פמיניזם עם רעלה

היברידיות? פיוז'ן תפישתי?
הרעלת קולקטיביזם אֱמוני?

יסמין עבדל־מג'יד מרשימה מאד, כמהגרת, אשה, שחורה ומוסלמית.
עם זאת, בין היותה בת אנוש, מהגרת, אישה, שחורה ומסולמית, מהנדסת, עובדת בסביבה אקזוטית ומאתגרת, מרצה, יזמית ופעילה חברתית, היא גם פרסונה אֱמונית דתית עם תודעת התכנסות מפותחת ומתומללת לזהות קולקטיבית, מבחירה, כתפישה אידיאולוגית עמדתית.

כך, עם ההערכה העמוקה לפועלה האישי המרשים, עם אהדה לאישיותה הקורנת כפי שמשתקף בכתבה, אשאל:
האם כאינדיבידואל חותר רציונליות, לוּ יסמין עבדל־מג'יד הייתה מפנה תשומות להפחתת הזדהות אֱמונית קולקטיבית, כולל התנערות מציוויים, טקסים, סמלים, אביזרי לבוש טעוני תפישה, לה ולסביבתה, האם העולם – לתפישתה – לא היה רציונלי, נאור, מתקדם, שיוויוני יותר, עויין ומתייג ערכית פחות?

Share

השאר תגובה