תפישת הסבירות מקננת בין אבסורדים
מוני יזם באופיו. מעודכן בכל טרנד וחידוש טכנולוגי. בקיא בבאז וורדז, שולט במלים, בכלכלה הגלובלית. בהתנהלות היומיומית הוא בעליהם של חידושים טכנולוגיים. לא סתם רוכש, חמוש באידאולוגיה יישומית אסטרטגית; לא מייד עם צאתם לשוק, אלא, לאחר השקתם, כשגרסת הפשרות יוצאת, מעגלת הפינות, במותג נחות מעט, אחרי הקנאק של הורדת המחיר – אז ירכוש. בכסף שאין. באשראי. בתשלומים ארוכי טווח.
מצויד בתובנות מוצקות על האסטרטגיה הגלובלית. החלומות בהתאם. היישום פחות. כלומר, הרצון לא מסונכרן עם העשייה. מכך יוצא – עם התוצאה.
בשיחות, בהן הקונפורמיזם המתכנס שלו נמצא בביקורת ייקח סיטואציה, ימתח אותה לקצה, לאבסורד, יעצב את עמדתו, ואז: "אם כך – לא ישים או לא נכון".
האם זהו המתכון לאי־עשייה, או, לצידוק כשל?
