משמרי טקסים חילוניים

משך הקריאה: 26 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

נחשפתי למי שרואים עצמם כ’חילונים גמורים’.

הם

• מעידים על עצמם כ’נטולי אמונה‘,
• לא מאמינים ב’כוח עליון בורא ומסדר מציאות‘,
• לא שותפים לקונספט ‘שכר ועונש‘,
• לא מתייחסים למוות במשמעות של מעבר ל-‘הפסקת חיים‘*
  

  ---

  *
  ועם זאת על אף עדותם זו, לא משוכנע בתקפותה.
  לא הוגן ככל שיהיה, מניח, שאם יגורדו מספיק, מעטה כלשהו יוסר ועדויות אלה יפוקפקו.

חשוב להם להיות ‘חילוניים‘ ולהיתפש על ידי עצמם וסביבתם ככאלה.

להפתעתי,
בין מי שתופשים עצמם כחילונים, יש מי ש

• משמרים טקסים כ-
  • ברית מילה,
  • בר מצווה,
  • חתונה,
  • לווייה,

  ונוספים,

• מבצעים פעילויות קונקרטיות הכרוכות באי-נוחות כ-
  • שמירת כשרות בתצורה זו או אחרת,
  • צומות חגיגיים,

  איש איש ותמהילו.

• מייחסים משמעות למלים מעבר להיותן אמצעי תקשורת לאחיזת מציאות- מיסטיקה,
• חולקים תחושת שייכות ל-לאום, מעבר למכנה משותף של שפה ותרבות.
• וכאלה שהרחיבו לשימור מנהגים שאינם פרקטו-קונקרטיים רציונליים נוספים.

חילוניים בעיני עצמם אלה עשויים להיות בעלי אמונות טפלות, נודרי נדרים, מטקסי טקסים, יכולים להיות פטריוטיים למדינה, או לאומנים לאומה.

אותם ‘חילונים‘ עושים זאת מבחירה, במודעות עם רציונל- מבחינתם הם חילונים גמורים, חשובה להם המסורת, הזהות, ההמשכיות, לא מזהים ממד דתי/ אמונתי בתפישתם.

מיקום משמרי הטקסים

היכן ממוקמים מי שעוסק בזהותו כ’חילוני‘, רואה ומעיד על עצמו שבתפישתו הוא חילוני? האם הוא כמי שמכריז על עצמו שהוא ‘אמן’, ‘שחקן’, ‘זמר’, ‘פסנתרן’, ‘ספורטאי’, ובעצם הכרזתו משייך את עצמו לקבוצה זו?
או, אולי, הוא דומה למי שמצהיר על עצמו ‘ליברל’, ‘מעודכן’, ‘פתוח לרעיונות חדשים’ ובכך משקף את רצונו ל-איך ערכית רוצה להיתפש?

משמרי הטקסים, בהנחה שאינם נמנים על אלה ‘שלא זוכרים למה’, כלומר, בהנחה שפועלים מתוך ביקורת תודעתית ולא מתוך רוטינה שלא מעוניינים להפסיקה,

מדירים את האל מתפישתם ונותנים לשימור הטקסים צידוקים רציונליים לקיומם- שימור זהות אישית, לאומית, עולם עויין שממילא מתייחס אליהם כמזוהים לאומית ולכן עליהם לשמר את הזיקה לדומים להם.

עם זאת, אותם גילויי טקסים, מתאפיינים בהיותם שרירותיים, כלומר מהותם היא פעולה שאיננה פרקטית, לוגית, רציונלית, שתודעות שונות היו מגיעות אליה בחשיבה אינדוקטיבית.
יישום טקסים היא קבלת החלטה מקדמית, א-פריורית, שמחייבת את המבצעים את יישום הפרקטיקה, ואז ייצרה בהליך רגרסיבי רדוקציה לרציונל של ‘למה נכון וכדאי, מעשית’ לבצע פעולה שמראש הוחלט לבצעה. מין טאוטולוגיה;
על משקל שאמת יכולה להיות אחת- 2+3=5, והשגיאה היא אין סופית,
אין שני אנשים בלתי מתואמים, שהיו מבצעים אותן פעולות באופן וולונטארי כ*-.

• חיתוך פיסת עור מאיבר מין גברי בגיל 8 ימים,
• ניהול פרוטוקול תקשורתי, מסוים במובהקותו המשתנה בחלק מתכניו אחת לשבוע בהגיע זכר לגיל 13 שנים,
• ביצוע פרוטוקול תקשורתי מאובחן כשאין טריגר אמפירי להפעלתו, אלא להכרזת זוג על רצונם לחיות יחד,
• אמירת טקסט מסוים כשהמת על פתחו של הקבר וזאת במילוי מדוקדק של פרוצדורה טקסית מאובחנת,
• וכל זאת בתחושת שליחות של שימור ערך, בשל ציר הזמן האנכי.

*
דוגמאות לטקסים ‘יהודיים’, בשל היות הטקסט בעברית.

משמרי טקסים אלה, רוצים את הכבוד, תובעים את תו האיכות והתקן, מצפים להכרת היותם ה‘עגלה מלאה’, של מי שגזר על עצמו הגבלות במאמץ לשמר ערך גדול נתפש.
הם לא מסכימים עם הדרתם מחילוניות.

הם מתפלאים שלא מקבלים את הכבוד, אולי אף סופגים לעג ממי שתופשים עצמם כחילונים רציונלים כלפי מי שמתיימר, מבחינת החילוניים, להיות רציונלי ובעצם נתפס בקלקלתו, כלומר באמונתו.

הם תמהים על היעדר הסובלנות למימוש אמונתם שנתפשת כפגיעה בטוהר הרציונליזם ונחשפים לרמת סובלנות משתנה ולועגת להמשך קיום האמונה וההיבטים המעשיים המשוייכים לה.

