פגוש פוגייש פגשתי מנרמלי פתולוגיה התנהגותית ג’

משך קריאה כ־ 23 דקות

ג’. הפתולוגיה

א’. פתיח

ב’. התופעה

מאפייני המצוקה

לדמויות אלה מאפיינים התנהלותיים מובחנים.
בניסיונן לנרמל את התנהגותן הן עושות מאמץ להסתיר את התסמינים האופייניים.

לא בהכרח כל דמות מכילה את כל האלמנטים המפורטים.
ולא בהכרח מי שבוחן את הסיטואציה נחשף לכל מאפייני ההתנהגות של פרסונה. תופעות מודגמות בסיטואציות שונות שבוחן מהצד ייתכן שלא נחשף אליהן.
נחשפת לחלק מהמאפיינים? הם שם, לא יצאו. לכל היותר הם יוסתרו או יוכחשו.
‘יגעת מצאת’ – ממצאים של חלק מהתופעות מנבאים תופעות משיקות ומשלימות של הפתולוגיה, הן כנראה מקננות שם, אורבות לקפיצתן במשבר הבא.

להלן המאפיינים המודגמים בדמויות אלה כשהן ב’אלמנט’, במצב הרגשי תוצר הפתולוגיה. שילובי התופעות הבאות:

מקרא

xמונח אחיזה תודעתית, בירור, שלא לומר הגדרה.
התייחסות קונקרטית לפתולוגיה או הרחבה על הנושא.

מצב רגשי

‘אופי חזק’ טולרנטיות צרה ביחס למאפייני התנהגות. שימור התנהגות פתולוגית.
בטעות ניתן לייחס לבעלי פתולוגיה עוצמה אישיותית – מחילים את התנייתם על מרחב סביבתם.
למעשה הם מדגימים חוסר טולרנטיות, העדר גמישות ביחס לגירויים, והחצנתם. זו חולשה שתובעת מהסביבה התחשבות.
‘חרדה’ נטייה מובהקת לתפישת חיוויי מציאות כמאיימים.
חרדתיים נבדלים מחרדים אחרים

  • בגירויי המציאות שנתפשים כמאיימים עליהם,
  • על מה גירויים אלה מאיימים,
  • עוצמת תחושת המאויימות הפנימית במצבי חרדה,
  • החצנה תגובתית.
‘נוירוטיות’ החצנת תגובות אופייניות למצבי חרדה, כעס, עוינות, תחושת מאויימות, מגננה.
אי-נוחות רגשית מתבטאת במחוות פיזיות ורבליות מוקצנות, מוכרות כחוסר סבלנות, התפרצויות כעס ועצבנות, הרמת קול, קטיעת רצף דיבור של אחר בשל

    • חוסר יכולת לשאת את התוכן ומשמעותו הרגשית הניתכת על השומע, שלא יכול להכילו,
    • חוסר יכולת ריסון עצמי.
‘הפחתת ערך’ תגובתיות מיידית וישירה לחיווי ערך פחוּת מהתפישה המצופה.
לאו דווקא פער מתחושת ערך עצמית, אלא מתחושת הערך שבעלי הפתולוגיה מצפים ומכאן תובעים לקבל.
ישנה התקוממות ותגובתיות מיידית

  • בחיווי ישיר, גוער תובע תיקון,
  • בחיווי עקיף מחצין מורת רוח.
‘טנטרום’ מופעי זעם בלתי נשלטים.
תגובה אינסטינקטיבית של חוסר שביעות רצון לגירויים חיצוניים.

על הסביבה הנחשפת למצבים כְּאֶלה, מופעל לחץ רגשי עצמוני, שאינו מופעל בהחלטת מכוון, אלא כתוצאה של מצב שברור לאן יוכל להתפתח. לחץ להימנע ממצבי משבר של בעל הפתולוגיה ככל הניתן. לחץ רגשי זה מהווה אינסטרומנט משרת את בעל הקוועץ’ למימוש התניותיו.

