יום הולדת 60

הערכת משך קריאה כ- 11 דקות

המתנה המרגשת בחיי

2020, פסטיבל 60 לילידי 60; אין צריך לבקש ממני פעמיים כדי שאעביר את התוצרים שהמארגנים אוספים לחתן יום ההולדת. החגיגות, אפעס משרות עלי הלך רוח מורכב – עד כמה שלאשכנזי חסר אמנה נטול אינטליגנציה רגשית יכול להיות מצב רוח מורכב. שם קוד לתחושת אי-נוחות מתונה לנוכח חיוויי עליצות מוחצנים. ועם זאת משתף פעולה. לא רוצה לעצמי. לא נוח לי עם מחוות. ובכלל זה קבלת מתנות.

באתוס המשפחתי של בית הוריי הגרעיני חגגנו הצלחות והישגים, ואילו ימי הולדת ציינו בצניעות. כלומר השמחה תועלה להצלחה, ופחות לרוטינה ביורוקרטית. אני מתלונן – לא רוצה לקחת הנחה ולנקוט במושג מייפה, שונה – על הפרקטיקה שאינה מיושמת, אלא חגיגה ביורוקרטית.

ללא קשר ישיר לעליצות מסיבות, ועם זאת עם קשר לתשתית התנהלותית העדפתית, אמי קלחה אותי עד גיל מאוחר. עם אדוש 🙄 בכך, יוסי שריד סיפר, שאמו רחצה אותו עד גיל 18. בדיעבד, אם כבר קולחתי עד גיל מאוחר מדי, חבל שלא המשיכה עד 1978; אולי יכולותיי הוורבליות אינטלקטואליות היו מתפתחות לרמתו של יוסי שריד או ירון לונדון.

זוכר, באילת, שאמי הייתה שואלת אותי במקלחת, מה אקנה לה כשאהיה מבוגר ועשיר. אני בשלב המְרָצֶה של חיי, שיננתי רשימה שכללה מכונת מקרר – היה לנו מקרר, צידנית בעצם של קרח – מכונת כביסה, לדעתי אז עוד לא ידעה על מכונת ייבוש, שואב אבק, סרוויס צלחות, ולצערי, בזכרוני המתקהה – גם אינני-זוכר-מה-עוד.

אמי, שחגגה את הישגה המקדמי, שבהמשך התפתח לכשל מהדהד, שכן לא רכשתי לה דבר ממושאי כמיהתה, הייתה פונה לאבי, כשאני עטוף במגבת לבנה ועורי המהביל וורוד שלוק ועושה אקזיט עם “דויד, מה אתה רוצה?”

אבי, שלא נטל חלק במטלות הבית, ואני מתוודה בסוג של מבוכה, ששעתקתי בהצלחה את התנהלותו זו, ניחן בהומור אישיותי; הייתי מתעמר בו, שסטטיסטית רק אחת משבע הלצותיו מוצלחות. עם זאת בחי אלוהים, שהבנתי מוקדם, שיש שם הומור תשתיתי, כהשקפת עולם, גם אם לא תמיד הבנתי או צחקתי מביטויו.

לשאלת אמי ‘מה רוצה’, היה פוטר ב “20 קילו זהב” מחרב ת’חגיגה, שכן, כפי שהתוודיתי, אמי רחצה אותי עד גיל שהיית בעניינים דיי להבין, שפימפם – pimpam כפי שאמי, נפקית buz words, קראה לשואב האבק החום ממזרח אירופה, שהיחס בין עוצמת קולו לחולשת שאיבתו הצריך נענועי שאיבה רבים וכאלה, אולי אוכל לרכוש. 20 קילו זהב – וואלה, לא ריאלי. עם זאת, כל פרשנות אחרת לביטוי רצונו לגיטימית בה במידה. אני לקחתי את דבריו כביקורת קלושה על פרקטיקת היעדר ההומור של אמי, בבחינת, ‘באמא’שכם, אני לא במשחק’ בגרסת בלי לשבור את הכלים. אך זו פרשנות שלי.

jaeger lecoultre
ייגר לה קולטרה 2020, באדיבות גיל דיקמן

דוד זיגי היה אחיו הבכור המוכשר, רגיש ורומנטי של אבי. רומנטי במידה שאני רומנטי, כן? אהבתי אותו ברמה שהייתי נוסע אליו באר שבע לחופשות. כמה מהעדפותיי, טעמיי, גחמותיי, הטיותיי, טעמיי, אני מייחס להטמעותיו, שהייתי קשוב ומגלה בהן, בהסבריו, בטעמיו, בפיין שמאקעריות המסוימת שלו, עניין רב, רב יותר מבנו.

בין חבריהם של הוריי, מהמשמעותיים ביותר היה ראול.

זיגי וראול התהדרו בייגר לה קולטייר, כפי שנהגה המותג במזרח התיכון.

בין מאי 1978 ל- 30/1/2004 הייתי בעליו הגאה של Jaeger LeCoultre כמסופר. והשעון היה היחיד שהיה לי, אם אתעלם מהיתר ששימשו אותי למקומות שלא לוקחים לשם עט נובע. והיו לא מעט כאלה.

בין היתר, הייתי רואה את אפרים קישון – עבורי, גאון, לאומן, הומור כבד וטרחני עם ארבינקא, שהיה מנופף ידו עם הייגר, באופן שלא ניתן לפספס את שענד.