מבחינתם, [מי שבכלל עוסק בהבלים אמורפיים אלה, נטולי אחיזה מציאות או מימוש פרקטו-קונקרטי] בתפישת עצמם כחילוניים, רואים בתפישה הרציונליסטית ‘קיצוניות’.
ב’קיצוניות’ כחיווי שולל ניתן לכרוך

• הן חוסר נורמטיביות שיש המבלבלים אותה עם ‘חוסר סבירות’,
• והן התנהלות ‘להכעיס’, ששוללת לשם השלילה תפישה דתית אמונתית.

הם אינם רואים ברציונליות דיכוטומיה של קיום/ היעדר קיום אמונה, שלא יכולה להיות על מנעד ‘הרבה-מעט’ רציונליות.

אני

בתפישה מי הוא דתי ישנו עירוב בין מי שממלא אחר מצוותיה לבין מי שמאמין בעיקריה.

נחשפתי ל-

מאמין ומקיים מצוות	מאמין ולא מקיים מצוות
לא מאמין ומקיים מצוות	לא מאמין ולא מקיים מצוות

	מאמין	מקיים מצוות
	כן	כן
	כן	לא
	לא	כן
רציונליסט	לא	לא

למי שמאמין בעיקרי הדת, וקיבל על עצמו לקיים את מכלול

לא רואה במשמרי הטקסים ‘מאמינים עצלים‘ שמסיבות כלשהן לא מקיימים את פרקטיקת הציוויים הקשורים לאמונה בה הם מחזיקים- הם לא קבלו על עצמם סט אמונות מלא, אלא חלקי.

גם לא רואה בהם את מי שתופשים את היות האל פרילאנסר פותרני הנכון להתגייס בכל עת מצוקתית לקריאתם.

למה הם ממאנים להיתפש כ’מאמינים‘, אני מבין.
[יכול להציע ש-

• נמוך להם סוציולוגית להשתייך ל’מאמינים’,
• ראוי להם, אינטלקטואלית, להתייחס למציאות רק למרכיביה הנתפשים והמעובדים רציונלית.

אך פחות מעניין.]

מגזוזטראת צפייתי, באמונתם, בפרקטיקה שהם מיישמים, הם חלק מקהילת עמיתים, עם סממנים דומים. בדרך כלל, הם אינדיבידואלים אינטליגנטים, משכילים, מודעים, העוסקים מתוך עניין עצמאי בסוגיות זהותם.

בדרך כלל, עקרונות אמונת חילונים (- אוקסימורון) אלה הוטמעו בבית גידולם. על פי רוב, ההביטאט שלהם ערך, אף הוא בדומה להם, מודיפקציות לאמונות האורתודוקסיות וייצר ווריאציה של פרקטיקה אמונתית על המקור.
כלומר, הם ירשו הן את

• עיקרי האמונה,
• הן את הרצון לשמר אותם,
• והן את התפישה הליברלית המאפשרת לגיטימיות ל’עריכת גירסה עצמאית‘ לאמונתם.

הם משמרים נורמטיביות נוחה שמשקללת את נוחותם הרגשית, מחשבתם ההיררכית רציונלית, ואת הנורמטיביות המקיפה אותם

אותי מעניין קו ההפרדה, מה ש מדיר קישור למסקנה את החילוניים בעיני עצמם מתפישת חילוניות רציונלית כפי שאני תופש אותה.

חילוניות

לתפישתי כפי שתובא להלן
חילוניות היא חתירה תודעתית לתפישת היבטי המציאות באמצעות החושים ולעבד את המידע באמצעי סיבה-תוצאה לוגיים.

ככזו, לתפישה רציונלית נעדרת מאמונה, יש שני מאפיינים:

1. אוניברסליות
   תפישות המציאות של תודעה אחת זהות לזו של תודעה אחרת אחר, כשהן ניזונות מאותם גירויים, וזאת בלא שיש תיאום תפישתי ביניהם, אלא בשימוש בכלים רציונליים
   יש להפריד בין ניתוח רציונלי אך שגוי של מציאות לבין חתירה לאמונה,
   ולהסכים עם ה(כמעט תמיד)מובן מאליו, שטעמים והעדפות אינם בבחינת תפישת מציאות.
2. ביטחון אי-הידיעה
   באין הסבר רציונלי לתופעה כלשהי, החילוני יכול לחיות עם העדרו, טרם אימוץ הסבר ממחוזות החוץ-רציונליסטים, המיסטיים, כוחות ‘מנהלי יקום‘.

תפישת אמונה מול העדרה

להלן הניסיון, היומרה הבלתי נגמרת

• כיומרה,
• וכתהליך שמניח ומקווה שלעולם לא יושלם,

לנסח לעצמי* את קו ההדרה בין אמונה, לבין היעדרה.
*
לא להאמין- מס שפתיים. צניעות מעושה, כמוה כיהירות אותנטית.

בסיס תפישתי הוא שאמונה היא כמו מצב הריוני.

• ישנו מנעד ‘תחילי, מועט – מתקדם, רב’.
• אי-הריון הוא מצב מוחלט ללא מידתיות.
• אין לדעת על מי שאינה בהריון, אלא לשלול חיוויים שהיא כן.

בשונה מהריון, שהוא בהגדרה מצב זמני, אמונה הוא מצב תודעתי מתמשך שמארח פרקטיקות אמונתיות ברמת יציבות משתנה.

על העדר אמונה כתפישת עולם ניתן לומר, שממדי האמונה טרם נחשפו, אבל קיימים; יש להניח שהיו, ועוד יותר- שיבואו.

