בשונה ממך

אני משתמש, כנראה מרבה, בביטוי

בשונה ממך…

כשגיליתי את עוצמת המשפט ב'שונה ממך', בו עשיתי שימוש בלתי מודע, חיפשתי את המקבילה האנגלית.

As opposed to you, אמרו לי.
ישיר מדיי, ללא ניואנסים, נטול סאבטקסט, לטעמי, מהוורסיה המקומית.

ואני מתכוון ש
אני מתנהל כך, ובן שיחי אחרת.

ומטבע הדברים

  • אני מבדיל בין שתי ההתנהלויות,
  • ואלמלי הייתי חושב שהתנהלותי מתאימה לי יותר, הייתי מתנהל כבן שיחי,
  • וממילא לא הייתי מציין את ה'בשונה ממך'.

ואני נפעם מהאנשים שמתבאסים מאמירה זו, המעוררת רתיעה, אנטגוניזם, העצמה וולונטרית למי שמראש יש לו נטייה להפחתת ערך עצמית ורואים בה

  • התנשאות שלי,
  • מפרידה בין השומע לביני, ערכית,
  • ביקורת מפחיתה שלהם,
  • מעוררת אי-נוחות בשומע
  • פגיעה, הפחתת ערך לשומע ערך – וולונטרית, ביוזמתו,
  • מעוררת אי-נוחות שלו כלפיי
    • ייחוס לי התנשאות,
  • ממקדת אנרגיה שלילית שלו, לנושא עליה הושלכה הפנייה
  • אכזבה שאיני מבין שהם נעלבים,
  • וכעס שאינני נמנה על הצוות המסייע לתחזוקתם הרגשית הנידפת.

יש אף מי שעומדים על כך, כועסים מבטאים, שאני משתמש ב'שונה ממך' באופן חוזר.
כשאני עושה זאת, הם אומרים 'אתה רואה? שוב…', הייתי צריך להזהר, להבין.

מי שבוחר להפחית לעצמו ערך, וולונטרית, כשאני מהווה לו טריגר,
כנראה שיודע מה הוא עושה,
מיומן בהפחתת ערך וולונטרית, או 'מאותגר תפישת ביטחון עצמית' שלא להשתמש בביטוי הארכאי, בעליהן הגאה של רגשי נחיתות.

ואני על אופיי המחורבן…, אין מה להוסיף.

ובכל זאת, מה שמעניין,
אותי,
זה האינסטינקט שקיים, שמחלץ מהשומע מיצֵי אישיות אותנטיות, בלתי, ניתנים לשליטה או הסתרה לשמע ה'בשונה ממך', הכעס שיוצא מכך שאני יוצא, וולנטרית, מכלל נשאף כלשהו, או, שהוא מוצא, בעל כורחו, מכלל כלשהו, באמירה מדירה זו.

ואני שואייל,
מדוע הטענה ערכית, שלילית, וולונטרית, מיושמת אינסטינקטיבית על אמירה זו?

ממתי אני ממונה על תחזוק תחושת ערך של אחר? מחמיא ככל שיהיה להיות מיועד לעמדה רגישה זו, מי תקע לידי את כתב האמנתו?

איזה מנגנון גורם לאחר, מתכנס נורמטיבית אינסטינקטיבית, לייחס לי מרחב, חיובי, שבאמירתי 'בשונה ממך' הסובייקט חש מודר ממרחב זה?

בכל מקרה, לעיתים, התגובה ל'בשונה ממך' היא [סוג של] נייר לקמוס.

Share

השאר תגובה