המפה הפוליטית לגושי המחשבה העיקריים, הניואנסים יסתופפו בתוכם אורגנית, ימנעו גושי לחץ בשל מאסת אינטרסנטים שרוצים במעשיותם, לטפל בממד פוליטי יחיד שהטיקט הפוליטי שלהם מושתת.

האם מדגמן שמרנות?

[לא כתשובה לשאלה הקודמת] כמו [אריתמטית לא ערכית] שלאמת מוחלטת פנים אחת,
ולשקר רבות,
כן לשמרנות פנים אחת ולליברליות רבות.

מעדיף ריבוי קולות, שונים, ומנוגדים, ומציקים בשונותם, מאשר גדולים ונשלטים היטב,
ולכן יש ערך לייצוגים מגוונים גם אם קטנים, הם גורמים משפיעים שוליים. שוליים משפיעים. 

 הערה:

אין באמירות אלה זו ולא כלום על 'נכונות וצידוק' להצבעה פוליטית כזו או אחרת, שהיא לא פחות צודקת' או 'ראויה' מאחרת, אלא הרהור על מכניקת ההעדפה.

Share

מקצוענות סמכותנית

אני שומע רבות ש-'אופנוע (כמשל) הוא כלי מסוכן.'
ולא שכופר בכך.

כן תמה, על

  • נחרצות הקביעה של מי שלא רכב על אופנוע, שחורץ זאת,
  • אדיקות קבלת הקביעה של אנשים ממי שלא רכבו כאילו הם מומחים הן לרכיבה והן לסכנות.
    (יכול להיות, מאמצים את הקביעה, משליכים את חששם על קביעה אינטואיטיבית זו?)
Share

עומק האידאולוגיה, מכניקת העדפת הצבעה

"The best argument against democracy is a five-minute conversation with the average voter."

 – Winston Churchill

קטונתי מלנחש מה היה הטריגר לאמירתו זו.

נחשף לאנשים, בוגרים, גם משכילים, שעומק הכרתם הפוליטית הוא ביחס הפוך לנחרצותם העמוקה,
ומתמצתת בתגובתית להתייחסות לכותרות העיתון אליו נחשפו בבוקר;
קביעתם ואהדתם לתמיכה במפלגה זו או אחרת מוּנעת מ-האם מועמד מטעמה אמר כך ועשה אחרת. אתמול, שלשום.

אני מתפעל מכל גילוי של עומק תפישה התואם את רק מה שנגלה מול העין. בעת ההסתכלות.

זו גישה לחיים, בולטת במיוחד בתפישה פוליטית בה כל חיווי עומד למבחן מול התניות הבוחן, עוד יותר, שנעדר תפישה כוללת וניזונה מגילויי תופעות קצה של כאן ועכשיו.

מה מכריע לאן תיטה העדפת הבוחר- אותי, מרתקת.

ההעדפה מורכבת משילוב של

  • פרקטיקה- אהדה לגוף פוליטי המוכוון לטפל באופן שתואם את האזרח בנושאים שמייחס להם חשיבות גבוהה,
  • אידיאולוגיה- תמיכה בגוף התואם את תפישות עולם של האזרח.

הצבעה, בדרך כלל, בדמוקרטיה של ריבוי מפלגות, בשונה משיטה של 2-3 מפלגות, נוטה לפרקטיקה- דיוק המתמודד את ההעדפה הפרקטית של המצביע.

הצבעה פרקטית, היא ביאה בחשבון על מה אמרה או עשתה הפרסונה הנתפשת כמייצגת (הכי) נאמנה את החשוב למצביע, בסיטואציית טרם ההצבעה, בכפוף לרמת הביקורתיות שיש מול הפרסונה.

אותי מעניין. 'איך מאמצים תפישת עולם?'

במקרים של הצבעה אידיאולוגית קביעת הבוחר למי יצביע מתבססת בעיקר על אהדתו לפרסונה המייצגת את תפישתו המקדמית.

התפישה המקדמית היא תוצר של עיבוד תודעתי של הטמעה סוציולוגית ותרבותית- בית הגידול, הסביבה של המצביע, והטיות אישיותיות. כלומר פרקטיקה פחות ישירה ומיידית.