עם טענה זו, אינני יודע להתמודד.

	אמונה	היעדר אמונה (רציונליות/ חילוניות)
תפישותמהן עיקרי הגישה?	תפישת אינדיבידואל בה תופעה מתקיימת גם ללא חיווי חושי.הסכמה שאינדיבידואל עשוי להשפיע על מציאות אמפירית באופן שנתפש באמצעות חושי אינדיבידואלים אחרים, רק מכוח הפעלת תודעתו, ישירות או באמצעות גורמי-על חיצוניים. בדת- אלים.	התופעות בטבע הן תוצר של סיבה תוצאה, גם אם בלתי ניתנות להסבר זמין מיידי.
איפיוןמה ההשלכות של התפישות העיקריות?	ליברלית, אישית, סובלנית לפרשנות, במובן שמאפשרת לכל מאמין לחיות באמונתו, בווריאציה על המציאות הנתפשת, בהסברים לסיבותיה ולדרכי הטיפול בה. מכילה אלמנטים בלתי מתושאלים – ‘קדושה‘, ומשתמשת בהסמלות מציאות – טקסים.עם זאת אין טולרנטיות לבסיס האמונה, שהוא נחרץ ובלתי ניתן לערעור. בשל התפישה שיש ‘כוחות-על מנהלי יקום’, יש מי שמנהל שכר ועונש על פעולות הפרט, מין קונספט כזה שמגוייס בדרך כלל לרווחת או הגנת המאמין.	פרדוקסלית, חילוניות, היא תפישה אדוקה, מוחלטת טוטליטרית, שאינה סובלנית כלפי פרשנות.ועם זאת חלק מרציונליות היא הטלת ספק בכל דבר ובדיקתו האם עומד בעקרונות הפירוק ההיררכי לוגי למרכיביו והיכולת לחזות מציאות על סמך ניתוח המידע.
חתירהלמה האינדיבידואל שואף בגישה?	מחשבה אינטואטיבית, לא מיומנת לוגית, כאוטית, שאינה תומכת דייה (-לתפישת המאמין) ךהבנת המציאות או השלכותיה הנגזרות, וזאת באופן המאיים על תפישת ההומאיזטאזיס של הפרט, מנתבות אותו לחיפוש סיוע, מעקה תפישתי, שייקל על הבנת המציאות, יסייע בפילוס נתיב התנהלותי ולעיתים ייחול להתערבות, דאוס אקס מכינה, ליצירת שינוי משמעותי, באופן שמחוץ להשיג כוחו של הפרט.	לרציונליסט מחשבה היררכית מסודרת לוגית שבעליה סומך על עצמו שיסתדר במציאות כאוטית- זו שהסדר בה לא פוענח.
האנשהמהם הממדים האנושיים המיוחסים לגישה?	אמונה- כתפישה אבסטרקטית, נזקקת למתווכים, נציגים מטעם, סוכנים ופרשנים. היא מואנשת; מתקשרת עם מי שחי על פיה, מתגמלת על דבקות בה או מענישה במגוון סנקציות על כפירת מאמיניה בה, לפחות על פי נציגיה.	הגישה הרציונליסטית תיחשב כאינטליגנטית, מנוכרת, ומאיימת. מקור האיום בשימור המבנה החברתי, והשרדות אישית: בהיות הרציונליות נטולת אלמנטים מוסריים, היא נסמכת על ‘מעצורים’ תפישתיים פרסונליים, שירסנו חתירה לקידום תפישת תועלת אישית של האוחזים בגישה. מסוכן לסמוך על מעצורים אלה: מבחינת הרציונליסט, אם ימצא לנכון שביצוע מעשה המקדם אותו יפגע באחר, יבצע, מבחינתהמאמין, שנסמך על כוחות גדולים ממנו ומותנה אליהם, יחוש מאויים ממי שנעדר התנייה מרסנת כזו.
אופי אישיותימהם הממדים האנושיים המיוחסים לפרסונה הנמנית על הגישה?	המאמין נתפש על ציר שבין תפישת עולם ערכית חמלתית לבין קנאות פרימיטיבית חשוכה. יכול להיחשב כאיש חזק וערכי הדבק באמונתו, וכחלש שהטמין אבנים בכיסיו התודעתיים כמשקולות מייצבות את נידפותו בחששו מפני מציאות בלתי ניתנת לניהול עתירת ‘רגעים מכוננים’ שמחייבים פתרונות דרסטיים מעבר ליכולותיו.	רציונליסט נתפש כקריר, מנוכר, מנותק, אוטיסט, מתנשא, אינטליגנטי נוטה למדעים מדוייקים, עם מחשבה אבסטרקטית. מקור ההתנשאות: תפישת יתרון של מי שבוטח ביכולתו הרציונלית על מי שלא.ככזה, מכיוון שנתפש כנטול מעצורים מוסריים שמקורם בכוח-על, המאמין בתפישת מיקסום טובתו האישית עלול לאיים על סביבתו כמי שעלול לעבור על קודי מוסר חברתיים.
איפיוןמה ההשלכות של התפישות העיקריות?	ליברלית, אישית, סובלנית לפרשנות, במובן שמאפשרת לכל מאמין לחיות באמונתו, בווריאציה על המציאות הנתפשת, בהסברים לסיבותיה ולדרכי הטיפול בה. מכילה אלמנטים בלתי מתושאלים – ‘קדושה‘, ומשתמשת בהסמלות מציאות – ‘טקסים‘.	פרדוקסלית, חילוניות, היא תפישה אדוקה, מוחלטת טוטליטרית, שאינה סובלנית כלפי פרשנות.
הנחות א-פריוריותאיך מתייחסים להנחות-על?	שימוש בהנחות מקדמיות כחלק מהמציאות, מהוות מהות האמונה.	שלילת הנחות מקדמיות.
