בדיחה בלירה

משך הקריאה: 1 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

ר. ה. היה ילד מרושע ומוכשר. מוכשרע.
שירת אתי בבסיס בצפון.
אנחנו – נקראנו ‘בבונים’ בעגה הדרומית ו’אשכנזים’ בצפונית –
שירתנו קל ונעים יותר מאחינו לידינו ה’כושים’ שעבדו קשה – לא נעים.
מישהו בסוריה היה מפליץ ומייד אותם היו סוגרים (ליציאות).

1981, כשפיקדתי על החוליה, שמעתי שר. שלנו מסתלבט על הכושים שנסגרו.
רובק’ה הסמב”ס, שהיה גרצ’קו – דובר רוסית, נאה ואידיוט באותן מידות, הסתובב עם קולט 45 וכובע בוקרים, סגר גם אותנו, כסולידריות עם הכושים, ובעיקר כתגובה להלצת ר.

כעסתי עליו, ועל ה- ‘בדיחה בלירה’;

הלצה, לעג, לא ממש מצחיקה,
כלומר יתרונה קטן, לא מקדמת נושא,
וגורמת נזק משמעותי בצד אחר,
ובעקבות כך למתלוצייץ.