משך הקריאה: 19 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
קו פרשת תפישה
להלן ניסיון, יומרה, לאפיין*, להבחין, להפריד מאפייני תפישות אנושיות. באשר הן.
נושאים
הנחות יסוד
תמצית
הרחבה
טביעת אצבע
יישום
קיצוניות
מרכז, היעדר/ רב גוניות תפישתית
מובהקות התנייתית
הנחות יסוד
- תודעתית, ישנן שתי תפישות עולם ארכיטיפיות עיקריות, בנושאי פרט-חברה.
מתפישות אלה נגזרות- תפישות משנה,
- התנהלויות פרקטיות.
- פרטים נבדלים גם במידה שתפישות אלה מתומללות ומנוסחות עד אינסטינקטיביות.
- פרטים נבדלים גם בפער שבין תמלול תפישתי לבין יישום פרקטי.
- פרט נוטֶה למימוש סט תפישות וערכים בעמודה אחת באופן מובהק יותר מאשר בשניה:
- התכנסות לעמודה תיתכן על פי עדותו להטייתו,
- לעומת על פי עדות אחרים, לאור חשיפה לאמירותיו או מעשיו.
על פי רוב ישנה התאמה בין זיהוי פרט עם נטייה ושיוכו התכני לגישה** מסוימת. - המודל המוצע כאן אינו מודד התנהגות, אלא התייחסות איכותנית לסנטימנט מאפיין של פרסונה.
לפרט נטיִיָה מובהקת לקנן תפישתית ערכית בטור ימני או בטור שמאלי.
בעוד שהטור הימני מתאפיין בהיותו מִנעד ספקטרלי- יש בו מִדְרָגיות, הטור השמאלי שואף דיכוטומיות.
בהתייחסות לפריטים בשורות, ישנו סנטימנט שונה לעמודה אחת לעומת אחרת:
- הסכמה דיכוטומית עם צד אחד לעומת אחר,
- מידתיות בתוך העמודה – התאים הימניים מתאפיינים בתפזורת משרעת תפישתית, השמאליים בהעדר או בהפחתה [- נוקשות חוסר אינטליגנציה רגשית.]
תמצית
| מנעד ספקטרלי | דיכוטומיה |
| בקרה | ערעור |
| תפישות אֱמוניות | רציונליות |
| התכנסות קולקטיביות | אינדיבידואליות |
| נטייה לשמרנות | חתירה ליברליות פרוגרסיבית |
| חתירה להכרעה, פעולה פותרנית | חתירה לתמלול ולהבנה |
| החלת כוח הרוב | פלורליזם |
בכותרות, בצפייה בוחנת מהצד מגזוזטראת השקפת הבוחן, פחות בייחוס תיוגים אלה של אדם מהבלקון של עצמו.
הרחבה
| הטיה תפישתית מהו האינסטינקט, מהו הרציונל |
|
|---|---|
| אֱמוניות – חיוב הנחות מקדמיות מייתרות את צורך ההוכחה. הנחת פרדיגמות והסכמה א-פריורית כקיום אל, מידת ערכיות מדינה, ערך שמירת חוקים. | רציונליות – שלילת אמונה, חתירה להבנה הסקתית, על ידי תודעות בלתי תלויות. |
| בניית קונסטרוקטים מחשבתיים. | בקרה, פירוק וערעור מתמיד – כל הנחה מצריכה אימות, נכונה עד למידע נוסף שמפריך אותה. |
| דחיית מצבי אי-הבנה. אי-נוחות שהייה בם. אימוץ הסבר לכוחות עָצמתיים מכוונים. נטייה לאימוץ הסברים נחרצים וייחוס כוונה ערכית למעשים. |
יכולת שהייה באי-וודאות. הערכה, שבהמשך ההתפתחות יימצאו הסברים חליפיים להסברים קיימים, לתופעות בלתי מוסברות, וגם אלה יאותגרו תמידית. הכרה שישנן תופעות בלתי ניתנות להסבר רציונלי. זמנית. כעת. |
| היות כוחות עוצמתיים, בעלי משמעות, גדולים מכוח רציונלי, מכווני מציאות – אל, מדינה. | מקריות כאוטית, נטולת תכלית, בה רציונל מאפשר התנהלות שואפת מיטָביוּת.
