הליברלים סובלנים? בעיקר לעצמם

משך הקריאה: 3 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

מי צריך מחקר בשביל לדעת שליברלים הם לא מופת של סובלנות ופתיחות?

http://www.haaretz.co.il/magazine/tozeret/.premium-1.4123488

גברת לינור, בשמרנותה האותנטית אינסטינקטיבית – תחפושת הליברליות הייתה פסאדה מקומית זמנית – עטה כמוצאת שלל, על ההבנה ש’סובלנות’ אינה נחלת תפישה מסוימת, אמירה נכונה כשלעצמה, כפי ש’חמלה’ אינה נחלת תפישה אחת.

‘שמרנות’ היא חתירה לאֱמוניות, לאומניות, פתרונות מוחלטים סופ(נ)יים, מאויימי גהינום, מפללי גאולה, מבקשי כוח ריבוני משליט סדר – אלוהי/ מדיני וצביון, בו פרט מהווה מרכיב משני לקולקטיב.
‘פרוגרסיביות’ לעומתה, חותרת רציונליות, שיפור מתמיד, הדרגתי רציף, של חופש פרט מקדם.

זה המגרש. תודעות אנושיות מפוזרות בין שני צידיו, כטביעת אצבע תודעתית אישת: הרוב האמוני מימין, פחות חותרי רציונליות משמאל.

בעוד שקונסרבטיב, כלינור, שואף להחיל ולחזק את ריבונות כוח הרוב הדומה לו, על פרט סורר, ה’ליברל’, מבקש לאפשר לפרט שונה ממנו, לשמור על עצמאות חופש פעולתו, וזאת על אף שגבולות במֶה פרט פוגע בחברה אינם ברורים לחלוטין, ניתנים לויכוח, משוחררים יותר, מתגוננים פחות, אינם מטפלים באיסורים או אילוצים ציביוניים של הסמלות וטקסים שרירותיים שהקונסרבטיב שואף לשמר.

קומוניזם דומה ל’שמרנות’, במובן שהקולקטיב מגביל את זכויות הפרט. בין הגבלת זכויות פרט קומוניסטיות לבין ליברליות – אין דבר. גם אם היו כמה ליברלים שתעו וטעו רציונלית לאמצו.

עם זאת, העובדה שחותר ליברליות ‘מאפשר’ לפרט לעשות את אשר הפרט מוצא ליישם, במגבלות פגיעה בפרטים אחרים, עם הקושי המוזכר בהגדרת הגבולות, לא אומר שחותר הליברליות ‘מכבד’ אותו על כך, נותן לו ערך חיובי.

נהפוך הוא וכאן הבלבול של לינור; במסגרת חופש דת ופולחן, על פי חותר ליברליות רציונליות, פרט יכול לשמר טקסים ופעולות, שהשמרן יעמוד על זכותו לבצען, תוך גיחוך אפשרי על העדר רציונליות בבסיסן, וחתירה למימוש צביון קולקטיביסטי – כאן ההומור יכול להפוך לבעתה. זו הסבלנות לקיום המעשה, שנטולה הערכה למימושו.
במלים אחיירות: את רוצה להניף דגל ולצום, אחלה וסבבה. אני אלעג.

הבלבול הלינורי, כשל רבים אחרים גם כן, נובע מכך שהיא מבחינה בין ‘שמרנות’ לבין ‘חתירה לליברליות רציונליות’ בייחוס ערכיות למושגים ולא בהבנת שונותם.
היא דנה בייחוס ערכיות, חיובית לערכי קולקטיב, ולא להבחנת מהותם.

גברת לינור מטפיילת כאן ב’סובלנות’ לפעולה, בבלבלה אותה עם תווית ‘ערכיות’ או העדרה לפעולה קולקטיבית בלתי רציונלית. זה שמישהו מאפשר, מגלה ‘סובלנות’ לפעולה מגוחכת, לא אומר שעליו להתפעל ממנה.

בשלב הבא יופקע מושג ה’חמלה’ מהליברליות, ובצדק! ‘חמלה’, אינה נחלת שואפי ‘פרוגרסיביות רציונלית’. ‘חמלה’, היא ביטוי, בדרך כלל מילולי, לעתים מעשי, רווח בין מונעי מצוות, שעוצרים את מימוש אכזריות מצוות אמונתם, ותומכים – מילולית או מעשית – בחלש, בדרך כלל, מהצד של אמונתם, וזאת, כדי לאזן את דוגמטיות האמונה.
חותר רציונליות מסכים להקצות משאבים אישיים כדי לטפל באחר, חלש, העני והמוגבל בשל רצון רציונלי להיטיב מצרפית את סביבת מחייתו, כאן ועכשיו, גם אם הפעולות לא ‘מושלמות’ או ‘פותרניות’ אלא מקרדמות ולו במעט. זו אינה ‘חמלה’, נספיירת מתוגמיילת על ידי ריבון ערטילאי בעולם גנעדני נשאף של שמרן חומל.