משך הקריאה: 1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
נעמדתי ברמזור ליד Yamaha T-Max 530.
דה יורה התפלץ הוא קטנוע שכן הוא צילינדר יחיד, שלדה מחופה פלסטיק, חישוקי צמיגיו יחסית קטנים, נטול קלאץ’, הרגליים מונחות על מדרכים- חפות מתרומה לרכיבה, לא מתפעלות דבר כולל שאינן חובקות את גוף האופנוע.
דה פקטו בשל כוחו הרב, שמכוון כלפי יכולת פתיחה היסטרית, חתך צמיגיו הנמוך, מבנה שלדה שבנוי לעומסים מתפרצים הוא רב עוצמה, מגדיר קטיגוריה דו-גלגלית, היברידית עצמאית.
על פניו כלי מושלם לעיר ולמעטפת- אוטומטי, היפר דינמי סופר נוח.
צ’חצ’חי.
נעמד לידי אחד שהלך את כל הדרך כולל החלפת אגזוז מקורי לאקרפוביץ’, שמפיק גרגור נפלא לאזניים משוחדות, ואולי עוד קצת כוח, החליף את המראות המקוריות וכמה מהברגים והכיסויים בערכת ריזומה ייעודית, וכן ריפד את הכסא.
קישט את האופנוע.
בעלי הכלי אף הגדיל לעשות עם תאורה ייחודית בצדי האופנוע – מעולם לא ראיתי קודם דבר כזה.
ואני על BMW s1000r, שיהיה זה לעג לאינטליגנציה לקרוא לו צנוע ובכל זאת בתרבות המוטורית מובחן אחרת.
“תגיד” אני שואייל אותו “כמה עלתה התאורה?”
“וואלה, לא יודע” עונה הבחור “לא שלי. נוסע עליו ומשטרה עוצרת אותי 3 פעמים ביום.”
וואלה, מעניין, אותי אף פעם לא עצרו.