מדינה היא מבנה חברתי נטול מיסטיקה וערכיות חיובית כשלעצמה. |
| ייחוס ערכיות למציאות – מציאות טובה, רעה – כחלק מאמונה בכוח עליון מסדר ומארגן. | המציאות אינה מנוהלת, והיא נטולת ערך.
|
תפישה יחסי גומלין עם כוחות עָצמתיים:
|
שלילת קיום כוחות מארגני מציאות. ישנן נסיבות שיש לפרט השפעה חלקית עליהן, שאיפתו למקסם אותן, וישנן נסיבות שאין לו עליהן השפעה.
הבחנה בין רצון לנסיבות מיטיבות עם פרט לבין שלילת אפשרות של השפעת תודעת פרט מייחל על נסיבות שאין לו השפעה עליהן. |
| סט ערכים סדור, קבוע, בלתי משתנה, שבראשו כמה ‘מקודשים’ שאינם ניתנים לערעור או בקרה כחשיבות הקולקטיביות וקדושת החיים. | תפישת חיים דינמית שאינה מקדשת דבר. גם לא את החיים, אלא, מניחה שרווחת הפרט הוא הערך החשוב ביותר, נגזרת מתפישת תודעתו – הוא הערך שאין מעליו. שאר הערכים הם היררכית דינמיים, תלויי בקרה מתמדת שנועדים למקסם את תפישותיו, תוך הבנה שתפישות אלה יתקיימו אם לעמיתים יהיה סט תפישות דומה. |
| כוח היחד נאצל. | כוח היחד מפחיד, מרתיע, פוטנציאל להתכנסות מניפולטיבית ושימוש פוגע בפרטים. |
| קולקטיב כתכלית קיום ערכי של הפרטים המרכיבים אותו.
מסוכן לתת לפרטים את שיקול הדעת, לכן ישנם חוקי דת/ מדינה מגובים בכוחות רבי עָצמה שחורגים מכוחות אנוש, שאמורים להסדיר את החיים. |
הבנה ש- הטוב המצרפי של חיי פרט לתפישתו הוא ‘תכלית’, יישום קיומו. מחשבה זו היא לכל פרט, ולכן הטוב המצרפי לוקח בחשבון את התנהלות הפרט הממקסם את טובתו במרחב פרטים אחרים שגם שואפים למקסם את תפישת טובתם. מציאות מורכבת מלאת חריקות בריבוי כיוונים. |
התכנסות קולקטיבית אֱלֵי:
|
אינדיבידואל במרכז, זהות עצמונית, אישית, נטולת הזדהות ערכית קבוצתית, אלא כשיוך מדידה סטטיסטית.
פלורליזם תפישתי, שמאפשר למיעוטים לשמור על זכויותיהם במסגרת החברה תוך מתן עצמאות, כחלק מעוצמת וחוסן ההתארגנות החברתית. |
| מוסר מוכתב על ידי חוקי ריבון הקולקטיב; דת, מדינה. יש ערך כשלעצמו לשמירתם בהיותם ‘חוקים’. |
ערכי חיים נבחנים תמידית, נתונים לבקרה ושינוי של הפרט. |
| הסכמה וולונטרית להפחתת חופש פרט כדי למזער את סכנת תפישת קידום טובתם ולקבל את הגנת הקולקטיב להשגת ביטחון מאיומים חיצוניים. | הסכמה מהוססת, כאילוץ, זמנית, להקטנת חירות פרט לשם השגת קדמה שתוביל להסרת מגבלות עתידית. |
| שאיפה ליצירת צביון אופייני לקולקטיב, פרגמנטציה של פרטים. | שאיפה להקטנת צביון הקולקטיב, דה-פרגמנטציה של פרטים. |
| הקצאת משאבי כלל ללימוד, הנחלת ויישום תפישות מוסריות, מסורות וצביון קולקטיבי. | רתיעה מהנחלת ערכי צביון, שלילה מוחלטת של כפייה (- כולל כלכלית, תקנות מקומיות על איסור מסחר או החלת קוד לבוש או התנהגות.) |
| ‘חופש פרט’ נתפש ככלי מסוכן לשלמות קולקטיב או לפרט אחר בידיים בלתי מתכנסות ולכן יש להתגונן בפניו.