‘תנודתיות’ כשל השתלטות על מצבי רוח, כמאפיין. לכשל השפעות התנהגותיות הנובעות מכך.
  • הן בתדירות שינויי מצב הרוח,
  • והן בעוצמת השינויים.
‘חרדה’ התתגוננות רגשית מגירויים חיצוניים שנתפשים על־ידי הסביבה ככאלה שאינם מאיימים קיומית, או כמאיימים אך בעלי התכנות מימוש נמוכה, כמאיימים השרדותית.
התייחסות זו נובעת משילוב

  • רגישות יחסית גבוהה לנושאים מסויימים שמעוררים תגובות חרדתיות,
  • או בשל התייחסות לעוצמת הנזק אם יתממש תוך התעלמות מסבירות התממשותו.
החרדה מתבטאת בביטויים פיזיולוגיים וְוֶרבליים בלתי נשלטים, כפי שצופים מהצד היו מצפים.
אסון תעופה, כדוגמא, ייתכן בסבירות נמוכה, עם זאת תקרת הנזק גבוהה ביותר.
חרדה יכולה להיות איום חיצוני ריאלי שנתפש כ-קיומי,
או בגירוי ישיר של התחושות הפתולוגיות, ללא איום ריאלי.

ההתנייה לדריכות גוברת על הישארות בחזות נינוחה.

‘אינטואיציה’ הסקת מסקנות מהירה על סמך מיעוט נתונים באמצעות ניסיון והֵיסֶקֵי עבר.
יישום התגוננות אינסטינקטיבית מהירה, על סמך אינטואיציה; הפעלת מנגנון ה- fight or flight לריבויי גירויים פוטנציאלים שנתפשים מיידית כאיום. המנגנון נשען על מיומנות איתור גורמי סיכון במהירות.
במקרי אי־וודאות, מנגנון החרדה מופעל. אינסטינקט ‘ליתר ביטחון’;

  • או שהפעלת המנגנון הייתה ‘מוצדקת’ – החיים נצלו. או שהסיטואציה הוקלה,
  • אם הפעלת האינסטינקט היה ‘לא מוצדק’ יתמודדו שוב עם השלכות שימוש היתר – יש היסטוריה מכשירה, ינסחו הסברים מצדיקים, הכריזמה מאפשרת, יש צבא מנרמלים. בעת ההתרחשות,
‘מאג’וריזציה’ התייחסות אינסטינקטיבית מגבירה לאלמנטים משפיעים.
מובן שלא ברור מהי מידת העוצמה הנכונה להתייחסות לגורמים משני מציאות. אין לכך אמת מידה.
עם זאת, יש מי שמתאפיינים ברגישות – ייחוס העצמת יתר לגורמים משפיעים נגטיבית על הווייתם הרגשית.
ההגברה של אלמנטים הנתפשים כמאיימים היא התנייה אופיינית בלתי נשלטת. חלק מהפתולוגיה.
בהיותה, היא גם מתועלת להצדקת ביטויי הפתולוגיה, ובכך מטמיעה ומעצימה אותה.
הנטייה להגביר את עצימות ביטויי המציאות המאיימים עשויה להתבטא ב

  • תכיפות השימוש בהעצמה,
  • בעוצמת הייחוס לאלמנט מסוים,
  • החלת אלמנט מאיים למרחבים משיקים: כלילת אלמנטים שוליים, או אף הרחבה לתחומים שאינם משיקים לאירוע, כולל ספיחת דמויות נוספות לאירוע לשם השגת העצמת האפקט.

איום

האימה המושתת, מתאזנת במצבי רוגע שהסביבה מתבשמת בהם – אז הכריזמה, הנדיבות, מיושמים, על מצע של שביעות רצון שהמצב האלטרנטיבי הקריסתי כבוי.

‘איום – יאבדו את זה’ בהווייה איום אימננטי, מתמיד, שיתרגזו, יתעצבנו, יעצבו או ייכנסו לטנטרום. אז יתפרצו רגשית וידגימו החצנת אי־נוחות בלתי נשלטת.
לא ברור אם ‘איבוד העשתונות’ המאיים להתממש אותנטי;
ייתכן שלפני נקודת האל־חזור, הקריסה, בעלי הפתולוגיה שמנסיונם חשים שמתקרבת, מזהירים את סביבתם ש’אם לא… אז יכנסו למצב’. בכך מתריעים ומתרים להמנע מהמשבר כל עוד ניתן.
הטלת אימה על הסביבה (– טרור = אלימות כלפי אזרחים),

  • שאם לא… אז אתפרק,
  • בשל כך ש(היה באפשרותך ו) לא מנעת את המאורעות שהביאו למצבי הבעייתי.
‘קטלוג’ התייחסות לאחר לפי תיוג ‘בעדי’, ‘נגדי’ ו ‘חבל על החמצן שצורכים’, הוא בכלל ואני בגינו – לא מעניין, בזבוז משאבים.
התנהגות נורמטיבית מתייחסת לאחרים בריבוי תיוגים.
בעלי הפתולוגיה מתייגים על־פי:

  1. קידום טובתי,
  2. נזק למכלול טובתי,
  3. אדישות.

