משך הקריאה: 5 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
הפסיכולוג פרופ’ עירן הלפרין: “הרגשות הדומיננטיים ביותר בחברה הישראלית כיום הם ייאוש ואפאתיות”
הארץ 9/4/2015
הפרופ’ צופה את הנטייה הפוליטית מגזוזטראת הפסיכולוג המסביר רציונלית תופעות.
ככזה הוא לא בלתי צודק.
אינני שותף למכניקה שפרופ’ עירן מציע להעביר אנשים על דעתם.
את המכניקה של נטילת קונספט ומתיחתו לקצה, ואז הרעיון נפסל, דגמן את זה יפה קריימר מסיינפלד.
נכון מתמטית, לא בהתנהגות אנושית.
כאן, האיש מציע לקחת אלמנט, למתוח אותו לקצה,
האדווה הרגשית שתיווצר אמורה לגרום לבעליו לא לרצות להיות ‘שטחי’, ‘נאצי’ או מה שלא יהיה לזנוח את תפישתו, ולאמץ את זו של השואל.
לטעמי- לא עובד.
לתפישתי, הטייה פוליטית היא
- התכנסות סוציולוגית
[מדובר על מבנה סוציולוגי- מדינה,] - בעיבוד של תצורת מחשבה פרסונלית,
שעוצבה ראשונית, כלומר בתשתיות המנטליות, קרובה לגרעין התודעה, נצמחשבה, הרגש והעדפות ההטעמים.
לא רואה היכן פרופסור הלפרין מפריד בין
- שינוי תפישת עולם
- ובין דפוס הצבעה.
ראיתי אנשים שזעו על מפת ההצבעה בבחירה במפלגות במיקום שונה על סקאלה,
נחשפתי למי שמצביעים באופן קונטרסטי להטיית תצורת מחשבתם.
לא ראיתי שמרן רפובליקן עם ערכי לאום ואֱמוניות שוויתר על עקרונותיו.
נהפוך הוא, במתק שפתיים של דתיים ולאומנים, הם אומרים כמה כולם דומים, ואחים, כשהמלכודת שהאמוני, הלאומן, הוא עם העגלה המלאה על הגשר – הוא לא יכול לוותר.
על מה יוותר? על אכילת חזיר? על שמירת שבת? על מסירת שטחי מולדת?
המכניקה מתבטאת במתק שפתיים של בנט: “על 70% אנחנו מסכימים. בוא נדבר על ההסכמות.
אם לא וויתר ממילא לא יוותר- לא יעשה זאת מתוך שכנוע רציונלי או אפילו כפייה.
כן נחשפתי לתנועה על ציר ההצבעה מתוך
- העלאת היררכיית של ערך מסויים שמפלגה מקדמת להיות ה’עיקרי’, ה’חשוב ביותר’
- פרסונה ‘שעושה את זה’ למצביע מתוך
- הערכה רציונלית שהפרסונה תקדם את העניין שיש למצביע לקדם,
- או מתוך הזדהותית רגשית,
- או התכנסות לסוציולוגיה שהמצביעים מבקשים להשתייך עליה, ולחזק אותה ייצוגית.
טענתי, שתפישת עולם היא תוצר של תצורת מחשבה אופיינית נסמכת על
- העובדה שדמויות המתבטאות באופן מסוים על נושאים אחרים,
מאפשרת לחזות די בקירוב תפישות שאינן קשורות לנושא הביטוי, - סוציואקונומיקה מסוימת נוטה לדפוסי הצבעה אופייניים.
- תצפית בלתי אמפירית שאנשים אמוניים, חותרי פתרון בום טראח בוינג פותרנית, נחרץ, כאלה יצביעו ימין.
יוצאי הדופן
ישנה הבעיה להכיל אנשים שנמצאים ב’מחנה הלא תואם’ את
- תצורת מחשבתם הנתפשת,
- או הסוציולוגיה,
זמנית פר הצבעה, ולעתים פרמננטית.
מקרים כאלה קורים כאשר אותה פרסונה מייחסת לערך מסויים חשיבות דרמטית ביחס למכלול של ייצוג פוליטי.