כדי להימנע ממצבי מתח מתמידיים בין שאיפת פרט לאיום על ביטחון פרט אחר, נקבעים חוקים מקודשים, בלתי ניתנים לערעור. |
חופש פרט הוא ערך גבוה, משני לקיומו.
חירות פרט, היא מימוש תוצרי תודעתו העצמאית לפעולות מקדמות את תפישת טובתו, תוך הבנה שמידת חירותו וביטחונו תלויים בסנכרון עם חירות אחר. חופש פרט גדל בהליך של פרגמנטציה חברתית, בה שיתוף פעולה בין פרטים הוא מקומי, זמני, אד-הוקי לפעולות קונקרטיות מתוך בחירה [- לא פסיקת גורל או תוצר שימור מסורת], שבסיומן שיתוף הפעולה ייפסק. |
| במקרה טעות: העדפה לאכיפת יתר, הגנה על חברה, על חשבון פרט רנדומלי. |
במקרה טעות: העדפה לאכיפת חסר, ניצול קרימינלי של פרט, על חשבון קולקטיב. |
| הכרה שישנה פגיעה שאיננה פיזית באדם, אלא בכבודו, בחפצים שהותמרו לסמלים, ייצוגים של פרטים. הפגיעה מחמירה אם מעשית לייצוג האל, הדת, האמונה, הריבון או הכלל. | הכרה רק בפגיעה פיזית באדם אחר.
בוז להתייחסות סימבולית לרעיון, חפץ או ‘פגיעה בכבוד’ בכלל ושל קולקטיב בפרט. |
| יחסי אהבה/ שנאה לקולקטיב אליו שייך / מתנגד. | דחיית התכנסות קולקטיבית, רחישת לעג לכיבוי מנגנון ביקורת רציונלית. |
| שאיפה להסכמה בין פרטים, מעורר את תחושת הצדק, ה’נכונ’ות, הסנטימנט הנורמטיבי. | שאיפה לאי-הסכמה מחדדת, מבחינה, מאתגרת, מבהירה, מחדדת מהויות שוברת מוסכמות. |
| בהתארגנות פוליטית ייחוס חשיבות מכרעת לפרסונה העומדת בראשה.
הרעיונות שעליהן לכונן הם שמרניים דתיים, לאומיים, וטיפוח התייחסות רגשית נטולת ביקורתיות לעצמן. ציפייה וייחוס לפרסונה העומדת בראש תכונות נעלות עד מיסטיות כ’בלתי תחליפיות’, כמייצגת את הקולקטיב, חלק ממורשת עברו שתוחל בעתיד. |
בהתארגנות פוליטית, ייחוס חשיבות גדולה יותר לתפישות מאשר לפרסונה מנהיגה. הפרסונה העומדת בראש אמורה להיות
למי שעומד בראש המחנה יש תפקיד אופרטיבי, ונתון לביקורת מתמדת של אופרנטים תחליפיים אחרים שסוברים שיש ביכולתם לבצע את תפקידו באופן יעיל יותר. בשל הביקורתיות האינהרנטית העומדים בראש נוטים להיות מוחלפים תדיר. |
יחסי אהדה, נטייה, מיומנות התכנסותית להשתייכות פרט – עמית – לקולקטיב זר [- אוהד שרוף של קבוצת כדורגל מקומית, לקבוצת כדורסל במקום אחר] בבחינת ‘שניהם חולקים ערכי התכנסות להזדהות קולקטיביסטית, שנתפשת כ
|
בעת זיהוי פרט החולק תפישות דומות-
|
| באישיות, יש לחזק את ממד האמוני תפישתי, שביעות רצון ממידת המרכיב הרציונלי. | באישיות יש להחליש את ממד האֱמוני תפישתי, חוסר שביעות רצון מהמרכיב הרציונלי, יש להגבירו. |
| עמית לאמונה מחזק את הקולקטיב, בשם חיזוק הנורמטיביות ו’חכמת ההמונ’ים. | ‘נכון’ או לא, לא נתון להחלטה דמוקרטית. הסכמה לא הופכת ל’נכון’. לכן הסכמה של עמית אינה מחזקת נכונות. לאי הסכמה יש חשיבות שכן יכולה לערער תפישה קיימת***.
