מינורי בסתלבט

צוחק מי שצוחק אחורון

אתמול בגראז', שמונָה הסתלבטו עלי – הבעלים, המנהל, המזכירה, שלושה מכונאים, אקספרט ולקוח אחד.

הבאתי ת'אופנוע מפני שכשמותנע, לא מזיק טחורים, כלומר לא מחזיק טורים; כבה ונכבה.

לאחר תנני תננה, האקספרטים הגיעו למסקנה שאין מנוס, יש לנקות את האינג'קטוריאדה. עניין די יקר, שבקמצנותי ניסיתי להימנע ממנו.

לאחר שניקו, ואני מוודא
– רק השבוע ידידי (לשעבר, עדיין-) הנערץ כתב: "הספקנות הבלתי פוסקת שלך, זוואה (כך במקור) עד לרמה של להקיא, אתה אדם שלא מאמין לעצמו." –
שהאופנוע עובד כמו שריקה, הספציאליסט מסביר לי, שאופנוע כשלי לא ראוי לו שיתודלק בדלק פז – נו שוין, ובכל מקרה, העובדה שאיני מעלה אותו על טורים, שאני רוכב מתון, לאט, בתוך העיר, כחנאנה אשכנזיה, ועוד שלל כינויים, גוריימת לאופנוע לפייח את מערכת ההזרקה.

ואני ישוב לי נכלם נוכח תועפות הקוליות, הסחבקיאדה, החברמניות והטאטוז המושפרצת עלי מכל עבר, ושואייל – את עצמי כן? – 'תגיד תגיד, איך זה שמגיע אלי כל הטוב הזה?'
וזה באמת טוב!

שכן, אם הייתי

  • נכנס לספר, הוא היה לועג לי שאני קירח?
  • הדיאטנית הייתה צוחקת עלי שאני שמן?
  • האופטומטריסט, בז לי שאני עוואר?
  • השיננית, מטיחה בי שמצחין לי מהפה?
  • האורולוג, היה מעז להסתלבט עלי שאני כבר לא משתין, אלא מטפטייף?
    מתעאווז עלי שאני אימפוטנט?
  • הפרוקטולוג – דווקא ההוא כן הסתלבט עלי:
    בעודו קושר לי טחור סורר באחד הסשנים, שאלתי אותו "דוקטור, מתי יוקל לי, אפסיק לחוש שאני סוחב כדור טניס מלובן, חלוד, עם נעצים בין ישבניי?"
    "מאיפה אני יודע?" נער דוקטור תחת "הטחור הזה הוא שלך, לא שלי!"
Share

תגובה אחת בנושא “מינורי בסתלבט”

השאר תגובה