משך הקריאה: 4 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה
לחתונתכם
מזל טוב, מרגיש קרוב אליך מספיק, רוחש לך הערכה אינטליגנטית כדי לשלוח אליך מסר זה.
הַזְמְנָתִי לחתונתך נחלקת לשלושה:
- את/ה
- טקס, מסיבה
- אני
את/ה
כמי שאוהב אותך, אני שמח שאתה מזמן מאורעות שמסבים לך שמחה ועונג; העובדה שבחרת לקשור את חייך עם, לבנות חיים, להוליד – משמחת, מאד, בריבוי היבטים.
חתונה
הגעתי לגילי כשטרם פיענחתי את המושג ‘חתונה‘, במובן של נחיצותה למשתתפיה, והיותה מענה ל-מה.
כלומר, אני מבין שלמבנה חברתי יש רצון – יותר נכון להוגיו, למשמריו, למשרתיו, שכן לקונסטרוקט חברתי אין רצון אוטונומי – לשמור על עצמו במתכונת המסויימת בה פועל.
בין יתר פעולות שימור הקולקטיב, הקהילה ונתיניו, שריבון נוקט בהן, נמנית גם פעולת תיעוד מי מפרטי הקהילה הקים צאצאים, עם מי.
‘רישום נישואים’ היא פעולת ריבון לשימור סדר החברתי במטרה להמעיט תקלות גנטיות, לגדר את [חופש] העיסוק במין, וזאת מעל, מעבר ובנוסף לפעולת פרטים המקדמים לתפישתם את טובת – או לא – בהיבטים אלה.
שיישום אקט ביורוקרטי סוציאלי זה הורחב לממדים טקסיים ממגוון סיבות:
- כשבועה, נדרים, אלה כלים להחיל על רבים, אנונימיים, ציוויים שרציונלית לא היו מוחלים,
- קשירת תוצאות למרכיבים מיסטיים יעילה יותר כשיכולת אכיפה בפועל מוגבלות ורפויות,
- מתייג את משתתפיו בערך הנשאף, ‘נורמטיביים’, ‘הכל טוב’ בקהילתם,
- התכנסות חברותא, מוזיקה, אוכל, שתייה – נדבך הנאתי רגשי על מצע פיזיולוגי עוזר להלחים את מרכיבי הטקס לרצון לעשותו.
מה זה טקס, אני מבין. יש לי השערות די מוצקות, גם אם לא מגובות אמפירית, למי, מתי ובאלו מצבים קיום טקסים ברמות שונות של אקטיביות מספק תחושות ערך חיוביות.
אמוניים, בריבוי ווריאציות, בהן קונפורמיסט שמתכנס להכרה בחשיבות הטקס, סופח שמחה מהתכנסותו הנורמטיבית, מהכרת הסביבה בכך, ואולי אף מהטובין הנלווים לכך.
יכול לשער למה רוב הציבור כן כמֶה לכך.
כך מחלק את מי שמשתתפים בטקסים אלה לשניים:
- פסיביים – קהל
- אקטיביים – מושא הטקס.
פסיבי
אנשים שמחים להיחשב כחשובים דיים, לקבל הכרה בקהילתם כדי להיות מוזמנים לטקסים חברתיים.
באופן מועצם להפחית לעצמם ערך וולונטארית
[אחיזה תודעתית – סוג של הגדרה – ל’עלבון‘]
אם הודרו מהשתתפות בטקס שהעריכו שמקיימיו מבכרים את חסרון העדרותם מתרומת השתתפותם בו.
אקטיבי
היות מישהו נושא/ נשוא/ מושא טקס, וולונטארית, מבחירה,
לא בהסכמה פסיבית כבר/ת מצווה
או בפסיביות מוחלטת כבברית או מזמנים לוויה
מבטאת את תפישתו כמי שסופח ערך מקיום החתונה.
ברור לי שגיבורי הטקס נהנים מתשומת הלב הטכנית, המעושה, המורעפת עליהם בלובשם מחלצות ייחודיות ליום זה – וקונספטואלית, לפחות טרום הטקס נהנים מכך.
שחלופי, טבעות, נדרים, מחוות פיזיות ותודעתיות משמרות מסורות עתיקות, מעניקות להן חיים וערך, נתפשים כבעלי עניין וערך.
למה באמת?
עד כה פטפטתי, ומכאן אדבר:
מניח שהסיבה העיקרית להשתתפות רוב הציבור בחתונה היא ספיחת טובין מקיומה, בהשתתפות פסיבית או מעריכתה האקטיבית, בבחינת ‘לא זוכרים למה.’
אני
לי – זקן טרחן, צייקן, חרבן מסיבות, להשתתף בסוג מסיבה כזה, נראה מוזר: אני יכול לשמח מישהו? אותך? נוכחותי?
אני אמור לשמוח? למה? אני נמצא בתמהיל חברתי שמשמייח אותי? בנסיבות ראויות?
נותרתי עם יתרה – אני עד, הולכת ופוחתת – של הבנת קודים חברתיים, כדי שאשתכשך במרחצאות נורמטיביות עם חביירים של אבא ושל אמא – שנחלקים לשניים:
- אלה שרוצה לראות ומתראה איתם,
- מי שאין לי עניין לראות, ומזמנים לי את חברתם.
זה לא אתה זה אני
לאור הנכתב לעיל, אני מתפעל הן מה’למה’ והן מה’היפוך’.
למה
למה מתחתן מודע מתחתן?
היפוך
ולא את ההיפוך האינטלקטואלי הזה, ההתמרה התפישתית, בו גישה צינית, סרקסטית, ביקורתית, מתמירה עצמה לרצינית, נטולת בקרה והומור כשגיבורי הטקס הוא הסובייקט עצמו.
עצם הזמנתי היא שליחת פינג אנרגיה חיובי אלי. ככזה במעט האנושיות שנותרה בי, ביישום ערוצי התקשורת אינני רוצה להשיב שלילה על פנייה חיובית.
כך, אם הייתי בטוח שהמזמין היה מעריך חיובית עד שווה נופש לאי-הגעתי, לא הייתי מגיע.
מכיוון שאינני בוטח באותנטיות תגובות האחר, שיתפתי פעולה, וכתבתי את הטקסט לעיל, מה עוד שלסביבתי הקרובה היה נראה שלא להופיע זהו אקט לא נאה, בבחינת, אתה והשטיות שלך, אין כוח לחפירות המעיקות.
מזל טוב.
נ.ב.
- תפנית ראשונה: כל מתחתן חושב שהוא המציא טקס ייחודי,
- תפנית שנייה: כל הטקסים הם בעצם אותו דבר,
- ואכן בתפנית שלישית: יש כל כך הרבה פנים אישיות לטקס, כל כך מעט סבירות והגיון, שהשרירות הטקסית, העמודים עליהם עומד הטקס נחשבים כסבירות וההגיון.
הווריאציות לכל פעילות הן כה רבות, שמהוות טביעת אצבע אותנטית לנקודת זמן מובהקת של תצריף ייחודי להעדפות של יוזמי הטקס, בלתי ניתן לחיקוי או העתקה.
