יאיר דיקמן

קווים לדמותי

משך קריאה כ־ 5 דקות

אַלט מייַסע פון די אלטער קאקער און די זיבן קליינע מענטשלאך

לאחרונה, קבוצת חברי ילדות שיקפה לי, במזגן,
כלומר בקור רוח, בoff-line, במחשבה יציבה, חוזרת ומתומללת תפישות מקדמיות
חיווים לדמותי.


בין היתר היו מי,

  1. שאמר שאני אלים,
  2. שציין שאני חסר הומור,
  3. שחיווה שהיה fed up ממני,
    שואל, ב- take-off על ביטוי שלי, לכמה הצקתי היום,
    שהציע את שירותיו לסייע לי למטב את אפקטיביות תקשורתי עם חבריו,
  4. שהלין שאני תככן שנכנס בין חביירים, משפחות, בעלים ונשותיהם, הורים וילדיהם,
    שאני צבוע, שמאבחן אנשים זהים לאוזניים שונות,
    כן בדק במילון וציין שתככנות משוייכת גם לעורמה,
  5. שהתקומם על נסיונותיי לשנות אחרים,
    על חוסר נכונותי לקבל אנשים על תכונותיהם,
  6. שקבע שאני דמגוג שעוסק בריכולים שאין עניין בהם,
    שבשטחיותי אני תופש מציאות בהפשטת שחור לבן,
    שאני מתמקד בהבנת קו בין שתי נקודות, ובכך אני שוגה באבחנותי, בנפח ומכלולים.

שנה לאחר מכן, בעידנא דריתחה מתונה, אמר עלי ‘חלאה’, נימק, ואף תמך בהגדרה שמסך המחשב הנפיק למושג ‘חלאה’.


אכן, הרווחתי אבחנות אלה –
ביושר,
בעמל מעט
ובעניין הרבה.

ואני בסך הכל כאן, לזמן קצוב, קצר, לעשות פאן.
אכן, האבחנות עלי.


הצעתי

שאולי אני –

  1. אימפוטנט במעש, נטול חדוות אינסטינקט התכנסות להסכמה נורמטיבית
    – בחינה ימינשמאלה שבכל עת ובכל צד יש 40 מקיפים, או לחלופין הסתמכות על דומיננט שמייצג אותם.
    אלא,
    מוטה לקידום הנאה מנטלית של בחינת אי־הסכמה,
    שפרט לפעילויות חותרות למימוש פאן וחוויות, אני די נמנע ממעשי פעולה מיישמים,

    • ופאן וחוויות אלה מנותבות לתצורות הכייף הצרות אליהן מותנה –
      בדרך כלל הנאה כפלטפורמה מתעלת לתחום החווייה התקשורתית תפישתית,
    • וגם זאת רק למי שאני מזהה שאיהנה לגרום לו חווייה.
  2. שכ-חיה חברתית משוכללת,
    1. שאני מייחס לאיכות חיי החברתיים חשיבות רבה –
      הרי זמני חסר ערך, לכן עסוק בטעינתו בתוכן ופאן,
      שנמצא הרבה, וורבלית, בג’ים ובלאב המנטלי,
      עוסק אינטנסיבית בתפישות, הגדרות, הבנת מצבים אנושיים, התנהגויות אישיות, יחסים ותקשורת בין־ישית,
    2. מייחס משמעות רבה ליחסים שקופים, גלויים, מבררים, רוויי תקשורת,
    3. לגביי, בסיס יחסים חברתיים הוא
      1. כייף משותף,
      2. לימוד חדש וקידום של המשתתפים,
        1. לימוד עצמי, על האחר ועל סביבתי,
        2. כבקרה התנהלותית (– מתג כיוונון האינסטינקט הנורמטיבי על off)
    4. שיח מיפוי סטרוקטורות או ‘אקסצ’יינג’ינג פרוצדורות’ מיותר לי, משעמם ולא מהנה אותי,
    5. שנמנע ככל שמוצא לנכון, מיחסים הנשענים על רוטינה או טקס,
    6. שנמנע ככל יכולתי מרוטינה או טקס כמהות יחסים, וכשרוטינות או טקסים מהווים מימוש יחסים – אף בז לכך, עד כדי איבוד עניין ממשי,
  3. וזאת על ידי שליחת גירויים למי שמעוניין ליצירת תוכן מה-tzzzzz, מהחיכוך,
    • למי שאני מזהה שיש לו עניין בהתרחשויות מעין אלה.
      • מכאן הציפייה להתייחסות לכך, שכן למי שאין עניין בהתייחסות – אני מאבד עניין בהתייחסותו,
    • ובכל מקרה, אין ציפייה למעש ארוך טווח – טרם אבחנתי מי ששינה את אישיותו, טעמיו, תפישותיו, אלא לרצף של הנאות מקומיות.
  4. ואכן, בלא מעט מקרים אבחנותיי נדחות.
    • וכמתבקש ושלא במפתיע,
      בעיקר כאשר הפרסונה המאובחנת,
      שנהנתה מגירויי או אבחנה לאובייקטים חיצונים לה,
      לא נוח לה עם ההפחתה הערכית שהוא עושה לעצמה
      כשיקוף, לאור האבחנה בה שותפה.
  5. כשאני רואה עצמי מחויב ל
    • הנאתי,
    • ליושר אינטלקטואלי – לבחינת סבירות מי ששחלותיו לא קשורות לסיטואציה,
    • לרצון השותף לחוויה המשותפת,
    • וקביעתו שאולי אינו מסכים לאף מילה, אך האינטליגנציה שלו לא חוללה.

פוטרתי כ-מכבס מלים.

ההתייחסויות

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share
%d בלוגרים אהבו את זה: