משך הקריאה: 4 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
פרוגרסיביות מתגוננת מזלזלת
אמירה
פרוגרסיביות, חתירה לרציונליות אִינדיבידואליות, מתגוננת מפני קונסרבטיביות, ומפחיתה ערך; פרוגרסיביות > קונסרבטיביות.
כמאפיין.
לאורך וורטיקליות היסטורית – זמן,
לרוחב לאטרליות גיאוגרפית – מקום.
חשש אינהרנטי של פרוגרסיב רציונליסט מפני פעולות קונסרבטיב*, מהול בזלזול.
* אין ה’ יידוע, להדגשת תפישתי, שזו תופעה גלובלית, שאינה מוגבלת למקרה מיודע, פרטיקולרי.
קונסרבטיב מגונן על אמונתו ורוצה להחיל אותה,
פרוגרסיב מערער, מתגונן מפני שאיפת קונסרבטיב ומזלזל על כיבוי מנגנון הערעור האינטליגנטי.
הרחבה
קונסרבטיביות דבקה בעקרונות מבוססי אמונה, שימוש בהנחות פרדיגמטיות שאינן ניתנות לבחינה או ערעור בעת הנחתם, ולא לשלילה מכוונת, מודעת, ערעור ובקרה רציונליים של תקפותם, בהמשך.
תפישה קונסרבטיבית עוסקת, במובהק, בסוגיות מרחב משולש של יחסי פרט––חברה––ריבון.
פרטים קונסרבטיבים נבדלים במידת
- קרבתם לזיקוק התפישה האידיאית
- מוכנותם להקצאה אנרגטית
- לגונן על האידיאה – דפנסיבית,
- או לקדמה אופנסיבית.
- תוכן. שלישוני בחשיבותו.
פחד
קונסרבטיב, באשר הוא, שואף להחיל את ערכיו, מבוססי
- פרדיגמות כ- קיום אל, ייחוס למדינה, לקולקטיב, ערכים מיסטיים, מיתיים,
- סנטימנט התכנסות הזדהותי לקולקטיב.
שאיפת פרט קונסרבטיבי היא להחיל את ערכיו על פרטים שאינם חלק מקולקטיב אליו הוא מתכנס.
מכיוון שפרדיגמות שמראש נמנעות מהליכי בקרה וערעור אינן עומדות למבחן רציונלי, המקבל אותן על עצמו עושה זאת מתמהיל –
- ציווי אמוני,
- ואשרור שהוא סופח לקיומם מתמיכת הנורמה המקיפה אותו.
אלה הם תוצרי ציוויים אמוניים, דתיים או לאומניים; השתייכות לקולקטיב הזדהותי, שפרט קיבל על עצמו תודעתית, שהם ‘גדולים’, ‘חזקים’, חשובים ו’עליונים’ ממנו – מהווים תמה מאפיינת תפישות קונסרבטיביות.
דת
בשם דת, המכילה ציוויים דתיים,
בישראל – כשרות, מניעת עבודה ומסחר במועדים ובשבתות.
פרט דתי שואף להחיל את ציווי הדת על סביבתו, שכן חלק מעקרונות הדת הוא הפצתה – קבלתה על ידי אחרים מהווה אישוש ל’נכונותה’.
כך, מי שאינו משתף פעולה עם ציוויי דת מהווה איום על מיצוי הדת – העולם הבא, גאולה, גן עדן, שכר ועונש, ביאת משיח.
המסרב לשתף פעולה עם עקרונות האמונה מאיים על מימוש עקרונות הדת. יש למאמין הדתי אינטרס שסביבתו תמלא אף היא עקרונות דת.
לאום
חתירה למיצוק דעות, התכנסות סביב ריבון חיזוק שלטוני, ייחוס ערך לסמלים וטקסים לאומיים המוגנים בחוקי מדינה, מניעת ביקורת על מדינה – עלולים ‘להחליש’ את הקולקטיב פנימה באדיקות פרטיו וחיצונית למול אויביו.
ייחוס ערך פרגמטי, ועוד יותר מיסטי, ללאום מעודד בעלי תפישה לאומנית למצק את התפישה הלאומית כבעלת ערך השרדותי.
