אבולוציה דיקמן

בית גידול, ערכי מקור

רטרוספקטיבה

בגדול, תפישות ערכיות, פוליטיות, אמונותיהם, נטיותי ילדי, כְּשל הוריהם.

האם זו סיבה לשמחה?

  • האם הם רואים את האור?
  • אותו אור?
  • האם הוריהם הפעילו אינדוקטרינציה שעבדה?
    מדי?

מחנך דתי לאומי – לא זוכר-את-שמו – אמר, בערך –

“חינוך טוב הוא כמידת דמיון הילדים להוריהם.”

מסרים שתוּוכו

בעת הסיכומים, תחילת 2015, המסרים שהועברו מבוטאים כפי שאני מנסח אותם בעת כתיבתם, ברטרוספקטיבה, מסרים שהועברו בסינתזה עם איריס, על מצע סביבה מובחנת סוציואקונומית.

עם זאת,

  1. עיקרי המסרים שהיו חשובים לי נספגו בהביטאט בו אני גדלתי,
    בעיקרם, בפרקטיקה של אמי, ובתמלול ואסטרטגיה של אבי,
  2. ערכים ומסרים אלה, על ציר זמן, עברו באופן מתמיד את העיבוד שלי, המודע המתומלל, ויש להניח שגם הבלתי מודע.
  3. ספגתי והטמעתי ערכים שחשבתי אותם כראויים, כנכונים ומקדמים חיים ‘טובים יותר’, לי, לתפישתי,
  4. בניסוח תפישות וערכים אלה, כאן, מנסה לנטרל את ערכיותם ולהסתפק באזכור היותם ומהותם.

 תפישות וערכים

שיח פוליטי

  • עיסוק בנושאים פוליטיים, על סדר היום, בשולחן האוכל, ליטֶרלי, דוּבָּר בעיקר בארוחות המשותפות.
    שיח והתייחסות אינטנסיבית לאקטואליה, תפישות עולם,
    פחות בפרקטיקה התנהלותית פותרנית,
  • המצע הוא תפישה דמוקרטית,
  • פרוגרסיבית, חותרת רציונליות,
  • במתכונת ליברלית מערב אירופאית,
    כלומר

    • השכלה,
    • רציונליות,
    • ערעור פרדיגמות,
    • חיוב חופש פרט,
    • חתירה להגבלת עוצמת רוב.

אמונה, דת

  • חוסר כבוד והערכה לגילויי אמונה באשר הם, ובכלל זאת דת,
    • דת מוטמעת, מכבה וולונטארית חתירה לרציונליות,
    • נתפשת כתולדת מצוקה.
  • אין יחס למסורת – יש לעשות או להימנע מדברים עם מקדמים רעיון או ערך, אין ערך לקיום מסורת כשלעצמה או החלת צביון.

מעשיות, פרקטיקה

  • לא במובהק,
  • במובן חתירה לתוצאה,
  • העדפות מעשיות, כעת,
  • המנעות מפרקטיקות רחוקות ממציאות עכשווית,
  • תפישה שבפרקטיות יש מין הזול, המצוקתי, המיוזע, העני והשורד, אין בה שפע.
  • הטייה לטיפול בטווח הארוך, המערכתי, התשתיתי,
  • המיידי חשוב,
    • כטיפול כהקלה מצוקתית,
    • ועם זאת ‘נמוך’ אם
      • כהתנייה,
      • העיסוק ממוקד בו, לא אינטליגנטי ולא אסתטי.
  • התייחסות למבחן ‘תוצאה’, ‘שורה תחתונה’ הוא מבחן נמוך, לא אינטליגנטי,
  • מעשה שלא קדם לו תמלול הוא רוטינה במקרה הטוב, וסוג של אלימות במקרה הפחות,
  • פעולה היא חרוז בודד על צמיד תהליך, לפניו היו פעולות ואחריו יהיו,
  • שאינן תובעות יישום באמצעים כוחניים,
  • הפעלת כוח נתפשת כ –
    • מצוקה,
    • סוג של אלימות,
    • הצהרת חולשה,
    • מלווה בחשש מתוצאה בלתי ניתנת לשינוי והיפוך.
    • התכווננות למכלול טווח פעילות, הסיבות לביטוי התרחשות מציאות הן צֶבֶר
      • לא אחת יחידנית,
        יש לחפש עוד,
        ההטייה האישיותית לחפש את האולטימה רציו מונדי, שהטיפול בה ‘יטפל בבעיה’.
    • בפעולה, יש להעריך את ההשפעות, גם אם אין יכולת לאמוד את מכלול השפעתן, ההערכה היא עדיין פקטור, שכן ההשפעה מוספת ורב אדוותית.
  • קיצור – פרקטיקה לא הייתה ערך נשאף,
  • בעוד שאופטימזציית משאבים – כן.