אי-ידיעהאיך מתנהלים עם היעדר תשובות רציונליות?	האמונה באה לתת מענה לסוגיות אי-הידיעה, מהווה את ההסבר לה, בסיס צידוק קיומה.	קיימת יכולת לחיות עם אי-ידיעה, (איך נוצר העולם…) נמנעת מהסבר אמונתי מיידי מוצע עלי ידי סוכן אמונה או על ידי- תיוג הנחה כאקסיומה, שהיא בלתי נמנעת, לא רצויה, מעטה ככל האפשר,או המתנה להסבר רציונלי עתידי.
הוכחהמהו הצידוק לתפישה?	על אף הנחת הנחות א-פריוריות, במין טאוטולוגיה סיבובית, קיים חיפוש לצידוק הציוויי האמונתי של ההנחות המקדמיות- אין לאכול בשר עם חלב, יש למול את היילוד, פוסטולט שמשרת בריאות, לכן מוצדק.שימוש בחיוויי מציאות כהוכחה לתפישה המקדמית- יכול להיות שעולם כה מורכב היה יכול להברא שלא על ידי האל?	היסק על עבר שמנבא תופעה עתידית, הגעה לאותה מסקנה על סמך אותם נתונים על ידי תודעת אחר.
נראותאיך נתפש אוחז בגישה?	אוחז באמונה נחשב כ’אנושי’. מי שאינו בן אנוש לא תהיה אמונה. בעל האמונה חושב שחסר האמונה מפסיד ממד בחיים אם נעדר אותה. מכיוון שאמונה היא מכנה משותף למאמיניה יכולה להתפתח אחוות בעלי אמונה, והקצנה ביישומה. בעל אמונה יכול לבקר עמית על אדיקות יתר או חופשיות לפי קוד שרירותי שנראה לו אוניברסלי אך מובן רק לו. בעל אמונה אחת יכול לבוז ל-, להיות עוין את מי שמחזיק באמונה אחרת אם נוגדת את שלו.	הרציונליסט מודע להיותו מיעוט המוקף במאמינים בדרגות שונות בנושאים שונים. לעיתים הוא אפולוגטי בהיותו נתפש כ’לא אנושי. הרציונליסט מתייחס לבעל האמונה כ’עובד אלילים’, שאין יכולת או טעם לנהל איתו שיח רציונלי, ובז לו אם במוחצן או בהסתר.
סובלנותאיך גישה מתייחסת להיפוכה?	אמונה מאפשרת לרציונליות לדור עמה בכפיפה אחת.במתח ביניהם, ייעשו מודיפקציות והתאמות על צירי זמן, תפישות, פעולות, בהכרח לא בקוהורנטיות עם האמונה או ברציונליות, עם זליגות התנהגותיות לשני הצדדים, תוך שימוש ב’ רציונל ללא בסיס הגיוני ‘. אדם מאמין יכול לפעול רציונלית. יתירה מזאת, אם לא היה נוהג ברציונליות, לא היה מצליח ליישם את אמונתו לאורך זמן.	לאישיות רציונלית אדוקה, אין פניוּת לאמונה.נטישת הרציונליות יכולה להיות בעקבות החלטה לא רציונלית, טראומה מצוקתית.
תנועהלאיזה גישה יותר גלישה מהשניה?	אבולוציונית לאמונה;עם ההתפתחות היכולות המנטליות, האינטליגנציה, התמלול החיוויים הרגשיים, עולות שאלות שהולכות והופכות מורכבות שאין להן תשובות נגישות, יש יכולת לאמץ תפישות א-פריוריות שלא עולות עם מציאות נתפשת. אישיות שיש לה מאפייני מאמין (בתצפיותיי האינטואיטיביות) יכולה לנטוש אמונה אחת, אבל הכישורים הקוגניטיביים, רגשיים מנחים לאימוץ אמונה אחרת, לא מאפשרים את השלתה.	בהיעדר אינטליגנציה ויכולת רגשית, צמחים, חיות פועלים רציונלית- על פי חוקי הטבע, באופן תגובתי דומה לגירויים זהיםבהיעדר אינטליגנציה ויכולת רגשית, צמחים, חיות פועלים רציונלית- על פי חוקי הטבע, באופן תגובתי דומה לגירויים זהים.עם התפתחות האינטליגנציה הכלים התודעתיים מתפתחים ומתיימנים.
סיבהמדוע מומרת גישה אחת באחרת?	מעטים הם המקרים בהן אמונה ניטשת.במקרים בהם הסוציולוגיה האמונתית נרפית האישיות הרציונלית הלאטנטית יוצאת לאור.	במצבים טראומטיים, נטול או בעל אמונה חווה ‘התגלות‘- epiphany.רציונליסט עשוי לאמץ אמונה בשל חוסר היכולת לעמוד מול עוצמת התופעה שחווה עם (היעדר) הסבר לה.
אנושיותמהי ההתייחסות לרגשות בכלל, ולחמלה בפרט?	ייחוס למרכיב אמונה כביטוי לאנושיות.בהתעלם ממעשים ‘לא אנושיים’ שנעשו בשם האמונה, רוב האנשים מאמינים.	רציונליות כשלעצמה נטולת ממדי אנושיות או חמלה.רציונליסטים נתפשים כחסרי חמלה, ‘לא אנושיים’. הרציונליסט בהתאם להעדפותיו ונטיותיו- עד כאן אין רציונליות, במסגרת תמלול התנהלותו בחייו, יחליט באיזה מקרים, אמצעים, משאבים וויתורים יקדם את מימוש הערך.