פרסונה פוליטית, אלא אם היא דמות מפתח היסטורית שההצבעה היא אישית לה, אמורה לנווט בין מגוון פעולות המתרגמות למעשים פוליטיים את הפרקטיקה אליה מכוונת במקרה של מפלגה המטפלת בימד קונקרטי של מציאות, או את חזון האידיאולוגיה אותו היא מייצגת.

מצפים מדמות פוליטית לשמור על אידיאולוגיה,
כשהדמות בעצם מחוייבת למעשה, לפעולות שתהיינה תואמות את האידיאולוגיה.

על הבוחר לקבל החלטה, מודעת (וברוב המקרים לא), האם לדבוק בפרסונות המייצגות את ערכיו התפישתיים, או בערכים עצמם.

בהקשר זה, בחירות 2013, מעניינות במיוחד;

  • על הפרק אין סוגיה קונקרטית שהצריכה הכרעה פוליטית, מיידית מאובחנת.
  • ביטחון שראש הממשלה המכהן ימשיך לקדנציה נוספת, כלומר העדר תחושה של התכנות מהפך כוחות.
  • סמוך לבחירות הייתה תנועה ערה של יציאות וכניסות דמויות פוליטיות, תנועת ראשי מפלגות בעבר למפלגות שאינן מפלגות האם.

לכן, רוחב משרעת הנושאים שעל הפרק, מול הבדלי הטיפול בין המפלגות, בהעדר קריטיות להחלטה, היוו כר רחב לביטוי נטיות הבוחר, באופן המבליט את גישת הבוחר להתלבטות בין פרשנות המעשית לערכיו, לבין גישות תפישתיות מטושטשות.

Share

השתייכות לגופים אמורפיים, נשגבים, על ציר זמן

תחושה של השתייכות ללאום,

מעבר למכנים משותפים כשפה, תרבות נרכשת, או קהילה כלכלית

אלא ייחוס משמעויות החורגות מכך על ציר זמן לשיוך אורגני.

שייך לאמונה, בדרך כלל דתית, גם אם הדָבק בכך הדיר את האל.

Share

סימון שקורי פרדיקציה 1

הממשלה החדשה: ליכוד 31 מנדטים, לפיד 19, ליבני 6, מופז 2, בנט 12.

אם  תהיה הממשלה הבאה שתוקם, ליכוד, יאיר לפיד, חרדים , ובנט. אתן לך את האפשרות לבחור בין ארוחת צהריים בתל אביב על חשבוני לבין בחירה שלי בבחירות הבאות למרץ.

סימון שקורי פרדיקציה 2

 

Share

ערך הקול

כשכל קול שווה אחד חלקי מספר המצביעים
תחת השאלה- למי להצביע,
איך למקסם את השפעת המצביע הבודד,
נשאלות שאלות המשנה:

  • האם להצביע לפי נושא מסוים שעל הפרק בעת הבחירות?
    • פרקטית
  • האם לקדם את מי שהמצביע מזהה כמייצגים את תפישתו הכוללת?
    • אידיאולוגית.

אני בוחר בתמיכה של קולי הזעום בתפישה.

Share

גורם חרדה

אחד מגורמי החרדה הוא מכניקת הסתכלות המתייחסת למציאות על ציר הזמן רק על נקודת ההווה בלבד.
האמצעי לטיפול במציאות הוא בשינוי הנראה לעין, הנתפש מיידית, הקנאק שיוצר תפנית נראית. עכשיו.
אין הקשר לזיכרון עבר, לא להמשך תהליך, כאן, עכשיו מייד ובדיעבד. בכוח.

Share

שוחד

שוחד, לדעתי השונה מהתפישה הרווחת, הוא לא בעיה.
הוא פתרון.
אולי לא ראוי אבל פתרון.

להתייחס לשוחד כבעיה זה לייצא את הפעולה הלא ראויה מתחומי בלעדיות הפועל למרחב החיצוני.

