טיירי וידר – Barbara

הערכת משך קריאה כ- 9 דקות

מבטים

אני יכול לספר לך על הזמרת ברברה כל כך הרבה.
ובכל זאת זה קשה כל כך.

איך אתה לא יודע צרפתית, איך? אולי נכיר ביניכם דרך שיר אחד, אחר כך נראה. אם זה לא יעבוד נעזוב.

ממה שיר עשוי?
מה המרכיבים שלו?
לחן, מילים, קול המבצע, הנגן המלווה או התזמורת, העיבוד, קולות הרקע, הקונטקסט בו נכתב או בוצע השיר, רשימה מרשימה. לזה יש להוסיף את זווית המאזין, איך כל המרכיבים האלה מתערבבים איתו, עם הרגישות שלו, הרקע שלו, המקום בו הוא נמצא בחייו, הזכרונות האישיים שלו ועוד.

כששמעתי את השיר עליו אני מספר לך, ובעיקר עד שראיתי את הביצוע שלו, לא ייחסתי חשיבות למבט המבצע כחלק ממרכיבי השיר.
מה מבט?

אני מדבר על מבט כעל שכבה נוספת המעבירה מסר, תדר נוסף. הכוונה אינה על זה שזמרת שרה “נו, נו, נו, אני כועסת” ותוך כדי גבותיה מצטופפות והיא מניפה את אצבעה – של יד ימין לרוב – מעלה מטה מספר פעמים ובזריזות כדי להמחיש את כעסה והאיום המתלווה, אלא, על מבט שמחזק אמינות של מילה, או שמעיד שמשפט נאמר באופן אירוני, ציני או אולי סרקסטי.
בלי מבטים אלה אין את העומק הנוסף הזה, שקיים בשיחות היום יום של בני האדם.

בשיר זה, ברברה משחקת עם מבטה ביחס אל המצלמה.
למעשה, המצלמה היא הדמות אליה היא שרה, מסתכלת או משפילה מבטה. אם היינו נוכחים באולפן בעת הצילומים, הסיטואציה הייתה משונה; זמרת מביטה במצלמה ומספרת לה דברים אישיים מאוד על מערכת היחסים ביניהם.
אבל כמובן שאנחנו רואים את התוצאה, לא רואים את המצלמה, אלא את הזמרת המסתכלת עלינו ישר לעיניים.

המצלמה היא בעצם האהוב שלא שב, אליו מופנת השאלה “תגיד, מתי תשוב אלי?”
יכולתי לתרגם את זה באופן מילולי “תגיד, מתי אתה חוזר?”. אבל במקום בו אנחנו חיים, למשפט הזה יש קונוטציה אחרת, כוונה אחרת, פונקציה אחרת, הוא נאמר בסיטואציה אחרת, סוף יום עמוס בעבודה, עוד דו”ח להכין למנכ”ל לפגישה של מחר בבוקר, עוד הצעת מחיר לשלוח ללקוח ואז מצלצל הטלפון ו- “מתי אתה חוזר?” ומפה המדרון חלקלק. לכן תרגמתי את זה אחרת.

בבית הראשון היא נזכרת באהובה האומר לה, שזו נסיעתו האחרונה – עד האביב אשוב.
האביב הוא עונת האוהבים, נלך בפארקים לראות פרחים, נתהלך ברחובות פריז…
השיר והמנגינה התרוממו עם הבטחות אלו, הקצב מהיר, המילים רצות, משכרות, מסחררות, הזמרת מיישירה מבט אל המצלמה, מאמינה שזה יכול לקרות גם אם זה לא קרה עד כה. צל חיוך מצטייר לו… ופתאום פזמון קודר, מינורי, הקצב כבר לא ריקודי, המבט מושפל באחת אל תוך קלידי הפסנתר, היא קוטעת אותו באמצע התאורים שלו ושואלת, כמו התעייפה מההבטחות… “תגיד, מתי תשוב אלי? תגיד, האם לפחות אתה יודע? שהזמן החולף אינו חוזר, שאין להשיג עוד את הזמן האבוד”.