– עופר שלח ב’יש עתיד’, מפני שחבר של יאיר לפיד ורצה להשפיע,
- אלעזר שטרן היה ב’התנועה’- רצה להשפיע,
- דן מרידור גדל בסוציולוגיה רוויזיוניסטית,
- יצחק רבין רפובליקן חילוני שגדל במפא”י הסוציאליסטית – לא היה דבר בין רבין לבין סוציאליזם,
- דיין שעבר מהמערך לממשלת הליכוד – רצה להשפיע,
- ברק בפרישתו מהעבודה, רצה להשפיע.
אצל מצביעים, רמת המחויבות פחותה. הם לא מחוייבים ל’דין וחשבון’ ציבורי.
לכן יש פוטנציאל תנועה רב יותר בשל ייחוס ערך מוגבר לאלמנט יחידני,
כמו
- ‘שלום’ אצל מי שהצביע עבודה-מרץ בהצבעתו ל’התנועה’,
- ‘חברות’ אצל מי שהצביע עבודה והצביע ‘כולנו’ בשל חברו שייהפך לשר,
- ‘יחסים’ אצל ליאור שליין שמניח שמצביע עבודה על אף היותו ימני.
- ‘מצב כלכלי’ מאכזב שכלכלה קפיטליסטית גורמת לרייגניסט, שכעת צריך להתגונן מפני הערכים בהם תמך אידיאולוגית עד לאחרונה, אך לא השכיל ליהנות מהם.
רפובליקנים דמוקטים ארה”ב
תנועה בין רפובליקנים לדמוקרטים בארה”ב מרהיבה יותר בשל מאובחנותה הדיכוטומית.
האם מישהו הפך מרפובליקן מתכנס אֱלי מדינה חזקה, אמוניות, לאומנות לערכים סוציאליים ליברליים דמוקרטיים?
לא.
רובם המכריע של המצביעים, בתפישת עולמם הם שמרנים רפובליקנים, מתכנסים לסוציולוגיה ורגישים לתפישת טובתם המסויימת בנקודת זמן.
הם יצביעו למפלגה הדמוקרטית
- התכנסות לבון-טון הסוציולוגי,
- קידום חקיקה פרקטית פרטיקולרית שמיטיבה איתם אינדיבידואלית, מגזרית,
- הזדהות עם מנהיג פוליטי מסיבות של הערכה אישית למילוי תקווה, או הזדהות סוציולוגית,
- היפוך: רתיעה מקומית, זמנית, מאלמנט ‘בבית האידיאולוגי’ שעורר את זעמם מהסיבות המפורטות לאהדה. רק בהיפוך.
(אם יש שחור רפובליקן שמצביע אובמה בגלל היותו שחור, טיש דמוקרט שלא יצביע עבורו מאותה סיבה. תהיינה נשים רפובליקניות אמוניות לאומניות שתצבענה הילרי קלינטון בשל היותה אישה, כפי שהיו שחורים רפובליקנים שהצביעו אובמה, כפי שהיו דמוקרטים מסורתיים שהתאכזבו מתפקד אובמה, וכן הלאה.)
לכן, אינני מאמין בשינוי של ציבורים, ולא במסעות שכנוע.
זה מכלול אלמנטים עיקריים של תצורת מחשבה על מצע סוציולוגי שנתון ל’רעשים’, ‘הפרעות’ מקומיות, זמניות שהתנאים מסויימים הופכות ל’אולטימה רציו מונדי’ מכריע בבחירות מסוימות.
אז איך מעבירים אנשים לצד רצוי?
אכן בעיה קשה, לאט ובזהירות, לאור שני מעקות:
- ‘מה יוצא לי מזה’- קונקרטית
- התכנסות סוציולוגית רגשית למחנה או מועמד אהוד.
לא מכיר דרך אחרת.
הערה:
ישנה הטייה של כלכלה, מבלבלת משהו, שמי ששמייח להתערבות מגוננת ממשלתית לבין מי שנרתע ממנה, מובהק בארה”ב, פחות בישראל.
לכן שמאל כלכלי לא בהכרח ליברלי.
יאיר לפיד, בהיפוך מסובב ומרהיב, בשם ימניות רפובליקנית של כלכלה חופשית, מקדם התערבות מדינה כדי להיטיב עם מגזר מסויים. וגם זה זה טוויסט רפובליקני הפוך על הפוך.
