התרפקות על נוסטלגיה

משך הקריאה: 7 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

התפרקות

פיצ’פוץ’ חוויות קודמות

עשרים ושמונה ילדי ח’ שנייה, שנקר תשל”ד, אזרו אומץ והגיעו לפֶּגֶש כיתה.

ד’ 2, זיווה מקוגון – כך אני קורא לכיתה – אז אני הצטרפתי – ומכאן התייחסותי האישית, של חרבן המסיבות שאני לפגישה:

אנחנו

חבורת פרטים שביזור מקרים כַנָס אותנו למסגרת לימודית אחודה – צבר פרטים שרירותי, כיתה.

חלקנו אותו סיר גידול, אולי צלחת פטרי. זו לא הייתה תבנית שבלונה שייצרה תוצרי סגסוגת דומים, וגם לא סיר היתוך שמהל עיסה אחודה.

זה כן היה מצע התפתחות אישי;
סינתזה רנדומלית של הפרודוקטים – ובעברית, לצירוף מרכיבים מקריים,

– הייתה השפעה על התוצרים, עלינו. הבשלנו להיות מה שכל אחת ואחד מאיתנו הווה כעת, נושא גם ובין היתר את המשקעים שנספחו בכיתה.

הייתה השפעה לשהייה המשותפת, גם אם בלתי ניתנת לאבחון וכימות. על כל אחת ואחד אישית, כנדבך נוסף על גנים ביולוגיים, בית גידול, כחלק מסביבה עוטפת של כל פרט.

ההשפעה הייתה אווירה, שפה, ערכים, חוויות אליהם נחשפנו, במשותף. עם מגוון ויכולת עיבוד ופרשנות שונה של כל פרסונה.

כן, ואינטראקציות בינאישיות בין פרטים, על מנעד רגשות מתפתחים.

נאספו שם חוויות. חשיפה משותפת לתכנים, לעיבוד ראשוני. סוציאליזציה של מתבגרים. גילוי עצמי וסביבתי. תפישות התמצקו, תובנות נוסחו, טעמים נרכשו, התניות נטמעו, צלקות נטבעו.

אני מניח, שבתלכיד אנושי אחר, בכיתה מקבילה, במפגש עם פרסונות שונות, חוויות אחרות היו מוטמעות. חוויות שנצברו היו מקבלות הקשרים וטעמים אולי באופן שונה גם אם על אותו מצע אישיותי מקדמי שהגיע לכיתה מהבית, מהגן. ואולי חוויות שונות היו משפיעות אחרת במשהו. לא נדע על מי וב-מה.

יש כיתות מדליקות ומוצלחות מד’ 2. ועם זאת כמו עם ילדיי, הטחול והמעיים שלי – בטוח שיש מוצלחים מהם, אבל הם שלי.

חלקנו, חבריי לכיתה ואני, רובד חיים משמעותי.
(הבן שלי אומר ש) ‘רכשנו את השפה יחד‘.

we are what we are

שורה תחתונה [– סוף המחזה:

מה שהיה הוא במידה רבה גם מה שיש, שֶהִינו, שנותר.
מערכת ההפעלה שהוטמעה שם, נותרה וניכרת גם עכשיו, כאן.

מערכת הפעלה עם עדכונים למציאות עכשווית,
למעט עם שדרוגים, או שנמוכים מינוריים. בכל מקרה, לא נצפו שינויים משמעותיים.

גם אם כמה הצהירו על כך, לא נחשפתי לפירמוט והתקנה שלמערכת הפעלה אישיותית חדשה.