להגיד על שוחד שהוא 'בעיה', זה כמו ההוא שהיה מכה את אשתו ואומר לה – "ראי מה גרמת לי לעשות לך?"

Share

הצעה להבחנת תצורות מחשבה

בתצורת המכניקה המחשבתית, ישנה אבחנה ראשונית, ברורה, גולמית, דיכוטומית, בין מאפיינים:

חתירה מעשית קונקרטית חקירה ערטילאית תיאורטית
מיישמת חוקרת
מצמצמת מרחיבה
מעש חזון
מציאות חלום
מפשטת (מלשון 'פשטות') מפשיטה (מלשון 'הפשטה')
בניית סדר בסיסי ניפוץ סדר קיים לטובת סדר מורכב נשאף
מיידית ארוכת טווח
תכלית תהליך
מחויבות לתוצאה רצויה מראש מחויבות לרעיון, 'אמת' או 'יושר' בהיבטם האינטלקטואלי
שימור סדר קיים חיפוש סדר חדש
שמרנות רדיקליות
אינדיבידואלים כמולקולות החוברות על בסיס זמני למשימה משותפת האינדיבדואלים כחרוזים על חוט אידיאולוגי משותף
נאמנות למבנה מוצק כמדינה מאובחן כלאום נאמנות למבנה אמורפי כחברה או שותפי רעיון
פותרנות מונעת תהליכיות נמנעת
חיפוש ה'נכון', היעיל חיפוש ה'צודק', האסתטי
טולרנטיות לריבוי פרדיגמות מינימליזציה פרדיגמטית
ווריאציות מערכות אמונה כדרך חיים הדרת תפישות אמונה מפני רציונל
 אינסטרומנטליזציה של תפישות מסמילות רתיעה מייצוגי מציאות

שבאים לביטוי באבחנה בין

דמויות מרכזיות מקדמות את הדומים להן במאפייני הסוציו-אקונומיה דמויות מרכזיות מקדמות את השונים מהן סוציו-אקונומית
חיזוק הרוב על חשבון החלשת מיעוט החלשת רוב לטובת תמיכה במיעוט
כמיהה למבנה מדינה הדוק וחזק הסתפקות במדינה מוגבלת בכוחה
חתירה לעושר חתירה לאינטלקט
תמיכה פוליטית ב'רפובליקניות' תמיכה פוליטית ב'דמוקרטיות'
ימין שמרן שמאל ליברלי
ריאליות הומניות
אנשי מכירות מתמטיקה, פיזיקה, מכניקה, כירורגיה, רפואת שיניים מפיקים פילוסופיה אמנות, פסיכולוגיה (פסיכו תרפיה פחות), סוציולוגיה, תקשורת, מורים
מצביאים מדינאים

חיווי

ברוב המקרים האבחנה נעשית על פי החיווי האדם על עצמו. תיוגו העצמי מבצע את השיוך.

אז זהו, שלעתים תיוג עצמי לא תאם את אבחנתי.

בבחינת פרסונות אחרות, ישנה נטייה לתייג אותן על פי:

  • התייחסותן שלהן לנטייתן,
  • הצהרה, נקיטת עמדה, הצבעה פוליטית- פעולה של פרסונה הנתפשת כמייצגת צד באבחנה,
  • החצנת אהדה לתפישה מאובחנת, או של ממד אישיותי,
  • הכרת הסוציולוגיה העוטפת את הפרסונה, ושיוכה למערכת תפישות.

המקרים המרתקים הם אלה שנראים לא תואמים התנהלות פרסונה-תיוג, למשל, כאלה הגורסים שיש לנהוג באוכלוסיות פלשתנאיות ביד קשה, ולחתור לתהליך שלום, כפי שיש עולים מחבר העמים המעידים שכך גורסים.

