תפישת עולם אֱמונית – משמעות

משך הקריאה: 9 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

תפישות עולם הן תוצרי ריבוי מרכיבים
– מקווה שבכל קריאה אמשיך לערוך את ההתייחסות.

אנשים נבדלים [גם] בתפישות עולם לפיהן הם פועלים.
בהבחנה בין מכניקות תפישות, מחלק לשניים:

  1. קונסרבטיבית,
    1. מניחה אקסיומטית פרדיגמה ראשונית בלתי ניתנת להוכחה, ועליה מבנה תפישתי,
    2. מוטמעת,
    3. מתוקפת על ידי אמונה משותפת של ה’נורמטיביות’ המקיפה את הפרט,
    4. מקצה אנרגיות לטובת אישוש,
  2. פחות קונסרבטיבית – פרוגרסיבית
    1. מנסה לפרק רציונלית כל מבנה למרכיביו,
    2. נתונה לביקורת מתמדת,
    3. תקפות רציונלית שאינה נסמכת על ‘רוב’ או ‘נורמטיביות’,
    4. חותרת הפרכה.

הנחתי

בתפישות עולם קונסרבטיבית מקנן,
אימננטית,
לא חבוי,
איום מובנה,
מתי, באיזו קונסטלציה,
בעל תפישת העולם השמרנית ‘יחוש’, ‘יחשוב’, ‘יסבור’
שערך מסויים* מערכיו- ערך עליון מקודש או משיק לו
נמצא באיום, סכנה, קיומית,
ואז יפעל,
להגנת הערך.


* במנותק מערך הגנה אישית עצמית,
אלא על ערכים שחורגים מאיום אישי קונקרטי,
אם גם הקונסרבטיב המאויים יכול להניח, שהאיום הערכי קשור, בערכיו, לאיום אישי.

מרחב תודעתי, ומחוצה לו

בשיח בין רוני בר-און, בשבתו כליברל נאור, לבין חגי סגל בשבתו כדתי רציונלי, ערכי, ‘טרוריסט רק ללילה אחד’, בר-און שאל את סגל על הדתה במרחבים ציבוריים.
בראון פתח באמרו, ש’הוא היה מתנגד לו היה נפתח סופרמרקט הפועל בשבת ליד ביתו של סגל.’
כלומר, הדיון הוא על המרחב הגיאוגרפי חיצוני, למרחב הגיאוגרפי המשיק למרחב התודעתי של סֶגָל הדתי.
רוני בראון, בשם ה’כיבוד’ האנושי הדמוקרטי, עוזר, מסכים, מאפשר לחגי סגל לספייח את המרחב הציבורי הגיאוגרפי למרחב התפישתי.
מניח שרוני בראון יכחיש, לא יסכים לכך שעושה זאת מטעמי חשש לפעולת הסֶגלים אם ימנע מהם סיפוח זה. זו הרי פעולה צביונית ערכית בעיני שניהם.

[יצחק לוי, בכהנו כשר התחבורה מטעם המפד”ל, האריך את הגישה לטרמינל בן גוריון בכשישה קילומטר בדאגו לציבור בוחריו- תושבי כפר חב”ד, שמנוחתם לא תחולל בשבת עקב תנועת הנוסעים לשדה התעופה.
עם זאת, מייחס ללוי את פעולתו זו, כאקט אלקטורטי – ספיחת אהדה מבוחריו ופחות שימור ערך עליון.]

במקרה של איום על ערך מקודש עליון,
קונסרבטיב יכול להיות מוּנָע לפעולה, כשהסיכוי שאכן יפעל הוא תוצר של מרכיבים רבים.
בין היתר-

          1. מידת היותו מאויים,
          2. מידת תפישתו את הפוטנטיות העצמית שלו לתת מענה לאיום,
          3. מידת התכנסותו לצבר האנשים שאוחזים בערכים דומים וייחוסו להם חשיבות בתגמול שיתגמלו אותו בהטעינם ערך חיובי קולקטיביסטי לפעולתו.

קונסרבטיבים סלבריטיס, פעלו באלימות להגנה על ערך אמוני קולקטיביסטי עליון, בלא שהיו מאויימים אישית פרטיקולרית, כשגליון הרשעותיהם הפליליות היה נקי, חף מיכולת ניבוי לפעולותיהם כ-

  • דב שילנסקי, 1952,
    בראיון שנערך אתו כארבע שנים לאחר מעצרו אמר: “גם היום אני מאמין שהדבר הזה היה צריך להיעשות ואני גאה שאני האיש שעשה זאת”.‏
  • חגי סגל, 1980,
    כשהורשע בהנחת המטענים למכוניות ראשי הערים הערביות.
  • יונה אברושמי, 1983,
    ברציחתו את אמיל גרינצווייג, שאישית לא עשה לו דבר, בהפגנת שלום עכשיו.
  • ברוך גולדשטיין, 1994,
    המבוגר ברשימה, בן 38 בפעולת הרצח, מול בלתי מעורבים.
  • יגאל עמיר, 1995,
    רצח ראש הממשלה יצחק רבין.
  • אלרואי ידעי, פואד, 2014,
    אוהד הפועל שתקף את ערן זהבי.

    • על פניו- לא שייך לרשימה זו, שכן איננו ‘טרוריסט ללילה אחד- יש לו התחככויות נוספות עם החוק,
    • מאידך, אלרואי ידעי פעל באלימות לאור ערך קולקטיבי, מול מי שלא עשה לו אישית דבר-
      הוחזר לרשימה,
  • ישי שליסל, 2015,
    רצח את שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים- לא הכיר אותה ולא את ששת האחרים שפצע.

