משך הקריאה: 4 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
כשאני עם חולצT שחורה ‘חקירה עכשיו’ מתחת לציור צוללת,
איך אדע שאני מול ימניסט?
כמו טבעוני, תריאטלוניסט גמול מסיגריות – מייד יספר לך.
- פתיחה ב
‘אני רוצה לשאול אותך שאלה’,
או, “מה זאת החולצה הזאתי?” שפה מובחנת, נושאת כאילו שאלה כשהתשובה ידועה לשואל, שאלה = חיווי, אמירה, כמו שלמדנו בכיתה ו’ אצל המורה זיווה – שאלה רטורית, חיווי ללא סימן שאלה, - “הוא הורשע?” רק בלי סימן שאלה. חוסר הבחנה בין התייחסות למורשע לבין הפקדת גורל אנשים בידי נאשם בפלילים,
- אשָאֶל “מי יכול להחליף אותו?”
חוסר הבנה במהות דמוקרטיה שמהותה היא אלטרנטיבה שלטונית - “אני לא שונא ערבים” אני לא זוכר ששאלתי מישהו, בחיי, ‘מה באמת רמת השנאה שלך ערבים?’, ושעכשיו מולי רוצה “צריך להכנס להם בראב ראבם”,
- “אני אוהב ת’מדינה” – אמוניות לאומניות, כמו ‘אהבת אל’.
את המדינה שלי אני אוהב כמו ת’טחול שלי – פונקציונלית; שיתפקדו מיטבית בלי שארגיש, בלי שירי אהבה וללא הלל, בכי ותקלות, ככל הניתן, - יתעקש בטון ניחר על ‘התנשאות’ וישכח שניתן להתנשא רק על מי שמתנחת.
- “השגים”
ניתן להתווכח מה חלקו בהישגים.
יש מקרים רעים, שבצידם דברים טובים; זה מ- 1933-45 חוקק חוקים סוציאליים וסביבתיים מתקדמים גם במושגי 2021.
בכל מקרה,
אין הישג ששווה פגיעה בדמוקרטיה או בשלטון חוק. - “הביא הסכמי שלום?”
משטר דמוקרטי לא מאפשר ‘הישגים’ שהושגו לבד על ידי שליט, ללא ממשלה שותפה.
מבחן התוצאה אינו ‘שלום’ – חיצוני, מול אחרים,
אלא ‘דמוקרטיה’ – פנימית, מול עמיתים. - “עוכר ישראל”.
‘ישראל’ – ערך אמוני אלוהי, לאומני פטריוטי, משמר התכנסות הזדהותית, שאין לבקר.
רטוריקה אמונית, לאומנית, קורבנית.
בהמנעות מבקרה, אין חתירה לרציונליות, לא לזכויות פרט, הצרת ליברליות, התרחקות משיוויון, מניעת שלום,
בכל עת, גאוגרפיה, תרבות ושפה. - “אין מי ששונא שחיתות יותר ממני” – כאילו שבעדות עצמית מעין זו מהווה הוכחה שתמיכתו במישהו היא ערובה לחפותו. בתחרות מי הכי ישר או שונא שחיתות, המצהיר הכי חזק הוא לא המנצח.
- ‘מה פוליטיקאים עשו בשבילי?’ – מין ייחול של חסרי תודעה דמוקרטית להטבת האל, הריבון, הרב או הפריץ, ביבי, מוראות החיים, תלאות קיומיות
– ייחול של נטולי תודעה דמוקרטית להתערבות אל, הטבת הריבון, רב או פריץ, ‘ביבי’, נוכח מוראות החיים, תלאות קיומיות ותחושת מודרות,ולא ניהול חיים מורכבים, מודרניים, כפרט בקבוצת אנונימיים לטובת קידום עצמי ולא למימוש חזון גורל משותף מיסטי בחסות מנהיג נערץ,
- ‘זה נבלה וזה טריפה’ – לא! לא כולם. זה שהצבעת לו חרא, לא אומר ששלי גם (חוץ אורלי לוי אבקסיס, עמיר פרץ, ואיציק שמולי.
- ‘אהבת חינם’ – מה זה? עיוותים בשם קולקטיב אמוני לאומני ירא שמיים מתעמר באדם, שמבקש הבנה, סליחה ומחילה מקדמית לעוולותיו?,
- “נצטרך ללמוד לחיות יחד” –
אין לי עניין ללמוד ‘לחיות יחד’.
עד עתה הסתדרתי לא רע; לא ביקשתי מאף אחד שישנה את אורחותיו עבורי.
לא מתכוון לשנות אורחותיי עבור גחמות ימניות משתלטות על צביון ציבורי, מצרות חופש פרט, מקדמות סנטימנט אמוני לאומני והערצת מנהיג. - “שלטון נגנב”
להם, ‘שלטון, כיבושו או אובדנו’ – אינו ארוע דמוקרטי יישומי בין עמיתים,
אלא מטה־קיומי מול ‘אל’, מול ‘לאום, אומה, גורל’.
לכן, רוחב הפעולות שינקטו להשיגו, לשמרו, חורג ממקובל בדמוקרטיה. - “הוציאו ראש ממשלה בדרך לא דמוקרטית”
אי־הבנה שבחירות הן תנאי הכרחי ולא מספיק לדמוקרטיה, שעיקרה יחסי שלטון–אזרחים בין אירועי בחירות, - ‘אני בעד קירוב לבבות’ – מה, הוא קרדיולוג? כולה ביביסט, תומך בראש ממשלה שלושה כתבי אישום. את הלב שלי שיעזוב במנוחה.*********
אם דובר נוקט בטרמינולוגיה כְְּזו חזקה עליו שהוא ימני, מהשחלות, באותנטי, אולי לטנטי, בהכחשה או בהסתרה, אולי מאוכזב שציפה לאחרת, או שסתם לא נאה לו להיות דומה למי שהוא עצמו לא מכבד,
וזאת, בלי שהודה בקלונו, או שנשא את השמות המפורשים – ‘ימין’, ‘ליכוד’, ‘ביבי’.