אצילות

  • אם ‘פרקטיקה זה לעניים’:
    ישנם מצבי דחיקת פרקטיקה מקומית מיידית לשימור ערכים אסתטיים, מעצימים תחושת ערך אישית כ–

    • נדיבות,
    • ויתור,
    • הפגנת יושר אינטלקטואלי שחושף חולשה או נחיתות מקומית,
    • תחושת מסוגלות של שפע ועוצמה. ‘מפני שיכול’,
    • רתיעה מטיפול בוטה ב’אני’ במרחבים בהם המשאבים במחסור.
      [היו, יש לכך גם היבטים בעייתיים.]

נורמטיביות

  • כתיוג, לא כהכוונה-
    • חלק מתפישות ערכיות נמנות על מיעוט,
    • גם אם לא בנדירות רדיקלית,
    • הבחנה בין נורמטיביות לבין סבירות –
      • היות אחרים חושבים כך או ההיפך הוא מעניין,
        • אינטלקטואלית,
        • כבקרה
      • לתפישה שאחר, מחוץ לסיטואציה רואה בהתנהלות ‘סבירה’ או לא, יש משמעות רבה.
    • ל-היות ‘מקובל’ חברתית יש ערך רב,
      • מתוך הערכה והובלה,
      • וגם מתוך ספיחת ערכי חיבה,
      • לא כהתניה להיות חלק אינטגרלי מקולקטיב.

תפישת מדינה

  • למדינה תפקיד פונקציונלי בהשפעה על חיים כמסגרת בה דרים, כסוג של קואופרטיב,
  • תוך שלילת ייחוס למדינה
    • ערך מיסטי, קיומי, כשלעצמו, שלילת יישות מטפיסית רגשית,
    • המדינה אינה ‘אבא גדול’, אחראי, גורם עליו נסמכים בצמתים המכריעים על החיים,
    • הדרת
      • לאומנות כערך,
      • אמוניות כדרך מחשבה לגיטימית
  • שאיפה לצמצום מעורבות המדינה בהשפעה על חיי הפרט בחקיקה,
  • וזאת תוך השתתפות מלאה בחובות אזרחיות.

תפישת עם

  • יהודים טכנית, מקריות עובדתית, עובדתיות מקרית,
    הולדה לתוך ‘סוג של מציאות’,
  • תפישה המשוייכת על ידי אחרים,
  • ושאינה סיבה לאימוץ,
    שלילת תפישה זהותית באמצעות ‘אחר מגדיר את זהותי’ – אחר יכול לראות בי משהו, ולשם כך להתנכל לי, כחלק מזהותו בי כשייך לעם בזוי. תפישה זו משפיעה על התנהלותי, לא על זהותי.
    חוסר שיתןף פעולה של אימוץ היותי כיהודי בשל תיוגי ככזה על ידי אחר.

לאום

  • ישראלים, תולדת מצב מקרי, בשל התרחשויות היסטוריות – לא אני בחרתי אותן, אינם מהווה מקום לערכיות מיסטית.
  • עם ערכים שפתיים, תרבותיים, התנהלותיים משותפים, מובחנים,
  • ללא תחושה של נרדפות או עליונות עם,
  • ללא תודעת יישות מטפיסית שיש לטפחה או אפילו רק לתחזקה,
  • ללא תחושת היות ‘חוליה’, תפקיד כלשהו בשרשרת וורטיקאלית, אחריות היותנו ב’משמרת’ – ‘זה הזמן שלנו’,
  • שיתוף בקידום תפישה לאטרלית של ‘טוב מצרפי’ לקיים.