*** גם ל’רציונליים’ ‘יש אגו’, כלומר עשויים לזנוח את ה’נכון’ ה’יעיל’ יותר לטובת הגנה על ‘כבודם’, ובכך נוהגים בחוסר רציונליות, שכן מתחזקים את הערך ה’לא נכון’ בשם קיום ערך שמחוץ לסוגיה – כבודם, רבים הגילויים של שואפי רציונליות, שאינסטינקטיבית מגוננים על תפישתם המקדמית תוך כיבוי הבקרה. ממד הרציונליות מתבטא במידת היכולת לבחון רעיון שנוגד תפישה מקדמית ולא להיאחז בה אינסטינקטיבית. |
| כופר באמונה מחליש את לכידות הקולקטיב, מערער את שלמותו לכן מסכן אותו. | אינסטינקט ‘ערעור’י הוא תמצית חשיבה מדעית מפרקת פרדיגמות תפישתיות.
(אינסטינקט ‘ערעור’י בלתי נשלט ושאינו נתון למבנה סגור והיררכי הוא סוג של הפרעה, לא רציונליות מפרקת קונסטרוקטים.) |
| עקרון ההדדיות כ’נורמות חיים’. | בחינה מתמדת של כדאיות/ ערכיות מעשה, התעלמות ממעשה אחר כמניע ערכי לפעולה. |
| לפרט תפקיד כחוליה פונקציונלית שהגורל זימן לו, הופקד בו ערך ועליו להגדילו ולמוסרו הלאה. | לפרט אין תפקיד ביקום.
פרט שואף למקסם את קידום טובתו המצרפית על פי סט ערכיו המבוקר תמידית. |
| ריבון; אל, דת, מדינה, אהובים, רגשית. | הריבון הוא אינסטרומנט הכרחי, שיש עליו ביקורת מתמידה. |
| שאיפה למנהיגות נערצת/ אהובה, שכן היא מחילה את ריבונות הקולקטיב הנאצל. | שאיפה לניהול משאבים מיטבית על ידי המתאים לכך ביותר, בידיעה שאין ‘המתאים ביותר’. מתח מתמיד, בלתי פתיר, אלא פֶר זמן, מקום ומקרה
|
| הגנה על קולקטיב – לקבוצה חיים וערך משלה. | חופש פרט, לכל פרט חיים משלו. הקבוצה אינסטרומנטלית, פונקציונלית, ברת שינוי ותפוגה להחלטת תודעת הפרט הבוחן. |
| צידוק, ערך חיובי, לפעולה וולונטרית אלימה אם נעשית בשם קולקטיב. | רתיעה ממעשים בכפייה והתייחסות חיובית להתגוננות פרט על עצמו מפני פעולה אלימה הן עפועל והן כקורבן. |
| בשאיפה לטוב מוחלט, ל’גאולה’, חתירה למעשים פותרניים, המביאים כאן, עכשיו מיידי את הפתרון לסוגיה שעל הפרק. | חתירה להבנת מכלול וטיפול אורגני מקדם, חלקית, לא מושלם, נתון לביקורת ותיקון של סוגיה נבחנת. |
| ייחול לעתיד מושלם, טוב מוחלט, גאולה, באמצעות רתימת כוחות עוצמתיים, מסדרים. | פעולות להטבה נבנית בשלבים – אין חתירה לטוב מושלם, בשל ההבנה שאין ריאליות במושג כזה. |
| הטייה לתודעה הקובעת הוויה. | שאיפה להבנת מציאות באופן שמפשיט אותה מהטיות סובייקטיביות, התודעה קובעת את התייחסות למציאות, ומתוך כך פעולות שמשפיעות עליה.
רתיעה והתגוננות מפני קונסטרוקטים תפישתיים, שרירותיים, בלתי ניתנים להוכחה, הפרכה, ומתקבלים על ידי התכנסות תודעת אחר. |
| למלה, טקס, מעשה סמלי, מחוות משותפות של הקולקטיב, יש כוח כוח משלהם.