מוסרלמי יש עקרונות התנהגות המאבחנים בין ‘טוב’ ל’רע’?	בקבלת האמונה מוטמעים עקרונות מוסריים, שעשויים להשתנות בין אמונה אחת לאחרת.אמונה מפקיעה את עקרונות המוסר מרציונליות- לא סומכת על המאמינים שבכל פעילות יקדמו את טובתם באופן שלא יפגע באחרים ובחכברה, ולכן מיצקה עקרונות מוסר כציוויים.	רציונליזם לא בוחן ערכית פעולות אלא האם מקדמים את טובת הפועל. לצמחים או חיות אין מוסר.רציונליסט יכול להעדיף קידום ערכים מסוימים על אחרים, וייתן לך צידוק רציונלי שכך מזהה בהם את תפישת טובתו. ערכים אלה מוטמעים א-פריורית על ידי שילוב של אישיות וסוציולוגיה. אישיות רציונלית שלא הוטמעה בה מרכיבים א-פריוריים של קידום עצמי בהתאם לחברה המקיפה אותה נעה על ציר שבין אוטיזם לסוציופתיות פסיכוטית. אישיויות קצה אלה הן ה’אחראיות’ למוניטין השלילי של הרציונליזם.
רצףמה ההתייחסות לפעולות הנובעות מהגישה בעבר?	פעולה שנעשתה מתוך האמונה, כתחזוקה ישירות או כקידום תפישת טובת הפרט לאורה, מתקשרת עם ממדים הוליסטיים, על רצף אירועים זמן ופעולות. מקבלת הכשר, הקשר ותוקף ביחסי גומלין עם עיקרי האמונה.	פעילות רציונליות היא יחידנית, פרטיקולרית, לא מתוקפת מעצם רצף.אין קשר נסיבתי ערכי בין פעולות על עצם קיומם.
הצטרפותאיך מאמצים גישה?	פיתוח אמונה יש צורך בתודעה. האמונה המתפתחת תהיה באמצעות: דמויות דומיננטיות המקיפות את הביטאט הפרט בשלב ההתפתחות התודעתית עשויות להטמיע תכני אמונה שרירותית. בעת שפרט נחשף למצב שאין לו הסבר לתופעות האופפות אותו, ותודעתו אינה יכולה להישאר במצב של העדר הסבר ל-למה, או מענה ל-איך…, מענה, יש סבירות שהפרט ייסמך על הסבר פותרני שיינתן על ידי סוכן כריזמטי של האמונה. [-קשה להאמין שיש מי שחווה מאורע טראומטי ואימץ בעקבותיו סט אמונות וציווים שלא הכיר קודם או תוּוָך אליו על ידי גורם אחר, אלא פיתח אותם עצמאית]. כשיש ייחול לתפנית מאז’ורית בעלילה, שמשהו יקרה מהר או יימנע והיות הגורם מחוץ להשפעת הפרסונה, יש פנייה לגיוס כוחות-על* שהאמונה עשוייה לייחס להם השפעה אמפירית על הסיטואציה.	צמחים כתוצר של הטבע, פועלים באופן שתואם רציונל, כדי להיות ברירת המחדל הראשונית של כל אורגניזם, לפני שספח תודעתית תפישות שרירותיות הוא התנהלות רציונלית. צמחים כתוצר של הטבע, פועלים באופן שתואם רציונל, כדי לצמוח. תצורת האינטליגנציה הנמוכה של חיות מאפשרת יישום פעולות רציונליות, גם אם חשופה לטעויות זיהוי בסביבה ‘זרה’ להן, אף שאינה מתומללת. מעל אינטליגנציה מסוימת מצופה מאדם שיפתח כלים לניהול מכלול התנהגותו במרחב באופן רציונלי, שיקדם את טובתו במורכבות על צירי זמן, תשומות, מחיר, והסכמת סביבתו.
* אצל רציונליים יש ‘ריכוז אנרגיות’ במובן של מיקוד תשומות לקראת התמודדות עם מטלה, בשונה מאנשי אמונה שמניחים שבכוח התודעה המציאות תושפע אמפירית.
תקפותאיזה חיוויים מחפשים לתקפות הגישה?	חיובית- חיפושי הוכחה מתמידים מצטברים ובהגדרה לא מספיקים, לחיזוק אמונה א-פריורית.	נגטיבית- חיפושי הפרכות מנתצות פרדיגמות נוחות תפישתית כחשש שתפישה היא שגויה או תוצאה של גישה לא רציונלית.
עמיתיםמה היחס לאוחזים בגישה דומה?	שאיבת חוזק, לגיטימיות, תקפות ועוצמה, וכן חשש מלחץ תגובת עמיתים שאימצו סט תפישות שרירותיות א-פריוריות דומות.	עמיתים לתפישה הם מי שהיו נוהגים מול אותה באופן דומה, הם מהווים בקרה להתנהלות רציונלית, לא כמקור כח תומך רגשית.
אמונה באמונהמה היחס לאוחזים בגישה דומה?	המאמין מניח, חושב, חפץ שהחתרן הרציונלי בסתר ליבו שותף לווריאציה של אמונת המאמין, כלומר מכנס.	החתרן הרציונליות, מניח, חושד שכל אחר הוא לא רציונלי, מפריד, וגם אם יוכח אחרת, מצפה לשמיטתו מהרציונליות.
זה היופי בין רדיקלים משמימים לימניים מרתקים: בעוד השמרנים מתכנסים לקיים, הניתן, המוכר והקבוע, הרדיקלים מתרתקים מהשונה, האמןרפפי, האחר והמחדש.
