נדיבות – אחיזה תודעתית

משך הקריאה: 14 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

שלא לנקוט ב’הגדרה’

צמצום

נדיבות –
מידת הזמינות
של הקצאת ונתינת משאבים
לקידום טובת אחר,
בתמורה לסיפוק רגשי.

נדיבות:
נכונות עצמונית לתת^♠ טובין, בעל־ערך לנותן
– טובין ריאלי, שווה כסף או זמן, או רעיוניות כאנרגיה תודעתית –
לבעל־תודעה^♣ אחר,
במטרה להיטיב עם אחר,
כשהתגמול לנתינה הוא רְווִייָת סיפוק והנאה מהטבת מצב האחר מהמצב טרום הנתינה.

^♠ ב-‘לתת’, ישנה הבחנה בין נתינה מגיבה לנתינה יוזמת:

• זמינות לפניית מקבל, ראקטיבית
  • הטייה ליוזם המבקש את מימוש נדיבותו, קשב לרצון אחר
  • הפחתה עצמונית של המקבל המבקש במיצוב עצמי של עמדת ‘מבקש’ ביחס לייחוס ‘נדיב’ות לנותן,
• להצעת טובין של הנותן,
  • הטייה לנותן מציע טובין שברשותו לאחר,
  • העצמה עצמונית – התנשאות – של הנותן היוזם המפחת את מי שמתכוון להיטיב עימו, שנזקק לקבלת הטובין מ’נדיב’.
    

    ---

^♣ בעל תודעה – נדיבות מתקיימת בין בני אנוש, בעלי תודעה.

אין מופעי נדיבות בין בעל תודעה לנטול תודעה.

תיתכן נדיבות, מצדה של החמלה מול בעל חיים, בכיוון בן אנוש מול חי.

כשבעל תודעה נדיב כלפי מוסד, הארגון מהווה ממשק טכני לבעלי תודעה אותם הארגון מייצג.
[ניתן לראות תרומה לארגון טבע כ’נדיבות’. עם זאת, השקיית עץ, דישונו, אינה מעשה נדיבות.]

הרחבה

רובנו מעדיפים להתפש, על־ידי עצמנו וסביבתנו, כ’נדיבים’.
הקצאת משאבי פרט לזולת הוא ערך שנתפש חיובית על ידי (כל) סביבה אנושית.

נדיבות:
זמינות^*1
הקצאה לאחֶר*²
טובין*³
מבחירת*⁴ הנותן,
טרום נתינה*⁵,
כ(שלפחות חלק מ)התמורה למתן הטובין מהווה סיפוק רגשי מהנתינה העודפת*⁶,
מהווה תגמול לנדיב הנותן*⁷.

אמהות המקצות משאבים רבים לתינוקותיהן אינן בבחינת ‘נדיבות’.

מקרא

פירוק

הבחנה

ניתן להבחין בין נדיבות ‘זמינה’ לנדיבות ‘מציעה’.

‘מציעה’:	הקצאה ומתן טובין של נותן	הטיית הנותן.
תצורה נדירה יותר, כחלק מהתניה התנהגותית של המציע. לעתים ההצעה היא אמצעי לגייס אנשים, חֶברה, אמפתיה, לטובת מציע. לעיתים הצעה לטובין מהווה ‘קניית צידוק’ למה לא הייתה זמינות בעת בקשה.ביחסי הורים ילדים, כשילד לא מקבל את התשומות הרגשיות שהוא זקוק להן תובע אותן, מהורה שאינו פנוי בעת הפנייה אליו, ישנה כוונה הורית לפצות את הילד בהרעפת טובין רב מחוץ ולאחר הסיטואציה .

נדיבות דינמית

נדיבות אינה דיכוטומית ‘קיימת’, ‘לא קיימת’. התכונה נמצאת על מנעד הרבה–מעט, מאפיין אישיותי, תוצר של הטיות מוטמעות של פרסונה מול

1. רמת שפע–מחסור שמאפיין פרסונה מסויימת,
2. סוגי הטובין לנתינה שעל הפרק,
   • מידת זמינותם לנתינה של טובין מסויים,
3. מול המקבל,
   • מידת הרצון להקצות למקבל מסויים את הטובין שהמקבל מבקש,
4. במקום וזמן מסויימים של הסיטואציה,
   • ייתכן, שבהתקיים שלושת הרבדים הקודמים, סיטואציה אחרת של משתנים פריפריאליים הייתה  מניבה תוצרי התנהלות שונים של הנתן.

נדיבות ללא גבול

נדיבות שנתפשת כפייתית, שאינה נסמכת על בסיס תמלול מקדמי, מופנית לרבים, בלא אבחנה נתפשת, כמאפיין אישיותי של פרסונה נותנת, היא אפשרות לביטוי של תקלה, קוועץ’ אישיותי אם מופנה לכלל.

אם הנדיבות האקססיבית מופנית כלפי פרסונה מסויימת – ביטוי ליחסים בעייתיים.

טיפול בסיטואציה, באחרים, באמצעות נתינה חסרת גבולות, היא בעצם חיווי לטיפול לקוי של נותן, הנתון במצוקה.

נדיבות לא מתואמת

בריבוי מקרים בשל חוסר יכולת לקבוע, אלא רק להעריך ערך של טובין, לטובין ניתן ערך שונה אצל הנותן מאשר לטובין מתקבל אצל מקבלו.