חשיבותם בשינוי תודעתי, שהוא משנה מציאות. פגיעה או ערעור בהם מעורר אי-נוחות ותגובה לגיטימית פרו-אקטיבית על שמירתם באמצעות פגיעה בחירות פרט או בפגיעה בקניינו. |
שימוש במלים כמרכיב אינסטרומנטליסטי בקליטת מציאות, בפירוקה לגורמיה, בהבנתה, בהבנייתה ממרכיביה, ותקשור התייחסות סובייקטיבית פרטיקולרית לתודעות עמית.
שינוי מציאות בשל תודעה נתפשת ככזב תודעתי, תוצר חולשה תודעתית אינטרינזית, או מניפולציה על ידי גורם חיצוני. |
| שימור תפישות מקדמיות, ערכים וותיקים, מסורת, צביון משותף נתפש ערכי חיובי.
ישנה רתיעה מחקירת נושאים שמערערים פרדיגמות תפישתיות. להתעלם מהן לשלול אותן מראש. |
שימור התנהלות כשהערך הוא השימור כשלעצמו הוא סיבה להפסקתו.
‘יושר אינטלקטואלי’, חתירה להבנת מהות במנותק מהשלכה ערכית מקומית על המסיק הוא ערך גבוה להבנת מציאות. |
| מוטיבציה, מיסיונריות, ספיחת ערך, מקידום הרעיונות המאפיינים קבוצה. | אין עניין ‘לשכנע’ אחרים לאמץ תפישות.
יתכן עימות לבחינת תקפות רציונלית, |
| הקצאת משאבים לטובת קידום והנחלת ערכי כלל, ‘מסירות נפש’, קידוש השם’, ‘הגנה על המולדת’ נתפשים כערכים נעלים. | המוטיבציה להנחלת תפישות רציונליות לאחר היא נמוכה, בידיעה שזו התנייה אישיותית, אין באמת סיכוי, ורציונליות היא סוג של יתרון לבעליו. |
| תפישת ‘המעשה הטוב’ מתוך ציווי, התחשבנות עם האל או חמלה רגשית. | תפישת ‘המעשה הטוב’ מתוך תפישת תגמול ארצית, קונקרטית או הטבת פלטפורמת החיים הכוללת, המפחיתה אי-נוחות מצרפית, שפוגעת בכלל. |
טביעת אצבע
הבחנה
פרטים נִבדלים, גם, במנגנוני עיבוד תפישת מציאות ובנטייתם למימוש ערכי פרט-חברה, כפי שמתבטא אצל מי שממוקם תפישתית בטור הימני לעומת השמאלי של הטבלה המוצעת.
המקננים תודעתית בטור הימני, עשויים להִבדל אחד מאחר על פי נושאים – שורות, מי ש’אדוק’, אקטיבי יותר לעומת אחר במובהקות אִפיונו, בנטייתו היישומית של הסוגיה הנדונה.
כך, כדוגמא, יכול להיות שוני בין, מי שמייחל למגוון אפשרויות ריבונות
- דתית-מדינית,
- רק דתית, שולל מדינית,
- רק מדינית, שולל דתית,
- שאיפה לפירוק מבני ריבונות וקשרי יחידים-קבוצות אד-הוק,
כשרמת עוצמת הריבונות המיוחלת יכולה להשתנות בין כל שורת נושא,
והציפייה להקצאת משאבים למימוש הייחול שונה שונה בין פרט אחד לאחר.
בחירה תפישתית
עם רכישת נורמות התנהגות ושפה, פרטים מטמיעים ערכי התנהלות באמצעות סוכני חינוך ותרבות על מצע מבנה חשיבתי מסוים.
בהתבגרות, עם התפתחות מנגנון בקרה, רוב הפרטים מייחסים לעצמם יכולת ביקורתית, והם ‘חושבים’ שעיצבו את סט תפישותיהם בהליך רציונלי, או לפחות התאימו את סט ערכיהם באופן עצמוני, השמיטו את מה שלא נראה להם ראוי ערכית והתנהלותית להכרתם.
כך, מתבקש לומר שפרט בחר היכן ימוקם על משרעת של כל נושא.