ישנן דמויות פוליטיות עם סתירה (שאני מוצא) בין מאפייני אישיותן (הנתפשת) לאכסניה הפוליטית שאליה התנקזו:

מכניקה ימנית, התאכסנו לשמאלם

מכניקה שמאלנית, התאכסנו לימינם

 יצחק רבין, אריק שרון, ציפי לבני, טומי לפיד  שמעון פרס, אהוד ברק, אהוד אולמרט, דן מרידור

שיטת ממשל מרובה מפלגות מאפשרת, אולי מאיצה ואף מאלצת, תנועה.
אישיות עם מאפיינים אישיותיים תהגר לצד שונה ממאפייניה בשל:

  • חתירה לנורמטיביות סוציולוגית המקיפה אותה,
  • יישום תפישת קידום אינטרס.

כשפעולה או מחשבה מניבים התנהגות, שלכאורה, נתפשת כלא תואמת הצהרתית את הפרסונה, מצפה (יותר) שאישיות ימין תתנהג כשמאל מאשר להיפך.

להבחנתי*, הזליגה האבחנתית מאפיינת יותר ימניים שמזוהים כשמאל. יישום, ביצוע רעיונות שמאליים יכול להיעשות על ידי מאפיינים אישיותיים ימניים מובהקים, שנקלעו לסוציולוגיה או יישום תועלתי במסגרת שמאלית.

אבסורד ככל שייתפש, מנהיגים שמאלנים מיישמים אידיאולוגיות שמאל בעזרת מאפיינים ימניים דומיננטיים מגוייסים.

סטאלין כדוגמא קיצונית, יישם רעיונות שמקושרים לטור השמאלי של הטבלה. אישיותו המשתקפת ממעשיו, היא הקצנה של הטור הימני.

צעדי נדידה מצד אחד לאחר, הם יחסית נדירים.
החיוויים של מי שמחווה שנע מצד אחד לצד שני, מעטים.
המעברים משקפים יכולת (נדירה) של בחינת מצב ושינוי, ולכן אפשרי, צפויים, מעברים חוזרים.

מכיוון שאישיות, לנסיוני, לא באמת עוברת מטא-מורפוזה, במקרה של חיווי שינוי, מצפה לאימוץ מרכיב יחיד מהטור הנוגד. במקרה של חיווי על שינוי, השינוי יהיה של מרכיב אחד.
שאר המאפיינים יישארו יציבים (גם אם תהיה עדות הפרסונה על שינוי מקיף.)

הערות:

באבחנות, הנכתב מתכוון לנטרל ערכיות ועדיפות.

* ייתכן שיש לי תפישה כזו ומגבה אותה בתצפיות שתואמות אותה.  😳

Share

זווית הסתכלות

שלושה עיוורים

התדיינו על מהות פיל:

  • אֶצ'ו, החליק בידו את חט היונק וקבע, שפיל הוא – דק, קר, קשה, וחלק.
  • פֶּצ'ו, שמישש את הרגל, טען בלהט, שפיל רחב, פושֶר, יבש ומחוספס.
  • סִימְצ'ו עמד על שלו, שֶפּיל זה בכלל רך, לח, שעיר וחמים, שכן, ליטף לו ת'ביצה.
Share

יורם קניוק

"מכיוון שהשבוע ויתרתי על היותי יהודי,
איני מרגיש צורך לבקש סליחה, שיבקשו ממני או בכלל להשתתף בחג הזה."

האקט הביורוקורטי נועד להיות צעד אחרי האקט התודעתי, לא לפני, הלא כן?
האין כאן רתימת עגלה לפני החמור?

האם אינדיבידואל רציונל רדיקלי, באקט הירואי, מגדיר זהותו/ אמונתו על פי תמונת ראי למה שהוא מתנגד?
רואה בכך שלוש בעיות:

  1. הזהות וההגדרה אמורה להיות אישית,
  2. זהות אמורה להקדים את הביורוקרטיה,
  3. הזהות אינה שווה בחשיבותה לאקט הביורוקרטי.
Share

עלבון, הפחתת ערך

  • הפקרת תפישת ערכו העצמי של הנעלב,
  • על ידי הפקעתו מעצמו,
  • באמצעות הפקדתה ברשות האחר- המעליב.
  • הנעלב בוחר, וולונטרית, לשתף פעולה עם תפישת המעליב,
  • ולהפחית בתחושת הערך העצמי שלו.

להמשיך לקרוא עלבון, הפחתת ערך

Share