קישון ייגר

 

לילדיי, בהשקרה הורית, הייתי אומר, שכשהם יעשו את זה, אני רוצה ייגר. אחר כך המרתי לאופנוע, והוספתי, שהם בכלל יוצאים בזול, שכן, אני הייתי מחוייב לעשרים קילו זהב, אם להתעלם מהעודף לאפליאנסס.

בבגרותי, אמי הייתה שואלת “יאירי מה תרצה ליום ההולדת?”
“לא תודה אמא” הייתי עונה “אינני רוצה דבר.”
“נו יאירי, מה אתה רוצה?” היא שרדה את השואה, כן? אז אני הפריך, קטן עליה.
“אין צורך.” אחרי עוד כמה סיבובים, הייתי אומר לה “אופנוע”, בשיטת עשרים קילו הזהב.
אז היא הייתה חורצת “הליקופטר.” והשיח היה חוזר על עצמו שנה אחרי.

בבוקר יום הולדתי, קמתי להודעה של איריס דומה לזו של לפני 11 חדשים; אז זה היה האופנוע האהוב, כעת, אופניי החדשים והמוצלחים – נגנבו להם. התבאסתי על עצלותי – את האופנוע לא קשרתי, וביהירותי אף לא טרחתי לנעול את מנעול הכידון האפקטיבי והכלום לתפעול באופנוע. האופניים היו קשורים במנעול מספרים, שכן התעצלתי לנעול אותם עם המנעול הכבד והמבאס שנמצא חתוך ליד מקום היותם.

יאיר דיקמן בן 60
בן 60, מרגיש 70, נראה 80

אצלנו ‘מציינים’ כמאמר סבא אליהו, ימי הולדת במסעדה.
הפעם, ששים, הלכנו לבראסרי. ‘מקום מוקפד’. לקראת סיום בתי שולפת את החולצה.

למחרת באלקלעי, ראתה אותי מישהי מהגרפיקה האנושית המרצדת, כלומר אני מניד אליה ראש, מכירים קלות, אין דיבור ממש. “איך עבר עלייך הקורונה?” שאלתי, היא הנידה שבסדר, וחברתה העידה ש”קורונה הייתה הבעייה הכי קטנה, שכן בעלה נפטר”.
אויש.
החברה שאינני יודע את שמה הציצה בחולצתי, וגערה “60? אתה ילד.” לא מסכים, ולא מתווכח. אמרה לחברתה, ש”פעם הוא אמר משפט שמצא חן בעיני.” טוב, הגעתי ל-60 שנות משפטים, הייתי שמח שיהיו משמעותיים. ש’ימצאו חן’ בעיני מישהו? אני מזדקן. “חכי רגע” אמרה, שלפה את הטלפון, פשפשה מעט, מצאה והכריזה “גרפיקה אנושית מרצדת.”

ו-אז, במסעדה, בני שולף קופסת מתכת, הדופק עולה, פותח בידיי הרועדות באופן שגרתי, ומוצא את השעון.

התרגשתי, והופתעתי חלקית, שכן, שלושה שבועות לפני, ביום ההולדת של אבי, יום לאחר יום הולדתה של בתי, הוא שלח לי צילום ייגר, ושאל, “זה השעון, נכון?” “בדיוק.” אישרתי, והוספתי “רק בכסף”. שלח תמונה בכסף וקיבל “בדיוק, תביא שניים”.

ואני שמחתי באופן קיצוני.

למחרת, באלקלעי, לפני שדברתי עם האלמנה, על המדרכה טרום כניסה, ישבו שלושה מפרלמנט תריסר של כמה דמויות מוכרות מהעיתון. הרופא שאל אותי – תגיד, מה השעון הזה? עוד אחד עם רגישות. לא, לא לפי השאלה, לפי ה- Glashutte על אמתו.

חרבן שמחות שכמוני, תעוקן נפחן מורכבויות מתמלל* לעצמי מה משמח:


* ולפני זה בהסתייגות, מה שאני מתמלל זה אומר שזה מה שמשמח? לא בהכרח, זה מה שאני רוצה למכור כמשמח. חפרן.


ליום הולדתי ה- 60, הבן שלי הביא לי את המתנה המרגשת ביותר שקיבלתי בחיי.

  • הבחור קנה לי משהו, שאין מה שאני רוצה יותר ממנו.
  • מתנה במובנה הבסיסי ראשוני – מה שאדם רוצה, ולא מפרגן לעצמו, שמקנן בין הרצון להשיגו לבין חוסר ההצדקה הכלכלי רציונלי, להלן ‘הנאת סיפוק לתשוקה‘.
  • ולא רוכש לעצמי.
  • הבין את התשוקה.
  • ואני הייתי חושש להזמין דבר כזה מחו”ל.
  • ולא מצדיק את ההוצאה.
  • והוא מראה שהוא יכול.
  • מראה לי. לפרצוף.
  • ולעצמו.
  • ואני מתנחם על תועפות ההוצאה שמחווה הזו היא, תִקשור לי, כקליעת קרש שהוא יכול.
  • דיבור בשפתי.
  • אז זהו, שגם אני התפרקתי מהמחווה.

מחווה, מבחינתי, זה במקום דבר אמיתי. יותר זול.
מחווה זו, עלתה הרבה (מדי) כסף,
לכן קורא לה ‘מחווה טעונה’.

איריס אומרת שאני ‘שוויצר’. מה שהביא לי אתמול, הוא בסדרי גודל כאלה, שהם מעבר לתקרת השוויצר שאני יכול להחצין, אז אני שומר על צניעות מזוייפת.

Don Draper Season 1, Jaeger_LeCoultre Memovox

Jaeger LeCoultre

Share

הערות? אשמח לתגובתך