טיפול לאומי בטראומה

ברמה הלאומית, בישראל, פעילויות האפטר-שואה מטפלות בפיתוח, טיפוח, שימור והעצמת הטראומה,
בעוד שברמה האישית היינו נוהגים אחרת לטפל בטראומה.

Share

גם גסטרונומיה, היא עניין של גיאוגרפיה?

קבלתי מאכל משחתי במרקם בלתי מזוהה מחוספס.
יכול להיות שלא זיהיתי בגלל,
החושך/ הטעם/ המסעדה הארגנטינאית/ בעיר קולומביאנית
שזה חומוס?

Share

רשתות חברתיות

ההצלחה של הרשתות החברתיות בעשור הראשון וחצי של האלף השלישי היא אחת ההצלחות הכי אם לא ה מאובחנות בתקופה זו, כשבראשן אחת, המאפילה על הצלחתן המטאורית של האחרות.

הצלחה פנומנלית זו נשענת על:

שאיפת אנשים, במיוחד בתקופה זו, לשלוט ולעצב תדמית נתפשת בכלל, בדגש על המדיה הממוסכת.

יתר השימושים הרבים של התועלות והצרכים המסופקים, נתלים על שאיפה בסיסית זו.

בשל רצון זה, נוצר היפוך מצבי, שבו רוב החברים ברשתות החברתיות אינם הלקוחות, שכן אינם משלמים.

החברים ברשתות הם המוצר, שכן אלה המשלמים עושים שימוש בידע הצבור עליהם.

Share

הערכותיי המעכירות

חרא הערכות השפרצתי.
ההערכות המגדירות, האססמנטס שלי, סובלות (גם) מהבעיות הבאות

  • הן שלי,
    תוצר של חושי ויכולתי לעבד ולהגדיר מאורעות
    ומתייחסות, בדרך כלל, לאוניברסאלי.
  • נחרצות
    לפחות נתפשות,
    לבטח נתפשות שבוטח בהן יותר ממה שאני בוטח בנכונותן.

לחלקן, בעיקר לקלסיפיקציות של אחרים הסכימו.
גם הסכים מי שהאססמנט על עצמו נתפש בעיניו כחיובי.

אם לא- פחות יסכים.
כלומר אני מתיימר לתת תיאור והשומע מסכים שהתיאור אובייקטיבי אם בעקבות הגירוי השומע ייחס לעצמו ערך חיובי.

Share

אי שביעות רצון וחרדה פוליטית

שמעון פרס אמר ש-

'היהדות תרמה את חוסר שביעות הרצון'.

פראפרזה על אמירה עממית-

מי שבצעירותו לא סוציאליסט, אין לו לב,
מי שנשאר בבגרותו סוציאליסט, אין לו שכל.

להמשיך לקרוא אי שביעות רצון וחרדה פוליטית

Share

מינורי בדיסקרימיניציה

במוסקבה, הכישור המרכזי לפקידת קבלה, פרונט-דסק, פרונט-פייס, הוא המראה. והאנגלית.
היסטורית הפקידות הקודמות- מדהימות. אחת גם הייתה בסדר באנגלית.

השנייה פנתה לקריירת דוגמנות עיצוב שיער.

היינו צריכים פקידה חלופית.
מצאו מישהי. עומדת בדרישות השכר. האנגלית לא משהו.
״אבל יש בעיה״ הסתייגו ״עור הפנים שלה לא טוב. תראה ותחליט
״לא מוכן לא לקבל אותה לעבודה בשל עור פנים״ שומר על חזות וג׳יבורית בסביבה קרניבורית ״אם מתאימה- קחו
לקחו.
רואה אותה בבוקר למחרת. אבעבועות הרוח עשו בה שמות. אולי גם באנגלית שאולי תראה ימים יפים מאלה, כעת לא נשמעת משהו.
עובדתית החזיקה שבועיים.
למה? ניתן לפרשנות.

פרשנותי? מהעוינות שהפגינו כלפיה מהרגע הראשון. המראה.

Share

מינורי בחברותיישן

אחד החברים, תושב חוץ, מעדכן אותי על הטרנד החדש. רווח מאוד באירופה, בעיקר באנגליה.