המושג ‘בחירה’ מורכב, נתון לפרשנות, ניתן למתיחה והצרה מגוונת על משמעותו.
ישנה מובהקות דתית תפישתית בחלוקה גיאוגרפית.
באתר וושינגטון פוסט ישנה דוגמא למפות התפלגות אלקטורים בין מדינות.
שיטת הבחירות המעָוותת, מדגישה את מובהקות החלוקה לגושי תמיכה גיאוגרפיים.
ניתן לפרש, להסביר איך ולמה חלוקה זו התעצבה, בפרמטרים סוציולוגיים, כלכליים על מצע גיאוגרפי והיסטורי, על רמת הִטָמעות פרטים לגרעין תפישתי משותף. עם זאת, ניכר שישנה השפעה מובהקת לממד הבקרה בין אנשים המתממשקים האחד עם אחרים קרובים לו, במובן שהמגע, השיתוף, מנזיל אנשים לחורי ניקוז תפישתיים משותפים.
כך, פרטים מקבלים את הנורמות ההתנהגותיות הרווחות בממשקים שהם מנהלים עם סביבתם, ברמת מודעות נמוכה, וברובם יעידו שהם וולונטאריים לתפישתם.
אינטרסים דומים בגיאוגרפיה אופיינית מסויימת, סוכני חינוך והיתוך תפישתיים – הורים, מורים, סוציולוגיה, אינסטינקט התכנסות נורמטיבית על תשתית חוקים, מעצבים סט תפישות דומות שפרטים מתייחסים אליהן כ’עצמאיות’.
לא ניתן להתייחס לאֱמוניות ממוסדת, קבלת פעולות משמרות מסורות שרירותיות כהחלטה רציונלית, שכן פרט לא היה מגיע להחלטות אלה במנותק מסביבה שקבלה על עצמה פעולות שרירותיות אלה, כחלק מהטמעות סוציאלית.
פרטים מטים את עיקר תשומותיהם האינטלקטואליות למיקסום רווחתם במישורים פרקטיים.
מעטים הפרטים המקצים תשומות מנטליות לבקרה תפישתית אסטרטגית המהווה מצע להתנהלות פרקטית כמקדמת רווחה נתפשת.
מיומנות זו אינה נתפשת כפרקטיקה התנהלותית מקדמת, ולבטח כנמוכה יותר מאשר ה’מעשה’ הקונקרטי הנוגע בהיבטי המציאות הנתפשת.
פעולה רציונלית מפשיטה ומנתקת פעולות שרירותיות, קונסטרוקטים תפישתיים, ומנסה להגיע לתפישת מחשבה ‘טבעית’ נטולת תוספות ציביוניות מוטמעות מוספות על ידי סוכני תודעה.
להערכתי
תפישת עולם במהותה אינה ‘בחירה’.
במבנה אישיותי מסוים ישנו מרכיב ביקורתי, מערער חזק יותר מאשר אצל פרט אחר.
גם המערער לא בחר לבקר, אלא הוא תוצר של מבנה אישיותי.
יישום
בתפישה רציונלית, נטולת ייחול לכוחות-על מעצבי מציאות, ‘עולם שכולו טוב’ אינו קיים.
כן ישנה שאיפה לקידום מתמיד, אִטי, אורגני, אבולוציוני, גם אם בלתי רציף ולא ליניארי לפירוק אלמנטים בלתי רציונלים המהווים חסם על חופש פרט.
לכן ישנן התייחסויות בלתי מוחלטות למצבים מורכבים****.
****
- מהי מידת החלת ה’נאורות’?
היכן סף הפעולה של ‘הצלת האמוניסט שמרניסט מעצמו’? - שאיפה לדמוקרטיה ישירה: אם יש רצון להעביר יותר כוח לפרטים, לשקף יותר במדויק את העדפותיהם, טכנולוגיית התקשורת תומכת, האם כדאי להקטין את השיטה הייצוגית הממסכת את רצון הבוחרים, אך מיומנת יותר בהתנהלות?
- מהו גיל ה’בגרות’? למה 18? אין בוגרים לפני, וכאלה שאינם גם אחרי?
- האם חברה יכולה לאסור על פרטיה קיום ברית מילה? ומילת נשים?
