משך הקריאה: 5 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
קרקור חול חורק – לעשות קולות
ביידיש, כלומר באנגלית, vocal fry, נשמע טוב יותר.
בשנים האחרונות, אני שומע מדברים ומשחקים בקולם.
בעיקר באנגלית, בתרבות האמריקאית. עוד מעט יגוייר – מגוייר, כבר בעצם רגעים אלה – לוקלית, יעוברת, מגיע לכאן.
אני ערל מוזיקלית ובה בעת, אבויה, שיפוטי ונחרץ. כאקסטנציה של אמי; את היומיומהולדת מזייפים, ומבחינים ומאבחנים פרטים, מאפיינים, מכלילים, גוזרים משמעויות, מבקרים ומנבאים.
נורא!
במקום להיגמל, להילחם בפתולוגיה, כְּמֶנְגָלֶה, אני מסתקרן, חוקר, מנסה לחפש עדויות מקבילות מאוששות ומתקפות לתופעות מסקרנות, אותי.
תשומות תודעתי לוכדות את נגינת הדיבור הנמוך שטוח, הקיסינג’רי*, המובחן, אולי מגניב, תת-קלסיפיקציה של ה’דיבור החרוך’. המטוגן.
* וולטר קיסינג’ר, אחיו הצעיר בשנה של הנרי, איש עסקים מצליח, התייחס לעובדה ששניהם היגרו לארה”ב ב- 1938, כשלהנרי נותר מבטא כבד, ולוולטר – לא:
“הנרי לא הקשיב” הסביר למה לא נטש את הקודם ואימץ את המבטא החדש, “הוא רק דיבר.”
תנועה לגרגור נמוך, שטוח נמרח
אז זהו, שזו דוגמא מקצינה.
בארה”ב מבחינים בתופעה, ויש המסבירים אותה במגוון היבטים, חלקם מצורפים, שסופחים התייחסות אליהם בנוסח:
- סיומת נמוכה נמרחת,
- תתכן סיומת משפט עולה, שואלת? – up-talking, כשהתוכן אינו שאלה,
- הגייה מותחת הברות,
- מלווה במימיקה גופנית,
- אצל נשים,
- צעירות,
- עניין תרבותי, עדכני,
- טראשי,
- קרדשיאנס,
- קליפורניה, Valley Girls,
- מעצבן,
- חיקוי סמכות גברית,
- חוסר ביטחון,
- ולא, לא מסוכן בריאותית.
הסבר
טווח קולי, משלב Register
ישנם ארבעה טווחי register דיבור אנושי:
| Fry | גרגור – דיבור נמוך בו עובר מעט אוויר, מופעלים שרירים להצמדת מיתרי הקול האחד לשני. יכול להיתפש כשליו, בשליטה טבעית או בשליטה כפויה. |
| Modal | טבעי – דיבור ‘רגיל’, נינוח, שאין לגביו איפיון מעבר, לאיזיות המסויימת של הדובר. |
| Falsetto | גבוה – דיבור אנרגטי, מתאמץ, לחוץ, רגשי, נסער, מצוקתי, יכול להיתפש כלא בשליטה, ילדותי, נשי. |
| Whistle | שריקה – דיבור אנושי גבוה ביותר, טבעי למעטים, על פי רוב ילדותי, כרוך במאמץ. |
אינטונציה
אנשים, בין היתר, נבדלים בשינוי גובה הצליל – אינטונציה, תוך כדי דיבור, ב:
| שינוי מועצם מובחן | נוטים לנוע במנעד בין טון גבוה לנמוך. מבטא את רגשת המדבר באמצעות שינוי אינטונציה מובחנים. על פי רוב מלווה במחוות גוף, תנועת אגן, ניפופי ידיים, עיווי עיניים כיווצי אף, עיוותי שפתיים, תוספת קולות של ‘אההם’, צקצוקים, חיוכך וצחוק מזוייף, לעיתים גם לא נכון בתזמונו, משכו, והפסקתו הלא מבונכרנים לסיטואציה (להבנתי). כשנעשה אקססיבית – מקושר לדרמטיות, שכן התוכן הוורבלי נישא על הטעמות ווקליות. מקושר למשחק או לנאום בפני קהל. |
| שטוח | מונוטוניות, שמירה על טון אחיד תוך כדי דיבור. מקושר לרשמיות, שעמום, חוסר עניין או אנרגיה. |
| רגיל | תנועה מקובלת, מוטעמת, שאינה לוכדת את התיוג מתאמצת או מוגזמת לאחד הקצוות. |
אז זהו, בעוד שלתופעה זו כמעט שאינני נחשף, המעט שכן, או מתווך ממסך או שרחוק ממני דיו כדי לשעשע.