חברות בתשלום.
את ר' החברות ניתן לנקד בחולם ו/או בשורוק.

"צ'מע, במקום שאטחן לה במה אני עוסק, מה הם התחביבים שלי אני קונה אותה. כחברה."

מה אתה מקבל?" אני מנסה להבין "מה התמורה?"

"שילמתי $3,000, ראיתי אותה, נראית מעולה. בת 21. מחבר העמים. אני מתקשר אליה, מדבר איתה, נפגשים. לא כל פגישה זה מין. קלאסה. היתה עם ריו פרדיננד, הבלם של מנצ'סטר יונייטד. היא רוצה להגיע לטופ. והיא תגיע".

הוא קצת נלחץ. חושש מהביקורת שמקורה בכך שאני לא מבין אותו, את הטרנד.

"עשיתי עסקה מצויינת. נראה להם שדפקו אותי. לך אני אומר – אני מאוהב. עסקה מצויינת. עלה לי בזול. היא מעניינת."

"את המין אני מבין. אני עונה. "עדיף בחינם. יותר טוב עם מי שאוהבים לעשות מין. לא הולך, לא מתאים, כן מתאים מזדמן, זמין, מזומן – מבין. אבל לשבת ולדבר, להיות ליהנות, אני מעדיף איתך. מה בעצם אתה קונה?"

נזכרתי שראיתי וריאציה בוטה, מיידית, פשוטה יותר בטוקיו. ברובע הזרים רופונגי, אחרי העבודה הולכים לפאב, המארחות, גם הישראליות שראיתי שם, מדמות נערות שתפקידן במשמרת להוות את החברה לבליין המגיע. לפלרטט, לשרטט אופק מעורפל. הרי אין כוונה ליחסים של מעבר לאותו לילה בפאב. התכנית העיסקית, ההתכנות הכלכלית, סובבת סביב גרימה לחבר לשתות כמו מלח אירי, ולהכפיל את חשבונו בכך שהמארחת תערה לכבד הפרטי שלה כמויות תואמות של נוזל עתיר מחיר ודל אלכוהול. היא מקבלת פרנסה, אולי תחושת ערך של נחשקות ואולי תביא באקסטרה.

התפעלתי מהכישורים הנדרשים: להיות לבנ-ורדות, נראות טוב, עם יכולת להערות קיבולת אלכוהולית מסחרית, זמינות ופתיחות תקשורתית, שתהווה כר ליחסים של לילה בבאר, יכולת משא ומתן שבו עליהן להסתובב סביב מתן צ'אנס וירטואלי ללקוח להגיע איתן לקצה, ובעצם לא להגיע לשם, שכן הצהרתית אינן מתכוונות לעסוק בזנות מסורתית, ואולי להשאיר אופציות פתוחות, בעבור  תשלום שעובר את סף הסבירות של 'עדיין אני מסרבת להיכנס למיטה' ההצהרה תתנפץ אל מול 'בלתי סביר להגיד לו לא, בשביל כמה דקות של חוסר נעימות שהתמורה תעזור לי להשכיח אותן'.
על תכונות אלה להיות מונחות על מצע של חספוס רגשי, עמיד למשאים ומתנים אלה בכל משמרת, שכן, לא ברור, לפחות לא לי, למה הן מצפות. כן ברור, שבמסגרת עבודתן הן נחשפות בכפייתיות כפותות כפותות לפיתויים כמפתות ומפותות כפתיות כפייתיות בכל לילה. מחדש. שאם לא כן, אם לא מהוות צד במשא ומתן, אם הן חפות ממי שמתחיל איתן ובודק את גבולות עמדות המשא ומתן שלהן, הן מייבשות את ברזי אלכוהול המעסיק, את תפוקותן, את קופתן, ואת תקפותן וצידוקן המקצועי.
ומה עם פיותיהן ופותן?