תוך כדי תקריב של המצלמה, איזו תנועת ראש מדהימה יש לה, שמתחילה לאט, מהמשפט הראשון של הפזמון ועד השלישי בו כבר המבט מנפץ את עדשת המצלמה…

בבית השני היא מתעשתת ואומרת לו שהאביב שהובטח לה חלף כבר מזמן ועלים יבשים מכסים את פריז היפהפיה בסתיו.
האווירה הזו מעוררת בי געגועים ועצב ותוגה וחלום וצמרמורת היא מסתחררת.
עיניה נעצמות וממחישות את שעובר עליה – מדמיינת אותך ולוחשת לך, ואני כאובה מאהבה ואני כאובה ממך… תגיד, מתי תשוב אלי וחזרנו להביט בקלידים, מושפלים…

הפזמון השני בא על רקע אחר ולכן גם נשמע אחרת מהפזמון הראשון.
היא כבר מיואשת, אבודה, בודדה. בפזמון השני היא כבר מדברת לבד.
תוך כדי הפזמון השני המבט עושה תנועה הפוכה מזו של הפזמון הראשון, מהמצלמה אל הקלידים, המשפטים של סוף הפזמון “שהזמן החולף אינו חוזר, שאין להשיג עוד את הזמן האבוד” כבר נאמרים מעמדת כעס, במבט מושפל קל לה יותר להעיז, להגיד לו מה שעל ליבה.

בבית השלישי היא כבר אחרי, היא כבר מיישירה מבט כמו אישה שבכתה מספיק ורואה את המציאות באופן נקי יותר, חד, בלי סיפורים.
היא אומרת לו “נכון שאני אוהבת רק אותך, אוהבת מאהבה, אוהבת לנצח, אבל אם לא תבין שעליך לחזור אעשה משנינו זכרונות יפהפיים, אשוב אל הדרכים, אל העולם הנפלא, אלך להתחמם תחת שמש אחרת, אני לא מאלו שמתות מצער, אין לי את הסגולה של נשות המלחים…”
…גיבורה גדולה…
כמובן שהיא מרמה את עצמה, היא הרי לא תעזוב ולא תנטוש ותחכה לו עד סוף העידנים. מרד, חורבן, הבית השלישי חולף חיש מהר, ניסתה להכאיב, לאיים מאחורי הגב, “אבל, תגיד, מתי תשוב אלי…”.

צילום שחור לבן, רקע שחור, חולצה שחורה, איפור שחור, רק ראשה צץ לו. והמיקרופון.

Preview YouTube video Barbara – Dis, quand reviendras-tu ?

נ.ב.

מדי פעם אתה, אני בעצם, מבקש משהו ממישהו ואומר – וואלה, זכיתי במשהו מעבר ל-מה שפיללתי.
אני מבקש מטיירי שיכתוב על מוזיקה.
האיש עלה בגיל 20 מבלגיה. בעברית טובה משלי, בטייריותו, מאיר לי אנקדוטות, שבשטחיותי אינני יכול להכיל יותר, ומפינות שבלעדיו – לא הייתי מגיע אליהן.

הפוסט הזה מהווה דוגמא, אני ידעתי מי זו ברברה?
הייתי יכול להתייחס למדדים אלה?
בחיים לא!

ש.ז., שואל אותי, מתעניין במיומנות שמדברת אלי, על אופנוע מסוים שאני רוכב או מכוון אליו – למה? מה בו?
הוא מבין באופנועים פחות או יותר כמו שאני במוזיקה, ואוהב אותם עוד פחות ממה שאני מוטה לפרטיטורה.
אני, בפתטיותי, עונה ברצינות; רוצה לחשוב שהוא נהנה מההסבר כמו שאני נהנה להסביר, או מההסבר של טיירי.
רק שטיירי, לא מאמין לי, כמו שאני לא בטוח בהנאת ש.ז., ובכל זאת, טיירי ואני, לא לוקחים את הסיכון ועונים ברצינות.

אוהב אותך, טיירי, אתה מעשיר אותי.


טיירי וידר – מיילס דייוויס

טיירי וידר – ביל אוואנס

טיירי וידר – ג’אז

טיירי וידר – Mariza

טיירי וידר – Tose Proeski

טיירי וידר – Ibrahim Maalouf, Juliette Greco

טיירי וידר – קול ללא סווינג

טיירי וידר – Yamandú Costa

Share

8 תגובות בנושא “טיירי וידר – Barbara”

  1. נהדר, הייתי מזיז את הערה על ’מתי תשוב אליי’ לפרנס למטה,
    בשונה מהרבה פוסטים אינפורמטיביים הגדרתיים שלך,
    הפוסטר הזה מתאר חוויה, כתבת אותו כמו שירה,
    לדעתי, שירה קוראים ברצף.

הערות? אשמח לתגובתך