כך,
למי שהייתה אישיות

• אדמיניסטרטורית
• שאינה מבינה את מקומה
• אלימה אימננטית
• אמונית
• אנאלית
• אקסטרוורטית
• ביורוקרטית
• ביישנית
• בנאלית
• הומוריסטית
  • נטולת הומור,
  • עם הומור,
  • שאינה מבינה הומור,
• ורבלית
• חומלת
• חסרת יכולות פענוח מצבים חברתיים
• חותרת
  • כייף
  • שליטה
  • תוצאה
• חשה מודרת
• כמהה ל
  • אהבה
  • אשרור
  • חיבה
• ולא מסופקת
• לא מעורבת
• מכבה תקשורת
• מלבה תקשורת
• מאויימת
• מאיימת
• מחרבת מסיבות
• מנותקת רגשית
• מניפולטיבית
• מעיקה
• מפחיתה ערך
  • כהתניה, לאחר
  • עצמית וולונטרית
• משימתית
• משעשעת
• מרושעת
• מתחרה
• מתנשאת
• נדיבה
• נוטלת
  • אחריות חברתית
  • משאבי כלל
• נוירוטית
• נחבאת
  • אל הכלים
  • משתמשת בכלים כדי לחשוף את עצמה
• נכלולית
• נמנעת
  • מעימותים
  • מעשיה
• נרקסיסטית, עסוקה בעצמה
• נתונה למורא הסביבה
• רגולטורית
• רוצה יותר ממה שתקבל
• שואפת לחיכוך חברתי לא תואמת את סיפוקה
• שלא הישירה מבט למציאות נכוחה
  שמולקולה פרטית הסתירה לה מכלול,

שאפיינה אותה ביסודי, מאפייניה נותרה בה לתפישתי בבגרותה.

תכלית

נראה לי שתכלית פגש כזה הוא ההנאה, החוויה מעצם היותו, קרותו. מין הסתכלות מזווית אחרת על סיטואציה משמעותית שהייתה, געגוע לעצמנו אז. אולי סוג של נחמה, כשהיינו פוטנציאל הבטחה, טרום מימוש.

התרפקות

יש הרוצים להתרפק (לאונן? יסלחו לי עדיני השפה, הרי פרט לדמיון לא יגיעו למציאות) אל ועל עברם, ‘כשהיינו צעירים ויפים’ כמו שאמי הייתה אומרת.

כמיהה

יש הרוצים חברה, נמצאים בתת־סיפוק חברתי ביחס לשאיפתם.
מבקשים חיכוך עם המוכר הנעים, המנחם, אולי ביחס לעכשווי. נראה להם בהישג־יד.

תיקון

יש מי שרוצה תיקון – חושבים שנתפשו על ידי סביבתם כך, וכעת, בעזרת יחצון נרטיב חדש אולי יִתָפשו, בעזרת השם, אחרת.

השוואה

יש מי שהתממשקויות מעין אלה שם אותם על סוציומטריה השוואתית למושאי הבחינה – ‘לאן הגעתי, ביחס ל…’

מהות

דה פרגמנטציה

כשנפרדנו בסיום כיתה ח’, נישאים על מומנטום לימודים משותפים, התפזרנו בין כמה מוסדות השכלה, ולא השכלנו לשמר את היחד.
לרוב, גם לא בין מי שהמשיכו לאותם מוסדות.
מעטים שמרו על קשר יומיומי עד עצם היום.

מתבקש, ברור.

על כך אומר שהסוציולוגיה כמו הפיזיקה עובדת גם בחושך או אף כשלא מודעים לכוחות הפועלים.

עניין משותף

‘יחסים אנושיים הם כמו קפיטליזם ריאקציונרי נוסח המאה ה־י”ט; חוקי שוק חופשי.
היצע וביקוש.’
לא היה באמת cosa nostra, לא היה ולכן אין בהמשך העתידי ל’כעת’ עכשווי נצפה עניין משותף.

אלה החיים. או – אלה חיים.

מים זורמים למקום גבוה

אז כעת בצוק העתים והעניין של חלק מהמשתתפים קשרים שנמסו, יתמצקו?

להערכת חרבן מסיבות שאני – לא באמת עובד.

ואם כן מתחדשים קשרים, זה לרגע, לטווח קצרצר. לא באמת, לא במשמעות ולא לטווח ארוך.

“לעבוד על הקשר”

מוכר?