נורמטיביות-סבירות*מה האבחנה ביניהם?	הקהילה מהווה גורם מחזק נורמטיבית, ובשל כך, כביכול, מוכיח לוגית.	סבירות לא מקבלת את תקפותה מרוב, בקהילה כלשהי.סבירות נסמכת על מחשבה לוגית היררכית שמאפשרת לחזות קרות דברים בעתיד על סמך יצירת קשרים בין מרכיבים, וברמה האנושית- מי שנמצא רגשית מחוץ למצב והיה נוהג באופן דומה בסיטואציה דומה, בניקוי טעמים והעדפות אישיות.
* ישנו בלבול רווח בין ‘נכון לוגית’ ל’הסכמת רוב’. שני מעגלים אלה עשויים לחפוף, ובמצבים רבים במידה רבה, אבל ישנן פעילות נורמטיביות שאינן סבירות- פנייה אל מת בלווייתו באמצעות הקהל השומע, ופעולות סבירות שאינן נורמטיביות- התייחסות לדגל כפיסת בד.
אינדיבידואליותמה יחסי פרט-קהילה דומה?	לקהילה תפקיד חשוב בהטמעת תחזוק ושמירת האמונה בהיבט החיובי מחזק ובהיבט השלילי מעניש על היעדר יישום פעולות שהן תוצר האמונה.	הרציונליסט לא שואב את אנרגיית התנהלותו מקהילה דומה, שכן ביטויים רציונליים הוא רואה בכל מקום גם אצל ‘מאמינים’.
סדרמה ההתייחסות לכמיהה וההכרה בכוח המסדר את הייקום. בעיקר על מושג ה’צדק‘?	בעל האמונה, מייחל חלק מאמונתו, פרקטיקה תועלתנית מייחל לסדר ייקומי שיאיר את ההבנה הבנה בסיבה תוצאה, בשלב הראשון והפחות חשוב, וייטיב עימו בשלב השני והחשוב.	סדר הייקום הוא תוצר של מרכיבים פיזיקליים שמתיישרים ביניהם על ידי סט חוקים שבחלקו ידוע ומובן.סדר ביחסים, כהשלכה של רעיונות הפיזיקליים הוא תוצר של מפגש מחשבות ומעשים של אנשים ועצמים שונים בייקום. אין לרציונליסט את האמונה בכוחות מטפיזיים ‘המסדרים’ את רווחת הפרט, ולכן לא מייחלים להם. מושג ה’הצדק‘ נתון לפרשנות על טובה מצרפית של כלל כלשהו מול פרטים המוכלים בו. ‘צדק מוחלט‘ כידיעה מוחלטת הוא לא ערך נשאף, מפני שאינו בר הגדרה.
שגיאהמהי ההתייחסות לטעות התנהלותית במימוש התפישה?	אמונה קוראת לכך ‘חטא‘. מאפשרת מחילה במגוון של אמצעים: החל מהתעלמות המאמין, המשך הפניה לפרוטוקול האמונה לטפל ב’חטא’ המסוים (- בקשת מחילה/ וידוי לחטא מסוים), וכלה בקניית מחילה מהממסד האמוני, כשטר המחילה,  אינדולגינציה.	הרציונליות תתייחס לתפישת מציאות שגוייה כמקרה מצער של קליטת נתונים מוטעית, כהערכה לקויה של משמעותם, או כעיבוד שגוי בלתי רציונלי.תיתכן מחלוקת על הסתכמות על מרכיבים שגויים בתפישת המציאות, וכן טעמים- מהי מידת המיידיות של של קידום טובת הפועל, עדיין בגבולות הרציונליות. אין השתת ‘עונש’ על ביצוע שגיאה, מהתפישה, אלא, נזק לאינדיבידואל מעצם ביצוע השגיאה, והתיקון, הוא הבנת משמעות ההכרה בטיפול שגוי במציאות, שעדיף שלא יחזור.
מוטיבציהלמה לאחוז בגישה?	תחזוק האמונה הוא ערך עליון, שנובע ממנו, כתגמול, כתוצאה, בעקיפין, כתוצר לוואי כ- after effect קידום איכות חיים גבוה למאמין.בתודעת המאמין, יישום האמונה הוא שימור יחסי גומלין בין האמונה לבין התוצאה המתבקשת על ידי המאמין.	המוטיבציה של הרציונליסט לשמור על גישתו, היא תפישתו שהבנה רציונלית של המציאות מהווה, באופן ישיר, ערך קיומי לחיים טובים יותר מאלטרנטיבה של שיכוך תודעתי.
…דוקציהמהי הגישה האינדוקטיבית בונה, או הדדוקטיבית מפרקת?	אמונה, היא בנייה אינדוקטיבית מחזקת את השרירותיות בהנחות יסוד, ציוויים והכרזה על תפישות או עצמים כ’מקודשים’- פרקטיקה שמונעת בחינה או פירוק.	הרציונליות נגטיבית במובן שרואה בפירוק דדוקטיבי של מרכיבי המציאות לאלמנטים לוגיים (המילה science באנגלית מקורה ב- scientia, ידע בלטינית, σχίσμα ביוונית חיתוך.)תהליך הבנה רציונלית, בחינה, החלשה, ושבירת תפישות קודמות שאינן עומדות למבחן רציונלי, נטול אמונה.