נראה לי שמהות העניין נעוצה ברכישת תקשורת שאינה זמינה באין עסקה כלכלית. עצם קיומה מנפק תחושת ערך. תחושה ברורה של המבקר, שמשחק ב'גבר הבא לבלות' זוכה לשיתוף פעולה עם בחורה, ומחליק, משמן, ממו"מן, מממן, משלם, את דרכו נטולת סיכון הדחיה.
האם ייתכן, שהמועסקות, ששמו לעצמן למטרה להרוויח כסף, ללא עירוב מין, גם מתפרנסות וגם נהנות מהחיזור? אולי סיפוק ההצלחה גדולה משל עמיתיהן למשמרת? יותר פופולריות? נחשפות להצעות מפתות יותר, מממשות את חלקן לנטוש את גבולותיהן, רוות נחת מעמידותן בסירוב?

ואם נוטשים את הפתיח הרומנטי, וממשיכים בתחושת הערך, במה רכישת חברה זו שונה, מבעלות על תכשיטים ממותגים כ- BMW או Rolex עכשוויים, או מקל הליכה עם גולת כסף בקצהו בעבר? האין ברכישות אלה קניית תחושת ערך עצמית?

במקרי התכשוט, תחושת הערך מוקרנת לסביבה. ביחסים בינאישיים שלא מוחצנים תחושת ערך נשארת פנימית.

האם מי שרוכש חולצת מותגים או שעון מזוייף, מטפל במענה לצורך אסתטי, או לתחושת ערך נתפשת על ידו ו/או סביבתו?

אחרי חודש פוגש את האיש שוב. "צ'מע, מגעיל. זה לא טוב ולא נכון." פסק.

יולי 2008

Share

טקס- ויקיפדיה

טקס הוא פעולה הממירה הווייה משמעותית של משתתפיו לרעיון אבסטרקטי, המסמל את ההווייה.

טקס נבדל מפעולה אחרת שאיננה טקס בכך שבטקס נעשית פעולה שתכליתה הוא סימול- הדלקת נר, נשיאת לפיד כדוגמה, אין לפעולות אלה תכלית מעשית משל עצמם.

בשל ערטילאיות (אבסטרקטיות) הרעיון, הצורך בתודעה אנושית לקיומו, טקסים הם מביטויי תרבות.

ישנם פעולות ועזרים סמליים להמחשת ההמרה. תכלית המרה זו היא לשנות מצב רגשי, בעקבות התניה שהסימול מעורר או בשל חזרה על הפעולות שמפתחות את ההתניה הרצויה. על ההתניה להיות תואמת את ההווייה על פי כוונת, פרשנות ויכולת הביצוע של יוזמי, עורכי, משתתפי או צופי הטקס.
אירוע טקסי כולל שלושה מרכיבים: 1) פעולה מסמלת, 2) ביצוע על ידי אדם, 3) רוטינה- לא כתנאי אלא כמאפיין.

