מה זה אנחנו?

כתפישה ערכית

חילוני? לא בבית ספרנו

ה׳׳מסורתיים׳׳ ימשיכו לשלוח את ילדיהם לטיפולן של בנות השירות הלאומי שימלאו את ראשי ילדיהם בממבו־ג׳מבו של היהדות, אבל אנחנו, החילונים, לא נאפשר יותר להשחית את מוחותיהם של בני דור הﬠתיד שלנו בקשקושים של קדושת הארץ ו׳׳אתה בחרתנו“. כי אנחנו, החילונים, מאמינים שזו הבﬠיה שלך, אלוהי צבאות. זה שבחרת בנו לא אומר שגם אנחנו בוחרים בך.

נרי לבנה, מוסף הארץ 30/6/2017

כותבת נפלא, הגברת לבנה, בחכמה, הומור מושחז, יודעת ללעוג, לצחוק גם על עצמה.

ארבעה נושאים לכדו את עיני בציטוט:

לא נאפשר

מה זה לא נאפשר?
ב-'מי' אטפל מאוחר יותר.
מקסימום יהיו פרטים שיתגוננו ברמה שונה של אקטיביות אפקטיבית.

מי

יותר מעניין.

'אנחנו' מוזכר. שלוש פעמים.

  1. כשכתבה אנחנו, סימנת קולקטיב תפישתי.
  2. כשחזרה עליו, העצמת את התפישה.
  3. בפעם השלישית, בתוספת
    • נאפשר,
    • שלנו,
    • את בחרתנו לא סופר – ציטוט אליו גברת לבנה מתייחסת,
    • בנו,

בעצם, יצרה קונסטרוקט קולקטיבי רעיוני, מכנה משותף, אחריות, שהמבדיל העקרוני מהותי בינו לבין ה"מסורתי" שיצאה נגדו, הוא הדרת האל.
כדי לשמור על יושר אינטלקטואלי – עוד כמה מאפיינים אפשריים, אך זניחים בחשיבותם.

מהות מחשבה מסורתית
הוא שימור לכידות חברתית – דה פרגמנטציה – על ידי התכנסות תפישתית לרעיונות המניחים הנחה שבהגדרה אין לערער עליה – קיום אל, חשיבות מטפיסית לקיום מדינה כמבנה חברתי,
וזאת
בשונה ממחשבה פרגמנטית, רציונליות אינדיבידואלית
שחותרת לבחון, כל תפישה, לערער הנחות בלתי סבירות, באמצעות תודעת נפרדת של יחידים.

האל הומצא, הוטמע, בנפשות תועות, גוייס להפחיד ולטעת תקווה בחסרי ישע חותרי עזרה, [גם] כדי לתחזק חברה אנושית שפרטיה מגוונים, בעלי תפישות, ערכים, רצונות ומאוויים שונים, לעיתים נוגדים, וזאת באמצעות ריבון הקולקטיב, שלוחיו ומוסדותיו.

לאומנות, בשונה מלאומיות נטולת ערכיות*, היא אבולוציה לקונסרבטיביות דתית, של שימור חברתי על בסיס אתני על אדמה תחומה, עם או ללא אל – קאנט תמלל את התפנית הנוהה מריבון עוצמתי אבסטרקטי, יוצר סדר חברתי ומחייב ציות המונים, לריבון בשר ודם. היתר דומה.

פראזה פצצה

בחרת בנו, לא אנחנו בך

אחלה ויופי של משפט. ולוואי ואני הייתי יכול להתנאות בניסוחו.

עם זאת, זהו משפט שחופן את תקוות הקונסרבטיב, שצריכת עוד קצת אינטליגנט ליברל כמיכה גודמן, עוד מעט לאומן מתוק כיאיר לפיד, נרי לבנה תתמצק לכדי מערכת ערכים משותפת, ורק צבע הדגל יבחין בהבדל.

למי הקרדיט?

למרבה השמחה ילדי גמרו לרצות את ﬠונשם במﬠרכת החינוך. את חﬠובדה שיצאו ממנה בשלום כשהם חילונים ומשכילים, מתנגדי כפייה מכל סוג ובפרט כפייה דתית ודוברי ﬠברית רהוטה, אני זוקפת לא מﬠט לזכות הﬠובדה שלא הרבו לבקר בבתי הספר. אבל לא פחות מכר לﬠובדה שבתי הספר התיכוניים שלמדו בהם היו בתי ספר חילוניים מובהקים, שבמקום לבלבל להם את המוח ﬠם ארון הספרים היהודי טרחו ללמד אותם דווקא את אוצרות ארון הספרים החילוני-מﬠרבי.

חוויית הלימודים שלי ושל ילדיי הייתה דווקא די טובה מבתי הספר, לא עונש.

היות ילדי נרי לבנה – אינני מכיר אותם – 'חילונים ומשכילים, מתנגדי כפייה מכל סוג ובפרט כפייה דתית ודוברי ﬠברית רהוטה',
כך אני גם רוצה לתפוש את ילדיי, ומוסיף שאינם נוטים אינסטינקטיבית אחר הזדהויות קונסרבטיביות,
אני גם זוקף לבתי הספר החילוניים אליהם הלכו, ועם זאת, עוד יותר לחינוך והערכים שקיבלו בבית גידולם.

גלובליזציה שמרנית, זמנית

מי שעומד בראש מערכות החינוך והמשפט כעת בישראל שואף להטמיע ערכים קונסרבטיביים, עם וללא אל, ועושה זאת בהצלחה. עכשווית.

רגרסיה זו, אופיינית בכל העולם, תופעות כדאעש, פוטין, ארדואן, נתניהו, טראמפ, ברקזיט, התחזקות מפלגות קונסרבטיביות במערב אירופה, חתירה של צעירים לפעולות הזדהות קולקטיביסטיות טקסיות, הן, להערכתי ריאקציה זמנית חולפת.

לעצור את הקדמה זה כמו לעצור קטר רכבת עם נוצה

מעבר לכל אינסטינקט או סנטימנט מוטמע, תודעה, פיזיולוגית היא יחידה אחודה.

תודעה מוכוונת לפרשנות גם אם סובייקטיבית, את תפישת טובתה שלה.

זו סיבת קיומה.
זהו הרובד הראשון.

פרשנויות מה היא 'טובת' האורגניזם הנושא את התודעה, מניפולציות המייצגות מחוות סמלים וטקסים כתחליפי מהויות, הם ברבדים הבאים אחריהם.

פעולות בלתי רציונליות על ציר ההתפתחות האנושית הולכות ונמוגות בעיקרן, גם אם על הדרך מוספות מועטות, מתחדשות עתיקות. בגדול – הולכות ונעלמות.
[באלגוריה, שאינה מתקפת את טענתי, אינה ממחישה אותה אלה רק מהווה 'כמו' – פעולות בלתי רציונליות מושלות מההתנהגות האנושית כצלוח צמיג כלי רכב שלולית בוץ – הצמיג סופח ת'לכלוך, ותוך כדי התקדמותו, הוא משיל את הבוץ, את הרגבים הגדולים, וסופח אבק זניח.]

ככל שהאנושות מתקדמת, להערכתי, כשהידע עולה, הכישורים מתיימנים, חשיבות הפרט מתגברתהמגמה של אינדיבידואליזם רציונלי, מתגבר, גם אם התנועה אינה רציפה, בלתי ליניארית, עם שיני משור וריאקציות כפי שמתבטא זמנית בעשור השני של המאה העשרים ואחת.

 


* 'אני בן 57, ישראלי, מתנוסס לגובה מטר ושבעים, מספר נעליים 43, אח זכר לנקבה אמריקאית מבוגרת ממני' אמירה שמכיל תיוגי מידע, כולל לאומי, בלתי ערכי.

Share

השאר תגובה