יולי תמיר: הרגע שלי עם איילת שקד

הארץ, 20.07.2016 22:15

 

גברת תמיר הנכבדה,

לטעמי, עם השגות*, שתי סוגיות עשויות לעמוד לשיקולך, בסמכות תפקידך, האם לצנזר תוצרי סטודנטים, בהקשר של תמונת ים עמרני, כמובן:

  1. האם המוסד שאת עומדת בראשו ייפגע,
  2. האם בן אנוש ייפגע.

פגיעה ביישות מוסד- שנקר

הערכתך האם מוסד בראשותך ייפגע בשל תוצר מי מבאיו, היא עניין בגדר הפיזי-משפטי- כלכלי.

אם הערכת שהמוסד יינזק משפטית כלכלית לאור קישור ציורו של ים עמרני לשנקר- אין לי להוסיף על כך דבר.

לתפישתי, אנשים חותרי רציונליות, אינם מאנישים, לא 'רוחשים כבוד' או 'הערכה', לגופים או לחפצים ולא לייצוגם המילולי או הגרפי. משתמשים בהם בחפצים, מתחזקים אותם, מעריכים את תפקוד החפצים ביחס ליישויות מוחפצות אחרות. 

פגיעה רגשית באחר – איילת שקד

אם ישנה בהנחייתך להסתרת פני אדם פרטיקולריות במעשה אמנות של אחר, במטרה למנוע פגיעה רגשית ממי שנעשה שימוש בפניו,
כלומר- התנהלות ערכית/ התנהגותית/ אתית/ אסתטית, מול תפישה קונספטואלית של אחר, לא מול יישות אנושית או חיה, זהו נושא נפרד. לנושא זה אתייחס.

'הגנה על רגשות אחר'
הוא שם קוד, כיסוי, מטעה, לכן גם מסוכן, לביצוע/מניעת פעולות, בלתי ניתנות לחיזוי שהפער בין כוונתן טרום ביצוען לתוצאתן- טומן בחובו את הסיבות הרבות להימנע מהן.

איך ניתן לשער, לדעת, לומר, היכן הגבול לפגיעה עד אי פגיעה ברגשות האחר בעקבות גירוי מובחן?

נראה לי שרק הסובייקט שבוחן זאת, יכול להעריך את הפגישה הרגשית באחר.
כלומר מדובר ברגשותיו שלו ולא מול 'איילת שקד' הקונספטואלית.

אם מישהו יתאר את הגבול הפגיעה הרגשית בו, האם יש למנוע את הפגיעה בו?

אני מכיר בפגיעה פיזית, קונקרטית ניתנת לחיזוי, שיעור אמידה באחר.

לטובת כולנו, לא כדאי להתפתות לנסות הגן על רגשות אחר/ים-
שכן, לתפישתי,
המאמץ לא יצליח לנחם ולו נשמה פגועה רגשית אחת, אליה המאמץ כוון,
אלא,
אמור לנחם את המתאמץ לכוון,
וכן, תוך כדי התהליך יווצר ריבוי פגיעות פיזיות, שלא כוונו, שבעשייה הקונקרטית של ניסיון ההגנה השפיעו, 'פגעו'.

ניתן לשער די בקלות,

  • מיהו,
  • מה הם מאפייניו,
  • באיזו מידה,

גופי סמכות ושלטון מייחלים להגנה על ייצוגיהם,
כשכמובן, יש להגן עליהם פיזית, ועל פרטים מפגיעתם בהם, בעת התנהלות שלטונית לקויה.

ולא זו אף זו,
פני אחר, פרטיקולר כלשהו, כפי שנטמעות בתודעת צייר, אינן בחזקת בעל הפנים, אלא,
בחזקת ורשות בעל התודעה המארחת אותם.

כך, יש לבעל התודעה המארחת החופש לעשות עם ייצוג פני אחר ככל העולה על רוחו, עד לגבול הברור והנתפש ללא עוררין-
פגיעה פיזית או כלכלית באחר,
לא רגשית.

על אלימות מילולית. וגרפית

המונח 'אלימות מילולית', בריבוי הקשריו רווח בעבר בחברה הישראלית, ולאחרונה נפוץ אף יותר.

הפראזה 'מלים עלולות להרוג' ו'חיים ומוות ביד בלשון', ועוד ביטויים המיח"צנים את חשיבות השפה והשפעתה על המעשה, מוכרים היטב.

כן ברור, שפראזה מנוסחת היטב, אסתטית ככל שתהא לא עושה את אחיזתה בערכים כלשהם, ליותר נכונה וחזקה או פחות,
אלא, יש לבחון באיזו מידה טיעון 'אוחזת מציאות, או לא', סביר ונתפש ככזה אצל תודעות בלתי קשורת.

ו-כן, ברור, שמלים מניעות לפעולה שכן הן מנסחות רעיונות, מעצבות תודעה.

