פגוש פוגייש פגשתי – אינסטרומנטליסטים רגישים

משך הקריאה: 3 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

מוקדש* לנטולי רגישות** לזולתם, רגישים לעצמם***

אוקסימורון

מאפיין

אינסטרומנטליסטים* מגלים רגישות לצרכיהם.

אינסטרומנטל*
התייחסות סובייקט לסובייקטים אחרים כאובייקטים מקדמי מטרותיו, בהתעלמות מהטיותיהם, שלא לומר צרכיהם, בעיקר הרגשיים.

על פניו, הייתי מצפה שאינסטרומנטל המגלה סף רגישות נמוך כלפי סובביו,
כלומר נוקט התנהלות רציונלית מקדמת מטרותיו כשנותן דעת ותשומות מעטות – תווך צר, רזה, דק, כלפי אחרים בקידום
יתאפיין כך גם כלפי עצמו. בבחינת ‘על הספקטרום הרגשי, אין לו את הרגישות.’

ולהפתעתי, לא כן הוא.

כנראה שמי שהוא אטום לרגישויות הוא היכן שהוא על הספקטרום האוטיסטי.
[כמעט כל] מי שאני פגשתי ותייגתי כ’אינסטרומנטל’,
האינסטרומנטליות הופגנה אקסטרינזית
והרגישות לתחזוק רגשי עצמית אינטרינזית.

כלומר קיים ממד רגישות, מתועל לעצמו.

לחווייתי, בהתבוננות בכאלה, על פי רוב, הם נטולי רוע או כוונות זדון; הם מתייחסים לסובייקט אחר בתור מי שמקדם את עניינם, לא סופח תשומות רגשיות מהם.

יש המכנים אותם ‘אגואיסטים’. מינוח ילדותי משהו לתופעה רווחת.

במקרי קיצון זה סוג של סיכזואידיות, נתק רגשי. מקרים לא מעניינים שכן פתולוגיות.

המקרים הרווחים הם המעניינים, של מי שיש להם רמת מודעות עצמית שיכולים לראות את התופעות, וכדי לא לייחס לעצמם ערך שלילי, יכולים להודות ב- אופי פרמננטי, מצב רגשי זמני, לצרף רציונל של סיטואציה מצדיקה, או נרטיב סובלימטיבי.

ועם זאת, את אותן תשומות שהם אינם מפנים לרגישות אחר, במעין משחק סכום אפס, הם מפנים לעצמם.


* אחאנא”ר שכמוני, לא הבנתי את הקונספט ‘מוקדש ל-‘ בספרות, בספורט; מין מחוות של שמרנים חובבי מלל מרהיב שמובנות לעמיתיהם נטולי בקרה רציונלית. שיהיה.
** רגישות – יכולת הבחנה במצב רגשי של אחר, ולהתנהל בהתאם להבנתו ולכוונתו באופן שהאחר מחווה שההתנהלות גוררת תגובתיות נצפית, לאו דווקא ערכית חיובית.
המושג ‘אמפתיה’, הזדהות, תואם חלקית. הבנת ‘רגישות’ו של אחר יכולה להימתח לגרום לו תגובתיות שלילית מתוך כוונה מקדמית של המצב, והיא תוצר רגישות הפועל כך.
*** רגישים לעצמם – מגיבים רגשית, בדרך כלל שלילית, לחיוויים שהם מפרשים כנגטיבים כלפי עצמם.

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share