אני מתייחס לתת-קלסיפיקציה כלתופעה מעניינת. ככה, בקטנה.
עיקרה של תת-שפה, דיאלקט זה, סוג של שירה זו, הוא העברת רגשות, מוזיקלית, גרפית אם מלווה במחוות גופניות, ניתנת להבחנה מעבר לתוכן הטקסטואלי לשם
♠ הדגשת מסר מתומלל,
♠ העברת מסר שונה, אותנטי הסותר את המסר המתומלל.
זהו גם ביטוי של ‘אינטליגנציה רגשית’; שימוש בתצורת תקשורת זו מעידה על הכרה, הבנה, ידיעה, תחושות אחר, יכולת תקשור, גם – שלא לומר בעיקר, ברובד רגשי המתווך באמצעות מחוות קוליות וגופניות אלה, תוך איתור מיהו קנדידט לשחלוף אורנמנטים תקשורתיים אלה.
ו-בה בעת זהו תקשור שגוי, ‘מעצבן’, את מי שמבכר שיתקשרו איתו מסורתית, מילולית תכנית, מיושנת.
המדברים על תופעה תקשורתית זו מתייחסים אליה כמגוחכת, נלעגת, נחותה ואולי כמאוסה,
ובה בעת, מבליעים עד מתעלמים מהיותה מעושה.
חלקם אף משתמשים, על הדרך, כגברת Amy Walker המדגמנת את הרסה הכללית, וכאלה בזו המסויימת של השטחת טון, הגרסה ה’גבוהה’.
מטבעי לנמוך, שטוח
וזו האינטונציה אליה התכנסנתי, תכלית פוסט זה.
גרסת המתוחכמים, תקשורת, אקדמאים, פוליטיקאים
- רווֶח בתקשורת,
- דיבור פורמלי, אקדמי,
- מייחס לעצמו וסופח מהקהל, חשיבות,
- משותף גברי–נשי,
- מכיל – או לא – מימיקת גוף, כארכיטיפ תופעת הפ Fry ממנו גזור.
- תת-גרסה זו, להבנתי, כן מבטאת סוג של שליטה, כפייה, מצוקה, כפוייה מחניקה חופש.
בשונה מקיסינג’ר, שעליו גרגור נמוך מונח כגבינת מותכת על פיצה, כסלסול על אייל גולן, אוזניי רגישות למלל מדוברר זה מהיתר שאינם הנרי קיסינג’ר;
כשאחאנא”ר שכמותי מאזין לדיבור נמוך-שטוח אינטונציה, סיום פסקה בגירגורציה, מבטא דיבור רציני, תוכן גבוה, מתיימר או לא, וכן – מודה, אותך לא ‘כפת לי לשקר, את עצמי לא מוכן – מובחן לי עוד יותר אצל נשים, אני בעיקר שומע את הרגולטוריות, עצירות האוויר התקשורתי, מאזין לנוירוטיות המבעבעת, מבחין בכפייה העצמונית הנובעת ממצוקה רגשית.
האבחנה מתוקפת כשמכיר אישית דמויות הנוקטות בדיאלקט זה, חורכות את אוזניי המתקהות, לוקות ומתמעטות שמיעתית.
מבחינתי, התופעה קשורה לדיבור
מאומץ – חיקוי אחר(ים), מעושה, לא טבעי,
מאומץ – כרוך בקושי, שכן ישנה חניקה של אוויר יוצא, תוך רכישת מיומנות הנמכת קול בשימת לב מיומנות נרכשת, שעדיין יישמע.
ולכן, ככזה, לשמיעתי, מבטא את שאיפת הדובר להיות בשליטה מתמדת מאימת נוגס ניצב מאחוריו, סוג של פאסיב אגרסיב.
בא לי לחבק, לומר, “אחשלו, תניח, הכל טוף, אינצורך.”
ו-זה עוד לפני שפירותי מה זה עושה לי רגשית 
כשאני שומע דיבורציה מסוג זה אני משנן – לעצמי – את חיווי אותנטי שתמציתו: אני בוטח באותנטיות העיווי, הצרחה, הקללה, הבכי, הבלתי ניתנים לשליטה.
