משך הקריאה: 1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
הקוקטייל שלי:
“דייאט קולה, כוס מלאת קרח מעבר לגדותיה, קש ולימון.”
ובגרסת הקפאין:
“הפוך גדול, חזק, בכוס זכוכית, חלב מוקצף אך לא רותח, כוס מלאת קרח מעבר לגדותיה, קש ולימון, השאר מים.”
מבוטא: “הפוך גדול, חסזק, בחוס זחוחית, חלב מוגצף אך לא רותייח, כוס מלאת קרח מעבר לגדותיה, קש ולימון, השאר מים.”
בקפה יש מי שמתנצל שלא זוכר, את שמדקלם בנון-שלנטיות דרמטית, או דרמטיות נון-שלנטית.
הודף את ההתנצלות ב-
“ממש אין צורך להקצות תשומות תודעתיות בלזכור את ההידרו-גחמות שלי.
נהפוך הוא, ספיחת ערך מזה שזוכרים פרטים כאלה ממש לא עושה לי את זה.”
- ואז פרדוקסלית, תוכן ההזמנה בלתי נשכח.
- והאמת- באמת שאין לי עניין שיזכרו,
- זה לא עניין של מניפולציה.
- אם כבר- כפייתיות,
- לבטח התנשאות:
- שפה לא שגרתית גבוהה,
- המלה ‘גדותיה’ מוכרת לכל ולא בשימוש,
- הבקשה לא ניתנת לפרשנות.
- יש לי עניין שיגישו את ההזמנה בדיוק כמו שתמללתי.
- ועניין גדול אף יותר-
- שיחייכו.
- שמושג, לעתים קרובות.
One thought on “שירה בקפה”