עם זאת-
אלא אם הדובר או השומע נמנים על קהילת אמונים אדוקים או חסידיהם,
אין לאף מלה זו שנאמרה או שנכתבה כוח, מעבר להיות אמצעי לאחוז מציאות בתודעה אחת ולתקשר אותה לאחרת.

כך עם ציור, ייצוג גרפי של מציאות. אין לציור, כלמלה, כוח משלו.
כלסכין וכלאקדח כגורמים מבצעים- אלה נטולים כוח אוטונומי אלא כפופים לתודעה המפעילה אותם, [בוודאי לא רשתות חברתיות כמעגלים אוטונומיים תומכים.]

'אלימות', במהותה, טומנת בחובה 'עשייה' שיש בה ממד נתפש אצל אחר.
העדר ממד 'עשייה' מבחין בין אלימות, למה שאיננו.

הטלת נאצות באחר זו תקשורת לא אסתטית, תרבות 'ירודה', 'נמוכה' וכן הלאה.

אלימות אין בכך.

למנוע מאחר מלהתבטא על ידי מעשה – זו אלימות.
אם יהיה מי שיעבור ליד אחר וינבל את פיו כלפי האחר, ינאץ אותו באמירות אמיתיות ושקריות שיעליבו אחר – יפחיתו ערך של אחר בעיני עצמו ואולי אף בעיני סביבתו – יש בכך כל מני דברים. אלימות זה לא.

למנוע מאחר לעשות זאת, על ידי צעקות עליו באופן שימנע ממנו לעשות זאת – זו כבר התממשקות עם אלימות – מרכיב המעשה.
מניעה פרקטית, באמצעות מעשה היא קונקרטית. לא נתונה לשיפוט תודעתית סובייקטיבי, רגשי.

המעניין, בהטלת תנזורה על הציור המדובר, המעשה המונע ננקט על ידך. בהוראתך. סוג של אלימות – גם אם מינורית, שאינה פיזית על אחר – לשם טיפול ברגשות אחר.

בחברה המועדפת עלי, הייתי מעדיף להימנע מהטלת כל רגולציה על שימוש במלל או כגרפיקה תחת הכותרת שהמלל או הגרפיקה הם ה'אחראי'ם לפעולה.

בכלל זה, לא למנוע ייצוג גרפי של ראש ממשלה עוטה גרפית מלאכותית, בגדי SS. לא הייתי מונע זאת לפני אסון אפשרי, ובאותה מידה לא אחריו.

בבחינת המתח המתמיד בין חופש שימוש במלל ובייצוגים
אל מול רמת אלימות נמוכה נשאפת –
אישית, לערכיי, אני מעדיף ליטול את הסיכון שיהיה מי שיבצע מעשה בשם החופש לקדם את אמונתו, ולהתגונן מפניו או מתוצאות מעשהו בדיעבד, מאשר להפעיל עליו אלימות קונקרטית מעשית, טרום מעשהו.

הייתי מעדיף, שמח, לייחס לך גם ערכים אלה.
לאור הנחייתך, וההתבטאות פוסט מורטם – מבין שלא.
מיצר על כך

איסור החזקת נשק

סוגיה נפלאה מעצם היפוך התפקידים,; בעולם שכולו טוב, על חברה להרשות לכל פרטיה החפצים בכך להחזיק בנשק,
תוך נקיטת צעדים כנגד מי שעשה בו שימוש 'אלים', פוגע פיזית בפרט אחר שחורג מהתגוננות 'הבא להורגך'.

דווקא הליברליות חותרת חירות, מנסה לסייג את החופש להחזיק בנשק, בשל היות נשק הגורם הישיר לפעולה פוגענית אלימה ונפוצה.

במטרה להיות פרקטי ולא טהרן תיאורטי, 'זמנית', 'עד ש…' – לדעתי, על חברה להקטין רגולטורית את חופש החזקת נשק מכלל אזרחיה.

ו-לא, מלים, ייצוגים, אינם נשק.
אין להשית על מלים וייצוגים מחסומים.
גם אם יש מי שבוחר, וולונטארית, במודע או שלא, להרגיש 'פגוע' מהם.

יש, לטעמי, לשלול מחברה בה אני רוצה לחיות, סמכות להיכנס למחוזות שיטור המלים והייצוגים,
גם אם לשמור על זכות כל מי שמוצא לנכון לשפוט ולהעריך ערכית את הפעולה, בגינה גם יש מי שמבקש למנוע אותה.

