משך הקריאה: 4 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
שולי קונצנזוס
משפט כ-
קיצוניים הם בעייתיים מכל כיוון.
מקורו בגישה החותרת להתנהגות נורמטיבית
והוטמעה אפקטיבית באמצעות סוכני החינוך- מחנכים, גננות, מורים, הורחבה לתפישות עולם.
תפישת עולם לא ממוקמת על מנעד נורמטיבי.
מידתיות רתומה למה שהנורמה רואה כנורמטיבי.
אלה מתכונים לחיים נורמטיביים,
ואינם קשורים לתפישות וערכים כ’אמת’, ‘נכון’, ‘יושר’, ‘רציונליות’, ‘מדע’, ‘תפישת עולם’, ‘ליברליות’.
השלכה מולקולרית מייצגת
אמירה רווחת הגוזרת שגדעון לוי=צל=לא ראוי.
למה? כי שניהם ‘קיצוניים’?
זו לא גזירה שווה זה שונה, בכמה ממדים:
נורמטיביות
מספר האנשים הנמצאים ליד הצל, תפישתית גדולה בהרבה מאלה שליד גדעון לוי.
כלומר זה (כמעט) עוול להתייחס לצל כאל קיצוני.
דיבור מול עשייה
- גדעון לוי, כותב, אומר מדבר, מביע, גדעון לוי מקדם רעיונות הומניים (אולי בלתי ישימים) גם לדעת הצל.
- הצל עושה, מאיים, מרים יד, מקדם רעיונות אלימות ופגיעה (אולי מוצדקות לטעמו) אבל אלימים גם לתפישתו.
סימטריות וא-סימטריות
- במבנה התפישתי של ‘הצד השני’ אין תואם גדעון לוי.
מי זה ‘הצד השני’?
הצד השני יכול להיות מי שגדעון לוי יוצא להגנתו, או האוחזים בתפישות הצל.
אם היה בצד שנמצא עם ישראל בעימות ‘גדעון לוי’, גדעון לוי היה רוצה לחבור אליו. - בצד השני יש תואמי תפישה לצל.
הוא לא רוצה בשום תנאי לחבור אליהם.
הצל הוא לא קיצוני.
בקליפ שלו הוא שואל “ואם אני הרוב אז איך אני הקיצוני?”
אם רוצים לקרוא לזה הסתה, שיקראו לזה הסתה. רוצים לקרוא לי קיצוני, שיקראו לי קיצוני. אני בנאדם עם 300 אלף איש בפייסבוק, ועוד כמעט מיליון עוקבים, וזה רק הולך ועולה כל חודש ב–20 אלף איש. וכל זה עשיתי מצוק איתן עד היום, שלוש שנים. מעל 100 אלף איש בשנה. אני לא קיצוני. אני המרכז”.
מסע למחוזות השנאה — שמונה חודשים לצד הצל,
הארץ, שיר ראובן, 31/5/2018, 14:02
בתפישותיו, יואב אליאסי דומה יותר ל’נורמטיביים’, תיכף גם הוא (לא הופך-) נטמע לנורמטיביות.
אינני שותף לדעתו של גדעון לוי בריבוי היבטים, ומעריך את דברי הטייס שהתבקש להתייחס לגדעון לוי, ואמר (בערך, במהות:)
‘חשוב לי מאד שגדעון לוי יהיה, ידבר על מה שהוא חושב, שיביע את עמדותיו בעלות הערך והעניין. לא מסכים אתו, הוא רואה את הנושא בצורה פשטנית…’
שמרן מצוי, רפובליקן, מי שרוצה לחזק את הרוב הדמוקרטי, היה מעדיף שגדעון לוי יחריש.
אף יגדיל ויתנאה במין הומור שמבקש קרדיט על שהוא לא דורש פגיעה בלוי, ועל הדרך סופייח ערך דמוקרטי ליברלי לעצמו.
תפישת עולם שמקיאה ‘קיצוניים סהרוריים’ איננה חברה ששמרנים מתונים היו רואים בה ‘חברה מדליקה’. מדינות ‘מדליקות’, כאלה שמי שנמנה על צד פוליטי שמרן היה מבכר לחיות בהן, אם לא היה חי בישראל- הולנד, דנמרק, אנגליה, כאלה…, מאפשרות ליברליות ששמרנים בישראל לא מאפשרים.
בישראל, חברה שבנט הוא סמן ימני, נתניהו ולפיד ליברלים,מי שמחוץ לתחומם הוא קיצוני, שמאלן, היא חברה שמי שמצדד בדמות כזו, לא היה רואה במדינות מקבילות בעולם כמדינות ראויות לחיים הומניים דמוקרטיים ליברליים לעצמו.
על משקל לעצב אין סוף, לאושר יש ויש;
לימניות השמרנית הווריאנטיות, השונות, מעטה ונסובה סביב ערכי הארד קור מסוימים אופייניים,
חתירה לליברליות אינידיבידואלית מגוונת. שונה.
‘מחשבה ימנית שמרנית’ ניזונה מאותם מקומות ואותם ערכים.
שמרן אחד נבדל מאחר בשני פרמטרים:
- מידת העוצמה שהשמרן מייחל להפעיל כדי לשמר ערך,
- הנכונות, התגובתיות, הטריגר, משך הזמן בין הגירוי לפעולה.
תפישה שמרנית, ברובה ובעיקרה, איננה ‘הגעה’ רציונלית למסקנה בעקבות הליך בחינה,
אלא גיוס תשומות תודעה ורציונל, לשימור ערכים מוטמעים מקדמית של
- פשטות, פשטנות תפישתית,
- אמונה,
- דת,
- מדינה (ייחול לכוח עליון אל, דת, שהומרה למבנה מדיני, לעתים תוך הדרה של האל,)
- קולקטיב,
- שימוש בערכים מקודשים,
- יצירת ותחזוק סמלים,
- שימוש בטקסים כגורמים משמרי תפישות,
- התגוננות אקטיבית בפני איומים,
- חיזוק רוב נורמטיבי על חשבון מיעוט שנתפש כמאיים,
- חתירה לפתרונות גורפניים, חד-משמעיים, חד-ערכיים, מיידיים, סופניים.
- מלל, שיח, בירור, ככל שנראה שאין בו פתרון או לפחות מעשה נתפש כסוג של חולשה, אובדן אנרגיה ומיותר.
תפישה ליברלית, בשונה, עוסקת בחופש פרט, ולכן מכילה ריבוי גרסאות והיברידיות רעיונית מתבדרת, פורמת, לעיתים הזויה ולא רלוונטית.
תפישה שמרנית או ליברלית נשאפת, מעיקה, מכבדת, מרשימה אינדיבידואל או ציבור יותר מאחרת,
אך,
אינה פחות או יותר ‘צודקת’ מהשניה,
במובן, שאינה ניתנת לבחינה כאלטרנטיבה להשוואה תוצאתית, ובעצם מידת ה’קיצוניות’ מידת היותה שולית מבחינת מספר האנשים האוחזים בה, לא רלוונטית.