התנהגות נתפשת

יכולת אפקטיבית להניע לפעולה בפניה אפקטיבית לרגש של אחרים.

‘אינטליגנציה רגשית’ ייחוס הבנה למצבים רגשיים.
מיומנות מובחנת, קיומית, רגישות לפניה אפקטיבית לרגשות אחרים.
‘התחשבות’ דרישה ליחס מיוחד, שנובע מהפתולוגיה, מעצם היות הבעיה, ובהמשך לכך דרישה להקלה.
הרציונל הנלווה לדרישה: אם ההנחות נתנו, הן נתנו וולונטרית, מבחירת הנותן, ולכן מוצדקות.
רציונל זה לא לוקחות בחשבון את הלחץ הרגשי שהיווה סיבה עיקרית או לפחות מוספת לנתינה.
‘אינסטרומנטליות’ ראיה באחר כאינסטרומנט. ממלא פונקציה הקשורה לבעל הפתולוגיה.
בשל היות בעלי הפתולוגיה רגישים וכריזמטיים, לעתים יש עיוורון להיותם רגישים לעצמם. תשומותיהם לא מספיקות לתחזוק עצמם, לכן בוחנים אחרים, האם הם חלק מפתרון עבורם או מבעיה.
בשל מחסור תשומתי, ישנה הקצאת תשומות במשורה לסיפוק סקרנות באחר או בסוגיות שאינן משפיעות עליהם ישירות.
‘רצון’ מימוש כוונה מקדמית.
רצונות נחלקים לשניים:

  • אלה המועלים לרמת צורך,
  • אלה המורדים כחלק מרוטינה קיומית,
  • אלה המועדים לביטול – אין עבורם מספיק תשומות.
‘החיים קשים’ הסבל נוכח ומוחצן, גם אם לבוחנים ‘אובייקטיבית’ את בעלי הפתולוגיה לא ברור הצידוק לקשיים, גם אם לחלק מהמסתכלים מהצד במעטפת החיצונית יכול להיווצר רושם שהם חוזים בפסאדה מעוררת קנאה.
התחושה נובעת מפער בין כוחות פנימיים בלתי נשלטים, המכלים סיפוק או שלווה. סיפוק ושלווה למראית העין או שמצופה שתהיה ואיננה.
‘תגובתיות’ התייחסות לגירוי חיצוני במהירות ובעוצמה.
בשל היות גירויים חיצוניים בעלי פוטנציאל איום, התגובתיות אליהם מהירה מדי – טרם הערכת מלוא משמעותם, ובעוצמת יתר, כדי להסירם – יותר יעיל מאשר לחזור אליהם בעתיד כלשהו כשמוכנים אליהם עוד פחות.
‘תוקפנות מתגוננת’ המודוס ויוונדי – התגוננות. בשל העצמת התחושות והגברת התגובתיות ישנו מאפיין התקפה, כאמצעי הגנה.
ישנו גירוי תמידי סביב ליבת נושאים מסויימים, כחרדה קיומית, שאיפה להתפש ‘נורמלי’, כמחסור בתשומות, תחושת ערך, שמחלצים תגובות מהירות ועוצמתיות.
‘משמעת’ מחסור בשליטה על ביטויי מצוקה.
שאיפתם להתפש כ’נורמליים’, מתנגשת עם ציפיית סביבתם לתחזוק משמעת עצמית מספקת שתאפשר השתלטות על תגובות אינסטינקטיביות.
(בשונה מ־ passive aggressive בה מושקעת אנרגיה אפקטיבית לחסימת ביטויי מצוקה מסויימים על חשבון זליגה לביטויי־צד, האנרגיה בפתולוגיה אינה מספיקה כדי לרסן את החצנת הביטויים.)
‘על פי הפרוטוקול’ תביעה ברורה, לעתים מילולית, לפנות אליהם בפרוטוקול תקשורתי מסויים.
עם הסבר מה פרוטוקול הפניה אמור לכלול, מה בל ייכלל בו,
צידוק ‘ריאלי’ כביכול סביר, ‘למה’ יש לפנות אליהם בפרוטוקול הנדרש,
או צידוק רגשי – התחשבות ברגישותם,
התפשטות העולם הפנימי למרחב הציבורי:
תהייה, טענה רווחת, האשמה, לגיטימית בעיני בעלי פתולוגיה: “ידעת מה אמירה כְּ-זו עושה לי?!”
מתמירים תעוקה פרסונלית לאידיאה אוניברסלית.
בפירוט או רמיזה, מה יאונה אם פרוטוקול הפנייה אליהם לא ימומש, איום אימת תגובתם ימומש.
‘אי־הדדיות’ תביעת תשומות ותקשורת מאחרים מה שלא יתנו.
חוסר ההדדיות אינסטינקטיבי, תוצר תחושת השרידה שנמצאים בה.
אם נדרשים לחוסר ההדדיות התשומתית והתקשורתית הם מסבירים ברגישותם מחד,
ומאידך, שהם מתגמלים את מי שצורכים בתוצרים שהאחרים רוצים לצרוך מרצונם החופשי בשחלוף הוגן.
‘אחריות’ ייחוס בעלות על מצב מסויים, על פי רוב בהיבט נזיקין. אם תהיה חריגה ממצב מקדמי מתוכנן, על הבעלים לשאת בתוצאות משמעות הסטייה.
ייצוא אחריות למצב־רוח בלתי נשלט לגורמים חיצוניים, שמבחינת בעלי הפתולוגיה, היו אמורים למנוע את התקלה, הם הנושאים במשמעויות.
‘סנקציה’ השתת עלות שלילית, קנס כלכלי או רגשי, כתגובה על נזק – הפרת פרוטוקול התנהגות שהיה מצופה שייושם.
פעולה שתנקט כלפי מפרים את הפרוטוקול שתבעו בעלי הקוועץ’.
פעולות נגטיביות שיכולות להיות