  1. פעולה מסמלת אחת או כמה פעולות, המייצגות רעיון שהוא מושא הטקס.
    הרעיון שאליו הטקס מכוון הוא רעיון נעלה, שמקיימי הטקס מבטאים את ייחוס העל שמייחסים לו- קדושה, ומבקשים באמצעות הטקס להחצין את הסכמתם עם קיומו. על לפחות אלמנט אחד בטקס, בדרך כלל האלמנט המרכזי, להיות מרכיב אבסטרקטי המסמל מהות. הסמלה היא ייחוס תודעתי לאובייקט משמעות השונה מהווייתו וקשירתו להוויה אחרת.
    דמות אדם עומד המוארת באדום על עמוד בצומת, מסמלת סכנה בחציית כביש ומנחה עמידה, בעוד שירוקה פוסעת מבטאת הנחיה למעבר, וזאת בשל סימולי עצירה המופעלים סימולטנית על תנועה מוטורית מסכנת. ככאלה, אלה סימולים נטולי טקסיות. אריג מעוטר בצבעים מסוימים מתנפנף על תורן מסמל סמכות שלטונית על טריטוריה מסוימת. ככזה, תכלית יישומו של האובייקט המסמל איננה פרקטית או תועלתנית במהותו הראשונית, אלא בייחוס התודעתי אליו. [- אם תכלית פעולת הסרת עורלה היא קידום בריאות הנימול, הפעולה הייתה נעשית ללא תפילות המתווכות את הפעולה לרעיונות טקסיים מקודשים. כך, בהיעדר הגורם המסמל, זה המקשר את פעולת ההסרה היישומית עם אידאה-על, במקרה זה ברית הנימול עם מי שעבר פעולה דומה, ואלה עם רעיון הבורא המסוים, הפעולה איננה בבחינת טקס, אלא, ניתוח מטעמי בריאות או אסתטיקה],
  2. ביצוע הפעולות המסמלות ייעשה על ידי אדם (אחד לפחות).
    בהיעדר אדם מהפעולה, מרכיב ה'פעולה המסמלת' שמחייבת תיווך תודעה אנושית איננו. במקרה כזה הפעולה לא תהיה טקסית. (- הדלקת נר נשמה, גם אם הוא חשמלי היא פעולה טקסית, וזאת בשל כוונת המדליק, ההתייחסות, סימול ההקשר לנשמת הנפטר.)
    אם ישנם צופים בטקס יהיו חשובים כנוטלים בו חלק אם יש להם התייחסות תודעתית לסימול.
  3. רוטינה תתקיים בביצוע טקס במועדים קבועים או בעקבות מאורעות חד-פעמיים.
    הרוטינה הטקסית מופעלת על מי שנמנה עם קבוצה מסוימת שקבלה על עצמה פרוצדורה קבועה, שיש בה לפחות מרכיב מסמל אחד ומבוצעת על ידי לפחות אדם אחד. (- טקס לוויה נערך פעם אחת לנפטר, באותו אופן – רוטינה, אופיינית לקהילות בעלות מכנה טקסי משותף). בשל דומיננטיות מרכיב הרפטטיביות של טקס, יש הנוטים לייחס לפעילויות חזרתיות טקסיות. פעילות אלה, אם תהיינה מבוצעות על ידי אדם, אך ללא ממד הסמלה לא תהיינה בחזקת טקס.

המרת רעיון גשמי לסמל ה נעשית על ידי פעולות שתכליתן הטקסית היא חיזוק הקשר בין הפרטים המשתתפים להווייה, בעקבות זאת בין הפרטים לבין עצמם, וזאת בשל ההתייחסות המשותפת להווייה.

תכלית חשובה, נוספת, לקיום הטקס היא העצמת יוזמי, עורכי, מושאי, משתתפי הטקס, כולם או חלקם בתפישת המשתתפים, שיכולים לקחת חלק פעיל בטקס או להיות צופים.
לעורכי ומשתתפי הטקס יש כוונה להעצים את ההתייחסות הרגשית להווייה, במטרה להעמיק את השפעת קיום הטקס בתודעת משתתפיו, וזאת כדי להחליף את המהות המעשית הנעדרת.

טקס חגיגת יום העצמאות, חתונה ולוויה, הם ביטויים סמליים לפעולות של הקמת מדינה במועד מסוים, החלטה של זוג על חיים משותפים או מוות של אישיות. טקסי יום עצמאות וחתונה אמורים לשמח, וככאלה נעזרים במוזיקה זיקוקים או אלכוהול וכדומה, שמקומם ייפקד בטקס כלווייה שתכליתו להעצים תחושת עצבות. טקסים הנחשבים כמוצלחים הם אלה שמהווים השראה להחצנת ביטויי רגש.

לעתים קרובות טקסים כוללים ביצוע תהליכים קבועים מראש כשרבים מהטקסים חוזרים על עצמם על בסיס זמן או אירוע קבוע. התהליכים הקבועים והחזרתיות עוזרים להטמעת ההתניה של משתתפי הטקס למצב תודעתי שיוזמי הטקס התכוונו אליו. עם זאת, בניואנסים של טקסים יש שינוי, בכוונה להתאימם למרחב וזמן בו הוא נערך, ולמקד את עניין משתתפיו.

תכלית הטקס היא חיזוק המכנה המשותף של הקבוצה המתייחסת לטקס, מתוך כך למנהיגיה או ליוזמי הטקס וזאת על ידי העצמת תחושת הערך למשתתפי הטקס.

דתות וארגונים חברתיים כמדינות ותנועות עממיות עושים שימוש נרחב בטקסים לחיזוק המכנה המשותף של המשתתפים בהם ולבידולם מהשונים מהם.