פוליטיקה

  • תפישות ליברליות פרוגרסיביות שוחרות זכויות פרט מתרחקות מזהות קולקטיבית לאומית ערכית,
  • תמיכה רציפה, גם אם מסוייגת במרץ, מובחנת כקרובה יותר מאלטרנטיבות, בהסתייגות ממתפישות חברתיות כלכליות שואפות שיוויון מוכתב, העדר הזדהות עם המחאה החברתית.
  • חתירה מתמדת להסדר מדיני, לשלום, רתיעה מכיבוש עמים אחרים, לשלוט על אזרחים נטולי זכויות.

עדתיות, אתניות, צביון

  • מקור ההורים הוא עובדה, עם משמעויות עבר רחוק – היסטוריות,
  • נטולות משמעות ישירה לעבר קרוב או הווה,
  • נטולת ערכיות או זיקה לאחרים עם מקור דומה,
  • עם זיקה לחברה בעלת ערכים דומים – צביון קהילתי שאינו מוכתב או מתוחזק אלא סינתזה של משתתפים,
  • נטול צביון עדתי,
  • הערכה למצטרפי ‘קהילת ללא צביון קהילתי’,
  • התייחסות להחלת צביון אישי על צביון קהילתי בסוג של חמלה-לעג בשל דימוי עצמי נמוך נטול יכול ריפוי,
  • צביון מתבטא
    • בייצוגי רציונליות,
    • ניהול ובקרה של החצנת רגשות,
    • הדרת אל ואמונה,
    • ערך לידע, השכלה ורהיטות,
    • ערך חיובי לחשיבה מערערת ופורצת גבולות,
    • ערך שלילי להתנהגות ודרישה פורצי גבולות,
    • קידום פרט על פי ערכי ליברליות הומנית מערבית.

מרחב ציבורי

  • אינו שייך לריבון או לרוב,
    הוא לא שייך לאף אחר,
    כאשר על הריבון לדאוג לתשתיתו ולמנוע מחזק להשתלט עליו, לשמור על נגישותו לכל. שיוויונית.

תקשורת מילולית, רטוריקה ודיאלקטיקה

  • חשיבות רבה להיותה,
  • סגנונה, רהיטותה, הם ערכים נשאפים, מקדמים,
  • ייחוס חשיבות קוהורנטיות, סדר מחשבתי, סדור,
  • קשב, מידע נמצא אצל אחר,
  • פריצה לפיסקה היא נזק משמעותי,
  • הבנה, כערך,
  • גבוה יותר מהסכמה,
  • אמירה מסויימת, ניסוח באופן זה או אחר, שימוש באליגוריה אינה הופכת קונסטרוקט ל’אמת’,
  • אין ‘נכון’ (- אלא אם אמפירית, מדיד, ומאושר על ידי תודעה אחרת בלתי קשורה לסיטואציה)
  • יש שיפוטיות ערכית לנטייה,
  • חתירה לליבוי השוני והגדרתו,
  • התרחקות מהסכמה,
  • ביטויי החצנה רגשית, להעצמת מסר וורבלי ‘לא התקבלו בברכה’ 😥 , לבטח לא כאמצעי שכנוע,
  • בחינת תפישות מתמדת, למניעת הטמעת רעיונות מעצם היותם וותיקים, קונצנזוסיאליים.

רגש

  • ייחוס חשיבות קריטית למצב רגשי,
  • ליציבותו, רתיעה מאמפליטודה גבוהה,שינויים תכופים ומוקצנים רתיעה מדרמות, עד כדי מינוריזציה,
  • חתירה לקשירת מציאות למצב רגשי,
  • התייחסות תמלולית, פריטה למשמעויות ניתנות להבנת תודעת אחר,
  • חוסר טולרנטיות לפעולות שמטפלות ברגש ולא במציאות כמתווכת,
  • בבחינת הרגש הוא חיווי התייחסות למציאות, לא מטפלים בו ישירות.

מחוות וטקסים

  • עוינות כלפיהם,
  • מבוכה מהם,
  • תעוקה בהיותם,
  • תפישתם כתחליף בלתי ראוי לאותנטיות.
  • אירועים, הפקת שמחות משפחתיות, לא היו.
  • ימי הולדת –
    • לתאריך קונקרטי אין משמעות,
    • כהורים לא חוגגים לעצמנו,
    • הילדים ‘ציינו’ להורים,
    • לילדים חגגנו בצניעות, זה נעים, מקובל, סוג של כייף, לא לעייף ולנופף בדוגמטיות, ובה בעת לא להעצים את המועד כבעל משמעות קיומית.

