אינטליגנציה שימושית

משך הקריאה: 3 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

ת’ינקוושינג, אינטלקט-וושינג

Thinkwashing – אמוניסט לאומניסט מתכנס הזדהותי, להלן – נובו-אינטלקטואל,  ‘מתדיין’, עם מי שהוא מזהה כאינטליגנט, גם במטרה לספוח לגיטימיציה אינטלקטואלית.

מקרים בהם
בעלי/י תפישות קונסרבטיביות, חותרות אמוניות, התכנסות הזדהותית מוטות סנטימנט, כבויות ערעור רציונלי
חותרות להתדיינות עם מי שהם מזהים, מכבדים לערכיהם, כבעלי תפישות רציונליות, רהוטות, עם קשר מתרחק מסנטימנט.

איך קורה?

שיח ערכים, התנייה לסנטימנט, אינו מכיל בחינה – ‘נכון’, ‘צודק’ או לא.

שיח שמהותו סנטימנט’ גם עם דמויות עם אפיל אינטלקטואלי כמיכה גולדמן, יועז הנדל, אינטליגנטים דיסציפלינריים, מיותר וחסר ערך במהותו. שיח עם אפס נקודה משהו מהם – לטעמי מיותר.

בעוד ש-מה לעשות, לא נעים להודות ועוד פחות רלוונטי לדחות, בבחינה אוניברסלית, כך אשער ללא הוכחה אמפירית, בין חותרי רציונליות יימצאו פחות מי שמתוייגים על ידי קשת בוחנים כ’חסרי השכלה ואינטליגנציה’, בין אמוניים לאומניים, במספרים הגדולים, אצפה למצוא יותר מי שיתוייגו ככאלה.

להסבר מצב זה סיבות אפשריות רבות כביגה ותרנצולת: תודע/ות עם מכניקה מחשבתית פשוטה צורכים תפישות פשוטות, נוחים להשפעה שאינה רציונלית, וכיוצא באלה…

הסבירות להזיז רציונליסט מערער ומבקר בעמדתו, גבוהה יותר מאשר הזזת אמוניסט מותנה סנטימנט שנאמנות, שמרנות, הם ארגומנטים לגיטימיים, ואלמנטים יסודיים במנגנון תפישתיו.

Thinker, אינטליגנט

האינטליגנט, צמא תשומת לב קהל חושב שברהיטותו יצליח לשכנע מוכי סנטימנט להפעיל מנגנוני בקרה וערעור.

עד עכשיו לא הצליח.

האינטליגנט השימושי מתעודד לניסיון הבא בשל:

• מתן כבוד למתעניין בהשקפתו,
• תשוקתו
  • לתשומת לב,
  • להערכת כישוריו,
• תרומתו ‘האלטרואיסטית’ לטוב מצרפי בניסיונו להפגת ‘שגיאתו התפישתית של אחר’
• ביטוי מעשי לתסכול אותנטי לבטא תפישה רציונלית במרחב nותנה סנטימנט לא מבוקר.

Washer

אמוניים לאומניים מתכנסי הזדהות קולקטיביסטית, לועגים לחולשת אדוקים פחות מהם  וחוששים למחוזקים יותר מימינם, מתהדרים בשיח עם מי שמושח אותם בגוון אינטליגנטי יותר ממי שהם מזהים כ’קיצוני’ במימוש יישום, הגנה וקידום ערכים שהם עצמם מחזיקים בהם.

הרבותא לשיח מסוג זה הוא לאֱמוניסט לְאוּמניסט:

1. סופח לגיטימיות וההערכה, מתדיין עם מי שהוא מתייג כנבון
   כזבוב על גב הפיל ש’יחד מעלים אבק’.
2. עושה מניפסטציה לתפישותיו
   תפישות אמוניות לאומניות אינן נתונות לבחינה ביקורתית מערערת אלא תלויות נורמות. ככאלה אמירה כ’כמה (מעטים) חושבים כמוך?’ והיפוכה ‘הרוב חושב כמוני’ נתפשות כארגומנט לגיטימי רציונלי, וכך הוא מייחצן לריבוי אנשים ולעצמו את עמדותיו, בתקווה שיאומצו.

לכן, כהתנשאות נתפשת, אינני מנהל דיונים מסוג זה,
מקסימום מסביר עמדות כשנשאל, ולועג – מה כבר נותר, חוץ מאשר לקבל את ההערכה והכבוד ממי שאינו כזה – כשמזהה גילויי נובו-אינטלקט.

דוגמאות?

תקשורת

ערוץ 20 מארח דוברים כיריב אופנהיימר.
ישראל היום במתן במה לכותבים כיוסי ביילין, דן מרגלית, יאיר ניצני, שמגביהים כאילו ובמעט את האכסניה שמארחת אותם.

תנועות כ’צו פיוס’, אמנות חברתיות, ‘ישיבות חילונית’ מתהדרות באירוח רהיטות שוחרת רציונליות שתתחכך עם מחשבה אמונית מתכנסת הזדהותית מוטת סנטימנט וקבלה א-פריורית של ההצדקה לערכיו.

אמיר חצרוני עושה מכך קריירה.

ואז

ועם כזו התנשאות, מילא שלי – אני לא מעניין, של גישה זו

איך פרוגרסיביות, חתירה לסבירות ‘תעלה לשלטון’?
היא לא, ולא בהתחפשות לכיבוד אמוניות לאומניות.