נזק לאנושות

משך קריאה כ־ 2 דקות

אני לא שואל את עצמי יום יום,
האם אני מעדיף את עשייתי החלודה בתעשיה העבשה בה אני נמצא עדיפה על האלטרנטיבה – לנסח את תובנותיי בג’ים התודעתי.
שעה שעה, לערך, אני עושה זאת.

ר’, ר’ישל’ה, שתחב אותי לעיסוק בו אני מתבוסס כעת, בו אני מתוגמל כלכלית בדיוק על הגרוש במידה שבלוג זה מתגמל אותי – כלומר, לא מכניס לי דבר אלא עולה לי – בכלל טוען, שהוא, ר’, עושה חסד עם האנושות, בכך שהוא גרם לכך שאני לא מפנה את כל עתותיי ו(מה שנשאר מ)מרצי ההולך וכלה לכתיבה: “אני חוסך מהאנושות את הסיוט של קריאת הבלי ניסוחיך הבלתי קריאים והלא מובנים.” הוא אומר, בשפתו שלו, כך שאני לא בדיוק מצטט.

ואני אומר שהוא טועה טעות חמורה.
אני לא מסב שום נזק לאנושות, ממילא אף אחד לא קורא את הבליי.

ועם זאת, אני מוסיף לעצמי כמובן, שאולי יש בזה משהו, שנזק כלשהו, אגבי, אולי אפשרי, עלול להגרם – כשגוגל תסרוק טקסטים בעברית, תפעיל איזה artificial intelligence, א-שטיקאלע machine learning מול הניסוחים שלי, יש מצב שכמה פיוזים יקצרו, מנורות יישרפו להן, במאמץ חסר תוחלת לפענח את שסרקו.

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share
%d בלוגרים אהבו את זה: