מבחן התוצאה, מעשה

משך הקריאה: 5 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

Bottom Line

בבחינת הערכת התנהלות אנושית של דמות,
בעיקר בבחינה ערכית,
של אובייקט תקשורתי- מי שנחשפים אליו באמצעות מדיה, מסך – איש ציבור אניח, ניתן להתייחס, בדרך כלל ל-

  • תוצאה,
  • מעשה,
  • הצהרה,
  • כוונה.

מבחן תוצאה

בחינת המצב כתוצאה של פעולת האובייקט.

מבחן התוצאה הוא הנפוץ, נשאף על פי רוב, לרוב, להערכת מעשה.
מבחן התאכלעס. של ה’מעשיים’;
נגיש, ניתן לתפישה, להערכה, בקרה, באמצעות תודעות אוטונומיות נפרדות.

כלי להמונים. ישים.

הבעיה

ה’תוצאה’ הנבחנת, רלוונטית ל-
סט מופעי מציאות קונקרטיים שהובילו אליה,

  • חלקו של האובייקט בהשתלשלות הנבחנת עשוי להשפיע בנקודת זמן מסוימת באופן שונה מאשר בנקודת זמן אחרת,
  • התוצאה נבחנת באמצעות תודעה מסוימת, מוכוונת הטיות פרטיקולריות:
    • מצב רגשי של הבוחן,
    • מערכת אינטרסים מסוימת,
    • זמנית,
    • גאוגרפית,
    • סוציולוגיה, תרבות ועוד.
      בהכוונה לערכים אחרים מבחן התוצאה שיערוך הסובייקט, בייחלו לתוצאה אחרת- ישתנה.

הבוחן עושה מלאכתו קלה- לא נורא, שגויה- חבל, בהנחתו המייחסת לגורם הנבחן אחריות הוליסטית למצב, (שלדעתי) חורגת מיכולת השפעתו האמתית.

דוגמא

ייחוס מצב כלכלי לנשיא ארה”ב, ועוד יותר- לראש ממשלה ישראלי, מהווה דוגמא להערכת תוצאה, שמייחסת לנשיא . ראש ממשלה, השפעה על תהליכים גלובליים.

(אני מייחס) למי שעושה זאת הערכה חיובית/שלילית מקדמית לדמות הנבחנת, ומגייס מצב קיים כדי לתמוך בתפישתו זו.

מבחן מעשה

בחינת המעשים המיוחסים לאובייקט הנבחן.

במעט עדיף על מבחן התוצאה.

עדיף
שכן אמור לבחון את הפעולה שנמצאת בשליטת האובייקט ה’עושה’, הנבחן, הצרה והתמקדות בפעולתו.

הבעיה

ה’עושה’, הנבחן, עשה את הפעולה ממניעים מסוימים, מקומיים, לוקליים בנקודת זמן מסוימת.

במקום אחר, בסביבה, זמן, במערכת ציפיות סביבתיות אחרות, ייתכן שהיה מתנהל אחרת, ופעולתו שונה.

דוגמא

ברק אובאמה קידם ונכשל, חקיקה מגבילה של מכירת נשק. במבחן מעשה עשה פעולה ‘אנטי ליברלית’, מגבילה במטרה להקטין איום של שימוש אלים בחופש.
טיפול בהיררכית ערכים, הקרבת ערך ‘חופש’ לטובת ערך ‘ביטחון’.

מנחם בגין מוותר על סיני לטובת שלום.
הפעולה היא הפתעה, אנטיתזה, למצופה ממנו, לפני עשותו כן.

אריאל שרון נסוג, מתנתק, מרצועת עזה, 2005 – עלולה להיות מיוחסת לרצונו להסיט את תשומת הלב הציבורית מהתנהלות פלילית בעשותו צעד ‘הופכי’ למצופה ממנו.

פרופ’ יולי תמיר, בהחלתה צנזורה על תלמיד במוסד שהיא עומדת בראשו. מניח שבמכלול פעולותיה, היא מהצד הליברלי, שוחר ביטוי וחופש. מה שהנחה את פעולתה היה מקומי, זמני.

מבחן הצהרה

דברי האובייקט בהתייחסות לסוגיה הנבחנת.

קל לבחינה: “כך נאמר. כתוב ב…” – נתון לצפייה חיצונית.

הבעיה

מהות הספין, אבותיו המניפולטיביים וסביו האירוניים – אמירה מסוימת, והופלה,

  1. אינוס תוכן שונה על התוכן הנאמר,
  2. כוונה לתוכן שונה לחלוטין
  3. עד תוכן הופכי לנאמר.

דוגמא

טראמפ מצהיר שאיננו דתי והואר רפובליקן,
נתניהו אמר שהוא שר התקשורת מפני שהוא ‘היחיד שיכול להתמודד עם התקשורת’.

מבחן הכוונה

ל-מה מתכוון, מה עובר לאובייקט בתודעה טרום ובמהלך התנהלותו.

הבעיה

לא ניתן לבחינה אמיתית.

ובכל זאת, having said that, בצפייה בהתנהלות אובייקט, אמירותיה, מהליכיה בגדול שזורים על מצע אישיותי, התנהלותי, תוצר הביטאט, חינוך, סוציולוגיה, סט ערכים ואינטרסים שהוא ייחודי לכל פרט.

בבחינת התנהלות, אני מחפש את ה’כוונה’ הנשקפת מתוך סט התפישות של האובייקט.

“זה לא מתאים לו…”

הוא חריצה רווחת על מי שהתבטא או פעל באופן השונה מההתניות המיוחסות לו על ידי החורץ.

הקרובים לנו ביותר,
אלה שאנחנו נחשפים אליהם בריבוי ממשקים,
איננו מפעילים עליהם מבחן התוצאה. פחות את מבחן המעשה, ועוד פחות את מבחן ההצהרה.

על מי שאנחנו מכירים לעומק אנחנו מפעילים את מבחן ה’כוונה’.

כשישנה הצהרה, פעולה תוצאה שאינה בהלימה לתפישתנו אובייקט מסויים, אנחנו מפעילים את השאלה – מה הכוונה?

דוגמא

הוחכה – שכן זו לא באמת הוכחה,
כשאנחנו מכירים אובייקט היכרות עמוקה, אינטימית, אנחנו בוחנים את ‘קוהורנטיות’ מתאם בין מרכיבי החיוויים של היותו.

 

כשנתניהו כשר התקשורת מקדם את חוק הגבלת ההקלטה, נשאלת השאלה ‘למה מתכוון בפעולתו’.

 


שורה תחתונה נוספת.

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share