השתייכותאיך מצטרפים לקהילה* ?	פרסונה עם נטייה אישיותית אמונתית תקבל החלטה- רציונלית, להחיל על עצמה סט אמונות של קהילת מאמינים מסוימת, לאור המענה שסט האמונות מציע. המענה יכול להתפש על ידי הפרסונה כבעל ערך, אם נותן הקלה ל אי-נוחות רגשית שבה הפרסונה נמצאת, כמספק מענה ‘רציונלי’ לשאלות משמעותיות חסרות פתרון אחר מרצה דמויות מפתח בחיי הפרסונה. במקרים אלה הפרסונה מקבלת החלטה, מודעת או בלתי מתומללת, לקבל את שרירויות תפישתיות וליישם את הפוסטולטים הנלווים.	רציונליסט לא מקבל החלטה להשתייך לרציונליזם. זהו תוצר של מבנה אישיות, שרואה כיעד לפענח לוגית את היבטי קשרי סיבה-תוצאה בחייו. רואה במחשבה החותרת לפיענוח סיבה ותוצאה, כפעולה המקדמת את תפישת הטוב של הרציונליסטהרצונליסט מניח שיתמודד עם המציאות באופן מיטבי בחידוד קישורים אלה. במצבי אי-נוחות- ייתחפר בתוך מעגלי ה’סיבה-תוצאה’, אינטואטיבית, לא כאידיאולוגיה, מייחס לעצמו יכולת להתמודד עם המצוקה על סיבותיה ולהתייחס אליה כסך מרכיבים מציאותיים שלא מנוהלים לטובתו. אין פנייה מגייסת לכוחות-על שייחלצו לעזרתו, מפני שאינו שותף לאמונה בהיותם.
* אין (לי) הסבר מה גורם לפרסונה להיות רציונלית או נוטה לאמץ גישה תפישתית אמונתית.
תחזוקלאחר ההצטרפות איך עיקרי הגישה משמרים את ערכם?	בניטרול הגישה הרציונליות, החולקים את הגישה האמונתית מגייסים היבטי רציונליות לשאוב חוזק לאמונתם מחיוויי מציאות בלתי מוסברים רציונלית.בתור שכאלה, משוייכים למקור האמונה, לסוכנים מטעמה, לממסד האמונתי, לדמויות דומיננטיות בהיררכיה האמונתית, ובהעדרם המאמין עצמו מתחזק אמנותו בניסיון לצרף אליו עמיתים לאמונתו.	רציונליזם שואפת ליישום מלא. אין רצון לצאת ממנה לחופש. זו לא מטלה שרוצים להשתחרר ממנה.תפישה בסיסית שרציונליות מקדמת שמאוששת בפיענוח יומיומי מתמיד של מרכיבי המציאות.
תיווךמי עומד בין הפרט לבין הגישה?	לאמונה יכולים להיות מתווכים בין תודעת המאמין לבין מקור האמונה. הם מחזקים ב- מיומנותם, נסיונם והיותם מושא לריצוי את תפישות האמונה, ואף יכולים להיות גורם מאיים לשימורה.	אין.
טקסיםמהי ההתייחסות להסמלה של מציאות?	שימוש בייצוגים סמליים של מציאות ולייחס להם ערך כשלעצמו.	אין.טיפול במציאות כהווייתה ללא תיווך סימלי. השתתפות בטקס כהסכמה לפנייה, כחוסר רצון לעשות עניין מאי-ההשתתפות, לא מתוך נטילת חלק במהותו.
מיסטיקהמהי ההתייחסות לשיוך כוח למלים?	למלים עשויה להיות משמעות מעבר להיותן אינסטרומנט לאחיזה תודעתית של תיאור מציאות.מכיוון שהמאמין מתייחס ליכולתו הקוגניטיבית להשפיע על מציאות, הוא עושה זאת בתמלול. מכאן קצרה הדרך לייחס למלים מסוימות כמיצוי, ריכוז, תמצית הסמלה של מציאות ברואה, וככזו מלה יכולה לתאר רעיון מופשט וחשוב, ומכיוון שכך צפוי לשייך למילים מסוימות ערך מעבר להווייתן.	אין.טיפול במציאות כהווייתה ללא תיווך סימלי. מלים ככלי לאחיזה תודעתית של המציאות השתתפות בטקס כהסכמה לפנייה, כחוסר רצון לעשות עניין מא-ההשתתפות, לא מתוך נטילת חלק במהותו.
מיסיונריותמהי השאיפה להנחיל לסביבה את הגישה?	בהחלטה מודעת לנטרל ממד רציונלי, יש צורך לתחזוק מתמיד של אמונה. בהעדר רציונליות מובנית חלק מחיזוק אמונת המאמין היא חתירה מתמדת לקבלת תמיכה המגיעה מהסכמת האחר. לכן המאמין ישתף את סביבתי בטוב שהוא רודה מיישום האמונה, יוכיח את נכונותה לאחר, וינסה לשכנע אותו לאמצה.	הרציונליסט לא מתייחס לעמיתיו לתפישה כמי שמחזקים אותו.הרציונליסט יכול לבוז למאמין, ללעוג, להתנשא על כך שהמאמין כיבה את הרציונל, ינסה באמצעיים לוגיים להוכיח למאמין שאמונתו לא רציונלית, ויעשה זאת מכל מני טעמים, שהטעם של חיזוק עצמו נעדר מהם.
אי-רציונליותמהי ההתייחסות לטעמים, העדפות ויצרים*?	בהיררכיה, תחזוק האמונה מקדים את מימוש טעמים והעדפות של הפרט.תיתכן מניפולציה אישית של מאמין שיגייס את האמונה למימוש פרטי של טעמים העדפות או יצרים.	רציונליות, יכולה לחיות עם היעדר הסבר רציונלי- היא ‘מחכה’, ‘ממתינה לפיצוח עתידי’.גישה רציונליות תעודד הסברים לתופעות בלתי מוסברות גם אם לא תדע להצביע תמיד על מקור טעמים, העדפות ויצרים. עם זאת, הרצונליסט קשוב ליצריו וטעמיו, יקבע לעצמו, שרירותית, מקומית, באופן שניתן לשינוי, פֶּר מקרה, את סדרי העדיפויות על ציר הזמן והקצאת המשאבים למימוש טעמים העדפות ויצרים שרוצה לממש ויגייס את הכלים הרציונליים לתיעדופם הפנימי, וניהול מימושם בעולם של תשומות במחסור.
