משך הקריאה: 1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
ב 1985 שמעתי את עופר, טפשון עם לב רחב ומצח נמוך מקיבוץ מעלה ספתא, מנסה לכנוס את תשומת ליבו של בעל פוסאדת העץ הרעועה בבוליביה, עם הפקודה התובעת ספיחת קשב. בהמשך דבריו תבע גם חדר עם מים חמים, בקול, בדרגת עוצמה אחת גבוהה מדי, ובסנטר מורם:
¡Escucha! אסקוצ’ה! תקשיב!
Nosotros queremos una habitación con agua caliente.
נוסוטרוס קרמוס אונה הביטסיון קון אקווה קליינטה.
אנחנו רוצים חדר אחד עם מים חמים.
חרט לי ת’אוזן, כמו עם מחוגה, לא חשוב באיזה משלושת קודקודיה.
מאז, כששומע את הגרסה העברית, ‘תקשיב/י’ חורטת לי השאלה – מה תכלית ה’תקשיב’ הזה?