חוסר איזון כזה מתקבל בשל מורכבות הערכים הבלתי מכומתים של טובין, בעיקר מידת הרצון של הנותן לתתו ושל המקבל.

רבים הם המקרים בהם נותן העניק טובין בעל ערך רב מבחינתו,
ושהמתקבל נתפש כבעל ערך פחוּת אצל המקבל.

מקרים כאלה רווחים הרבה יותר מהיפוכם.

לעיתים מודגם מעשה נדיבות כדי לטפל במקרים בהם הנותן חש שלא נהג כמו שאמור היה לנהוג במקרה אחר, ובכך הוא ‘מטפל’ כביכול בסיטואציה מסויימת, ונותן מענה לאחרת.

תפישות חיצוניות

• על פי רוב, אנשים נוטים לייחס לעצמם נדיבות גבוהה יותר מאשר סביבתם מייחסת להם.
• מי שמעיד על עצמו, וורבלית, נדיבות, ייתכן שאינו נתפש כ’נדיב’ אצל אחרים, אלא כמשקיע בהטמעה שפתית, ‘הנדוס תודעתי’ ברוח ימים פוליטיים בהם הטקסט נכתב.

נדיבות–הקרבה

‘נדיבות’ אינה נמצאת על מישור אחד עם ‘קורבנות’;

פעולת נדיבות היא אקטיבית, מרצון.

קורבנות היא תחושה של פסיביות של הקרבת קורבן על ידי מקריב. מחוסר ברירה.

ההבחנה בין ‘הקרבה’ ל’נדיבות’

נדיבות ציבורית

ישנם גילויי נדיבות של פרט שכורה את הטובין ממאגרי כלל שיש לו נגישות אליהם.

הטובין הן ברשותו, אך לא בבעלותו, כלומר לניתן – ללא קשר לתפישת ערכו אצל מקבל – יש ערך נמוך אצל הנותן.

יש התנהגויות כאלה אצל אנשים מסויימים כגורם מאפיין. לעיתים התנהגות כזו יכולה להביא לפעולות מסוכנות או לא חוקיות, אצל פוליטיקאים או מנהלים המפזרים משאבים לא להם.

זמינות כגורם מנבא

זמינות לאחר היא סוג של נדיבות.

חוסר זמינות היא אבן־בוחן, למצוקה של מחסור במשאבים של פרסונה, גם אם לא במובהק, וגם אם לא ברור מה בדיוק ובעצם נבחן .

הטובין יכולים להיות ריאליים, כלכליים רעיוניים, אנרגטיים, תשומת לב, בטחון, או זמן.

נתינה על מצע זמינות נמוך מעידה על ‘טיפול’ בצורך ישיר של התורם ופחות של הנתרם.
ככזו, הנדיבות הערכית פחות מובהקת.
במצב של נתינה במצע זמינותי נמוך, המקבל צורך מהנותן משאבים גבוהים יותר ממה שהוא תופש, שכן הנותן נותן, אולי בעל־כורח – בעייה, משאבים שאמורים להיות מוקצים לתחזוקה אישית.

יש להניח שאין התאמה בין מידת הנדיבות שפרסונה מייחסת לעצמה, לבין הנדיבות שסביבתה מייחסת לה.

מנודב

מי שקיבל טובין, את הנדבה מנדיב.

מי שקיבל את ה’נדבה’ יכול לחוש את הנחיתות של קבלת טובין ללא תמורה, ובכך להרגיש נחות, נסמך.

כדי להתמודד עם אי־נוחות זו עשויה להינקט אחת מפרקטיקות הדפנסיביות הבאות:

1. רציונליזציה, מתומללת או אינסטינקטיבית: קבלת הטובין חשובה יותר מאי־נעימות, אפשרית, אולי, אמורפית, ובכל מקרה זניחה.
2. הנתינה היא בכלל צורך הנותן.
   הנותן בוגר, רציונלי, מנהל את טובתו על ידי נתינה.
   אני המקבל בכלל מאפשר לנותן את נתינתו, מאפשר לו את תחושת הסיפוק.
3. מקבלי הטובין
   1. בתחילה שלמנו בביטויי תודה על כך,
   2. בהמשך הנתינה והקבלה הפכו לסטנדרט של פרקטיקה,
   3. לאחר מכן התמכרות, הנדיב התמיר סטטוס: ממיטיב הפך פוגע בכך
      1. שלא סיפק את הטובין שניתן בעבר,
      2. שהתנה את אספקתו ב…,
      3. שצמצם את הכמות או השהה את אספקת הטובין.

הערה, התיימרות וגילוי

הערה

הטקסט מהווה נדבך קודם לתובנות אחרות.
בהשוואה לאחרות – לא רוצה להריח לעצמי בבית השחי ולומר ‘ניחוח’, לכן לא נוקט ב’מורכבות’ אלא משתמש ב – ה’סרבול’ שמודגם בהן ביחס לטקסט זה הוא כמו הסרבול בשפתו של בועז ביסמוט לעומת רהיטות אהוד ברק.

התיימרות

הרעיון הוא אחיזה גנרית, שאם היא יעילה דיה, תודעות זרות עשויות להשליך על מציאות קונקרטית, על פרסונות פרטיקולריות.

ולא, לא מצאתי עוד מלים לועזיות.

וגילוי נאות

אני לא הייתי יודע להתמודד עם טקסט כזה.