טקסים מקושרים לפרקטיקה של דת, שהיא מקרה פרטי של אמונה, שהיא מקרה פרטי של מחשבה המכילה אלמנטים לא רציונליים המשפיעים על התודעה. ככזה, טקס מקבל משמעות מסוימת ממקיימיו, מאלה שלא הטקס סופח משמעויות אחרות אחרות בהתייחסותם לקיומו, לדרכי ניהולו, ולעתים אף להתנגדות לעצם היותו בשל הערכים שהוא מקדם או שולל. התגובות שטקס עשוי לעורר משמעותיות למקיימי הטקסים, אם מעודדות, מאיזה טעמים, אם שוללות אותן ערכית או מונעות אותן מעשית.

Share

מינורי בבריכה

מורן פותחת את הירחון הפנימחברתי, ורואה את החבר שלה מתועד בבריכה בפעילות נופש עובדים בקייץ, כשהוא מעורבב עם כחצי תריסר רוחצים ואיזה פליצה לידו. כלומר, בקרבתו. במרחק מגע.

 "זאתי, מה עושה כל הזמן ליד אלירן?" שואלת מורן הידועה בתשוקתה להיות מוטבעת, כלומר- לטבעת, והמועמד, איך נאמר, מצידו, מפגין קרירות משהו, אולי אטימות, שלא לומר סרבנות נחושה.
להערכתי, אם אתחוב את פרדיקציאתי, זה זמני, הוא עוד לא יודע, אבל הוא הוכרע.

"לא שאני יודע מה קורה ביניהם, ובכלל מי זו, אבל, מה זו הקנאה הזו?" אני שואל.

"זה ככה ב-עדה" מעידה חברתה מיטל, שהיא בכלל מעדה אחרת.

"אני רואה כל הזמן שמסתובבות סביבו בחורות" מורן מבהירה את תפישתה על העובדה שחגות סביב אלירן בנות.

אלירן, איך לומר, שרמנטי, ומקפיד בהופעתו. ראיתי, איך נאמר, נאים ממנו.

מורן נראית טוב. נחושה. לא רהיטות, לא אינטלקט, יהיה גם מי שיאתגר את הקביעה לחכמה, אבל יש יכולות ומיומנויות שרידה פרקטיות.

"תגידי," אני מעיק "מה המשותף לכל מי שסביבו?" ומוסיף להקשות "ואולי בכלל נראה לך שהוא יותר שווה, כשכל מיני ציפורות ומלכות מזמזמות לידו"?

"לא יודעת" היא מבטלת את הפלסף בהינף יד, ומצמצת "אני אראה לזונה הזו מה זה." וטופחת להמחשת רצינותה על התמונה.

Share

מינורי במורבידי #1

דודה סטלה מציינת שבתאריך המסוים ההוא, היורצאייט– יום השנה לסבא.

"את יודעת דודה סטלה" אני משיב "אין לי יחס למאורעות כאלה. כזכור, לא ערכתי לוויה לאמא."

"כן" משיבה הדודה "גם אני מבקרת רק לעתים רחוקות בקברו של ראובן" בעלה שמת.

האם מי שפוקד אחת לשנה, דומה יותר לזה שלא מבקר כלל, או לזה שמבקר בתכיפות?

Share

לאומיות, לאן

ז'ורז' קלמנסו, ראש ממשלת צרפת בתחילת המאה ה- 20, אמר, שהוא "פטריוט אך לא לאומן" והסביר-

  • פטריוט הוא מי שאוהב את ארצו
  • לאומן הוא מי ששונא את האחרים. 

בעבר סברתי, שממד ההזדהות הלאומית תפחת ובעתיד כלשהו תיעלם. ייחסתי

  • עצמאות אינטלקטואלית לחתירה המתנערת מגילויי זהות פטריוטית באשר היא,
  • משמעות פרקטית לקוזה נוסטרה אד-הוקי למכלולי חיים,
  • ולתרבות- ערכי הנאה, מקדמי חיים שיתופיים.

עם הזמן פחות נחרץ שזו המגמה,
ועדיין מעריך, שבעתיד המגמה בלתי נמנעת.

Share