  • פוגעניות פיזיות,
  • רגשיות,
  • מילוליות,
  • כלכליות,
  • מניעת טובין,
  • הפחתת ערך,
  • הרחקה.
סנקציה עצמונית כלפי בעל הפתולוגיה:

  • יתמוטטו,
  • ישברו כלים, יחטפו כאב ראש מיגרני,
  • יתפרצו רגשית,
  • או סתם לא יוכלו לשאת את המצב וינטשו.
‘החצנה’ שיתוף סביבה בביטויי תכנים, מניית תסמונות, בתחומי הפתולוגיה.
במנותק אם נשלט או לא, יש לשיתוף ערך משתנה, תלוי מקרה וקהל

  • תרפויטי,
  • מנרמל,
  • מעורר
    השיתוף מעורר:

    • חיבה
    • או חמלה.
ביטויי ההחצנה מתווכים לשומעים את מופעי הפתולוגיה באופן מפחית, בשפה מקטינה.
‘דאגה’ החצנת דאגה/ חרדה מוקצנת, לאחר – לצאצאים, להורים, לבני חסות.
למעשה, שיקוף סובלימציה (– התמרת ערך התנהגות שלילי לחיובי) של דאגה לעצמם, בשל החשיבות שהם מייחסים לאותן דמויות.
בה בעת, התייחסות קיצונית לדמויות אחרות מהווה הדגמה לפרוטוקול איך היו מצפות שיתייחסו אליהן.
‘הפרעת קשב’ חוסר יכולת לתעל תשומות קיימות – יכולת אינטלקטואלית קיימת – לספיחת מידע וטיפול במורכבות.
האנרגיה לא מספיקה התביעה לתגובתיות מצריכה פעולה מהירה.
‘זרימה’ אין. נתפשים כ’כחולי־שליטה’.
חרדה מהתנתקות ממעקה, ממצע מוכר שיעורר את ביטויי הפתולוגיה מצבר איומים חיצוני שמצב לא מוכר מנפק, ויחשוף את הביטויים הפנימיים שהפתולוגיה מחילה על מצב.
כך, ההענות לגירויי סביבה נמוכה

  • מבחינת פעילות, לא מתאים להפרד מאחיזת מעקה מוכר,
  • מבחינת הזמן, יש משמעות לפרק הזמן האורך לעיבוד הסיטואציה טרום תגובה, לשלול מצב בו סיטואציה חדשה אליה מתבקשים להכנס בעזיבת הקודמת, מכילה איום סמוי שיש לחשוף ולהתגונן מפניו.
‘גיוס’ יכולת ספיחת אנרגיה של אחרים למשימה.
יכולת זו קיימת לגיוס לצורך קידום משימה עבורם, ומכיוון שכך היכולת עשויה להיות מתועלת למטרות עקיפות, משניות, שאינן ישירות לעצמם.
‘הומור’ אם היה הומור מקדמי – התפוגג בכל הקשור לפגיעוּת.
אין די אנרגיה לטפל בתופעות זמינות במרחב, מחוץ לשליטה, מזמינות איום.
על ביטויי כייף והנאה להיות my way בדרכם.
‘בושה’ מעצור אי־נעימות הוא לוקסוס למצבי נינוחות.
מכיוון שממשקי החיים נוגעים בסוגיות השרדותיות, האטות מעין אלה נדירות, מתגברים עליהן.

אנרגיה

‘מחסור אנרגטי’ משאבים לא מספקים לטיפול בהתרחשות קיימת.
משאבי תחזוק עצמי מגוייסים עד תום לטיפול בסוגיות קיומיות של טיפול במציאות מאיימת, ובנסיונות תחזוק נואל של מצבי רוח בלתי נשלטים, חוסר משאבים תמידי מקשה להקצות משאבי טיפול בגירויים משניים. אלא אם הגירויים מתממשקים עם גירויים משיקים להשרדות.
ביטויי החולשה הם לאו דווקא בשל מאמץ פיזי. הם יכולים לנבוע מ’עייפות’ המערכות שנמצאות ב- fight or flight מתמשך, נושאות בעול המאמץ לטפל באימת המציאות הנקרית בהתממשקות עם החיים שהקוועץ’ האישיותי מזמן, במחסור עתודות אנרגטיות מספקות.
לכן עתות השלווה מדומות וקצרות; ניסיון החיים מלמד, שלאור הפתולוגיה קץ הנינוחות הזמנית וודאי, וקרוב.
‘הקצאה אנרגטית’ כדי להקצות אנרגיה לזולת, יש להקרין על תחושות האיום הקיומי של בעל הקוועץ’ או של מי מטעמו.
  • המחסור האנרגטי לא מאפשר את חדוות הוצאת אנרגיה פריפריאלית, שאינה ממוקדת השרדות,
  • הגרת אנרגיה מבעל הקוועץ’ מהווה איום בפני עצמו. תסמונת אימת המצבר המתרוקן.
‘ספיחת אנרגיה’ צריכת אנרגיה מהסביבה.
הם צורכים אנרגיה מסביבתם; הן בעצימות, הן בתדירות, והן על ציר הזמן. אקטיבים בדרישתם המתמדת.

הרצון לרצותם מתוייג כ’כריזמה’.

במיומנותם הם יודעים כמה לבקש ומתי לעצור. עד שיגזימו. ההגזמה אימננטית.

הגרת אנרגיה מבעל הקוועץ’ מהווה בעיה בפני עצמה.

התייחסות לאמת ושקר

‘מציאות’ המציאות מאיימת, יש לטפל בה בריבוי ממדים, בנוסף על הפרקטו־קונקרטיים.
  • התייחסות למציאות, היבט ‘אמת’:
    מתן וצריכת הסברים למצבים קיימים מחייב שינוי בתפישת מציאות: התמרת תפישה ממציאות שנתפשת באופן דומה גם על ידי תודעה בלתי תלויה, לתפישה סובייקטיבית, מותאמת להטייה מקדמית, שמשרתת, גם אם באופן מזיק ומעוות, את בעליה.
    שינוי המציאות הנתפשת נעשה באמצעות:

    • מתיחה:
      משיכת בסיס קיים במציאות למקומות שהמציאות הסתיימה קודם,
    • בדיה:
      בריאת הסברים או מאורעות שלא ארעו כדי לשנות את הסט-אפ.
    • הבניה אינסטינקטיבית על כך שהכריזמה תגשר על הפערים בין המציאות שנחוותה גם על ידי אחרים לבין הצגתה על ידם.
‘מניפולציה’ ממד שמטפל ב’אמת’, באופן שנע בין מניפולציה לבין מתיחת מציאות ועד בדיית עובדות או נתונים במטרה לקדם עניין אישי.
היכולת לסחרר מציאות קיימת, לכן מתבטאת גם מחוץ לזירה ישירה של הפתולוגיה ומיושם כאינסטרומנט התנהלותי מאפיין.
‘שקר’ שימוש בשקרים כבארגז כלים.
בנוסף על שימוש בשקר כאמצעי טקטי, נורמטיבי בעצימות משתנה, להשיג טובין או להמנע מסנקציה מקומית, בדיית עובדות מסייעת להסתרת הפתולוגיה או בניסיון לנרמולה.
המיומנות בהסתרת הפתולוגיה, שצורכת משאבי התנהלות על בסיס קבוע כהתנהלות ראשונית, עשויה להתפתח למיומנות טקטית.
‘יושרה אינטלקטואלית’ נתפש כלוקסוס בזבזני, כלי מזיק מיותר, מונע לישת מציאות, פוגם במאמץ הנרמול.
היכולת לבחון מצבים באופן ‘אובייקטיבי’, מנוטרל מהיבט אישי יתסכל מאמץ ותוצרי נרמול קודמים.
‘עליצות מזוייפת’ הבנה על חשיבות ההומור והכייף.
ייצור שמחה מלאכותי כהבנה בצורך שבה.
קיימת מיומנות בדייה, תתועל גם ליצירת שמחה.

תפישת ערך

‘ערך עצמי’ הכרה במסוגלות עצמית, הכרה בכישורים ומוכשרות.
לבעלי פתולוגיה יש כישורים והערכה מקדמית חיובית על מימושם באופן חיובי. אם לא כן לא היה להם את יכולת לגייס אחרים לנרמול התנהגות, והמגוייסים לא היו חשים נחיתות מולם.
‘איום על ערך’ תביעה לנקיטת פעולות לחיזוק תחושת ערך שמצריכה תחזוק מתמיד.
צריכת ביטויים מעצימים.

בעייה אינהרנטית בצריכה זו היא הבחינה המתמדת, האם הביטויים אותנטיים או שמסתלבטים עליהם. נסיונם לימד אותם שהם ספגו ביטויים מעצימים כביכול, שבעצם הפחיתו אותם. לכן חשדנים לגבי החיווי הבא.

‘ערך אחר’ בהתאם לפונקציונליות האינסטרומנטלית שהאחר ממלא.
בשל היעדר חתירה ליושר אינטלקטואלי אלא עיסוק מתמיד בתחזוק עצמי מניעתי, אחרים נתפשים במידת תרומתם לתחזוק העצמי או פגיעתם בו.

נדיבות

‘נתינה’ הרעפת טובין, לעיתים נתפשת כנדיבות גדולה מוקצנת.
  • הנדיבות תהיה מתוך רצון פנימי פחות מתוך תגובתיות לרצון או צורך אחר,
    • אלא אם הנדיבות מתממשקת עם רצון או צורך שלהם.
  • יכולה להיות מודגמת נדיבות תשומתית, אם מתממשקת עם צורך פנימי ישיר;
    אין זמינות לצורך אחר, תשומות לא יינתנו וולונטרית מתוך קשב לצורך אחר – אין די אנרגיה לתחזוק עצמי, לכן אין זמינות לאחר.

התייחסות בעלי הפתולוגיה לקוועץ’

‘התפעלות’ רואים בה ייחוד אישיותי, נהנים ממופעיה.
גם אם לא ממחירה, רואים במחירה מס בלתי ניתן להפרדה שמושת עליהם.
‘סיוע’ בעלי הפתולוגיה תובעים מסביבתם סיוע על בסיס קבוע לתחזוק אישי מניעתי או אקטיבי ממוראותיה המאיימים, ומאלה המתקיימים.
 הסיוע מניעתי טרום התממשותו, או דרישה לתיקון לאחר כניסה למצב.
‘נרמול’ שאיפתם לקבלת מהסביבה הכשר שהתנהלותם לגיטימית ומקובלת.
לצורך, בעלי היכולת הרגשית מגייסים תשומות אחרים שינרמלו את התנהלוותם שיכשירו את הסביבה לקבלת התנהלותם אם לא כ’סבירה’, לפחות כמקובלת.

ד’. שרה נתניהו

ה’. גייסים

ו’. מגוייסים

ז’. אישית

Share

6 תגובות בנושא “פגוש פוגייש פגשתי מנרמלי פתולוגיה התנהגותית ג’”

הערות? אשמח לתגובתך