פגוש פוגייש פגשתי מטפלים באוסף רגישויות

משך הקריאה: 5 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

מוקדש* למותנים** למשיכה*** לרגישויות****, בקריאה ל…*****

אחראי על רגישויות האחר, אולי מגניב לפרקים, ומעיק כל הזמן.

מוטים רגשית, אישיותית, לסט רגישויות שמודגם על ידי אישיות מסויימת,
רואים ערך בתחזוק, טיפול, ברגישויות,
וסופחים ערך חיובי אישיותי מתפקידם זה.

הנטייה לקחת אחריות טיפולית על מה שלא ניתו, מכמירת לב, ובה במידה חסרת תוחלת.

    בשונה ממי שמטפל פונקציונלית

    גורם המשיכה ל’אוסף רגישויות’ יכול להיות תיוג אינסטינקטיבי של הרגישויות כאטרקטיבי, וכשבעל הרגישות מוחמא מכך, ונאות למתפעל מהם ליהנות מהם אקסקלוסיבית, לטפל בהן, לנחם מהשפעותיהם – נוצר קשר משמעותי.

    הפתולוגיה של סופחי ערך מטיפול ברגישויות אחר, מופגנת בהעצמה, כאשר הם חסרי יכולות טיפול בה, כשהם נקלעים למחוזות לא טבעיים להם.

    אז, האנרגיות וכישוריהם מוטים למחוזות אחרים, מחוץ למקומות שהם נדרשים לטפל בהם, הם משלמים תועפות אנרגיות – שאינם בנמצא, אלא במחסור – כדי להשלים את הכישורים הלא מספקים והאנרגיות החסרות, מצב שגורם להם לסטרס, לחוסר נוחות רגשית התנהגותית.

    משיכתם לטפל בבעלי רגישויות, על פי רוב, היא אלמנט מאפיין באישיותם. הם הקצו, יקצו אנרגיות אלה לאחר, אם סופח תשומתם, הרגיש הנוכחי, יתאיין מחייהם. הם נמשכו, יימשכו לאחר. המרכיב ה’טיפולי’ באישיותם נוכח, מעבר לדיסציפלינה פרופסיונלית.

    לעיתים יותר רחוקות, משיכתם היא לפרסונה רגישה מסויימת איתם הם חולקים חיים, שמחלץ מהם את ההתנהלות המסויימת.

    משיכה לטיפול בבעלי רגישויות מעידה על בעייתיות******, לעיתים לטנטית.

    בפתולוגיה זו, ה’מטפל’ בה נמצא בשלושה מצבים מול ה’מטופל’:

    1. אקוויליבריום
      המטפל מתחזק את חולשת המטופל על בסיס קבוע, שגרתי, מרגיש שהוא נצרך ובעל ערך, והמטופל בהומיאוסטזיס.
    2. אופוריה–חוסר ערך
      המטופל לא נפגש עם החולשה, ערך המטפל במגמת ירידה, תתכן זמנית, עד חוסר ערך מוחלט, שכן אין בו צורך למטופל.
    3. מצוקה
      על המטפל מוטלת האחריות למצוקה המופגנת, בעיקר להתמודד עם חוסר האונים שמופגן בחוסר היכולת לפתור את המצוקה.

    ייתכן שהן המטפל והן המטופל מודעים לשלושת המצבים בצורות נמוכות עד גבוהות.

    פרדוקסלית, ה’מטפל’ רוצה לשמור את ה’רגיש’ במרחב רגישותו – אז נצרך, מביא ערך ותועלת, אז הוא אהוב.

     


    *  אחאנא”ר שכמוני, אף פעם לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט;
    מין מחוות של קונסרבטיבים שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית.
    שיהיה.

    ** למותנים – חשיפה לגירוי מסוים מחלצת תגובתיות חיובית אוטונומית.

    *** למשיכה – מזהים קידום עצמי בהיותם צרכני המושא.

    **** רגישויות – תכונות אישיותיות שבעליהן לא משתלטים עליהן, על פי רוב, רגישיות מתחום תפישת ערך עצמי בלתי מסופקת, צורכות ממנו ומסביבתו אנרגיות לטפל במניעתן, בבקרת, טיפול והשלכות נזקיהן  – חולשות, ‘קוועצ’ים אישיותיים’.

    ***** בקריאה ל… – אני רואה את המצב, את התשלום שנושאים בו המוטים לרגישויות אלה.
    זה מסקרן אותי, אני מוטה לכך.
    בפתטיותי, גורס שאני רואה משהו, שאולי הם רואים אותו, מנסח אותו אחרת, מזהה את התשלום, ורוצה – עד רמה מסויימת – להפנות לשם, שכן רואה את התקלה הממשמשת מתרגשת ובאה.

    ****** – רגישויות, בעייתייות – מניח שלא אוכל לחפוף הגדרה שתתאם לחלוטין את זו של הקורא.
    אם נקח שלוש אלומות

    1. מי שמעיד על עצמו על חולשה שהיה מעדיף לא להיות בעליה,
    2. תודעה אחרת בוחנת את פרסונה, ומעידה, שהיא מזהה את המאפיין האישיותי וגורסת שהיותה מעכבת את ‘שמחתה’ –

    איתרנו מאגר מקרים ‘בעייתיים’.

    אם נקח את בני הזוג של ‘בעייתיים’ אלה, מהמגר, ותודעה אחרת והבוחנת, יסכימו שתפקיד בן הזוג הוא בתחזוק הבעיה – יש לנו גם את ‘הבעייתיים’.

    כמובן, ש

    ככל שמותנה לטיפול בבעלי רגישויות קרוב אלי יותר, אדוות ההתנהלות לוחכות את המרחב שלי.

    כבהתמכרויות ובקווצ’ים אישיותיים אופייניים, בצד מודעות מסויימת יחסית של הלוקים בהם, הם מאוהבים בתקלה, רוצים ליהנות ממנה, הכרה בתרומה החיובית לכך.

    לכן במקרים רבים הם אינם רוצים להיות מודעים יותר לשלילתה, וממילא לא להפנייה אליה שמהווה מבחינתם חריגה לא נעימה עד מיותרת למרחב האישי שלהם.

    Share

    הערות? אשמח לתגובתך

    Share