תפישת ערך

  • נגזרת מה’אני’, האדם המנסח,
    לכן גם ‘אתה’ ו’הו/יא’
  • הערך שאני גזרתי חשוב, לי, יותר מהערך שאחר גזר,
  • וההבנה שכך רואה זאת גם אחר,
  • לטובת כולנו, עלינו לגזור ערכים מתפישה זו, שתקדם את כולם, מצרפית.

ערכים מקודשים

  • אין.
  • יש היררכיית חשיבות:
    1. חיי אדם,
    2. חירות בחירה,
    3. ניסוח רצון,
    4. מימוש העדפה,

ערכי חיים על מתים

  • אין
    • משמעות למתים,
    • לא להישארות, קיום רצונם בחיים לאחר מותם,
    • כך, גם לא לצוואתם,
    • אין משמעות מיסטית, אלא עובדתית ליום מותם,
    • לא לגופתם,
    • ולא למקום קבורתם.
  • יש משמעות רבה לתפישת רעיון של היותם, בעבר. משמעותם והשפעתם ל’הגיענו הלום’.

עצמאות

  • לעצמאות אישית בחירה רצונית משמעות רבה, ערך כשלעצמו,
  • עצמאות כלכלית מהווה תנאי הכרחי אך לא מספיק בנוסף להתנייה אישיותית מאפיינת,
  • הקטנת תלות והשפעה של גורמים סביבתיים,
  • ייחוס מה שקורה, לטוב/ רע, כברירת מחדל לעצמי, כריטבון על התנהלותי,
  • חתירה לייחוס השפעת אחר עלי,
  • רתיעה מ’קבלת עזרה’, נתפשת כסוג של אובדן עצמאות, החצנת חולשה,
  • שליטה
    • להשפעה על מה שקורה ומשפיע יש נגיעה ישירה לעצמאות ולאושר,
      • קונטרול פריקיות, חתירה לשליטה, היא מכשלה ומגבלה שכן בעיקר מעידה על פחד מפני זרימה ויכולת להתמודד עם ממשקי מציאות. ו-לא, זה לא סותר  🙂
    • עצמאות משפיעה על יישום תפישת נינוחות, רווחה, שפע = אושר.
      ישירות.

רצון

  • להיותו, תמלולו והשגתו יש חשיבות רבה,
  • אחרת – בהעדרו, מרכיב האושר, השמחה, נגרע,
  • רצון שאינו משתלב במארג אחרים, הוא סוג של גחמה. ככזו – נמוכה.

תפישת ערך אישית

  • נתפשים כמתנשאים,
  • לא נורא – מתנשאים על מי שמתנחת,
  • הכרה = אנשים אינם שווים,
  • לא כולם זכו,
  • אנחנו ברי מזל,
    • נולדנו לטוב, לשפע, הנסיבות שאין לנו שליטה עליהן באו לנו בטוב,
    • ההתנהלות שהייתה בשליטתנו, במבט לאחור, בגדול, היטיבה עם קידום תפישת טובתנו,
    • עד כה טרם טעינו בהתנהלותנו באופן שהמיט עלינו אסון, צרה משמעותית,
    • בחברה מריטוקרטית יש לנו יתרון,
    • ההכרה ש’אני שווה יותר’, כי זה אני,
    • נכונה גם לכל אחד אחר
      • בכך מתבטא ערך השוויון.
  • חתירה לאפשר לכ-ו-ל-ם מימוש זכויות שוות.
    • לא כערך ‘מוסרי’ נשאף מופשט,
    • אלא כתפישת חיים מיטבית.
    • גם למי שמוותר על ערך זמני מקומי.

