מינורי בחינוך אמיתי

משך הקריאה: 3 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

אפקטיביות – חלחול חינוך

נפגשתי עם מלכהל’ה, אמו של ברל’ה כן חשוב מאיזו עדה אבל מפאת כבודה – לא החלטתי של מי, של מלכהל’ה או כלל העדה, לא מגלה, חבר נעורים, לצורך העברת ואימות מידע כלשהו.

אופיינית, לה ולי, בפריפריית הנושא דברנו גם על האם ועד כמה ברל’ה שלנו, הבכור, היה שובב בנעוריו.

מלכהל’ה עמדה על כך שהיה “באמת ילד טוב. בבית” וכחותרת אמת הסתייגה קלות  – “מה שהיה בחוץ אני לא יודעת.”

ולא במקרה, שכן לו ולאחיו – חראל’ה ופייגאל’ע היה בבית חינוך הדוק. היושר, האמת וההדק היו חשובים. לה. מאד. להערכתי כבצק למערוך, ככדור למטקה.

לחיזוק החשיבות, ספרה כמה בלהות, שאני הכירותי ועוד אחד שלא, שהולך ככה:

‘יום אחד,’ היא נזכרת, ‘בקייטנה, בן הזקונים שלה, פייגאל’ע איבד את מפתח הבית.’
כאן היא נכנסת לדמותה ומצטטת עצמה בטון, ארשת ותוכן –

“פייגאלע, אם לא תספר לי מה קרה, אני אשבור לך את העצמות. עם מערוך.
אבל אם תספר ת’אמת, יהיה בסדר.”

ומחזקת את האומר בתנועת יד מדגימה, כעת, חפה ממערוך.

אני הבנתי. השתכנעתי. גם בלי לשמוע את המשך הסיפור; האמת חשובה לה. מאד.

ברל’ה עצמו, סיפר לפני 20 שנה, בLenny’s Bagels ברודווי ו 98, על המורשת – מלכהל’ה שלו, באחד  מסדנאות החינוך שברה עליו מטקה. אני, עם קיבת הבטון שלי …חוץ מפעמיים, בהודו, אם זה משנה, שהוצאתי מקיבתי נוזלים בצבע ומרקם בלתי מוכרים בעליל, בכל טיולי עולם שלישי לא שלשלתי. ואני מאד גאה בזה, כן? …  זוכר את לוח המודעות של המקום, כשאני בוהה בדרושים לבייביסיטרס ובמציעים שירותי טיולי כלבים, כשהססמי בייגל וויז לקס קרים צ’יז מלעלע בפי בטעם קלקר עם ביצה סרוחה.

ברל’ה- הוא היה שובב לא קטן, לכאורה. ברמה שהיום נזכרים וצוחקים.
אז, אם מלכל’ה הייתה יודעת, כדי להשלים את החינוך האקסטרני לְמה שספג בבית על מה שעשה מחוץ לו, היתה מייבאת קונטיינרים מלוא המטקות מסין. או שממירה את מטקות העץ השביר בכאלה עמידות, מגרפיט, מה שהיה עוזר כאימון בהשלכת סיגריות מעבר לחומות אבו כביר, אם מעט פחות מזל.

חראל’ה שלה, שהוא איך נאמר… לא יודע, אז אשתמש בציטוט עדכני נאמן למקור של מלכהל’ה, אימו האוהבת, שתיארה אותו אך אתמול, כ”חראל’ה, הוא חייתי’.

שני גורמטים – תכשיטים הם לא, אלה, מ-צעירים חסרי מנוח ופרועי הורמונים, בגרו להיות נורמטיבים ימניים, שמרניים, מוצקים, מתנהלים עם שאקלים למעקה, מקבעי סדר לא פחות מהוריהם. אני בציפציפיותי, גם מתעקש שהאלימות המתאמצת להיות לטנטית, לא לגמרי מצליחה, וגם אודה שאני לא נחשב, אבחנותיי לא ראויות שכן יש הרואים בי עצמי, הן אלים, והן כמתאר אחרים כאלימים כשהם לא. בכל אופן ומקרה, יש גם עדויות לא בלתי מבוססות, ובה במידה עיקשות, לאימוץ, הנחלה ושעתוק ערכי התקשורת, איומים ועונשים, כאמצעי חינוך לגיטימיים, מקדמים, מעצבי סדר משמעת ותודעה לצאצאים.

פייגאל’ע הצעיר, שהיה עליו לשרוד את אחיו, ואולי מסיבות אחרות, נותר פייגאל’ע, ברווקותו.

לא יותר מתריסר פסקאות מאוחר יותר מסיפור המפתח והפוליגרף העצי, כלומר המערוך, לבטח פחות מחצי תריסר דקות, מלכהל’ה שלנו מתנאה באזני כמה ברל’ה, גם היום, הוא ילד טוב. ככזה, אוסר עליה לטפס על סולמות, שכן ‘אני אמנם שמורה מצוין, ואף אחד לא נותן לי 73’, אך ברל’ה מנחה אותה לשלם לעוזרת, אם יש צורך אפילו עוד שעה שלמה, העיקר לא לסכן את בריאותה בטיפוסים לא אחראיים.

דאגתו של ברל’ה שלנו כל כך נוגעת לליבה של מלכה, שהיא מעידה –

“כשהעוזרת לא מגיעה,
וברל’ה שלי שואל אותי אם הגיעה,
אני משקרת לו ואומרת לו שכן.
שלא ידאג.”