משך הקריאה: 4 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
ריאל פוליטיק
בפעמיים שדברתי עם גברת זנדברג – בכנס כשאמרתי לה שאצביע עבורה, ומייד לאחר הצבעֲתי – הבהרתי את העדפתי לקידום תפישות פרוגרסיביות בגרסתן הרציונליות, חופש פרט, שיוויון ושלום.
לתפישתי, האנושות מתקדמת פרוגרסיבית. התנועה איננה ליניארית ולא רציפה. בעת הזו בארה”ב, במערב אירופה ובישראל שהקדימה, מתחוללת תנועת רגרסיה לשלטון נוסח פוטין–ארדואן, ריאקציה, להערכתי זמנית.
לציפייתי, לתנועות פרוגרסיביות בעולם ובכלל זה למרצ, תפקיד בהתוויית דרך, בהארתה, בביטוי וניסוח עקרונות פרוגרסיביים לחברה הישראלית, שנמצאת מאחוריה – שילוב אורתודוקסיה חותרת לערכי עבר וקונסרבטיביות שואפת שימור הווה.
כך, אני מבכר שמרצ תצרח, ותחשוף, ותוקיע, ותתגולל על תפישות קונסרבטיביות, אמוניות, מפלות, ופעילויות אלימות ו’סתם’ לא נאותות. בכך מרצ תביא את הרבותא לחברה הישראלית, שלהבנתי גדולה יותר מאשר אם מי מחברי המפלגה ישמש כשר תיירות או תחבורה. שולמית אלוני היא מגדולי, לבטח מגדולות אם לא ה, המשפיעים על החברה הישראלית, וזאת בהיותה חברת כנסת.
את התהליך הפרוגרסיבי יש לממש ‘בהליכה’ מתמדת, פרוגרסיבית, אורגנית, אבולוציונית, בעדינות, בשאיפה לקוהורנטיות. לא בפרץ כוח רבולוציוני; זה לא תהריץ רציף, מיידי וחלק. צפויות ריאקציות נוסח הצבעה לטראמפ לאחר עידן אובאמה, ובתצורת יאיר לפיד ייחשב כ’מרכז’ או אפילו כ’שמאל’.
אני משוכנע שתבונתה הפוליטית לא צריכה לעצותיי, איך להתנהל, עם מי לחבור, עם מי לא, לאן לחתור.
לא זו אף זו, בכך שלא רצתה/ אינה רוצה את עצותיי – אני בטוח. וזאת טרום החשיפה הקלוגהפטית.
בעידן הנוכחי, בו סוגיות ‘אידיאולוגיות’ כ-שטחים–שלום, קברניטי הכלכלה החופשית נתמכים על ידי קבוצות חלשות שמוחות על קיפוחן ותומכות בהנצחתו בתיוגן הקורקט פוליטי ‘מוחלשות’ – קולי, כקולו של כל מצביע, יחיד, אחד חלקי חמישה וחצי מליון בעלי זכות הצבעה, ניתן ויינתן למי שמקדם רעיונות מקדמי רציונליות, חופש פרט שיוויון ושלום, באופן ישיר ורהוט.
רן כהן ציין, שהבחין מיידית ביכולותיה הפוליטיות של זנדברג.
אין חולק. עם זאת, אם יכולות אלה כוללות שימוש בספציאליסט יעיל, נחרץ ומוכר, אמוני, לאומן, שמרן, קונסרבטיב, שעושה שימוש ברשתות חברתיות, בנו הפרקטו-אידיאולוגי של ארתור פינקלשטיין שהתמחה בתמיכה בקמפיינים קונסרבטיביים טלוויזיוניים, ושניהם מבית המדרש התפישתי עקרוני ימני, לאומני, מקצועי של גבלס – אז הרדיו היה המדיום רדיו – כדי לקדם את עמדותיה הפרוגרסיביות של זנדברג – תודה, לא תודה!
במהות, לא בסדרי הגודל, פנייתה של זנדברג לקלוגהפט דומה לפנייתו של רובספייר לטרור כדי לשמר את את ערכי המהפיכה הצרפתית.