תגמול ועונש

  • לא הייתה מערכת ‘אם אז’ מודעת, חומרנית, כלכלית חיובית או מענישה נגטיבית,
  • כך שממילא לא הופעלה,
    • לא בקטע חומרני,
    • ולא מיידי,
  • כן הוקמו, אד הוק, כמשחק, כחווייה, מערכת אינסנטיב,
  • על דברים להיעשות/ להמנע בהיותם הדבר ה’נכון’ או ה’לא’ כצבר של ערכים, לא בשערוך הגמול היחידני ערכי הניתן למדידה,
  • התייחסות שיפוטית ערכית, חדה ומיידית,
    יכולה להתפש כמערכת תגמול תפישתית, אפקטיבית לטוב/ רע, אולי לא פחות,
  • השמחה לטובין שבא מתוך הישג של מאמץ נתפש ערך רב יותר מתוך טובין שהגיע שרירותית, כמתת, מתוך ‘תורשה’, ‘גנים’, ‘קשרים’, ‘פרוטקציה’…

סיפוק ודחייה

  • שליטה, ריסון, הבלגה, שליטה התנהגותית הם ערכים חיוביים חשובים.
  • העדרם, גילויי חוסר איפוק, התאפקות, בעיקר פיזיולוגיים, אצלנו ואצל אחרים – זכו לתיוג שלילי.

כבוד בינאישי

  • השפה וההתייחסות הננקטת היא כאל מי שיש לו את הכבוד הרב ביותר,
  • האינטימיות אינה מתועלת לשימוש בשפה שמול אחרים, רחוקים יותר, לא היה ראוי להנקט
    (- אם את הקורא אינני מכנה ‘אידיוט/ טפשון’ וכאלה, בוודאי שלא את ילדיי.)

‘עבודה קשה’, חריצות

  • עבודה היא היא מקר עניין, הבאת תועלת, ספיחת עניין, מקור הכנסה כלכלי שמשפיע על תחושת שפע ועצמאות.
  • פחות או יותר בסדר הזה.
  • עבודה, אינה ערך כשלעצמו.
  • על ‘עבודה’, הקצאה אנרגטית מול מילוי משימה, להיות,
    • כייפית בעשייתה,
    • מתגמלת בריבוי אפשרויות,
    • מוערכת על ידי הסביבה,
    • מקדמת את מבצעיה,
  • אין רתיעה מעבודות ‘קשות’, כניקיון, סבלות, אוטוגלידה, מלצרות זה בכלל אקזוטיקה.
  • דחיינות
    • ערך שלילי, נמוך:
      • ייחול שאולי עד שיתבצע יהיה כבר לא רלוונטי,
      • אולי אחר יצטרך לעשות במקום.
    • ערך לחריצות ואופטימיזציה.

הקדמנות (על משקל דחיינות)

  •  עשה עכשיו יותר, הנח תשתית, בהמשך – העבודה המקדמית תצרוך פחות אנרגיה להשלים את המטלה המוספת, שאולי תעלה בהיררכית הקריטיות, ומתוך כך תהיה בעייתית יותר, סופחת יותר משאבים.
  • תוצר נטייתי האישית לעצלנות, שטחיותי, חוסר סבלנותי, וחתירה לנקיון תודעתי –
    עשה עכשיו, להסרת כובד מצוקת משא המטלה. לאחר מכן ניתן יהיה לחזור לסתלבט, גם אם

    • פחות יעיל,
    • יותר יקר,
    • אולי הצורך יתייתר.
      הרווח המושג בניקיון תודעתי.

יושר, ישירות, יושרה

  • לא כערך כשלעצמו,
  • לא כצו,
  • כאינסטרומנט התנהלותי,
    • ככלי קריטי להבנת מציאות,
    • ככלי מעצים יתרון,
    • בריאת מציאות בדויה, גובה מחיר כבד ממי שיצר אותה,
    • מייתר הצורך לזכור למי נאמר מתי, מה,
  • לא מכירים מי שרואה עצמו כ’שקרן’
  • עיגולי מציאות, שקרים ‘לבנים’ בבחינת
    • הונאת אחר, בעייה,
    • הונאת עצמנו – תקלה חמורה אף יותר.
  • התייחסות לדבקות באמת ביורוקרטית בנוסח:
    לא שאלת – לא עניתי, לא שיקרתי
    כאל – ‘אם יש לך מידע שרלוונטי לגבי, להתנהלותי, ובחרת במודע לא לשתף אותי בו, ניתן להתדיין האם 0.1 או 0.9 שקר – אמת זה לא.’

