עקרונות פופוליזם מתכנס

משך הקריאה: 2 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

המוניזם

1. קיום סנטימנט הזדהותי מתכנס קולקטיבית, תחושת גאווה וזכות על הימנותם הוולונטרית, וברוב המקרים תוצר של הטמעה סביבתית – הורים, מחנכים, חברים, ממשל ובחלק מהמקרים מהשתייכות טרום לידה.
2. כיבוי מודע של אמצעי בקרה רציונליים
   1. התייחסות לנורמטיביות כאל סבירות,
   2. ולסבירות רק אם התנרמלה,
3. לחברה ריאלית יישות מיסטית, יש לה רגשות, כבוד, רצון, חשיבות לעצם קיומה, כאקסיומה מקובלת, שאינה זקוקה להוכחה, (ואולי בשל כך) מכבירה בטיעונים מצדיקי קיומה,
4. התייחסות לקולקטיב כלוקח אחריות על פרט, בתשלום מוסכם של חירות,
5. הקצאת תשומות מנטליות לסימון מתמיד של תחום הקולקטיב, ומה מעבר לו,
6. תחושת איום מתמיד שמצריך אקטיביזם מתגונן,
7. ייחול לכוח עליון מארגן, לפי סדר עוצמתי יורד,
   1. אל,
   2. מדינה,
   3. קולקטיב,
   4. מנהיג פרסונלי, אינדיבידואלי, לו משייכים תכונות-על שמהווה את הביטוי הפרקטי לכוחות אלה, ולמעשה הוא הפונקציה הריאלית המיישמת פרקטית עקרונות אלה,
8. ייחול לטוב מוחלט,
9. חשש מגיהנום,
10. דיאלקטיקה:
    1. סביב קיום ערך נבנה קונסטרוקט טיעונים, כלומר הוכחת האקסיומה,
    2. הטיפול הוא ב’ערכים’ תומכי ‘יום קולקטיב או מערערים אותו,
11. רטוריקה:
    1. דעת מיעוט = שגויה. ההוכחה – מעטים חושבים כך,
    2. הרוב צודק, הפרט כבר ‘יתכנס’,
    3. ‘הכל פוליטי’ – היעדר יושר אינטלקטואלי – ‘אני מתון, המתעמת והקיצון בלתי סבירים’ מעצם התעמתותם עם הקוצנזוס,
    4. תגובתיות חיובית לרהב רטורי, צביון, טקסים וסמלים,
    5. ציפייה שהאחר יתפכח, יאמץ את ערכי הקולקטיב, הרי כולם כבר אימצו,
    6. השוואה לגופים דומים במקומות אחרים, נתפשת כ’לא הוגנת’, לא בשל ענייניות ההשוואה אלא בשל ייחוס הערך השלילי לה,
    7. “כבד אותי” – תביעה ל’כבוד’ שכן משמר ערך קולקטיבי וככזה, ‘מגיע לו’.
12. קיצוניות היא סכנה
    1. מימין – אימת האלימות הבלתי נשלטת על ידי הקולקטיב,
    2. משמאל – בגידה בקיום הקולקטיב.
13. תפישת הומניזם – ריפיון, הגמשת, אי-החלת ערכי הקולקטיב על פרט שלא מיישם את עקרונות הקולקטיב.