תצוקות והפחתות ערך

משך קריאה כ־ 2 דקות

אולי לא נעים, אך זו המציאות

כנראה פגעתי, כלומר אנשים הפחיתו לעצמם ערך בעקבות שיח אתי.

זה קרה הרבה יותר ממה שהייתי רוצה שיקרה.

כן, באחריות המלאה.

להלן כמה התייחסויות לכך:

“…אגב אמירותיי,
בניסוחן, לא אמורות להוריד ערך לאיש.
הן אינן יכולות.
ככלל, אינני מתכוון להוריד ערך.

אני מנסה לאבחן מצבים, התנהגויות אנושיות,
ולעשות להן קלסיפיקציה מאבחנת אחורה ומנבאת קדימה.

מין תחביב שכזה.

יש מי ששומע, משליך על עצמו ומתבאס שמשייך עצמו למגירה שלא רוצה למצוא, לשייך עצמו אליה.”

“אלה אינן אמירותיי שמפחיתות ערך, היותן מראה שחושפת מציאות וההכרה במציאות, לשומע, שגורמת להפחתת ערך לעומת הרצון להיתפש אחרת.”

ואני שואל, בשמשי כראי/פנס לאחר, שבעקבות אמירתי הפחית לעצמו ערך וולונטרית.
מה רוצים ממני? מה אחריותי? אני השליח?
לוקח אחריות על הכל. אשם על לא כלום.

אני סך הכל איש שטחי ועצל שבא לעשות כיף לעצמו ולמי מסביבתו שרוצה להצטרף.

…לי, מעט מאד דברים ידועים.
גם מה שידוע גם לא בטוח וגם לא חשוב.
בקטנותם אמרתי לילדיי –
“אבא יודע ה-כ-ל.
את כל הדברים הלא חשובים אני יודע.
משהו חשוב, ברגע שאני יודע – הופך ללא חשוב.”

דבר אחד, לגביי, אני כן יודע:
הזמן, לי, אוזל. במהירות.
מכלול התשומות שעומדות לרשותי אוזלות בקצב מהיר אף יותר.
ואלה האינטלקטואליות והפיזיולוגיות כלות בקצב מפחיד.
אם לא אתמקד באותם דברים שגורמים לי הנאה (מצרפית, רחבה), יהיה לי יותר מדיי זמן להצטער.

מצער מאד מבחינתי, הכרה, חרטה, על זמן אבוד.
לבחינה לאחור,
לחרטה, יש ה מ ו ן זמן.

Share

הערות? אשמח לתגובתך