מצוינות

  • אם מצוינות היא התמקדות בממד אחד על חשבון טיפול בממדים אחרים –
    הניחו לאחרים להצטיין.
  • העדפת ‘הרחבה’ על חשבון ‘צמצום’,
  • גם אם הפרקטיקה, הערך על הפרק יהיה נמוך יותר,
  • כסף
    • חשוב לתחושת הרווחה והאושר,
    • לא להיות במחסור,
    • בהקצנה
      • הקצאה ל-הוצאות כיף,
      • הוקעת ‘בזבוז’, חוסר יעילות, שהיותו יפחית את היכולת להקצאת הוצאות כיף.
  • הומור
    • לא מתמקד בהוצאת אוויר מהסרעפת בגעייה,
    • אלא בהסתכלות על מצבים מריבוי זויות, מישורים וגוונים.
    • ניתן לצחוק על הכל,
    • העדפה להומור תכני, מורכב, לא ישיר,
    • רתיעה מקבלת הגנה,
    • צחק על עצמך-
      • אם מצחיק,
      • זה מעצים, מקנה יתרון.
  • משפחה
    • רחוקה-
      פחותה בחשיבותה מחברים משמעותיים.
    • גרעינית-
      • אין עירוב או דינמיקת תפקידים, הורים, ילדים, לא חברים,
        ילד לא יתפקד כהורה, הורה לא כחבר, חבר לא כהורה,
      • כפוטנציאל השפעת חשיבות עליון,
      • ו-גם מבחירה,
        • בשל ריבוי ערכים משותפים.
    • גיבוי קרובינו,
        • כערך,
        • ועם זאת עם תנאי ובקרה
        • לא בכל מקרה,
          • להחליט לא לגבות במקרים מסוימים,
          • לא בהכרח מי שאני בצידו צודק,
          • לגבות את מי שלא צודק, אבל עם תמלול לעצמי ‘למה’.
        • דמויות משמעותיות מתות,
          • הערך הוא לחיים,
          • העדר ערך למת.
    • מוסר
      – היררכיה של ערכים

      • אישית,
      • שאינה מאומצת אוטומטית ממקורות אחרים,
      • סט ערכים נתון לבחינה מתמדת,
      • בקונפליקטים ערכיים
        • חוקים, דתיים ומדיניים,
        • נורמות חברתיות,
          בקונפליקטים ערכיים, נמוכים יותר מעליונות הסט האישי.

          התוצר שנטמע

הסתייגות, בבחינת:
“לא בטוח מי גילה ראשון שהמים רטובים. בטוח שלא היו אלה הדגים.”

בתזוגי

חלקנו סט תפישות שבסיסן הרציונלי משותף,
עם הדגשי שוני של אינדיבידואל–כלל, רצון–חובה, הנאה–חובה.

איריס היא הממשק הטקטי היציב, היומיומי.

  • לא עסקה כלל בקטע עדתי,
  • יש בה נטייה לשוויון מוחלט בין פרטים, עם ניחוח קומוניסטי,
  • יכולה לחייב התערבות ממשלתית,
  • תשלול הטייה להעדפה, בעקבות תועלת אישית,
  • סוג של טהרנות,
  • עם תפישות ערכיות מולקולריות חדות,
  • תפישות אסטרטגיות פחות.

בני

נטוע בהתעסקויות שלו.
נושאים אלה משיקים להשכלה שבחר ובפעילותו הוולונטארית,
לא רק כזהות אישית.

הסוציולוגיה שלו הומוגנית.

נשען על ריבוי פרטים ותוכן,
יש עירוב בין מוצקות העמדה (- רכה),
לנחרצות העברתה (- קשוחה).

בתי

תודעתה הפוליטית רכה יותר.
עדיין טרום התמצקות תפישתית, בתנועה מחפשת.

נראה לי, שהיא מבחינה ומאבחנת, במאפיינים הסוציולוגיים, מי מדגמן, מפגין, לאומנות, אֱמוניות, מפתחת אהדות והיפוכן משלה, בצד קשב למצפני סביבתה, כרפרנס לעמדותיה.
היא מתייחסת לסביבתה כרפרנס, ועם זאת אימת הסוציולוגיה לא שורה עליה.

שמחה וצער סיפוק וחרטה

בצד השמחה שתפישות עולם נטמעו בילדיי,
יש גם את מידת הצער שנטמעו.

