התערבות בהיצע וביקוש לא פותרת את הסוגיה בגינה התערבו ויוצרת בעיות שלא היו

מה חדש ברגולציה?

משך הקריאה: 9 דק', תלוי בכמה שניות יש לך בדקה

monopolyגוי מגיע לכפר בודק מה הביזנס שחסר, שאין, ופותח אחד.
יהודי בודק מה הביזנס המשגשג ביותר ופותח כזה לידו.

התקשורת מדווחת, לאחרונה באינטנסיביות ובביקורתיות גדולים מבעבר, על פעילות גופים עסקיים ה’מנצלים’ את יתרות ויתרון גודלם ל

  • החלת אקסקלוסיביות בתחום הפעילות, הגבלת עד הדרת מתחריהם לשם הקטנת תחרותיות
  • כדי למקסם את יכולת גריפת רווחים מפעילותם בשווקים שאיבדו את רמת חופשיותם, את שיוויון יכולת התחרות של המשתתפים, וזאת על ידי
  • הקצאת תשומות שיווק ומכירה נמוכות יותר
  • ו/או תמחור מוצרים גבוה יותר-
  • תוך פגיעה כוללת בצרכנים, שאלמלא החלת האקסקלוסיביות או ניצול יתרון הגודל היו יכולים
    • לקבל, כמותית יותר מהטובין, או
    • איכותית יותר, או
    • בתשלום פחות, או
    • בתמהיל ביניהם.

כמושג ‘טוהר הנשק’, שמהווה ביטוי מבולבל עד מעוות,
השוק ‘לא נפגע’ ממהלכים שפוגעים בחופשיותו. המשתתפים, מוכרים בתנאים הירודים וצרכנים נפגעים מכך.

מה יום מיומיים?

הרצון, המגמה, המימוש הנלווה ליתרון הכלכלי בפעילות יחידאית בשוק, ברורים אינסטינקטיבית, מעשית ובמלל.

במקביל להתפתחות השווקים הראשונית, בעת שמספר סוחרים התקבצו להציע את מרכולתם להתקהלות לקוחות פוטנציאלים – בהיווצרויות המפגשים הראשוניים שבהם מוצעים טובין לרכישה למתעניינים, להלן ‘שוק’, נוצרה ההבנה שמהות השוק הוא תחרות, וזאת בעקבות רצון טבעי של הפרטים הלוקחים חלק במפגשים אלה למקסם את רווחיהם האישיים על ידי שאיפה לבידול עצמי עד יחידנות, כמידת יכולתם.

יישומית, למשתתפים בו יש עניין ליהנות מסוג של בלעדיות מבדלת ומתגמלת אם הם מוכרים או קונים בשוק.

ביצוע הטרנזקציות הכלכליות הראשונות השיק לערכים רציונליים של מיקסום טובין.

למי יש עניין בשוק חופשי חופשי, נטול אקסקלוסיביות?

לריבון.

ריבון יכול להיות מממשל השוק עד ממשל המדינה.

הריבון מבין, שראשונית, כלכלית, לפני הטיות מקומיות, הרווח המצרפי של השוק יהיה מקסימלי בשימור תחרות חופשית.

הפרה של חופשיות השוק נעשות ממניעים מקומיים, זמניים, אישיים, כדי לטפל ברצון מסויים, ובידיעה ששיווי המשקל מופר, נועדו לקדם מגוון ערכים אפשרי, בדרך כלל רווח מפעילות אחד המשתתפים בשוק, שחולק את ההגדלה המלאכותית של רווחיו עם מי שאיפשר לו היתרון שבהגבלת השוק.

אקסקלוסיביות כערך

במופעים ובתצורות שונות, גם הדת מתייחסת לאקסקלוסיביות בקידוש האל, ביחידנות המנהיגות, הריבונות, יחסי אנוש ואישות.
אקסקלוסיביות היא ערך חברתי וערכי.

יצירת סדר קשורה, גם, למניעת חופש פעולה מלא, שמקושר לכאוטיות ומקריות, וכן ברצון ובכוונה ליצור שוק חופשי,
וגם, פרדוקסלית, בהגבלת מרכיבים שפוגעים בשוק החופשי, וזאת במטרה לקדם ערכים אחרים.