- שירות צבאי – מסוכן יותר מאשר לא לקחת בו חלק, מאידך, במצב הקיים, השתמטות מחובות הכלל מהווה לגיטימציה לכל הפרטים, וזהו מעשה שלא נעשה בסנכרון עם איומים חיצוניים.
- יחסי גילוי עריות בהסכמה בין בגירים – על פניו לחברה יש להניח לשני בגירים לעשות כרצונם.
בפועל ייתכן שתופעה זו פושה בין בגירים שחלקם פרטים מוחלשים שאינם מסוגלים להתגונן. - נישואי ביגמיה בהסכמה – סוגיה דומה לגילוי עריות.
כן, איך ניתן לאכוף? לאסור את מי שחי פוליגמית? כשסוגיית החתונה היא אקט סמלי? - אם מדובר בהכרה בפגיעה בגוף וברכוש, בלבד, לא בכבוד, מה מקום שמירה על קניין רוחני?
- רישוי הימורים. בשם החופש יש לתת לכל האזרחים. זהו מס על העניים, שרוצים לרכוש תקווה.
- טיפול בפשיעה הכוללת כליאה.
אלה, ועוד, סוגיות פרקטיות שמצריכות התייחסות פותרנית.
ההתייחסות משתנה על פי ‘עולם קיים כעת’, בעת בחינתו, לעומת עולם נשאף.
קצב ואופן ההתקדמות מכיל צרימות וחריקות בלתי נמנעות, ואין לי התייחסות לדרך הנכונה, חוץ מאשר רתיעה אינסטינקטיבית ממהפיכה שואפת להגיע לקצה, שלא תגיע למטרה, ותייצר נזק בשם החתירה להגיע ל’טוב’ גואל.
אין שאיפה לקדם תפישה סופית, מוחלטת, מושלמת, פותרנית.
כן יש שאיפה להתקדמות אורגנית אבולוציונית מתמדת.
גישת האומרים ‘אני מוכן לשינוי, זה ההוא שלא’, היא קלאסית ונפוצה בין שמרנים, ובעצם גם מדוגמנת כאן 😕 .
אני מתייחס לקידום פעולות אורגני להסרת חוקי ריבון ודה-פרגמנטציה של פרטים וליחסי בחירה אד-הוק רציונליים כמצב נשאף עתידי כתפישת לייבוביץ’ שהמשיח יגיע בעתיד כלשהו, כלומר לא בהווה קונקרטי.
קיצוניות
היא מושג שלילי בהקשר תפישתי.
לתפישתי
‘קיצוניות’ תפישתית היא מידת המשאבים שבעל תפישה מוכן להקצות ליישומה.
חוץ-פנים, הרחבה התגוננות
עמודה ימנית
מי שנמצא בעמודה הימנית מחייב הקצאת תשומות – ‘בנפשנו’, מוכן להקצות תשומות לקידום אמונותיו מעבר לד’ אמותיו, שמירת מסורת במרחב ציבורי, כינון צביון.
עמודה שמאלית
בהשוואה למי שנמצא בעמודה ימנית, ישנה נטייה פחותה להוציא אנרגיה לנושאים אלה, ישנו ריפיון אנרגטי להקצאת משאבים מהסובייקט לקולקטיב, ועיקרה מופנית להתגוננות מפני כפיית אמונות כלל על מרחב פרטי או ציבורי [בבחינת משל הצפרדע המתבשלת].
מרכז, היעדר/ רב גוניות תפישתית
על פי מודל זה, לפי הבנתי, ישנם,
- מי שמקנן באמצע העמודות,
- פרגמטיסטית, חולקת ערכים לכאן ולכאן,
- ‘טומטום‘ תפישתי בלתי מאובחן.
לא במקרה רואים מעטים כאלה בעמדות כוח של קולקטיב; אלה יחסית מעטים, מה שכמובן לא עושה אותם לבלתי קיימים, או ‘טועים’ בשל מיעוטם.