אם כן, היכן הבקרה, העצמאות?

  • המסרים הועברו. אפקטיבית.
  • חלקם הוטמעו ויושמו.
  • חלקם- חלקית,
  • אחרים לא,
  • ויתרתם באוורסיה, בהיפוך.

בבחינת ‘טובת ילדיי’ לאור ההביטאט אותו חלקו,
כלומר מה אני חוזה מה הם ידווחו כ’טוב’ המשרת אותם,
[ואם יש דיווח מצהיר ש’טוב’, אז זה טוב?]
מניח,
שאם האינדוקטרינציה הייתה פחותה,
תוצאתית,
ההביטאט היה מוצלח יותר, לתפישתי, כתואם את תפישת טובתם, על פי דיווחם.

גנריזציה

גם אם הורים לא עסקו בניסוח מקדמי של ההביטאט התפישתי של בית הגידול שיצרו,
[גם אם לא לאחר המעשה – תרגיל: במילואים הבאים בסיני, נסח/י את הדוקטרינה שאיפיינה את בית הגידול שלך, שהיית שותפה לעיצובו]
האם יש ספק ש
  • הוא (סט התפישות המאפיין) (היה) מאובחן?
  • מתאפיין באלמנטים מובהקים?
  • שהתוצרים – הילדים הם תוצר של ההביטאט הזה?

שאלות

אין שאלה האם הייתה דוקטרינה או לא.
הייתה.
גם אם קראו לכך ‘חינוך’, ‘בית’, או לא קראו לה כלל.
היא נכחה.
השאלות הן:
  • מהם מרכיבי הדוקטרינה?
  • מה מתמהיל מרכיביה היה מודע למנחיליה?
    [משתמש ב’מנחילים’ ולא ב’הורים’, שכן, יכולות להיות דמויות נוספות משמעותיות, סוכני הנחלת תפישות כמערכת חינוך, שלטון, אכיפה, סביבה חברתית, או הורים נפקדים או לא מתפקדים.]
  • מי מתָווכי הדוטרינה הנחיל מה?
  • איזה ערכים שהונחלו על ידי מתווך אחד, היו מנוגדים לערכי מתווך אחר בהביטאט?
  • מה יחס ההשפעה בין מרכיבי הדוקטרינה להשפעות המעטפת?
  • מה ממרכיבי הדוקטרינה הוטמע?
    במובן של מה אומץ כמו שהוא, מה כאוורסיה, מה לא נקלט.

אושר

השאלה כמה הילדים ‘מאושרים’ היא שאלה מתבקשת.
עם זאת, שאלה זו היא כל כך מורכבת,
נמצאת ביחסי גומלין מעורפלים עם הדוקטרינה, ה’סיבה–תוצאה’ בלתי ניתנת למעקב, שמידת לגיטימיותה עומדת ביחס הפוך למידת ייחוס תקֵפות התשובה לה.
Share

2 thoughts on “בית גידול, ערכי מקור”

  1. קראתי פעם ראשונה. תודה על האתגר. בספר שאותו נכתוב יחד יהיו שיפורים סגנוניים. אני מניח שאינך מבחין שזה קשה למדי לקריאה.

    1. לגביך, אתה כקפיטליסט ריאקציונר נוסח המאה הי”ט עוסק במלחמות טריטוריאליות טכנולוגיות ואוטוטו תכבוש את הקולוניה הכלכלית הבאה. ממתין שזה יקרה כדי שתתרום תוכן וניסוח משופרים.

      קשה למדי קשה מאד. הבא להקל אנוכי? אני כולי בא לנסות להבין. הניסוח התמלול הוא לא לשם העברה לאחר, אלא לשם האחיזה, כשהמלים הן כלי האחיזה התודעתיים. אם אחר מתקן ומביא שיפורים שוחזים מהויות תודעתיות יעיל, מדוייק יותר – שתבוא עליו הברכה.

      אכן, כמעט כל מה שאני מנסח הוא בבחינת התיימרות ל’אחוז טיוטא’ או או שמא ‘טיוטא אוחזת’ של רעיון, אולי חוץ מהגדרותיי וקלישאותיי שם אני מנסה לדייק את אשר אני תופש.

השאר תגובה