בגייסה את קלוגהפט, זנדברג נקטה בפעילות שאינני מוכן לתרום לה, בריבוי ממדים, גם אם אני מבין את רציונל שיקוליה ומניעיה, כולל את נסיונות ההכחשה. לא את ערכיה.
כמי שלא שואף ‘לאהוב את מנהיגיו’, שלא מייחס להם תכונות-על, אלא רואה בהם גרסת ‘וועד הבית’ לניהול המדינה, שחברי הוועד אמורים לעשות על פי יכולתם כדי לקדם את הטובה המצרפית של המשימה עליה הופקדו תוך בקרה מתמדת על פריונם, פועלם והתנהלותם, אסתייג ואתנגד ל’חבר וועד’ ששואף לתפקיד ביצועי תוך הכשרת ליברמנ(ים), חובר לפרקטית יישום התניות, ערכים ופרקטיקות קלוגהפט(יות).
נבחרי מצביעי ימין, בכל משטר, בכל עת, פונים לרגש מצביעיהם. מצביעי ימין אינסטינקטיבית וולונטארית כמהים לפניות אלה. כך מתעודדת פרקטיקת שימוש מניפולציות רגשיות ל’סתלבט’ הנבחרים בבוחרים בהתנעות רגשיות במנעד שבין מנחם בגין למירי רגב.
בחבירתה לקלוגהפט, זנדברג מבטאת את תקוותה שקלוגהפט יתגייס להעביר את מסריה מיטבית באמצעות כישוריו, כליו ונסיונו. בפנייתה זו, זנדברג רותמת את קלוגהפט שיסתלבט על מצביעיה – עלי.
אם זו ה’פוליטיקה’ החדשה, הצעירה – ‘היברידית’, מערבת תפישות פרוגרסיביות עם פרקטיקות קונסרבטיביות – זנדברג, בפועלה אינה מתאימה לי. התנהלות זו היא חלק מהשקפת עולם.
אני כמצביע לא רוצה שמי שמייצג אותי פוליטית ינקוט בכך, ולכן להתנצלות אין ערך.
ניתן לכנות אותי כ’מיעוט’, ‘טהרן’, ‘מנותק’, ‘יפה נפש’, ‘לוזר’ שמעדיף שמרצ לא תעבור את אחוז החסימה. אין בעיה – יש לי קול אחד, רוצה לזקק אותו לתמיכה מיטבית ברעיונות בהם אני תומך.
בשונה ממצביעי ימין, אינני מאוהב במנהיגיי, אינני מייחס להם תכונות טרומיות, אלא בוחן בכל העת האם מתאימים לייצג את תפישותיי. תודה לתמר זנדברג, אני מעדיף שתָפנה כישוריה, מרצה, פועלה, ואופן יישומם לאפיקים אחרים, לא כיו”ר הוועד.
על תמר זנדברג לקחת לתשומת לבה, שהיא על סיפה – אולי כבר מעבר – של נפילה להתמתג כיו”ר שהכתימה את מרצ בפרגמטיזם נואל נוסח פוליטיקה מקובלת שיש מי – אני – שנרתעים ממנה.
כבגין בככרות, כנתניהו בטלויזיה ובפייסבוק, שמסתלבטים על בוחריהם, זנדברג הסתלבטה עלי. אינני יכול לבקש ממנה דבר, אלא לייחל שתפנה עצמה ממרצ, על אף כישוריה, אינני רוצה לראות בה שליחה פוליטית שלי, גם אם אחרים גרועים יותר. אם, עם, ריאל פוליטאיחס ממין זה – איפה את זהבה גלאון?
אכן, אכזבה קשה
תאוות הראשות מעבירה מועמדים לבכורה על דעתם, בהנחה שהיתה מראש מוצקות כלשהיא לדעתם. מטיל ספק, במקרה של זנדברג, המפלגה הינה אמצעי בלבד לקידום אג’נדה אישית. במחי יד פגעה בליבת הערך של מרץ ביומה הראשון. SAME SAME NO DIFFERENCE.