דת ולאום
שמירת צביון, התנגדות לנישואים בין בני לאומים ודתות שונים, הן פעולות של החולקים סנטימנטים משותפים אמוניים לאומניים.
דרישות קונסרבטיביות, תוצרי ציוויי אל בעידוד דת, או חיזוק על לאום באמצעות חוקי מדינה אלה: על מדינת ישראל לשמור על ‘קדושת’ חגים, כשרות – שכן כך נכתב במקורות שמהווים את בסיס הדת והלאום, ואם מישהו לא ישמור, בהקצנה, הוא מעכב גאולה,
או,
בגרסה ה(כאילו, פסאודו, עאלק) חילונית, שאיילת שקד מדגמנת היא שבהתנהלותו המתבדרת, אינדיבידואל שלא מציית לחוקי הסֶדר החברתי בעצם מאיים עליו. קולקטיב מגן על ריבונותו, בשם רוב, דן את סוקרטס למיתה.
יוצאי דופן
כן יש בעלי יכולת אינטלקטואלית, התמקצעות בדיסציפלינות ופרקטיקות מורכבות האוחזים בתפישות קונסרבטיביות – יש מעטים כאלה, יחסית לאוחזים בתפישות פרוגרסיביות – יש לבדוק אמפירית.
אלה כיבו את מנגנון הערעור בתחומים מסויימים לטובת מיצוי סנטימנטים חזקים מהם של התכנסות הזדהותית לקולקטיב – אֱלֵי אל או מדינה, שכשלעצמה מהווה אבולוציה של אלוהות רק לפני כ- 200 שנה.
בשל כך,
קונסרבטיב שואף להחיל את ערכיו על הכלל, בשם הקולקטיב ובשם הרוב,
בעוד שפרוגרסיב אומר – ‘הנח לאינדיבידואל’ אל תפלה בין אינדיבידואל על רקע כלשהו.
פרוגרסיביות
פרוגרסיביות – הנח לאינדיבידואל.
לריבוי בעלי תפישה דומה אין תקפות מעצם מספרם.
בעוד שערכים קונסרבטיביים נובעים מהטמעת סדר מקדמי שקיבל על עצמו א-פריורית, שתודעה נטולת הקשר לא תגיע עצמאית לפעולות צביון וציוויים מסורתיים של קונסרבטיבים,
מהות פרוגרסיביות היא ניתוץ מתמיד של קונסטרוקטים שרירותיים המשרתים סנטימנטים מתכנסי קולקטיביזם, באמצעות חשיבה ביקורתית מערערת מתמידה.
כלומר בבחינת הפרוגרסיב,
אצל קונסרבטיב
לא הופעל הליך רציונלי אינטלקטואלי, מכאן הזלזול:
נחרצות שנסמכת על אמונה. לא אינטליגנטי.
אוקסימורון
פרוגרסיב רדיקל – השואף להחיל בכוח את ‘תפישותיו’, אינו פרוגרסיב.
תפישות שוחרות רציונליות, שואפות ‘טוב מצרפי’ בחברה המורכבת מריבוי פרטים שונים, שלהם חופש אישי, נטול העדפה על רקע גזעי, אתני, מגדרי הם רעיונות מורכבים.
לא במקרה נבערים, תמיד יהיו קונסרבטיבים, שהוטמעו בהם רעיונות קהילתיים בעוד שכדי להיות פרוגרסיב יש להפעיל תודעה.
סיכום
פרט קונסרבטיב מאיים תיאורטית, אימננטית, פיזית, על פרוגרסיבי.
קונסרבטיב שואף שהאחר יקבל את עיקרי אמונתו, מוכן להקצות אנרגיה להגן על תפישותיו, או להחילה.
לא מקרי הוא שמקרי אלימות, תמיד, הם בימין, לא בחנאנות פרוגרסיביות.
קונסרבטיב דתי רוצה להחיל את צביון הקולקטיב בשם האל,
קונסרבטיב ‘חילוני’, בשם ההתגוננות, החשש הפחד לבטחונו החברתי.
פרוגרסיב שואף להחליש את עוצמת המבנה החברתי.