קלישאות לא בלתי נכונות

שיוויון אם קיים, בתצורתו הטבעית, קיים בחופש מוחלט, אם קיים.

במציאות, שמטבעה היא בלתי שיוויונית,
רגולציה יוצרת שיוויון כפעולת סכין עורפת את מי שהפעולה מופעלת עליו- חומרים לא בהכרח שווים, בגדלים שונים, בכוונת התחשבות עיוורת ליצירת מידה זהה, בתבנית אבחת החותך.

כלומר השיוויון הוא החיתוך הזהה, לא המהות של אלמנטים לפני החיתוך, לא אחרי העריפה, לא במרכיבי החומר. כל מה שהיה שונה נותר כזה.

ייחול היישום

בניית הסכר העוצר, התקנת מעֲרֶפֶת חותכת את מה שמבצבץ מעליה, ייחול לרגולציה שתיצור מענה פותרני להקטנת יתרון, נשאף על ידי מי שמזהה שקידום טובתו נפגע מגילויי החלות יתרונות כיעילות, גודל או אחרים, והחלת האקסקלוסיביות לטובת

  • הקטנת עלות הטובין המסופק,
  • תוך הגדלת התגמול המשולם.

עם זיהוי הפגיעה על ידי סובייקט, ככל ש–

  • הכרה באובדן, זיהוי הנזק רב יותר,
  • ככל שמבנה אישיות הבוחן תגובתי יותר,

יש לצפות שהייחול לרגולציה מיידית, פותרנית ואגרסיבית- רב יותר.

רגולציה רעה?

מזווית חברתית, באופן שמאפיין את המחאות החברתיות,
כאשר לפרט או לגוף יש גישה למשאב שהכלל צריך או רוצה לצרוך,
עולה השאלה שמטפלת באיזון בין שני ערכים נוגדים:

  • טובת הכלל,
    נגישות זולה ואלטרנטיבית למוצרים,
  • ערך חופש הפרט,
    היכולת לתמחר כל מוצר על פי מערכת שיקולים עצמאית.

‘שיוויון’ לא בהכרח הושג אחרי פעולת הרגולציה.

כמאמר המשפט-

“מי שדורש שיוויון -צדק, בעצם מבקש חמלה.”

מי שמבקש את התערבות הריבון כרגולטור, ברוב המקרים המכריע מבקש הקלה למצבו, לא רואה את טובת השוק המצרפי, אם גם רטורית מחצין זאת כך.

למה כעת?

יכולת גופים כלכליים שלטוניים להעצים אקסקלוסיביות על פרטים, צרכנים, במגמת העצמה, וזאת בשל

  • היתרון המבני לגודל,
  • הקרבה לתשתשיות ורתימתם לאג’נדה,
  • התפתחות תקשורת גלובלית,
  • טכנולוגיה המאפשרת הגעה ליותר פרטים.

החתירה להחלת אקסקלוסיביות הייתה משחר ההיסטוריה,

‘קורבנות’ היו תמיד,
עם האבולוציה התרבות האנושית, עם הטכנולוגיה והגלובליזציה עוברת הליך של קונדנסציה אולי דה פרגמנטציה.

בשל השלכות תקשורת ומידע לכל, חלוקת העושר והשליטה על המשאבים מתרכזת בין

  • מי ששולט על תשתיות, שעושרו הולך וגדל
  • ואוכלוסיה שמסורתית שֶדרגה עצמה מפסי הייצור והשדות משתנמכת מבחינת תקבולים אליה.