* תוספות והסתייגויות

בצמצום:

  • האם השרה, הגברת איילת שקד נפגעה?
    מקווה שלא,
  • האם נשים באשר הן נפגעות מציור כזה?
    מניח שנשים, כאינדיבידואליות, חזקות יותר ממי שמייחס להן פגיעה ממין זה,
  • האם הציור הנדון, בעל ערך אמנותי, בעיניי?
    ערך מתון, לא רלוונטי.
  • האם יש משמעות פוליטית להטמעה גרפית של פנים קונקרטיות על גוף אנונימי?
    אצל מי שמייחס לכך משמעות- תוצר מחשבה שמרנית סימבולית,
    לא לי.
  • האם לשתילת דיוקנה הפרטיקולרי של השרה שקד משמעות פוליטית?
    כנראה שכן לגבי הצייר,
    אינני מתייחס לפניה המסויימות של גברת שקד, אלא לפנים מסויימות בכלל.
  • האם צנזורה יעילה לקידום מטרת המטיל אותה?
    לעתים רחוקות, ההולכות ומתרחקות, ככל שהתקשורת מיידית ורבת ערוצים, אפקטיביות הצנזורה מתמעטת והנזק למפעיל אותה מתעצם.
  • האם בהטלת צנזורה קידמת את מטרתך?
    • לשמור על המוסד שבראשותך?
      למעשה, תוצאתית, בטח לאור חשיפת הציור, והשיח הציבורי שהתלווה לכך, החלשת, שמת את המוסד בעין סערה נגטיבית,
      ואף פגעת בסמכות מקצועית תחתייך, שאישרה את הצגת התמונה, ספחת ביקורת אישית – כולל זו שלי.
    • הטלת צנזורה, יעילה, למניעת נגישות לתוכן?
      ברוב המקרים, במקרה זה לבטח, לא רלוונטי [שלא לומר פתטי, לא מודע, לא מבין את השלכותיו.]
      מעשית, ניתן בכל עת לצפות בציור הלא מצונזר בהקלדת 'ים עמרני' בלבד.
    • שמרת על רגשות הגברת איילת שקד?
      מניח, שהשרה שקד היא דמות חזקה דייה להתמודד עם מפגעים פוגעניים מאלה.
      ראויה להערכתי העמוקה העובדה שבתבונתה לא שמה עצמה בשיח בנושא זה.
    • האם הגברת תמיר נתפשת כרפורמטורית המגנה על שיח ליברלי, חומל, מגן?
      לא נראה לי, נהפוך הוא, נקטת במעשה. פעולה לא ראויה, שהמילה 'אלימות' גדולה מכדי להכיל את משמעותה, ועם זאת מתכתבת עימה בהיותה מונעת.
      כן שירתת קו מחשבה אמוני, שמרני, המנכס משמעויות מילוליות וגרפיות לערכים מעבר להיותם.
    • האם קידמת את תלמידי המוסד?
      מניח שסטודנטים לא באמת קודמו או הוסגו אחור, משמעותית,
      בעקבות התרחשויות אלו. ועם זאת כולם קבלו סוג של שיעור,
      ים עמרני, אכן זכה להכרה בשיעור שלא היה זוכה בה כדרך הטבע, לולא החלטת לצנזייר.
    • שמרת על רגשות נשים?
      מניח שלא ולו לאישה בודדת אחת.
      הכוונה, ההתיימרות לטפל בציביון ורגשות כלל כלשהו, פעולות נאצלות במחוזות מזויימים – לא ראויות בעיניי. מניח שגם לא במרכיבים שאת מעריכה במילייה שלך.
    • שמירה על רגשות אחרים?
      אין לי דרך אמפירית לגבות את תפישתי זו, ועם זאת אני גורס שב-take off על 'הפוסל במומו פוסל'
      'המגן על רגשות אחר,
      – על אחת כמה וכמה על ציבור, קהילה שלו או של אחרים, ללא הצלחה –
      בעצם, מנסה להגן על רגשותיו שלו; מסמן לסביבתו על פי איזה קוד ערכים היה מעדיף שינהגו בו

 

קטונתי, ולא בצניעות מעושה, מלהשיא לך עצה כלשהי, בוודאי לא בניהול המוסד שאת עומדת בראשו.

אני תופש אותך כדמות משמעותית, משכילה, ראויה, רהוטה, נאורה, חכמה- שמחתי שנטלת חלק בעשייה פוליטית, מיצר שחדלת.

בתפישתי יושר אינטלקטואלי-
תשומה במחסור לא בשל נדירותה, בשל העדר ביקוש לה,
בהנחה שאין ערכים נוספים בלתי ידועים לי שהיו משנים את תפישתי,

אני שולל את הטלת הצנזורה על ציורו של ים עמרני.

ברכות ושמחות,

חתימה

 


נ. ב.,

האם את אישה נאה?

כן.

בניסיון שמירה על כבודי שלי,
לא מ'שמירה' חסרת שחר על כבודך שלך, הגנה מיותרת שאני משוכנע שאין לך בה כל צורך-
לא אדון בכך.

Share

השאר תגובה