אני נחשף לקונסטרוקטים. לועג להם

קונסטרוקט

משך הקריאה: 3 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

אחיזה תודעתית

קונסטרוקט:
בנייה של פסאודו רציונליות מקדמת תפישה מקדמית.

קונסטרוקטורליזם – הבניות תודעתיות

מבנה תפישתי הנמצא בתודעת הבונֶה כנדבך על מציאות נתפשת,
מתוך תפישת מציאות לקויה, או מרומנטיזציה משנה מהות לתוצר תודעתי רצוי, נשאף.

אבחנה

האבחנה בין קונסטרוקט לבין הסבר מדעי מתחילה בהתייחסות לסוגיה:

הנחה ראשונית והתקדמות להוכחתה – קונסטרוקט,
לעומת,
ניתוץ היגד – חשיבה מדעית.

קונסטרוקט ‘נכון’ אצל הבונה אותו מעצם הגייתו. הניסוח הוא מיצוק ידיות אחיזה.
הסבר מדעי, נתון לנסיונות ניתוץ מתמידים, ‘נכון לשעתו’ מפני שטרם הופרך.

קונסטרוקט רווח במחוזות אמוניים, רגשיים, קבילות על בסיס התכנסות הזדהותית עם אינסטינקטים מאוששים, רווח בעולמות אמוניים לאומניים בעולמות של סתלבט על ההמון, שמראש חוקי שמירת הרציונל גמישים יותר מאשר שמירת שבת או כשרות.
הסבר רציונלי – תיאור מציאות באופן שתודעה בלתי תלויה הייתה יכולה להסביר אותו באופן דומה, עצמונית, הוא כלי הכרחי בדיסציפילנות מדעיות.

קונסטרוקט במקרים רבים, כתיאולוגיה, למשל, מניח את קיום האל אכסיומטית.
לאחר הנחה זו, בונה תלים שחלקם עומדים במבחנים לוגיים; מתקנאים בהנדסה אויקלידית על אכסיומיותיה – למה להם מותר?.
בהמשך יאמרו – בנינו קונסטרוקט נאה כל כך, כה רבים מאמינים בו, דמויות מופית, סמכויות ידע בדיסציפלינות אחרות – חלקן רציונליות – היו חלק ממנו, אלפי שנים,אז ננתץ את הסולם, רציונלית, רק בגלל שהשלב הראשון בו לא קיים?
נחשף לבוני קונסטרוקטים תודעתיים.

דוגמא

ניתן לראות במודל חמשת שלבי אֶבֶל

  1. הכחשה
  2. כעס
  3. מיקוח
  4. דכאון
  5. קבלה.

ברור שאין מכניזם מעין זה.

גם ברור שלא כל בני האדם מתנהלים במודל מוצע זה.

תכליתו של קונסטרוקט זה הוא ‘טיפול’, ייצוב מי שחווה אבדן משמעותי מאד, לא התייצב רגשית למצב רצוי, והבאתו לשלב ‘קבלה’ חמישי.

תת נושא: ‘בעלות על אבל’, תחושה של מישהו שהאבל ‘שייך’ לו – נושא שיש להרחיב עליו.

חייטי קונסטרוקטים

אני מבחין בין יצרני וצרכני קונסטרוקטים, כהבחנה בין סוחרי תוצרים הפועלים מנטלית או כימית על התודעה, על הרצף מטיפים דתיים – סוחרי סמים:

  • צריכה פרטית
    תמימים (שם קוד לכבויי רכיבי ערעור ובקרה), קובנות אמונתם.
  • הפצה מרחבית
    מסוכנים, ציניים פדופילים תפישתיים, מבינים שירוו טובין ריאלי, קונקרטי, ערכי, רגשי, אם יפיצו סחריר שמשרת אותם.

כשאני שומע מישהו מאמין, חוזר על, מפיץ קונסטרוקט – אמוניסט לאומניסט, אינסטינקטיבית עוברת לי השאלה האם הוא עושה זאת לצריכה פרטית, ואז אני חש אליו סוג של חמלה,
או
שהוא עושה זאת כהפצה מרחבית, אז הוא איום קונקרטי; מטיפים דתיים רחוקים ממני, או פוליטיים, כנתניהו, טראמפ [גם לאובאמה היו כמה זיופים כאלה] בגין ודומיהם – דמיות מעוררות השראה, שהמון מייחל להם.

קונסטרוקט ואני

כשהבן שלי היה בן פחות משלוש, לאחר שהשתין, היה מוריד את המים, ואוטם אינסטינקטיבית את אזניו – הרעש החריש לו אותן. הסתגל. נגמל, עדיין רגיש לצלילים.

משלבים מאוחרים יותר ממנו פיתחתי רגישות ל’סתלבט תודעתי’. יש מי שכמדבר אלי, ואני מכבה את מבחן התקפות לגביו, ומסתפק ב’מעניין, מצחיק’, או לא.

כשאני שומע קונסטרוקט, אני חש כאילו מישהו לקח מחוגה, חלודה, מלובנת, זרויה בשברי זכוכית תחב לי לאוזן והחל לסובב. מחוגה מהצד של העיפרון, כן? לא של המחט.

אני מואשם כמי שמבקש למנוע אותם.
לא יודע אם מתכוונ(ים) לבנייה או למבנים.

ממש לא נכון!

הם מבלבלים בין ‘מניעה’ ל’לעג’.

אני רואה בהם כמניפולטורים תודעתיים, ועל כאלה אני אומר שאני מעדיף שיאנסו את בני מאשר את תודעתי.

ברמה האישית, הבלתי מזיקה, שימשיך/ו לבנות;
מעניין, מצחיק, משעשע, פתטי, מחדד לי ת’מיומנות.

אני אמשיך ללעוג
ליצירת קונסטרוקטים
נטולי רציונל וממשות.

נ.ב.

אינני שוכח, שצריכת קונסטרוקטים גם אצל המייצרים אותם, היא כמו סם. קורבן. ממכר. מספק את ההקלה שמגיעה עם תחושת ה’סדר’.

Share
Share