* המונח רגש לא מוזכר בשל ההנחה שאין סטנדרטיזציה בהבנת המושג.
זמןמה המשמעות של יישום רציף?	האמונה קודמת לכל גילויי המציאות. אימוץ האמונה נמצא אחרי קיום אנושי. לאמונה יש משמעות על רצף זמן שמתבטאת בספיחת ערך מעמיתים לאמונה, הממסד האמונתי, וצבירת מיומנות ביישומה. יש מי שצבר יותר ניסיון ביישום עיקרי האמונה. יש מי שנוהג באדיקות יתירה או פחותה ביישומה.	התנהלות רציונלית באה לאחר היות תפישת המציאות, בתפישתה בעיבודה בברירת הכלים והדרך להתמודד עם השלכותיה.עקרונות הרציונליות לא עומדים על ציר זמן שמתקף אותם. לזמן אין משמעות מעבר לציר המארח את המאורעות, וככזה יש לו משמעות היררכית רבה, מה קדם לְמה.
אדיקותמה הסובלנות לשמירה על הגישה?	המאמין מתנהל גם על פי עקרונות רציונליים, בלעדיהם לא יכול היה לשרוד. באמונה יש ממד שמתכתב עם הרציונלית, בכך שלאחר הנחת הא-פריורי, האמונה אמורה לתת מענה לצרכים- תפישה רציונלית, ויש למצוא לכך מענה רציונלי. המתח בין קבלת ממד לא רציונלי לבין הסברים ויישומים המתכתבים עם ההיררכיה הלוגית, בהכרח יוצרים ביישום האמונה ממד דינמי של טולרנטיות ומידתיות. ברציונליות אין מדתיות גדולה או נמוכה של אדיקות.	הרציונליות דיכוטומית- קיימת או איננה.יש מי שנוהג ברציונליות, ומי שלא. הרציונליסט שואף לנהוג ברציונליות על רצף בסיס קבוע.
קדושהמהו היחס לאלמנטים שיש עליהם הסכמה וולונטארית לא לגעת בהם?	קבלת העיקרון- קדושה, שישנה תפישה בה כחלק מאמונה, לרעיונות, חפצים, יש ערך-על, א-פריורי, אותו יש לקבל כהווייתו ללא בדיקה או עוררין.	אין.שלילת תפישות או חפצים כבעלי יישות א-פריורית בלתי ניתנים לבדיקה, חיתוך, בחינה, הבנה. מתבקש שערך החיים יהיה ‘קדוש‘, הוא לא- אין קדושה.
ייצריותמהו היחס לרצונות, תשוקות מאוויים פיזיולוגיים?	פרדוקסלית, ניתן יהיה לחשוב שהמאמין הוא טיפוס ייצרי שאמונות מסורתיות עושות רגולציה על מאווייו, מהטעמים של שמירה על מבנה הקהילה בידול המאמינים השייכים לאותה קהילה ממאמינים אחרים מדד לדבקות האמונה.	הרציונליסט מכיר בהעדפות וטעמים ומגייס את יכולותיו כדי להשיגם, תוך ניהול השגתם כדי להמנע ממצב שקיום תאווה ייצרית אחת ימנע תאוות חשובות יותר, לטעמו.בשל ‘ניהול’ זה, הרציונליסט ייחשב כפחות ‘ייצרי, כשלמעשה חלות עליו פחות הגבלות.
השתייכות אתניתמה היחס של אינדיבידואל ל’עם’, לאום, האם אופקית או אנכית?	המאמין, מייחס משמעות להיותו חלק ממורשת אבותיו, החוליה המקשרת לילדיו, ובתור שכזה יש לו משמעות.כך יש לו זיקה למי שחולקים את אותה מורשת והתנהגויות נגזרות מכך. כדי להוסיף ממד פרקטי להתייחסות זו, המאמין גורס שאם היה נוטש את המורשת הזו אלה המאיימים עליו לכלותו היו מכלים אותו בשל אותה מורשת ולכן יש לטפחה.	הרציונליסט רואה את הזיקה כאופקית. עם מי שיש אינטרס משותף כעת.אין ייחוס למורשת אבות, ואין משמעות להנחלה של ‘מורשת’ לדורות הבאים. הרציונליסט מכיר באבולוציה של חיות, של בני-אנוש, התפתחות שהביאה למצב עכשווי. הוא מכיר בתרבות משותפת, בערכים אסתטיים, אך לא במורשת מקודשת, שיש לשמרה מעצם היותה מורשת.

מה שמדיר את משמרי הטקסים מהתפישה הרציונלית הכוללת, הנשאפת על ידם, תיתכן מניפולציה אישית של מאמין שיגייס את האמונה למימוש פרטי של טעמים העדפות או יצרים. רציונליות, שיכולה לחיות עם היעדר הסבר רציונלי- היא ‘מחכה’, ‘ממתינה לפיצוח עתידי’, לא תדע להצביע תמיד על מקור הטעמים והעדפות. עם זאת, הרצונליסט קשוב ליצריו וטעמיו, יקבע לעצמו, שרירותית, מקומית, באופן שניתן לשינוי, פר מקרה, את סדרי העדיפויות על ציר הזמן והקצאת המשאבים מהם הטעמים העדפות, שהוא רוצה לממש ויגייס את הכלים הרציונליים לניהול מימושם בעולם של תשומות במחסור.

 

---

קרלו שטרנגר ארגן לעצמו עוד בחייו טקס לוויה מוקפד.