שני דברים קרו:

  • הצטמקות הכנסות עשירוני הביניים,
    ירידה ברמת הכנסות, רמת חיים,
    והכרה מתייאשת מלהימנות על העשירון העליון,
  • מובהקות הקטנת התחרות- הקמת תשתיות מתייקרת, הגישה לתשתיות מוזלת ככל שמשרתות יותר משתמשים, מתחרים נעלמים לא נוספים.
  • [במקביל ישנה החצנה של סיפורי סינדרלה של מי הבסת הסטטיסטיקה ההתכנותית.
    ההחצנה אינה קונספירציה של הקרובים לתשתיות לעורר תקווה אצל ההמון, אלא מענה להתעניינות שבסיסה השראה להמונים ב-
  1. מי שנמנה על תעשיות שסף הכניסה אליהן נמוך, ישנם ריבוי מנסים ומתי מעט מצילחים בענק- ספורט פופולרי, מוזיקה, אמנות בעיקר פרפורמרית- מי שתוצריו מועברים להמונים,
  2. ישנם עיסוקים שהתגמולים של מעטים הם דמיוניים, מי שהמציא, פיתח מוצרים נחשקים, צבר מומחיות ייחודית לתוצר נצרך, כרופאים או עורכי דין,
  3. וישנה החצנה של המשחק בסיכויים כקזינו- תוכניות ריאליטי שמשפיעות על הזוכים כסף והיותן פופולריות רווחיות למפיקיהן.]

ועם זאת, בהליכים מקבילים

  1. המודעות להתמצקות העושר גדלה,
    זעם ההמונים שאינם שותפים ל’חגיגה’ עלה,
  2. ההתמכרות להיבטיו עלתה-
    לא ניתן לברוח לגיאוגרפיה אוטרקית, חיים כוללים מגוון רחב יותר של תוצרים שתממשקים ליותר אנשים, שהעדרם מוריד את רמת החיים הנתפשת ל-תפישה מצוקתית.
  3. נפתחו אפשרויות תיאורטיות רבות יותר להתעשרות מהירה יותר של פרטים- נותרה התקווה.

ואני שואל, מה השינוי האבולוציוני שימנע את הרגולציה הבעייתית?

מה יש לי נגד רגולציה?

ברור לי שלא ניתן לחיות בחברה ללא רגולציה.

אומר ש-

תופעות פסיכולוגיות וסוציולוגיות מתרחשות, בדומה לפיסיקה, במנותק מהיות מי שמבחין בפועלן, מנסח את תופעותיהן או מבין את חוקיהן.

בשונה מפיזיקה, יכולתו הפסיכולוגיה והסוציולוגיה, עדיין מתמקדות בהסברים לתופעות שאירעו בעבר. מייחסים לדיסציפליניות אלה סקפטיות בסיכויי תחזית תופעות עתידיות. לבטח פחות תקפות מאשר לפיזיקה.

היכן שיש התנהגות פרטים, יש המייחלים לרציונליות התנהלותית מוחלטת, כשברור שאין כזו.

גם התנהלות רציונלית מוחלטת, שאיננה, בבואה להגשים שוני בהעדפה הנובעת מהבדלי טעמים בין אנשים ושונות בהקצאת המשאבים להשגתם מצריכים רגולציה, לשמירת טובת הכלל המצרפי.

רגולציה זה שינוי שלא כדרך הטבע, להטות את המתבקש, להכביד את הקל, להקל על הכבד, לכפיף את הטבעי לטובת,… לטובת מי, מה?

טובת הרגולציה

הפעלת הרגולציה אמורה לפעול לטובת

  1. הריבון בפרשנותו את טובתו מהמעלה הראשונה על פי סט הערכים שמנחים אותו,
  2. ולטובת מי שמושפע מהרגולציה מהמעלה השנייה.

במקרה הטוב
לטובה המצרפית של מי שהיעדר ההטייה מתעמר בהם.

במקרה הפחות טוב, רגולציה אמורה להיטיב עם מנסחיה או אוכפיה.

בכל מקרה מעטות הרגולציות המקדמות אג’נדות כוללות שיכול להתחבר אליהן חיובית, בבחינת-

כדי לפתור בעיה,
נגעו במשהו שאסור היה לגעת בו,
לא פתרו,
ויצרו בעיות אחרות.

לכן מייחל למיעוטן ולהפעלת רגולציה ביישומן, גם בשם שמירת ‘שוק חופשי’.

Share

הערות? אשמח לתגובתך

Share