מבחינתי, חוץ מאשר עם הילדים וההורים שלך, קשר שמצריך ‘תחזוק’, נדון לכליה.
רצוי באחת, בעריפה.
ויפשה שעה אחת קודם.
וטוב שכך.
אין לקשר כזה ערך, משמעות והתכנות.
קשר משמעותי חופן גם התחככות בין המקיימים אותו, גם קונפליקטים וגם משרעת רגשות שבין חיבה לכעס שביעות רצון ותסכול, מעבר לברכות חיוכים והפגנות עליצות טקסית מזוייפת.

קשר שנשמר במאמץ תחזוק לא כדאי לחנוק אט־לאט, לא להכביר עליו הסברים מתאמצים על הקושי בתחזוקו, להאשים אחד את השני ב-למה לא שמרת, לסגור פערים היסטוריים, ואז להבטיח, שמעתה – לא יתנתק. זה בעצם להתיש את המחזיקים בקשר שלא כטבעו.

קשר משמעותי הוא מפגש רצונות של מי שמקיימים אותו, אחד בשני. לא בקשר כשלעצמו.
הקשר הוא כולה האינסטרומנט המאפשר.

ובכל זאת

עם זאת את טווח הקצרצר של קשר,
אולי,
היה ניתן להאריך, מעט, בין כמה פרטים על ידי תחזוק ‘נכון’.
תחזוק שכרוך ב(סוג של) מאמץ, וכוונה, מתמשכת שזה עתה כתבתי שלא כדאי.
וגם אז הקשר יתפורר בהמשך אם אין רציפות מומנטום מְתָחְזק של עניין משותף.

פרקטיקה מַנְשימה קשר

כדי להשאיר קשר יש לשמור אותו משמעותי. לפתח. בהווה על הווה. על עניין משמעותי משותף.

קשר יכול לשרוד בשיח אמיתי, אותנטי משמעותי, על הווה. מי אנחנו כעת, לא מי היה אז – שחלופי נרטיבים.
אחרת – כינוסים משפחתיים, ביורוקרטיים, חגים, ‘שמחות’ – פרוצדורות מכניות שנועדו לשמר קשרים, גם כשאין בכך ולכך עניין אישי.

אם נזהרים משיח אמיתי, מתעמת, אם מתרפקים על תמונות, ספרי זכרונות, קלאס, עטיפות מסטיק של אז עם ברכות ואמוג’יס של היום – Game Over. אין סיכוי.

תפישה רווחת מייחלת למיצוק קשר, נשענת על כמיהה חרדתית שניסיון שימור קשרים יעבוד עם קונפליקטים ימנעו. שכן קשר נדיף יתפרק מכל קונפליקט.
לא מבינים: אם קשר מתפרק מקונפליקט – אין לו התכנות, אין בו עניין.
אלה החושבים ש-שחלופי ברכות על מצע אמוג’יס מובילים לקשר משמעותי, לא מבינים שהם בעצם מבשרים את מותו העתידי, או חוגגים את היורצייט של מותו כבר בעבר.

לי

את רוב הנוכחים בפגש הכיתתי אני מברך בשלום, בחיים טובים ומספקים.

יש אנשים שמעוררים את חיבתי גם היום.

על מעטים אברך את עצמי ב’להתראות’.

עם זאת, טיפוס לא מעשי מוטה חוויות ויחסים בינאישיים שכמוני, לשמחתי לקחתי מהמפגש כמה חוויות מעבר לצפייתי לקבל, שהסבו לי להפתעתי, משמעות ועניין רב. לעצמי, על עצמי שיישארו איתי from now on.

וכמו כל יחסים, דינם להימוג כמו קשרים שנזהרים מלאכותית לשמרם אם אינם נשענים על הווה משמעותי.

תודה והערכה ל-מי ששרדו עד כאן.

יאלל’ה שרה’לה, בואי, הולכים,

נ.ב.

במקור התכוונתי לשלוח לכל הכיתה.
ייתכן שליהירותי הפתטית אין קצה ולא תקרה,
עם זאת, אני מקווה שיש לה תחתית וכן רצפה,
אז נמנעתי.