פוליטית הם נחשבים כ’קולות צפים’, ואם השתרבבו לפוליטיקה המעשית, יתויגו כ’מזגזגים’, ‘אופורטוניסטים’ המאתרים את המרכז בין שני מחנות ומנסים לספוח את הרוב הנורמטיבי. על מי שבוחן אותם להחליט האם נטייתם התפישתית היא המקור, תחנתם הבאה היא אותנטית, או שהם דינמיים תפישתיים, בממד השינוי ובממד אי ההבחנה.
להערכתי יש לייחס למנהיגים פוליטיים שנתפשים כ’מרכז’, את הפרקטיקה של
- ניסיון לגייס הסכמה רחבה,
- או את חופש הפעולה לפעול קונקרטית על פי שיקול דעתם המקומי בסוגיה שלפתחם, משוחררים ממחוייבויות אידיאולגיות מקדמיות.
בעוד שמצפים ממי שאמון על עשייה פוליטית לדבוק בסט תפישותיו, שיישם את קינונו בסט ערכיו הנתפש, מי שפעל באופן מאז’ורי, נחרץ בהיבט אחד של השקפתו בעמודה השניה יתקבל באהדה או עוינות בהתאם לקינונו של הבוחן את המעשה.
מי שפועל באופן שנתפש כבלתי קוהורנטי לסט ערכיו המוצהר, או בהתנגשות עם בהתנגשות עם חשובים שבהם, כפי שנתפש על ידי הבוחנים – יוקע על ידם.
הוא בלתי ניתן לעיכול תפישתי.
תחזית ההיברידיות
הסיבה לקטלוג התנהלות האחר היא העניין שיש (או שאין) בהתנהלותו בסוגיה עתידית.
יש להניח שמי שנמצא בעמודה הימנית המובהקת יתכנס לתפישות אופייניות.
במקרי ‘אמצע’, ‘פרגמטיזם’, ‘טמטום’ –
Follow The Money
חפש את האינסטינקט
צפייה באינסטינקט התגובה בנושאים מאז’וריים אופייניים, ירמוז על הנטייה.
הנושאים המאז’וריים הם ב-תמצית.
רמז – ברוב המקרים שלא ברור היכן לתייג תודעת פרט כלשהו בעמודת ימין או שמאל,
ימצא בימין.
היררכית מייחס להתניות רגשיות דומיננטיות יותר באבחנה. כך, למי שיש נטייה להתכנסות, יהיה שייך לעמודה הימנית, גם אם מצהיר על רצונו במימוש ערכים ליברליים של זכויות פרט. יש לצפות שבסוגיות עתידיות מסוימות בהנתן סתירה בין האינסטינקט האותנטי להתכנסות לבין הרציונל המחייב חופש פרט, אינטניקטיבית יתכנס להתניה הרגשית.
מובהקות התנייתית
גישת הטור הימני מחייבת מצפנים נורמטיביים של התכנסות אינסטינקטיבית רגשית לערכי כלל.
גישת הטור השמאלי מחייבת שימוש אינטנסיבי של תשומות תודעתיות. בקרה מתמדת. חיפוש השגוי.
מנגנון הבקרה מתנגש באינסטינקט התכנסות הנורמטיביות, האנושיות החמימה והבונוסים הנלווים לה, ומחייב ניסוח מתמיד פרוטוקול התנהלות זמני.
האם בשל כך 1,000 אנשים שנתפשים באופן מובהק בעמודה השמאלית מתוייגים כיותר ‘אינטליגנטיים’ מאשר 1,000 שמתוייגים בעמודה הימנית?
* על נִסיונות פחותים מאלה מוקעים, נאזקים, נקנסים, מוגלים, נאסרים.
** במקרים שאין מתאם, בדרך כלל,
- מי שחולק ערכי עמודה הימנית, ורוצה להיתפס כמי שמחזיק בערכי העמודה השמאלית, ומתבטא בהתאם.
- מי שחולק עמודה שמאלית, ומבין שכדי למקסם את שאיפותיו עליו, רציונלית, להידמות ולהיטמע, לרתום את מי שמזהה כחולק את העמודה הימנית, ומדבר בשפה ימנית.
מעניין התודעה הדיקמנית שבגילנו המתקדם שבו תפיסת המציאות נוטה להתעגל, אצלך יש איזה חתירה לאור תכלת עזה שיאיר בחדות כל פינה