אחריות

משך הקריאה: 4 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

נטילת אחריות, אחיזה תודעתית

‘אחריות’ היא מסוג המושגים ש
בוודאות, רבים ‘יודעים’ מה הם,
ובספק מעטים תופשים אותם באופן דומה.

הקושי נעוץ בצורך להיכנס לרובד תודעת אחר, לנדבך כוונתו.

הצעתי להגדרה

לקיחת אחריות:
פעולת סובייקט
לטפל בתוצרי מצב,
מתוך הכרת תרומתו למצב מקדמי ולתוצאה מכוונת מראש.

הערות

תרומה ≠ אחריות

ישנו טשטוש גבולות, בעיקר ערכי, בין תרומה למעשה, לבין ‘אחריות’ עליו.

שניים על סף תהום.
טפיחת יד אחד על שכם אחר.
האחר נופל.
ישנה תרומה מובהקת של הטופח.
מידת האחריות שהאחד נוטל נמצאת על מנעד שבין התנערות מוחלטת – לא הייתה לו כל כוונה, לבין נטילת חייו שלו – לא יכול לשאת את תרומתו – ואינספור מצבי ביניים.

אחריות ≠ אשם

אָשָם: תיוג סובייקט, בדיעבד, ערכית שלילית בתרומתו לנזק, וחבותו לתקן, או לפצות בגין תרומתו.

שניים על סף תהום.
טפיחת יד אחד על שכם אחר, והיד השניה דוחפת לתהום.
האחר נופל.
ישנה כוונה מובהקת של הטופח.
ישנו ממד אשם, שכן הכוונה ברורה.

ביורוקרטיה, כתב אחריות

הצהרה מקדמית של מוכנות מהווה הבטחה לנטילת אחריות – טיפול בפער בין כוונה לתוצאה של הנושא המדובר.

בדרך כלל, אחריות, מוגבלת ל

• תפקוד מרכיבי אובייקט,
• למרווח זמן,

על מצע קונפליקט אינהרנטי של

• ‘צרכן’, ‘משתמש’ המבקש להרחיב את משרעת האחריות
  • תפקודית,
  • וזמנית
• לעומת מנפיק האחרריות ה’אחראי’ השואף להגביל את גבולות האחריות.

פעפוע תודעתי

שניים על סף תהום.
אמירת אחד לאחר שהוא פְּחוּת ערך –– בעל ערך שלילי לעצמו ולאחרים.
האחר לא יכול לשאת את התוכן. קופץ תהומה.
במנותק האם יש כוונה של האומר שהאחר יקפוץ או לא, האחר בִּצע מעשה בעקבות תרומתו.

אינני מייחס לאמירה התורמת אחריות ולא אשם.

---

בעידן מודרני, אולי כתוצאה מהיות תקשורת רבת ערוצים, בריבוי כיוונים, נוצרו אבסורדים שבהם תודעה אחת רואה באחרת אחראית לתפישתה, המניעה לפעולה או תחושה חזקה של אי-נוחות רגשית.

מרחב שלוש ישויות

1. תודעתי כסובייקט,
2. תודעת אחר כסובייקט,
3. מה שביניהן.

תפישת סובייקט אחת יכולה לכפות את קיומה על זו של סובייקט אחר? של המרחב הבינתודעתי?

ניתנת לבעל תודעה בוגרת האפשרות לייצר חיים, לנהוג בכלי תחבורה המכילים בעלי תודעה רבים אחרים, והוא שמשווע להגנה מפני פעפוע תודעתי אחר חיצוני?

הסתה

שלושה על סף תהום.
אמירת אחד לשלישי לדחוף את האחר לתהום.
השלישי דוחף את האחר.
יש כוונה של האחד, ויש פעולה של השלישי.

אני פוטר את תרומת האחד ה’מסית’ מאשם מותו של אחר,
ומותיר את השלישי כ’אשם’.

מי שתודעתו אינה בוגרת – צעיר, חולה, מערכת שיקול הדעת, ההגנות התודעתיות, אינן בשלות או מתואמות, נטולות בקרה, להתמודד עם מסרים חיצוניים, משווע להגנה, לעזרה עם מסרים שאינו יכול להתמודד איתם.

טביעת אצבע תודעתית

יש מי שיחשוב שיש מי שנוטל אחריות על נושאים כאלה ולא על אחרים.

לא מאמין בכך: טרם נחשפתי למי שאני תייגתי כ
♠ מי ש’לא נוטל אחריות’ שבעקבות טרנספורמציה לקח,
♣ ומי שלוקח אחריות שהפך ל– לא לוקח.

אלה ‘חדשות רעות’, שכן מניחות מצב אנושי יציב, קפוא בלתי ניתן לשינוי – לפח סדנאות העצנמה וכאלה.

כך, במקופחים, מודרים, באשר הם – יש לטפל, באמצעים החיצוניים של אוכלוסיות חלשות/ מוחלשות. תפנית תודעתית – לא תתרחש.

אבחון

בשיח פשוט, קצר, אם אדם, כל אדם, ניתן לראות את מידת ייחוסו לגורמים חיצוניים את מה שקורה לו ביחס לגורמים אינטרינזיים.

לסיום

רבים חושבים על עצמם שהם ‘נוטלים אחריות’ על מצבם, סביבתם.

אומר זאת כך – לא ראיתי מי שאני לא מייחס לו נטילת אחריות על מצבו, והוא ‘שמייח’, שם קודם למינוח הטעון ‘מאושר’.

במי המעטים שאני מייחס להם ‘אושר’, אני מזהה
♠ אינסטינקט של מטילת אחריות על מצבו,
♣ ומידה רבה של יישום.

סוג של ביגה ותרנצולת –
פוטנטיות מאפשרת התמודדות מצבית היא נטילת אחריות, נטילת אחריות היא יישום של תחושה מאפשרת מקדמת.