מינורי בטיפולי המרה

אזהרה: לא פוליטיקלי קורקט 

נסעתי לגיאורגיה לענייני עבודה.

בין היתר, נהנה מהאנשים, מהאינטראקציות, מהאוכל – בערך, מהיין המקומי שמתנשאים עליו, וגם מהטיפול בפיזיולוגיה; אני, כמו בסיקסטיז, כהשכנים נסעו לבתי מרגוע לקבל טיפולים בסדום או בזכרון יעקב.

הולך למכון ממשלתי לקבל טיפולים. לא יודע כמה הטיפולים שווים, הציוד שם אכן לקוח מהסבנטיז מבית הבראה, שנסגר. עם זאת התחושה של טיפוח עצמי נעימה, לא חושב שעושים איזשהו נזק, וזולים.

נשאלתי האם בטיפולים אלה יש גם ממד מיני.

הממד המיני שאני מוצא בטיפולים הוא,
שאם רוצים לשלוט על מתח מיני מוקצן של מישהו, לדכא דחפיו, לרסן תשוקות בלתי נשלטות, כדאי לשקול את שליחת הפציינט למכון בטבליסי, שיעבור כמה טיפולים, לא חשוב איזה, אצל הבבושקות המקומיות. יעבור לו. יותר הומני מסירוס.

לחילופין, בעתיד כלשהו, כשהומוסקסואליות תהיה נורמטיבית, לגמרי – לא תהיה הבחנה בין הטרו לחד-מיני. במצב בו הטרוסקסואלים יבחרו האם להיות הומוסקסואלים, ויחליטו ‘רוצה להיות הומו’ ישלחו אותם לכאן – ידכאו להם ת’יצר המיני, או לפחות ת’משיכה לנשים, לאחר כמה טיפולים.

תמרוץ נגטיבי

אני נגנב מהקטע התרבותי, כאן, השטראף – קנס, עונש, בו ה’אם-אז’ הוא נגטיבי במובהק.

כלומר, אף אחד לא אומר לי
‘אם תעשה כך, יקרה לך דבר טוב כזה או אחר.’
כן שומע
‘אם יקרה/ לא יקרה כך או אחרת – ‘קפוט’, ‘יפטרו אותי’, ‘יקנסו אותי’, תרבות הштраф.

Share

השאר תגובה