    • ברצח זה, חזר על מעשהו, כלומר ‘מועד’,
    • מאידך, בפעם הראשונה- 2005, פעל באלימות כנגד פעולה שלא כוונה ישירות כלפיו, אלא כלפי ערך אמוני קולקטיביסטי עליון.
  • עמירם בן אוליאל, 2015,
    ברצח בדומא, כלפי מי שלא עשו לו דבר.

כדוגמא, לאחרים ידועים פחות, ואחרים פוטנציאליסטים שכעת מקננים בצנעתם.

רשימה זו היא של

  1. נורמטיבים, שאינם כלולים במאגרי פוטנציאלי של קרימינלים,
  2. זכרים,
  3. צעירים- רובם רכשו את תהילתם בשנות העשרים לחייהם,
  4. על פניו דתיים, ועם זאת חלקם על התפר שבין אמוניות ללאומנות, ואף ייתכן שהדירו את האל מתפישתם ונשארו בלאומנותם,
  5. שהטריגר, מניע הפעולה למעשיהם לא היה איום אישי קונקרטי על השרדותם,
    אלא,
    ערך שמשיק לערך עליון אמוני קונסרבטיבי הופר.

חגי סגל היטיב לנסח:

חגי סגל עושה סוף לסיפורי המחתרת: ״אני עיתונאי ארבעה עשורים וטרוריסט ללילה אחד״
״אני עיתונאי ארבעה עשורים וטרוריסט ללילה אחד״

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/484/339.html

“אמרתי לשופט בבית המשפט שלא אשקר לו, ואני לא מתנהג פה כמו איזה עבריין מורשע שמבקש סליחה או מביע חרטה. אבל מבחינתי זה היה אירוע חד-פעמי. לא שייך בוודאי לנסיבות ימינו”.

אינני רוחש הערכה או כבוד לתפישות אמוניות קולקטיביסטיות

המחזיק בתפישה אמונית קולקטיביסטית,
מהווה איום בפעולה,
גם כשלא חש איום אישי השרדותי קיומי מיידי,
עת שמזהה שערך עליון בתפישתו הקולקטיביסטית נמצא בסכנה.

טענתי

א.
מי שאוחז ברעיונות אמוניים לאומיים-
תפישות העוסקות בתפישות ערך קולקטיביות,
בעת, שמזהה איום על רעיון-על של תפישה אמונית לאומית קולקטיביסטית,
והוא אדוק דיו כדי לאמץ, לזהות, כאיום אישי עליו,
הוא מהווה פוטנציאל לפעולה-
מעשה גורף, אלים, טרוריסטי, מחוץ לחוק,
בכוונתו להגן על רעיון-העל.

ב.
המעשה נעשה תוך ניגוד לערכי מוסר ונורמה משלימים אחרים,
כשהעושה חמוש ונישא ערכית על ידי פרטים מהקולקטיב שמעודדים את המעשה טרום ביצועו, ומגבים ערכית לאחריו.

ג.
על אף הידיעה שהמעשה חורגים מחוקים ונורמות התנהגות שאותם העושה שומר,
היות המעשה שומר על ערך גבוה יותר היררכית,
וגיבוי השותפים לסט ערכים זה,
גוברים על סט הערכים הקיים השולל מקדמית מעשים אלה,
ולכן, לתפישתו, אינו ‘פורע חוק’,
אלא מגן על ערך.

ד.
ההנעה לפעולה היא פונקציה איכותנית לא כמותנית ניתנת לאחיזה של:
– רמת אדיקות הפרט בסט הרעיונות,
[ביחס לערכים אחרים בחיים- לא מקרה הוא שהסלבריטיס שעשו זאת הם צעירים- בשיא הפוטנטיות הפיזית ובמינימום אחריויות ומחויבות מגבילות כמשפחה או קריירה.]
– זיהוי רמת הפגיעה בערך,
– מידת ההשפעה שמיוחסת למעשה קונקרטי,
– מידת התמיכה שהנורמטיביות המקיפה מייחסת לערך-
השפעה על התגמול בגין עשייתו.

הנבואה ניתנה לנבונים, כשוטה לא אתנבא,
לצערי, לא יודע לנפק מודל של מי הוא פוטנציאל מעשה המגונן על ערך קולקטיביסטי.

עם זאת,
האם כל מי שיש לו ערכים אמוניים לאומיים הוא פוטנציאל למעשה נוסח הידוענים המוזכרים?

במילה אחת  – הלצה סובייטית- ‘טובריש, מה שלומך, במלה אחת? ‘טוב.’ ובשתיים?’ ‘לא טוב.‘- לא.

ביותר- לתפישתי?

בהחלט,
בהינתן הנתונים,
כל מי שאוחז באמונה קולקטיביסטית ערכית
הוא פוטנציאל למעשה אלים,
בעת שמזהה שערך עליון באמונתו בסכנה,
הוא מאמין שיש בכוחו להגן על ערך זה,
וכן, חש שהקולקטיב השותף לאמונתו יזכה אותו בהערכה חיובית.

 

אמירות שרת המשפטים איילת שקד- נוסח, ‘חתירה לחופש ביטוי כמעט מוחלט’ חופנות שני ערכים:

  1. תפישה הנטמעת בתוך הנורמטיביות הכללית,
  2. בשימוש ‘כמעט’- הגבלת חופש ביטוי, שמאפשר לגיטימיות של מעשה בשם ערך קולקטיבי גבוה יותר.
Share

One thought on “תפישת עולם אֱמונית – משמעות”

הערות? אשמח לתגובתך

Share